לא עברה שנה, עברו תשעה חודשים, הקורונה כאן, והגיעה העת לצאת שוב למסע הלא מאוד ארוך לאילת. במקרה (או שלא), גם הפעם אני הוא שהוגרל(?) לצאת דרומה, ואחרי שאשתי שמעה שאנחנו מקבלים רכב פנאי של ממש - שברולט אקווינוקס - ועשתה בו סיבוב היכרות, הטיול לא בוטל, במקרה (או שלא).
התכנית, המציאות
לאור ההרכב המשפחתי, ובניגוד לפעם הקודמת, לא היה קושי לדמות נסיעה שכזו. יותר מדי מזוודות נכנסו בקלות לתא המטען הענק של האקווינוקס (דלת חשמלית, להזכירכם). אם ברכב הפרטי היינו מתלבטים אילו פריטים לקחת לפיקניק מזדמן ועל אילו לוותר, כאן המרחב האדיר אפשר לנו לנקוט בגישת "מקסימום שיישאר בבגאז‘, יש מקום, האוטו סוחב". מוטיב המרחב המשיך גם לתא הנוסעים — לא חסר מקום מלפנים והילד מעולם לא נתקל במושב אחורי מרווח כל כך. המרחב הנדיב והדלת הגדולה הקלו גם על התקנת מושב הבטיחות.
דלק ואוויר אופסו יום לפני. יצאנו לדרך בשעת בוקר שגרתית דרך כביש 6, כביש 40, שיזפון ומשם עד למלון. קבענו שהדרך חזרה תהיה דרך כביש 90, דימונה וכביש 6 עד הבית. קצת לגוון. אופי הנהיגה: רגוע ומשפחתי כמעט תמיד.
עד לעצירה הראשונה מצאתי את עצמי במיקום לא שגרתי בכלל: מושב הנוסע. הגברת החליטה לנהוג בחצי הראשון של הדרך. אז הקשבתי למה שיש לה לומר על האוטו, דבר אותו בדרך כלל היא נאלצת לסבול כשאני נוהג. תנוחת הנהיגה הייתה לטעמה; כמו כולם גם היא אוהבת לשבת גבוה. המושב היה נוח עבורה, המנוע סיפק את הסחורה, מערכת השמע תפקדה לרוחה.
מיד עם היציאה מהחניון שאלה על הקולות שבקעו מחלקי הפלסטיק בתא הנוסעים — הם לעיתים חורקים, איכות ההרכבה כאן לא מצטיינת. ביחס לרכב הפרטי שלנו גם נוחות הנסיעה בעיר לא הרשימה אותה. צודקת. מחוץ לעיר היא כבר השתפרה (הנוחות, כן?). שוב צודקת. הגברת הבחינה גם ברעשי כביש בולטים יחסית, אבל בסך הכל ציינה ששקט יותר מהרכב הפרטי שלנו בגלל רעשי רוח ומנוע מופחתים. נו, אתם יודעים. צודקת.
לאור ההרכב המורחב ציפינו כי המסע דרומה (וחזרה) יימשך זמן רב יותר מאשר בפעם הקודמת, ויכלול מספר עצירות. לא אשקר, קצת חששנו, לא בגלל הרכב — בגלל הרודן הקטן שישב בתוכו ומעולם לא עבר מסע של כמעט 400 ק"מ.
הסתבר שבאקווינוקס התנאים היו מספקים עבור הוד רוממותו — שש דקות מהיציאה, והוא כבר נרדם לשעה וחצי. כאשר התעורר מערכת השמע ניגנה את שיריו האהובים (דרך אפל קארפליי), הנוף מהחלונות היה מספיק ברור, וכשרצה גג השמש הפנורמי הענק נפתח ונסגר וסיפק לו הנאה מרובה.
הצלת חיים
ובכל זאת, עם ילדים צריך לעצור (שלוש בהלוך, פעם אחת בחזור). ובכל עצירה שכזו בחודש אוגוסט תחת השמש הדרומית הקופחת האוטו מתחמם בקצב מדאיג. אבל אקווינוקס מצויד בתכונה מצוינת ממש — אפשרות להנעה מרחוק, כולל הפעלת המזגן. אני יודע שלא מדובר בפיצ‘ר חדש (וחבל שאינו נפוץ יותר), אבל בלב מדבר עם חום מעל 40 מעלות, אי אפשר שלא להתרגש וגם להעריך אוטו ממוזג היטב. ביציאה מארומה, בחזרה מהמצפה התת־מימי, ביציאה מהמסעדה ובעוד כל כך הרבה הזדמנויות (ומי חשב בכלל על סגר שני באותה תקופה) מצאנו את עצמנו עוברים מהתופת בחוץ ונכנסים למרחב מקורר ונעים, נושמים לרווחה ונשבעים שזה בלבד שווה כל מחיר. הגזמנו, אני יודע, אבל זו באמת פונקציה נהדרת בקיץ הישראלי.
הנה המספרים
הנסיעה הלוך הייתה רגועה יחסית, אך כללה יותר עצירות ויותר ויותר הנעות לצורך קירור והביאה לצריכת דלק ממוצעת של כ־11.8 ק"מ לליטר. לא רע לרכב כה גדול ועמוס ביום חם. בחזור, עם פחות עצירות ואופי נהיגה דומה, צריכת הדלק עמדה על 12.5 ק"מ לליטר. זה כבר ממש בסדר.
הביתה
איך מסכמים? צריכת הדלק הולמת את הרכב הגדול ותנאי המחיה המשופרים שהוא מביא. מעבר לנוחות נסיעה ראויה מחוץ לעיר, אותם תנאים כוללים מרחב אדיר לנוסעים ולמטען ביחס לנהוג בקטגוריה, אבזור רב ועשיר והכי חשוב — מזגן שמוכן להתחיל לעבוד בשבילך לפני שאתה נכנס לאוטו. אם לא קורונה, אולי היינו יוצאים ל"מבחן דרומי" נוסף עם האקווינוקס.
שברולט אקווינוקס – המונה מדבר
נסועה בחודש – 2737 ק"מ
צריכת דלק – 264 ליטר
צריכה ממוצעת – 10.4 ק"מ/ל'
לדיווחים קודמים על שברולט אקווינוקס במבחן ארוך טווח:
יוצאים לדרך, שברולט אקווינוקס במבחן ארוך טווח
מה חושבת המשפחה על שברולט אקווינוקס?
סופשבוע לוהט עם שברולט אקווינוקס
שברולט אקווינוקס במבחן ארוך טווח: סיכום ביניים
רמת גימור חדשה ומהודרת לשברולט אקווינוקס
