לאחרונה הגיע לכאן נירו המחודש בגרסה ההיברידית-נטענת – וזו לא רק שמשופרת כנדרש מקודמתה אלא מוצעת במחירים אטרקטיביים יותר.
דגם מחודש
נירו, כמו יונדאי איוניק, מבוסס על פלטפורמה ייעודית של הקונצרן הקוריאני שנועדה לשרת דגמים ירוקים, וכוללת בהיצע גם גרסאות חשמליות של אותם דגמים. במתיחת הפנים עדכונים בעיצוב החיצוני, שיפור סביבת הנהג, תוספת פריטי אבזור ושינויים מבניים לשיפור איכות הנסיעה.
מערך ההנעה ההיברידי ללא שינוי, וזה מאפשר תנועה בכוח החשמל לטווח של 65 ק"מ בעיר או 49 ק"מ בתנאים משולבים. ביחס לגרסה ההיברידית הרגילה, נפח תא המטען קטן ב-77 ליטרים, ל-324 ליטרים.
שינוי משמעותי הוא בהיצע רמות הגימור ובמחירים. בעבר נמכרה הגרסה הנטענת ברמת גימור אחת, 'EX', ובמחיר של 160,000 שקלים. כעת, מוצעת גרסה זו באותה רמת גימור ב-153,000 שקלים, ונוספה לה רמת גימור נמוכה יותר, 'LX', שמחירה 150,000 שקלים. בהשוואה למפרט שלפני מתיחת הפנים, ל-'EX' כעת אין גג זכוכית, תפעול חשמלי למושב, דוושות אלומיניום ומשטח טעינה. מחירים אלה יקרים ב-5000 או ב-7000 שקלים בהתאמה ביחס לגרסה ההיברידית הרגילה באותן רמות גימור.
עיצוב ונראות
חיצונית, השינוי דומה לזה שעברה הגרסה ההיברידית הרגילה, וזו הנטענת דומה יותר אליה מאשר לפני החידוש. רק חדי-עין ישימו לב להבדלים בין שתיהן: פתח טעינה חשמלי מלפנים ופס כרום בדפנות. גם כאן יחידות תאורה חדשות מלפנים ומאחור, שבכה מודרנית יותר, פגושים עם דמויי-מגן שיוצרים מראה אופנתי נדרש, חישוקי "16 חדשים התורמים אף הם להופעה העכשווית.
סביבת הנהג המשופרת דומה גם היא לזו שבנירו ההיברידי המחודש. היא עדיין כהה, אך נראית טוב מקודמתה בזכות רצועת פלסטיק בגימור 'שחור פסנתר' ופתחי האוורור המעוצבים מחדש. צג מולטימדיה חדש במידה "8 משולב היטב בסביבת הנהג, אך התצוגה ומתגי קיצור הדרך אינם נאים.
כמו בגרסה ההיברידית הרגילה, גם בנטענת מחוונים מוקרנים חדשים והם נאים למראה, אבל התצוגה מעט מבולגנת, ותצוגות המהירות והסל"ד נדחקו לצד. במצב ספורט מד הסל"ד מוקרן במרכז עם סקאלה אדומה, אך זו אינה קריאה במיוחד. בקרת האקלים נראית מעט פשוטה, אבל היא נוחה לתפעול. גם בגרסה זו נוספו תאורת אווירה ובלם חניה חשמלי אלגנטי, והאבזור כולל מפתח חכם. מערך הבטיחות, כמקודם, כולל בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב ובקרת שיוט אדפטיבית, וזו מודיעה כעת לנהג שהרכב מלפנים החל לנוע.
מושב הנהג המשופר נוח ונראה טוב בזכות ריפוד משולב עור, אך בסיסו עדיין מעט ארוך עבורי, וחסרה לו אפשרות לכיוון התמיכה בגב התחתון. תנוחת הישיבה, למרות שמדובר ברכב פנאי, אינה גבוהה במיוחד.
מאחור המרחב טוב לשני נוסעים, מרווחי הרגליים והראש מספקים, וברמת הגימור EX גם פתחי מיזוג. תא המטען אינו גדול אך מספק בשימוש רגיל.
מנוע וביצועים
לנירו הנטען המחודש אותה מערכת הנעה כמקודם: מנוע אטמוספרי 1.6 ליטר המייצר 105 כ"ס ו-15.1 קג"מ, מנוע חשמלי המייצר 60 כ"ס ו-17.3 קג"מ, ואלה אחראים לנתונים משולבים של 141 כ"ס ו-26.9 קג"מ. התיבה, ללא שינוי, היא דו-מצמדית עם שישה הילוכים. גם הביצועים כמקודם: מ-0 ל-100 קמ"ש ב-10.8 שניות, טוב ב-0.7 שניות מהגרסה ההיברידית הרגילה.
במצב נהיגה רגיל ('חסכוני') ניתן לבחור כמקודם בין תנועה חשמלית לגמרי לבין שילוב כוחות אוטומטי. כעת נוסף מצב שלישי, המכויל לצריכת חשמל בתנועה בקצב עירוני, בה הוא יעיל יותר.
בתנועה חשמלית מנוע זה מפגין את ההספק הלא-גבוה שלו, דבר המורגש ביחוד מחוץ לעיר. השילוב ההיברידי, לעומת זאת, יוצר חטיבת-כוח נמרצת שמסוגלת אפילו לאתגר את אחיזת הצמיגים בזינוק, בייחוד במצב 'ספורט' הנמרץ משמעותית. במקרים מסוימים, למשל עליות ארוכות, עלולות רזרבות החשמל לאזול, הביצועים אז טובים פחות, ומנוע הבנזין שנשאר לבדו במערכה מתאמץ. בתנועה עירונית, מנוע הבנזין מצטרף לפעמים לחגיגה באופן מוחשי מדי.
והטווח? כשהתנענו סיפרו המחוונים על 58 קילומטרים חשמליים שהתקצרו עוד לפני שיצאנו מהחניון ל-54 ק"מ. טווח זה נשמר כשנהגנו בעיר, ולכך בוודאי סייעה נהיגה לילית ללא מזגן. למחרת, בנסיעת פרברים מהירה יותר, הטווח החל לרדת בקצב מורגש יותר. בסופו של דבר נרשמו 47 ק"מ חשמליים. יפה.
ב-100 הקילומטרים הראשונים עברנו 38.5 ק"מ לליטר בנזין, אבל כאשר המרחק ללא טעינה גדל ברור שהשפעת הנתח החשמלי קטנה. ובכל זאת: אחרי כמה מאות קילומטרים של מבחן מאומץ רשמנו תוצאה של 17.5 ק"מ/ל'. מרשים.
נוחות והתנהגות
נראה שהגרסה המחודשת נוחה ומעודנת מזו הקודמת. בעיר הנירו מתמודד באופן נאות עם שיבושים קלים, גם אם הוא מתקשה לעיתים על פגמים גדולים ובמפגש עם פסי האטה. בנסיעה בין-עירונית הנוחות משתפרת. כאשר יורדים מהכביש, מגלים כי הנסיעה בשבילים מפולסים נעימה. רעשי הכביש בעיר נמוכים מאשר לפני חידוש הדגם, אך עדיין נשמעים מחוצה לה.
הנירו מפתיע ביכולת הדינמית. תגובות להפניות ההגה נחושות, האחוריים יודעים לפסוע כשצריך והנירו יכול להיות מהנה בכבישים מפותלים, גם אם הצמיגים הירוקים מייללים בשלב מוקדם. הבלמים המשופרים טובים מהמקובל בכלים היברידיים, אך עדיין סובלים מחוסר דיוק בנהיגה איטית.
סיכום ותמורה
השיפורים בקיה נירו ההיברידי-נטען המחודש מורגשים, ומעבר לעדכוני האבזור וההופעה, בולטים בעיקר בנוחות הנסיעה. אבל השינוי המשמעותי הוא במחיר, וההוזלה הופכת אותו רלוונטי יותר לקהל הרחב. למחיר המוזל ולהצגתה של רמת גימור נוספת במחיר נמוך יחסית, משמעות רבה גם עבור ציי רכב: ברכב היברידי נטען יש הטבה בשווי שימוש של 1,000 שקל, לעומת רכב היברידי רגיל שמקבל הנחה של 500 שקל בלבד.
קיה אמנם הקריבה מספר פריטי אבזור, אבל מדובר בצעד נכון ובמוצר מוצלח שאינו דורש ויתור משמעותי, ויחד עם זאת יכול לנוע על חשמל בנסיעות פרברים – והכל במחיר נגיש משמעותית מאשר עד כה.
