לרוב, מכוניות פתוחות שנגזרו מגרסה סגורה, נראות פחות טוב מוורסיית הקופה שלהן, אבל כאן התוצאה בהחלט עדיפה; וזה לא שהגרסה הסגורה לא יפה, ממש לא – היא כשלעצמה יכלה להתמודד על תואר המכונית הנאה ביותר באולמות התצוגה המקומיים, לפני שאיבדה את כתרה לאחות נטולת התקרה.
אבל מספיק להשתפך על העיצוב החיצוני, שכן הגיע העת להשתפך על העיצוב הפנימי.
עכשיו יש פיצוי
ואיזה יפה כאן בפנים. התא בשני צבעים – שחור ואדום, כשהאחרון בשני גוונים. וכל האדום-האדום הזה, אגב, עשוי עור משובח. ויש המון אדום, ואני לא רוצה לשמוע אף בדיחה על כמות הפרות שקיפחו נפשן למען יהיה לכם נעים בגוף ונעים בעין.
העיצוב עצמו נאה למדי ומקרין יוקרה מכל עבר, עם כמה ניגודים מרתקים: מחד קווים משוכים ושלל מעוינים, ומאידך מתגים קונבנציונליים בעיצוב מאופק; כאן צג מולטימדיה בגודל 10.2" ולוח מחוונים מוקרן מציגים חדשנות, ואז מגלים גם פתח לדיסקים (?!), הפונה גם ללקוחות השמרנים.
קו המותניים גבוה והראות החוצה לא אידיאלית, עניין שמאותגר קומה כמוני עוד זוכר נגדה מהסיבוב הקצר שביצעתי בגרסה הסגורה. מנגד, גבוהים יסבלו מהתקרה הנמוכה, שמגבילה גם את תנוחת הנהיגה. אבל כאשר הגג פתוח סולחים גם על זה, שכן יש פיצוי בדמות ראות אינסופית כלפי מעלה. התא אומנם עוטף – אבל לפחות עוטף בכל טוב.
כצפוי, המון
האבזור הוא רב, כיאה לרכב שכזה, ואני אמנה מעט ממנו, כי באמת, אנחנו לא מצפים לפחות: כניסה/יציאה והנעה ללא מפתח, מושבים עטויי עור ומתופעלים חשמלית בעלי שלושה זיכרונות, חימום למושבים, חימום לגלגל ההגה, חימום למשענות הראש, אוורור למושבים הקדמיים, בקרת אקלים מפוצלת, פקדים להעברות הילוכים, מתלים אדפטיביים, תצוגה עילית – ובאמת שזה מגוחך להמשיך ולמנות.
בכל הנוגע לאבזור בטיחות מתקדם, יש כאן הכל: מבלימה אוטונומית, דרך בקרת שיוט אדפטיבית, ניטור שטחים מתים ותיקון סטייה מנתיב, ועד עמעום אורות אוטומטי וזיהוי תמרורים.
יש גם מקום לשפר
אבל לא הכל מושלם בממלכה היפה מכל; תפעול המולטימדיה, למשל, אינו פשוט: יש משטח הפעלה, בדומה למשטח של לפטופ. והוא אמנם פחות רגיש מבעבר, אבל עדיין קשה לבצע פעולות תוך כדי נהיגה מבלי להוריד את העיניים מהכביש לזמן ארוך מדי. למעשה, אפילו ממושב הנוסע זה לא כזה פשוט.
המושבים הקדמיים נוחים למדי, התמיכה הצדית נהדרת גם לירכיים וגם לגב, ועם זאת המושבים צרים יחסית וייתכן שלעבי גוף* התמיכה פחות תתאים. המושבים האחוריים לא ראויים למאכל אדם, גם לא לישיבה, והם משמשים בעיקר כסוג של תא אחסון – שכן אין תאי אחסון ראויים בתא הנוסעים, וגם תא המטען קטנטן ומציע פחות מ-150 ליטרים. שני דברים נוספים לגבי תא המטען – פתיחתו נעשית על ידי כפתור שהוסלק בפנס האחורי הימני, ואין גלגל חלופי. את מקומו תפס המצבר.
מפלצת מנומסת
לחיצה על כפתור ההנעה והמנוע מודיע בסימפוניית שמונה צילינדרים שהנה, יש כאן מפלצת. לא מפלצת ברוטלית חסרת כל רסן שתבקש מהעוברים ושבים פרוטקשן, אלא אחת מנומסת ונעימת הליכות. כזאת שלמדה בבית ספר מכובד, יש לה דיפלומה והיא גם תדסקס אתך על החיים.
כשאומרים לקסוס עולה מיד לראש יחידת כוח היברידית, ויש כזאת גם לדגם הזה, אבל כאן זו יחידת כוח לוגמת בנזין, בנפח 5.0 ליטר, נושמת בעצמה ללא עזרים ובעיקר פורחת בטורים שמיימיים. הסל"ד בו מושגים הנתונים מספר את כל הסתרים: ההספק עומד על 464 סוסים ב-7100 סל"ד והמומנט על 54 קג"מ ב-4800 סיבובים גבוהים.
זה מנוע שאוהב שדוחפים אותו מעלה, ואם תשאירו את מחט סיבובי המנוע על מעל 5000 סל"ד תקבלו צליל אלוהי ותאוצה משכרת. זו אינה מפלצת תאוצה ברוטאלית, אבל זה מנוע שדוחף נהדר ועם חתיכת אופי**. אל המנוע הזה משודכת תיבת הילוכים אוטומטית-פלנטרית עם לא פחות מ-10 הילוכים, כך שבשיוט נינוח ב-100 קמ"ש המנוע נח (בהילוך עשירי) על 1300 סל"ד וב-120 קמ"ש (באותו ההילוך) על 1500 סל"ד.
ועם זאת, למרות הסל"ד הנמוך ולא מעט בגלל נפח המנוע הכביר, תצרוכת הדלק במבחן עמדה על ליטר לכל 7.35 קילומטרים בממוצע. יש לציין כי סגנון הנהיגה היה מעט רגוע מהרגיל, ועם זאת, אפשר להגיע לנתונים מעט-עדיפים אם אין לכם רצון לתקוף עיקולים, או לחילופין, לתוצאה הרבה-הרבה פחות טובה אם יש לכם רגל כבדה.
לא אוהב בתי חולים
קודם כל, מעבירים את החוגה למצב ספורט-פלוס. אחר כך מורידים את בורר ההילוכים המסורבל מטה, למצב ידני. שניים, שלושה או שמונה קליקים במנופים מאחורי גלגל ההגה (בכל זאת, עשרה הילוכים) ונהמה אדירה מודיעה שהמפלצת התעוררה מהנמנום בו שהתה. מדביקים את הדוושה הימנית אל הרדיאטור והמכונית מרימה קלות את האף ומנסה להגיע אל האופק תוך השמעת צליל כמעט אלוהי.
בקטע הכביש שתקפתי, יש את העיקול בו במשפחתיות ספורטיביות אני מגיע כאן למהירות X, בעוד שעם המכונה הזאת, בחצי הדרך אני כבר במהירותX+Y . כך שאת העיקול הזה שאני לוקח בדרך כלל עם דוושה ימנית לחוצה, אני לוקח הפעם בבלימה היסטרית כי בטיפשותי הגעתי מהר מדי, הפיסיקה בסוף תעשה את שלה ולא בא לי בית חולים עכשיו – כאילו, יש שם המון חולי קורונה ואני לא רוצה להידבק.
אז אני יכול לספר לכם בעיקר שהמכונית בולמת באופן פשוט פסיכי, וזה לא מפתיע עם דיסקים בגודל של גלגל ענק בלונה פארק. לא מדדתי, אבל יש לי תחושה שהדיסקים שלה יותר גדולים מחישוקים של מכונית רגילה. הסיבה לבלמים העצומים היא שהלקסוס הזאת שוקלת שני טון(!) והמחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת לה, זה שהיא לא מעניקה את התחושה הזאת בעיקולים.
על מחול ורקדנים
כשהמכונית מזהה שאתם במצב אטרף, וזה קורה ב-5000 סל"ד ומעלה, לוח המחוונים נצבע כתום והוא מהבהב לכם ומכניס אתכם לאווירת האקשן. אם במקרה, לא שמתם לב לנוף שהופך מטושטש... ודבר נוסף, צריך להיות סופר רגישים בדוושת הגז, אחרת הישבן יחליט לצאת במחול. ולא כולם בנויים למחול הזה, כי זה ריקוד אלגנטי, אבל כזה שמצריך קואורדינציה בריאה בין הידיים לרגליים.
באופן מפתיע, למרות משקל עצמי ומבנה גופני של ברבאבא, אחד הרקדנים המוכשרים במערכת הוא דווקא ניצן רז, שהגיע לביקור מולדת בתקופה נהדרת... אז בזמן שאני כתבתי שורות אלו והתעסקתי עם עניינים ברומו של ניהול, שלחתי אותו לרקוד עבורכם עם המכונה בזמן שנועם עופרן מתעד (וכמו שאתם יכולים לראות בתמונות, צמד הלא-חמד הזה מוכשר למדי יחדיו). אז פירוט רב יותר על ההנאה מנהיגה, תוכלו לקרוא בבוקסה המצורפת שהכרחתי את ניצן לכתוב. שלא יחשוב שהכל פה זה רק פאן, ריקודים ושריפות צמיגים.
הגליה למדינה אויב
כמובן שזו מכונית GT ולא מכונית ספורט מושחזת, דהיינו יכולות הכביש עודנו לטובת יכולת גמיאת מרחקים בנינוחות מהירה-מאוד. זו מכונה שתוכלו לחצות עמה מדינות, להגיע לנורבורגרינג, לתקוף את המסלול ולחזור הביתה, וכל זה מבלי לעייף אתכם, יחסית. או מבלי שתצטרכו לקבוע תור לכירופרקט או לאורתודנט כי כל הסתימות שלכם נשרו.
אי לכך, הבה ואספר לכם על נוחות הנסיעה – במתווה עירוני נוקשות המתלים מורגשת, ועם זאת, כל עוד אין זה שבר עמוק וחד, לקסוס LC משככת היטב. המתלים האדפטיביים עושים עבודה נהדרת במצב קומפורט בכל הנוגע לשברים ושיבושים, אך במעבר על באמפים, דווקא מצב ספורט פלוס הוא הסופג יותר. כצפוי, במתווה בינעירוני הנוחות משתפרת ככל שהמהירות מתגברת – גם באזורי קמ"ש של שלילה והגליה למדינה אחרת.
שם גם מתבלט בידוד הרעשים המעולה, בטח כאשר הגג סגור; למרות שזהו גג רך, בלקסוס דאגו שיהיה בו ארבע שכבות בד, כך ששקט כאן גם כאשר משייטים במהירות שאם תתפסו בה - ההגליה תהיה כבר למדינה אויב.
עזבו רגע פנטזיות
לקסוס LC500 קבריו עולה 920,000 שקלים לפני תוספות. זו אינה מכונית זולה והיא אינה מתיימרת להיות כזו. זו מכונה מרשימה, משובחת באיכותה, שגובה תג מחיר המכוון לבעלי יכולת שידם משגת. ולו אני הייתי בעל יכולת, סיכוי לא רע שהיא הייתה אצלי בחניה.
אבל לא בפנטזיות עסקינן, ובשורה התחתונה, לקסוס LC500 קבריו היא מכונית לא-שימושית עם ממשק מולטימדיה על גבול המעצבן. אבל זו גם מכונית נעימה לנהיגה ולשיוט, ובו זמנית כיפית בכביש המפותל. משחתת אוטובאנים מפנקת, שיודעת גם להתנהג כמו דריפטרית מושחזת. אבל בעיקר, מכונית שפורטת על כל נימי החשק, עם יחידת כוח נהדרת ועיצוב מרגש – כזה שלא חשבת שתפגוש בדור המכוניות היעיל והקר של זמננו.
*פורסם ב-25.02.21 (נוסף וידאו)
_____________________
ריקוד המכונה / ניצן רז_____
חברי המערכת כבר מאומנים, ולקראת ביקורי המולדת השנתיים, יודעים שנדרש מהם לארגן עבורי מבחני דרכים מעניינים. הרף התחתון הוא הנעה אחורית ו-500 סוסים, כך שכשאוהד התקשר להזמין אותי לרקוד עם המכונה, סירבתי כששמעתי שיש לה רק 464 סייחים.
"יאללה, יש סגר, מה תעשה בבית?", ניסה לשכנע. "יודע מה, שווארמה עליי", הוסיף "זה גם מנוע אטמוספרי, כמו שאתה אוהב". אבל זה לא היה נחוץ – השתכנעתי כבר בשווארמה.
ואכן, זהו מנוע אטמוספרי שאני מאוד אוהב. צליל טבעי נפלא, חיבה לסל"ד גבוה ומספיק הילוכים כדי להסתיר ביעילות את דלילות המומנט בטורים נמוכים. באמת שאני לא צריך יותר ביצועים בחיים, בעיקר כשגם עם נתוני הספק/משקל שאינם קיצוניים, קל מדי לייצר עימה קצבי נהיגה מטרידים.
הבעיה היא שההיגוי והמתלים פחות-מצטיינים בכאלה תנאים; ההגה קצת מעורפל במרכזו, כך שבסוויפרים מהירים שדורשים הפנייה עדינה קשה לדייק בקו הפניה, ובעומס גבוה המתלים מתקשים לרסן את המרכב הכבד. בעיקולים הדוקים יותר, כאלה הדורשים הפניית הגה חדה, דיוקו משתפר, אך הוא עדיין נותר מנותק מתחושה.
למרות שזו מכונית GT נינוחה במהותה, דווקא בפיתולים ההדוקים היא מתעוררת לחיים - אוחזת, חותכת, בולמת וטסה מפנייה לפנייה ברעם מתגלגל של שאגות פליטה. מצייתת לכל דרישה ללא מחאה. גם הזנב מתעורר לחיים עצמאיים בכאלה תנאים, ומתנגש בבקרת היציבות בכל תנועה חדה. אבל אלו רק איומי סרק, וכשמנתקים את כלבי השמירה האלקטרוניים, היא לא-באמת מכשכשת בזנבה אלא אם כן ביקשת זאת במפגיע.
כשעושים כן, היא יוצאת לדריפטים ארוכים, נשלטים ומעשנים – כל עוד בחרתם בהילוך המתאים; מכיוון שישנם עשרה יחסי העברה, הם ממש קצרים, וצריך למצוא את ההילוך הנכון לכל החלקה כדי לקבל מספיק מומנט מחד (שמתקבל, כאמור, רק בסל"ד גבוה), ולהימנע מהתנגשות במנתק ההצתה ואיבוד כוח מאידך.
כשהכל מסתדר, היא פוצחת בריקוד נפלא ומהנה נורא – אך בסוף היום, בקצה ההר, היא מותירה אותי קצת קר. שכן למרות שהיא שומרת על הגחלת האטמוספרית ומתנהגת היטב בפיתולים, היא עדיין אינה מחוברת ומרטיטה כמו שהייתי רוצה אותה.
*פורסם ב-18.03.21 (נוסף וידאו)
________________________
*מתישהו היפנים יצטרכו להפנים שמבנה הגוף שלהם דומה יותר למבנה של תימנים ופחות לאירופאים או לאמריקאים
** מנוע עם אופי זו הגדרה לא-רשמית למנוע שונה מזה המותקן במכוניות רגילות. בדרך כלל מדובר על מנוע ספורטיבי תאב סל"ד, אבל לא רק; גם מנועים איטלקיים ישנים שמתקלקלים באופן תדיר, ודורשים כיוונון מתמיד ושימון בנקטר האלים, נקראים מנועים עם אופי – אבל זה רק כי אין משהו טוב באמת לומר עליהם.
