הדגם שהוצג חולק אותה רצפת הנעה קדמית (UKL), בסיס גלגלים של 267 ס"מ, ואותן חטיבות כוח המשרתות גם את דגמי הפנאי הקומפקטיים של ב.מ.וו, X1 ו-X2 – כולל אלה ההיברידיות-נטענות.
חידושים, שינויים
קאונטרימן הנטען הגיע לכאן לפני שלוש שנים וצויד בחטיבת הכוח העכשווית לפני כשנה. ביחידה זו מנוע טורבו-בנזין 1.5 ליטר 125 כ"ס, תיבה אוטומטית עם 6 הילוכים ואלה מניעים את הגלגלים הקדמיים. מנוע חשמלי המייצר 95 כ"ס מניע את האחוריים, להנעה כפולה, ולהספק משולב של 220 כ"ס. למנוע החשמלי, אגב, הספק גדול ממה שהיה לקופר S המקורית והאגדית. קאונטרימן מוצע בארץ רק בגרסה זו המכונה ALL4 ורק ברמת האבזור הגבוהה, 'צ'ילי'.
במפרט הבטיחות לקאונטרימן בלימה אוטונומית ובקרת שיוט אדפטיבית, אך באופן מביך הוא חסר התרעה על סטייה מנתיב, מה שמחייב התקנת מובילאיי צפצפני.
עיצוב, נראות
הקווים האופייניים של מיני יוצרים אשליה שהקאונטרימן קטן, אבל כאשר הוא חונה לצד כלים אחרים ברור שהוא לא. הוא נראה מצוין, שונה מהמתחרים, ושינויי העיצוב הקלים שנעשו במסגרת מתיחת הפנים בהחלט תורמים עוד להופעה הייחודית. עיקרם כרגיל בחזית, והשבכה, תאורת הלד והפגושים מחודשים. אלה יוצרים דווקא מראה נוסטלגי והוא מושך מאשר לפני חידוש הדגם. לאותה מרכיב נוסטלגי תרם ברכב ההדגמה שילוב של צבע "ירוק מירוצים בריטי" במרכב עם צבע שחור בחישוקים ובגג. הפנסים האחוריים עוצבו, כמו דגמי מיני אחרים, עם קווים של "יוניון ג'ק" הבריטי.
סביבת נהג, תא נוסעים
לפי המפרט, העדכון בתא הנוסעים אינו גדול, אבל בפועל הוא משמעותי. אחד הגורמים לכך הוא ריפוד עור חדש בגוון קלסי ובתפרים תואמים שכאילו נוצרו לכבוד מסעות המלכה באימפריה. האיכות הכוללת טובה, וקווי העיצוב נאים, עיצוב בקרת האקלים מוצלח, ובזו שליטה נפרדת. עם זאת, מתגי המתכת המיוחדים מעט מבלבלים, צליל האיתות פחות מלהיב וכיסוי גג הזכוכית המפוצל לשניים נפתח ידנית, ולחלקו האחורי קשה להגיע.
במסגרת העדכון צויד הקאונטרימן במחוונים מוקרנים כמו במיני החשמלית; הם מודרניים למראה, אבל פחות מתאימים לרכב של מותג ספורטיבי בייחוד כשאין מד סל"ד. צג המולטימדיה העגלגל והמעודכן מיוחד ויפה למראה, אך לא נוח לשימוש באמצעות מגע; בשלב מסוים העדפתי לתפעלו מפקדים חיצוניים, הדומים לאלה של i-דרייב של ב.מ.וו.
הייתי שמח למידע ברור יותר של המרחק החשמלי אותו עברתי, של חלוקת האנרגיה, של תצוגה מתי התנועה חשמלית. בנוסף, המידע ביחס לסיוע של המנוע החשמלי אינו תואם תמיד לתצוגה של מצב האנרגיה בצג.
המושב ותנוחת הנהיגה נוחים, ובניגוד לדגמי ב.מ.וו המקבילים, ניתן לכוון גם את הקשחת המסעד לתמיכה נכונה בגב, וכאן הדבר נעשה גם באופן חשמלי.
מאחור, מרווח הרגליים טוב, אך כאשר המסעד זקוף, מרווח הראש מוגבל, ויצוין גם כי פתחי האוורור ממוקמים נמוך. תפעול דלת תא המטען חשמלי, הנפח (405 ליטר) מספק בהחלט והמבנה שלו יעיל.
מנוע, ביצועים
התפוקה הכוללת של חטיבת הכוח נאה – 220 כ"ס, 39.2 קג"מ, והמנוע החשמלי מעניק את שיא המומנט שלו (16.8 קג"מ) כבר ב-100 סל"ד. הביצועים בהתאם טובים, עם האצה של 6.8 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 194 קמ"ש. ואכן, בעיר הקאונטרימן זריז והתגובה ללחיצת מצערת כמעט עצבנית.
ככל שהמהירות עולה בכבישים בין-עירוניים, יכולת ההאצה פחות מרשימה, בייחוד כאשר הסוללה ריקה. בעליות ארוכות, או בנהיגה בקצב גבוה בכבישים מאתגרים, כאשר הסוללה ריקה, הביצועים טובים פחות מהרצוי; למנוע הבנזין, כאמור, 125 כ"ס. רוב הזמן נשמרים בסוללה 2% לסיוע בהנעת הגלגלים האחוריים כאשר הדבר נחוץ. חבל שאין אפשרות לתפעול ההילוכים מההגה, אם כי יש מהבורר, וכי היציאה לדרך, ההתנעה והמעבר ל-D אינם זורמים.
לסוללה בקאונטרימן 8.8 קוט"ש, והטווח הרשמי הוא 49 ק"מ. בזכות מזג האוויר הקריר, עם ההתנעה עמד הטווח על 47 ק"מ. כמה מהם נזלו עוד בחניה, והטווח התייצב על כ-42 ק"מ; קשה לדייק, כי פה ושם התערב מנוע הבנזין. בחלק מהדרך ניתן היה לוותר על המזגן וזה סייע.
צריכת הדלק אחרי שהחשמל אזל לא הצטיינה: 9.9 ק"מ/ל' בתוואי ובקצב המבחן, 12.5 ק"מ/ל' בשיוט נינוח. בקטע דרך עם מגוון מאפיינים וסוללה פעילה, הצריכה עמדה על 14.6 ק"מ/ל', וללא הסיוע החשמלי 10.4 ק"מ/ל'. נפח מיכל הדלק הקטנטן, 36 ליטר, מפריע.
נוחות, התנהגות
נוחות הנסיעה אינה מרשימה. כיול הבולמים נוקשה והרכב מקפץ בעיר על שיבושים קטנים ולא פעם גם על גדולים. מחוץ לעיר הוא גם נע מדי על גלי כביש בנסיעה מהירה. דווקא בשבילים נוחים האופי נעים גם אם בורות יוציאו אותו משלוותו. רעשי הכביש והרוח בולטים.
הפנית הגה ראשונה – והמכוניות מגיבה כאילו חיכתה רק לכך. במהירויות איטיות, בייחוד במהירות עירונית (בעיקר כשיש "מיץ" בסוללה), ניתן לחוש לפעמים שהאחוריים מסייעים להיגוי המהיר, גורמים לרכב להדק קווים ביציאה מפנייה, וכנראה היו עושים זאת יותר לולא בקרת יציבות היסטרית. נחמד. ובכלל הקאונטרימן יכול להפוך לרכב הנעה אחורית, כאשר יש רזרבות כמובן, גם אם המנוע החשמלי אינו מאוד חזק.
ניתוק בקרת האחיזה יגלה חרטום שמרחיב קו באופן מורגש עד שהמנוע מאחור מאזן את הדברים. יותר דרמות יתקבלו בהרפיה מהמצערת, ואז הצמיגים הירוקים, שאוהבים לילל, יפגינו שגם האחיזה שלהם אינה מרשימה. המשקל (1715 ק"ג) מורגש, והרכב מהנה יותר כאשר אינו ממש בקצה המגבלות. פעולת הבלמים טובה יחסית לכלים היברידיים, אך אינה הדרגתית מספיק, מה שמביא לעיתים לבלימה מוגזמת.
מחיר, תמורה
אנחנו מורגלים שמחירם של דגמי מיני גבוה. הקאונטרי הנטען עולה 267,000 שקלים, זה לא מעט כסף, אך מחיר זה הוא דווקא מהפחות יקרים בתחום היוקרתי/היברידי-נטען המתגבש של דגמי פנאי קומפקטיים; X1 מקביל יקר ב-32,000 שקלים.
מיני קאונטרימן הוא רכב בעל אופי מיוחד, מעלה חיוך בזמן נהיגה ומציע התנהלות תוססת, אם כי לפעמים על חשבון הנוחות. ברור שלא כולם יאהבו את העיצוב ואת המבנה הצעירים והשונים מדגמי פנאי רגילים, המצניעים גם את הממדים. אבל מה שמפריע באמת זה האבזור הבטיחותי חסר, ומובילאיי באמת שאינו הולם רכב שכזה.
