MG ZS בגרסתו החשמלית הוא אחד מכלי הרכב המסקרנים בישראל. רכב הפנאי הקטן הזה הוא אחד מכלי הרכב החשמליים הנגישים בישראל. כשהגיע לראשונה מחירו היה הנמוך ביותר לכלים מסוגו, ולכך צירף עיצוב פנאי אופנתי וחבילת אבזור עשירה. לאחרונה אגב מחיר רמת הגימור הבסיסית (NET-S) ירד ומחירה מתחיל ב-129,000 ש"ח בלבד. בשלב זה בילינו שלושה חודשים במחציתו של ה-MG החשמלי. בסרט הבא תוכלו להתרשם מכל מה שלמדנו על החיים עם ה-MG החשמלי בישראל 2020:
ואז הגיע MG ZS / אנה פרומצ'נקו
גילוי נאות, אני נוהגת במכונית פלאג-אין היברידית כבר שלוש שנים. לכן, אני לא כל כך מתרגשת מזה שאני צריכה להיכנס לתחנת דלק רק פעם בחודש. נכון, הנסיעות הן בעיקר לסטודיו בדרום תל אביב ובחזרה הביתה לבקעת אונו. אבל ברכב הקודם, שלא היה היברידי, נכנסתי לתדלק כל שבוע.
חשוב היה לי לציין את זה, כדי שתדעו כי עבורי, גלישה שקטה על חשמל בלבד וצריכת דלק נמוכה הן לא משהו חדש.
בחירת רכב חדש הייתה תמיד משימה קשה עבורי, בבחינת כל המרבה הרי זה מסובך... בדקתי לא מעט דגמי פנאי קומפקטיים של מותגי יוקרה, והמבחר גדול ומשובח: ב.מ.וו X2 לקסוס UX ו-NX.... אודי Q2, וולוו XC40 קדילאק XT4 ועוד.
האמינו לי, כל אחד מהם טוב ממשנהו, לכל אחד הפלוסים המרגשים שלו.
ואז הגיע ה-MG. דני עורך מבחן ארוך-טווח לרכב הפנאי החשמלי, והזמינות כמו הסקרנות הביאו אותי לנהוג גם בו, אף שהוא לא היה ברשימת מושאי הקנייה שלי. תתפלאו, ה-MG הפתיע אותי ובגדול: החל מהמראה הצעיר והחדשני, המשך בנסיעה שקטה וחלקה להפליא. נוחות הנסיעה, לא מושלמת אומנם, אבל לא באמת נופלת ממה שמציעים רכבי הפנאי המפוארים שהזכרתי לעיל. מדברים על תאוצה? האוטו יוצא מהמקום כמו טיל קטן, בריחוף, ללא קול של מנוע מאומץ. טון וחצי עובר ממצב סטטי למצב תנועה מהירה בלא קול בכלל. בנוסף אהבתי את סביבת הנהג, שהיא צעירה למרות פשטותה. הכניסה והיציאה מהרכב נוחות ביותר, וזה אחד הדברים החשובים לי ביותר, מערכת השמע סבירה לגמרי, וממערכת המולטימדיה אני ממילא לא מתרגשת. בקיצור, הנאת נהיגה ונסיעה מעולה ומפתיעה והכל בחצי מחיר מכל הרכבים שבחנתי.
ועיקר שכחתי. טווח הנסיעה של ה-MG, שעומד על מעל מאתיים קילומטרים, הספיק לי לשלושה ימים תמימים ללא הטענה, ובנסיעה של כחמישים קילומטרים ביום.
קל לאהוב את ה-MG. ואל תשכחו: איתו לא נכנסים בכלל לתחנת הדלק...
______________________________________________________
במבחני הדרכים ה"רגילים" שלנו אנו בוחנים את כל ההיבטים העיקריים של שימוש ברכב הנבדק, אבל אין דין יומיים של בילוי עם רכב כדין חיים עם הרכב "שלך". בדיוק כאן נכנסים המבחנים ארוכי הטווח, זו הדרך הטובה ביותר להבין איך זה באמת לחיות עם רכב ביום-יום. ומבחן שכזה הופך להיות רלוונטי ומעניין בהרבה כאשר מדובר ברכב שעדיין מציע משהו שונה ומיוחד בשוק המקומי שלנו - רכב חשמלי הוא עדיין מופע נדיר. בדיוק בגלל זה לקחנו את ה-MG ZS EV החשמלי למבחן. מה היתרונות היחודיים בחיים עם רכב חשמלי? ואיפה מגבלות השימוש של רכב שכזה בישראל 2020? צפו בסרט:
------------------------------------------------------------------------
אני רוצה לפתוח בהצהרה: "שמי דני פרומצ'נקו, ואני אוהב אוטו חשמלי".
זהו, אמרתי את זה קבל עם ועדה. אך לפני שתדונו אותי לחומרה, תרכזו מול ביתי את כל מכוניות הקרב שלכם, בעיקר את אלו עם מנועי הוי 8 בעלי האגזוזים הפתוחים, תשמיצו ותנדו אותי מכל מדיה חברתית, קראו לפחות את כתב ההגנה שלי. את ההסבר לכך, שאני, חולה הגה מינקותי, שעבורי צליל של מנוע וי 8 אטמוספרי נשמע כקריאת המואזין למוסלמי אדוק, ששאנל חמש מריח לי כרקב מול ריח של בנזין שרוף - התאהבתי במנועים נטולי צליל וריח.
לא, זה לא בזכות הגנת הסביבה. אכפת לי מאוד ממנה, אבל, העולם שהדור שלי משאיר אחריו ממילא מטונף ומזוהם, שילדיי ונכדיי יתקנו את מה שקלקלנו. גם החיסכון הזמני בעלות הדלק לא משכנע אותי כי כמו שכתבתי כבר – הוא זמני, "מחיר הכרות". אין מצב שמדינת ישראל תפסיק לגבות את המיליארדים מהנהגים, זה נוגד את ה-DNA שלה. ברגע בו חלק גדול מתצרוכת הדלק לעבור לצריכת חשמל – תדע המדינה לגבות מכם את מה שלא תגבה מהדלק (מס קילומטרים למשל). זה גם לא הפשטות הנפלאה של מנוע החשמל. מנוע ללא בוכנות שעולות ויורדות תוך בזבוז קולוסאלי של אנרגיה, אלפי חלקים נעים, מערכות של מים לקירור, שמן לסיכוך, מערכת שאיבה והתזת דלק, מערכת הצתה, מערכת סינון רעשים וגזים מזהמים. שלא לדבר על חוסר הצורך בתיבת הילוכים. מה לעשות חברים, מנוע חשמלי פשוט ונכון יותר פיסיקלית וזול יותר לתחזוקה. אבל, כאמור, מה כל זה מול הגרגור של מנוע בנזין חזק. לא זה מה שכבש את ליבי.
ההתמכרות המוטורית העיקרית שלי – היא הנהיגה. אני מכור לצלילים וריחות – אבל מכור הרבה יותר לתחושת האדרנלין שמותז לדם, כשאני משתלט על סוסי פרא באמצעות הידיים האוחזות בהגה והרגליים הלוחצות על הדוושות. בעיקר על דוושת הגז, אופס – התאוצה. וזה שמגיע מדוושת התאוצה של מכונית חשמלית, מה לעשות, ממכר יותר. נקודה.
חווית הנהיגה במכונית חשמלית
ה-MG ZS EV היא לא המכונית החשמלית הראשונה שלקחתי לתקופה ארוכה יותר מיום או יומיים. קדמה לה האי ט'רון של אודי. אבל זו לא חוכמה להתאהב במכונית יקרה, עם שני מנועים גיבורים, הנעה כפולה ואבזור סופר מודרני ומפנק. זה כמו להתאהב באסטון מרטין או פרארי בעולם הבנזין – צפוי ובנלי להפליא. אבל האם ג'י מכונית צנועה, עם מנוע שמספק טיפה יותר מ-140 כ"ס, מאובזרת ברמה שאינה עולה על משפחתית ממוצעת ועם מסך מולטימדייה די מיושן. אין מכונית נוסעים במחיר כזה שעשויה אפילו לדגדג את חדרי ליבי – ובטח שלא לכבוש אותו.
"תראי לי מה את יודעת" אמרתי לה כשיצאתי מסוכנות לובינסקי ברחוב מושביץ בראשון לציון (אני מזכיר את שם הרחוב כי הכרתי היטב את מארק מושביץ ז"ל שהיה הבוס הגדול שלי במקום עבודתי הראשון.)
עם 237 ק"מ על שעון הטווח, לא חששתי לרגע לכוון את חרטומה לנס הרים.
כבר בעלייה חשתי ביכולותיה ועמדתי גם על מגבלותיה. התאוצה שלה מהממת. בין אם מדובר ביציאה מהמקום (שאינה משחקת שום תפקיד בנהיגה אמיתית), או בתאוצות ביניים. הכוח מיידי, מתפרץ, ככה זה שאין תיבת הילוכים ומומנט הפיתול מגיע כבר עם הלחיצה הראשונה על הדוושה. אין הרבה מקומות בהם ניתן לעקוף בבטחה בעליה לנס הרים – אולם כשנפתחה האפשרות, הלחיצה על דוושת התאוצה הביאה מיידית ל...תאוצה. אין רעש, אין קיק דאון – תאוצה נטו. המגבלה כמובן היא בעליה תלולה במהירות גבוהה, שם מתחילים לחוש במספר הסוסים המוגבל (142), ובכל זאת... מסיימים את העקיפה בזריזות ששום רכב פנאי עם 200 סוסים ויותר היה מסוגל לה. מרשים.
צריך להתרגל לנהיגה באוטו בו המומנט מתפרץ מייד עם הלחיצה על הדוושה. במהירויות נמוכות, צריך להיזהר שלא ללחוץ את דוושת התאוצה עד הסוף! למרות מערכות הבקרה, הצמיגים עשויים לסבסב והרכב יצא לתת היגוי. לחיצה קלה, במינון מדויק – וזה מספיק לגמרי ליציאה מהירה. מדהים, מנוע עם 140 וכמה סוסים, מאתגר את הנהג, למנן בעדינות את הלחיצה על דוושת הנהיגה. ב ע ד י נ ו ת, שמעתם?
נו טוב, אתם בטח אומרים, ישנן מכוניות שהייתי מעדיף לעלות איתן לנס הרים, ולאו דווקא מפלצות כוח וניהוג כ-911 למשל. אבל מול חיה כזו, יש להעמיד מכונית חשמלית עם שני מנועים חזקים המחוברים לשני הגלגלים האחוריים בנפרד. להזכירכם, כרגע מדובר ברכב פנאי קומפקטי וזול.
את הכיף הכי גדול שמר לי האם ג'י דווקא בירידה חזרה מנס הרים. כמו שחלק מהקוראים יודע, 'בלימת מנוע' היא מקור חשוב להגדלת טווח הנסיעה של רכב חשמלי, כי בעוד שבמנוע בנזין בלימת מנוע שורפת דלק (במכוניות מודרניות הצריכה נמוכה מאוד עד אפסית), לעומת זאת במנוע החשמלי, היפוך בהזרמת החשמל, גורם למנוע להפוך לדינמו שמטעין את המצברים. יש מכוניות כאלו שעושות את זה באמצעות משוטים בצדי ההגה, המדמים הורדת הילוכים, ויש מכוניות, כמו האם ג'י למשל, בהן הנהג קובע מראש באמצעות מתג, את רמת הבלימה המתבצעת עם הורדת הלחץ מדוושת התאוצה. לרוב, אני ממליץ לנהוג עם הבלימה המקסימלית בעיר ובפקקים ולעבור לבלימת מנוע אגרסיבית פחות בכבישים מהירים. בירידה מנס הרים, בחרתי בבלימה מקסימלית וזה הפך את הירידה לתענוג אמיתי. במקום ללהטט בין דוושת התאוצה ביציאה מסיבוב לדוושת הבלם הנדרשת כדי להכניס את האף לתוך הסיבוב, הדבר נעשה ברוב הזמן באמצעות עזיבה מבוקרת מדוושת התאוצה... זו אומנות חדשה שהיה עלי ללמוד, אבל אחרי שלומדים, זה פשוט כיף!
הגעתי למטה והחלטתי לנסות לעלות שוב, והפעם עם בלימת מנוע חזקה יותר מאשר עליתי בפעם הראשונה – וזה עובד נהדר. לפני כניסה משחררים את דוושת התאוצה ומסובבים את ההגה, האף נכנס לסיבוב ולוחצים בעדינות. זה כיף גדול, משכר וממכר. וכך, למרות שמדובר בהגה כמעט ללא היזון חוזר, ברכב לא קל עם מתלים שאינם ספורטיביים בעליל, מצאתי את עצמי צוחק כמו ילד שקיבל לידיו צעצוע חדש.
סיכום ביניים
אני בהחלט ממליץ על רכישת אוטו חשמלי, בעיקר עכשיו שהחשמל ממש זול בהרבה מהדלק.
אבל, במידה ומדובר באוטו עם טווח כ-250 ק"מ, כדאי לקנת אותו בתנאים הבאים: 1. אתם מתניידים באופן קבוע בטווח יומי של לא יותר מ-100 ק"מ לכיוון אחד. 2. יש לכם נקודת הטענה בבית או במקום העבודה. 3. רצוי אוטו נוסף בבית, במקרה שתרצו לנסוע לטיול ארוך יותר.
כל ההמלצות האלו טובות לעכשיו, כשפריסת נקודות ההטענה המהירה עדיין בבנייה.
לקינוח לקחנו את האם ג'י למבחן תאוצה, מול מכונית בעלת כוח סוס דומה ואחת החזקה ממנה בהרבה. אך על זה אספר לכם בפרק הבא.
--------------------------------------------------------------
חשמל ושקלים - היצע מצומצם, בדרך להתרחב
היצע כלי הרכב המונעים בחשמל בארץ מצומצם למדי, במיוחד אם מחפשים להתחדש ברכב כזה בתקציב נגיש יחסית. בחודשים הקרובים אנחנו צפויים לפגוש לא מעט מכוניות ורכבי פנאי חשמליים בגדלים וטווחי מחיר שונים (פיג'ו 208, למשל). הנה סקירה קצרה על המבחר החשמלי הקיים כיום בישראל עד 200,000 ש"ח.
1. MG ZS EV. רכב הפנאי של MG אשר נמצא אצלנו במבחן ארוך טווח. ל-ZS הספק של 143 כ"ס, טווח נסיעה של עד 263 ק"מ ואפשרות (חשובה!) לטעינה מהירה (80% בחצי שעה). המחיר נע בין 138,888 ש"ח ל-141,111 ש"ח בהתאם לרמת הגימור.
2. GAC GE3. עוד רכב פנאי של יצרנית סינית. זוהי הופעה ראשונה עבור המותג הסיני בישראל. ל-GE3 הספק של 177 כ"ס וטווח נסיעה של עד 309 ק"מ אך הוא מוצע ללא אפשרות לטעינה מהירה. המחיר: 139,000 ש"ח.
3. יונדאי איוניק EV. הגרסה החשמלית של האיוניק נחתה ממש לאחרונה לאחר מתיחת פנים. הסוללות הגדולות יותר מאפשרות לה טווח מירבי של 311 ק"מ ואפשרות לטעינה מהירה של 80% בכ-55 דק'. המחיר: החל מ-160,000 ש"ח.
4. ניסאן ליף. זהו הדור השני של הליף, והוא נחת בישראל לפני קצת יותר משנה. למנוע החשמלי הספק של 150 כ"ס וטווח הנסיעה המירבי עומד על 270 ק"מ. ישנה אפשרות לטעינה מהירה בקצב של 50 קילוואט. המחיר: 165,000 ש"ח.
5. פיג'ו e-2008. הגרסה החשמלית לרכב הפנאי הקטן של פיג'ו נחתה בישראל ממש לאחרונה. ההספק עומד של 136 כ"ס וטווח הנסיעה המירבי על 320 ק"מ - הארוך ביותר בסגמנט. ישנה אפשרות לטעינה מהירה (100 קילוואט) המטעינה 80% בכ-30 דק'. המחיר: 165,000 ש"ח.
6. רנו זואי. הסופרמיני החשמלית של רנו כבר וותיקה למדי (הוצגה ב-2012), אך בשנת 2018 נחתה כאן במהדורה מעודכנת. מחליפתה הוצגה כבר בחו"ל. למנוע החשמלי הספק של 109 כ"ס וטווח הנסיעה המירבי עומד על 306 ק"מ בין טעינות. המחיר: 130,000 ש"ח.
--------------------------------------------------------------
דיווח ראשון - דני פרומצ'נקו
אני חייב להודות על האמת. בניגוד לחלק לא קטן מעמיתי, הרכב החשמלי, שנכנס אט אט לחיינו, מרתק אותי. ביסודו ובמהותו זה רכב שאינו מזהם כלל, חסכוני, שקט, מאיץ טוב ופשוט לטיפולים.
הבעיה של הרכב החשמלי, כמובן, היא בטווח המוגבל שלו, ותחנות טעינה מהירות בפרישה רחבה עדיין אינן בנמצא.
הרציונל של היום יום
לכן, חשוב היה לי לדעת איך זה לחיות עם רכב כזה ביום יום. איך זה לצאת איתו מהעיר, או לרדת מהכביש לשטח. איך מתכננים נסיעה המכסה יותר קילומטרים מאשר טווח הסוללות שלו, דווקא כאן, בארץ שלא לגמרי ערוכה לחשמול מהיר?
את כל אלה לא לומדים במבחן, מקיף ככל שיהיה. את אלה לומדים רק במבחן ארוך טווח. מבחן בו אתה (או אני לצורך העניין), חי עם האוטו, משתמש בו יום יום ובודק אותו בכל יום מחדש.
ומדוע למבחן הזה בחרתי ב MG ZS דווקא? הרי יש מכוניות יוקרתיות יותר, מודרניות ומאובזרות יותר. למה לבחור במכונית עממית, שחסרה את כל הפינוקים והיוקרה שאחרות מעניקות למבחן כזה (וגם לבוחן כמובן)?
הסיבה העיקרית היא כי רציתי לבחור ברכב עם פוטנציאל של קהל לקוחות גדול – מכונית משפחתית, רכב פנאי קטן או קומפקטי. רכב שמחירו נע סביב למאה וארבעים אלף שקלים, בעל יכולת לשנע חמישה אנשים על מטענם וטווח נסיעתו סביר.
לא במקרה שני המותגים המציעים דגמים שהם מועמדים למבחן כזה במסגרת התנאים האלו – GAC ו-MG – מגיעים מסין. המעצמה העולה בונה על השלב הבא באבולוציית המנועים, על עידן המנוע החשמלי, כקטר שיהפוך אותה לשחקן דומיננטי גם בתחום הרכב.
ביניהם בחרתי ב-ZS של MG, בעיקר בגלל של-GE3 של GAC אין אפשרות לטעינה מהירה, מה שמגביל מאוד את המבחן עצמו. פשוט, אתה לא יכול לעבור את הטווח המקסימלי לנסיעה הלוך חזור – אלא אם כן אתה מתכנן עצירה ארוכה מאוד בסוף הדרך הלוך. זאת אומרת, אחרי שבחנת וקבעת מה טווח הנסיעה הריאלי במהירות סבירה – חציו פחות 10% שולי ביטחון – זה טווח הנסיעה שלך בכיוון אחד. נקודה. לדוגמה, אם הטווח הריאלי הוא 250 ק"מ, טווח הנסיעה המקסימלי שלך לכיוון אחד הוא כ-115 ק"מ. עשרים ק"מ שומרים כרזרבה, כי אי אפשר לקבל ג'ריקן חשמל אם נתקעת.
אני רציתי ברכב שיכול להעניק טווח גדול יותר כדי ליצור מבחן מעניין יותר, כזה שמאפשר להגיע למקומות כמו טבריה למשל (הלוך חזור מעל לטווח הריאלי), קריית שמונה או אפילו אילת. וכדי לעשות זאת הייתי חייב במכונית בעלת אפשרות לטעינה מהירה.
הבחירה נפלה כאמור על ZS EV, רכב הפנאי החשמלי הקטן (B-SUV) של MG, שעבר בימים אלו את רף 500 המכירות. במהלך התקופה הקרובה, נעמיד אותו בלא מעט מבחנים אותם אנחנו נעשה, וגם בידיהם האמונות של מספר נהגים ונהגות. נעביר אותו מבחני טווח מורכבים, מבחן שבילים, מבחני דרכים רגילים וגם... מבחני תאוצה.
החיים אומנם הם לא מאפס למאה, אבל, אנחנו בטוחים שאתם הקוראים רוצים באמת להבין מה המשמעות בפועל של "שיא מומנט הפיתול כבר באפס סל"ד."
אהבה ממבט שני
ה-ZS נראה טוב מבחוץ, ואינו נופל בעיצובו מרכבי פנאי בגודלו. המדבקות הבולטות בצדי הרכב, אלו שהיבואן מדביק על רכבי ההדגמה שלו – וכאן באות לפאר את העובדה שהוא זכה בחמישה כוכבי בטיחות במבחן יורו NCAP החדש והמחמיר, ולציין את העובדה שהוא 100% חשמלי – מפריעות לי. מנגד, הן מושכות לא מעט מבטים, ואנשים ברמזורים, בחניונים או סתם בפקקים, מתעניינים וגם שואלים.
בפנים התמונה שונה קצת. עיצוב סביבת הנהג נראה מיושן ביחס למקובל בקטגוריה היום, והחומרים זולים למגע. מסך המולטימדיה פשוט למראה, לא הכי מדויק וזריז בתפעול, וצגי העזר לנהג קטנים מדי לטעמי. הייתי שמח אם טווח הנסיעה שנותר לי היה מופיע בגדול, ומבלי שאצטרך ללחוץ על מתג מיוחד...
אבל, בכך מסתכמת הביקורת שלי על תא הנוסעים, ובצד החיובי יש הרבה יותר. התא מרווח, מואר (בין היתר בזכות גג פנורמי גדול המכוסה בזכוכית ובווילון חצי שקוף), הראות החוצה ממש טובה, גם מאחור (משום מה זה לא מובן מאליו, וחלק מרכבי פנאי מקריבים את איכות הראייה לאחור לטובת מראה ספורטיבי יותר). תא הנוסעים שקט, בנוי סולידי והשימוש באבזור נוח, אם-כי לא תמיד במקום סטנדרטי. למשל, המתג המנתק את תיקון הסטייה מנתיב, ממוקם בצדו של מנוף האיתות, ואחרי שמתרגלים מגלים שהוא נוח לשימוש. גם המושבים מלפנים נוחים, ולזה של הנהג תפעול חשמלי.
וסיכום הפרק זה מגלה כי סביבת הנהג הלא-מודרנית הזאת מפתיעה לטובה. האמת היא, שכעת, עם שימוש אינטנסיבי ב-MG, אני מתבאס לעיתים בגלל התפעול המסובך של חלק ממערכות ההפעלה במכוניות מודרניות ויקרות.
בסימן 140
למי שמבקש פרטים טכניים, אמסור רק מספר אחד: 140. ZS EV עולה כ-140 אלף שקלים (ועוד אלף); המנוע שלו מייצר 140 כ"ס (ועוד 3 כ"ס); הוא מגיע בקלות ל-140 קמ"ש. הרכב מאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש ב-8.5 שניות, אבל זה נתון מטעה, מאוד מטעה (פרטים בפרקים הבאים).
מספר נוסף שיש לציינו כאן הוא 5. הגרסה החשמלית של ZS זכתה ב-5(!) כוכבים במבחן הבטיחות האירופאי (טוב באופן משמעותי מאשר גרסת מנוע הבנזין) ולמכונית 5 שנות אחריות.
נהיגה וטווחים
הדבר המשמעותי ביותר ברכב חשמלי, ולכן גם במבחן אותו הוא עובר – בין אם מבחן יחיד, השוואתי, ארוך טווח - הוא טווח הנסיעה המרבי. זה כמובן הדבר הראשון שיצאנו לבדוק, והתוצאה משעממת למדי.
קיבלתי את האוטו מהיבואן טעון במלואו, כאשר על מד הטווח 237 ק"מ; לאחר כל לילה של הטענה מלאה, מראה מד הטווח 237 ק"מ; לאחר כמעט כל נסיעת מבחן בקצב נורמלי, או סתם שימוש רגיל, זה אכן היה טווח הנסיעה בפועל; כלומר, מה שעברתי ומה שנשאר על מד הטווח הסתכמו תמיד בנתון של 230-240 ק"מ.
בתחילה רשמתי כל נסיעה ונסיעה, עד שהבנתי את הפרינציפ: האוטו יודע. אין צורך לעקוב או לייגע אתכם במספרים. בעיר, כשהתנועה צפופה ביותר, הטווח ירד; במהירות שיוט, כשהמהירות יציבה ומתחת ל-80 קמ"ש הטווח יעלה; הטווח ירד כאשר תלחצו חזק יותר על דוושת התאוצה. זה לא שונה מאשר במכונית עם מנוע בעירה פנימית, אלא ששם הטווח פחות קריטי.
גם בנסיעה הררית. למשל, יציאה מקריית אונו ועלייה לירושלים דרך נס הרים, ומשם חזרה דרך כביש 1 – הטווח שפחת משמעותית בעלייה, חזר לעצמו בירידות. סך הכל, יחד עם השארית, הטווח נותר בתחום המותר – 218 ק"מ. מכובד. בנסיעה מהירה יותר, 120-140 קמ"ש, בכביש 6, הטווח ירד יותר.
בנוסף, נסיעה לעכו, המחייבת טעינה בדרך, כללה עצרה לחשמול מהיר ב-M הדרך ליד בית ינאי. לאחר עשרים דקות של טעינה נסענו לעכו וחזרנו ממנה ללא צורך בעצירה נוספת באותה תחנה.
אוסיף לפרק זה שני פרטים נוספים: האחד, כאשר משתמשים ברכב בנסיעה עירונית, סוללות טעונות מספיקות לשלושה ימים רצופים ללא בעיה; השני, הנהיגה ב-MG מהנה. כן, מהנה.
אבל על כל אלה, דברים נוספים, ההנאה(!) שבחשמל ומבחני תאוצה, בפרק הבא.
ובנוסף לכך, יש למנות שר שיהיה אחראי אך ורק לבטיחות בדרכים.
