לא כך בארה"ב. מכוניות סלון מגודלות יש שם גם לבתי גידול עממיים, וממדים כבירים אינם נשמרים רק לשועי עם. מותגים עממיים – אמריקאים במקורם או מזרח-אסייתיים במוצאם – מציעים דגמי פנאי גדולים. ואלה לא רק גדולים אלא גם מהודרים, מזוודים בכל דבר פינוק, בעלי הספקים מספקים, עשירים במערכות עכשוויות – והם זולים בהרבה ממקביליהם, בני מותגי היוקרה.
קחו למשל את טויוטה היילנדר, סובארו אבולטיס, פורד אקספלורר, קיה טלורייד, שברולט טראוורס – ואת יונדאי פאליסייד.
מצטרף לשוק
יונדאי הציגה את פאליסייד בסוף 2018, וזה מיוצר בדרום-קוריאה, מיועד לצפון-אמריקה, מגיע לישראל בתקינה של ארה"ב. ממדיו, כנדרש בברנז'ה שם, בצד הגדול יותר של הסקלה – בסיס גלגלים של 290 ס"מ, אורכו 498 ס"מ, רוחבו 198 ס"מ וגובהו 175 ס"מ. המנוע בהחלט אמריקאי – נפח גדול יחסית (3.8 ליטר), מבנה נכון (V6), שימור עקרונות מפעם (אטמוספרי), נתונים נאים (291 כ"ס, 36.2 קג"מ) ואופי מזמנים אחרים (שיא המומנט ב-5200 סל"ד).
לתיבה האוטומטית 8 הילוכים, והדגם מוצע עם הנעה קדמית – החל ב-320,00 שקלים – או כפולה, כאשר לגרסה הראשונה רמת גימור משלה, ולשנייה שתיים. היקרה יותר מתייחדת בכך שיש לה שבעה מושבים (כולל שני מושב קפטן באמצע), בשעה שלאחרות שמונה מושבים. על רמות הגימור והאבזור, ראו תיבה.
למבחן קיבלנו את פאליסייד היותר-יקר – הנעה כפולה, 'לימיטד', 350,000 שקלים.
רושם טוב
המופע הראשוני של פאליסייד מכובד, מרשים. החזית מפגינה נוכחות רבה – עם שבכה מפוארת ופנסים מעוצבים לתפארת – אבל אינה אגרסיבית מדי. הפרופורציות טובות, וכולו משדר שיווי משקל נכון.
נוח להיכנס פנימה ולהתארגן במושב. סביבת הנהג שומרת על אותם מאפיינים – היא אינה מבריקה בעיצוב מקורי, אך נעימה מאוד לעין, והגוון הבהיר של המרחב הקדמי, יחד עם ריפוד העור מוסיף משלו לאותו מסר. איכות החומרים, וההרכבה ברמה גבוהה.
המושב עצמו טוב, וציון זה נשמר גם לאחר נהיגה ממושכת מאוד. ההקשחה במסעד הגב יעילה (למרות שאינה עולה מעלה). תנוחת הישיבה טובה מאוד וכך גם שדה הראייה החוצה. המראות, למרות הייעוד הצפון-אמריקאי, טובות, ורק נראות לוח המחוונים אינה מושלמת לגבוהים בגלל ההגה. מספר פקדים מוסתרים מאחורי ההגה משמאל, ותפעול בלם החנייה החשמלי משם לא מצטיין.
האבזור עשיר מאוד, מוסיף משלו לאווירה הנכבדה בקדמת הרכב (ראו פירוט בטבלה). גם פאליסייד, כמו דגמים רבים אחרים, מוותר על שירותיו של בורר ההילוכים הרגיל, ומשלב לחצני מצבים ושליטה ידנית בהילוכים דרך פקדים מאחורי ההגה; כשמתרגלים, אין בעיה. מסך המולטימדיה מופעל-מגע בסדר, לא מתעלה.
לשניים ולעוד שלושה
הכניסה לשורה השנייה על שני מושביה הנפרדים נוחה מאוד. המרחב גדול, בהיר, כולל גג שמש פרטי. נוח למקם את המושב, לקבוע תנוחה טובה, בקרת האקלים מבורכת.
הכניסה לשורה השלישית נוחה יחסית, וקל לקפל את מושבי הקפטן לטובת זאת. ילדים לא מגודלים יוכלו להגיע לשם גם בין שני המושבים. מרווחי הראש והברכיים בשורה השלישית בסדר גמור גם למבוגרים. גם המסעד בסדר, וניתן לשלוט בו חשמלית. הבעיה, כרגיל, היא בבסיס המושב שאינו טוב ואחראי לתמיכת ירכיים חסרה. בשורה זו פתחי מיזוג, הרבה פטנטים שימושיים.
גם לציוד
כמו בהרבה דגמים מסוג זה, גם בפאליסייד, כאשר התפוסה מלאה, תא המטען אינו מרשים (311 ל'), אבל סביר. כאשר הוא לא, הנפח ממש ענק (704 ל'). קל להשטיח ולקומם את השורה השלישית, כל מושב לחוד, וגם את השורה השנייה באמצעות תפעול חשמלי. המושבים בשורה שנייה ניתנים להסרה ובקלות יחסית לטובת נפח מסחרי ממש. אגב, עמידה ליד הדלת במשך שלוש שניות מפתח מביאה לפתיחתה העצמונית.
מנוע עם V
המנוע האטמוספרי המותקן בפאליסייד מביא אופי שהיה זמין תמיד פעם, וכעת נדיר. פעולה נינוחה בשיוט – וכאן, בשת"פ התיבה על שמונת הילוכיה, מדובר ב-1600 סל"ד ב-100 קמ"ש – וביצועים נאותים לקראת שיא המומנט, ומעבר, לשיא ההספק. ובכן, כשצריך, התיבה מגיבה במהירות ובמיידיות, יוצרת בסיס מצוין לעקיפה, גם בעומס. עם זאת, לא תמיד התיבה מספקת קיק דאון כנדרש, ותפעול ידני מומלץ. שילוב ההילוכים עצמו חלק ונעים בכל מצב.
אותו אופי מנוע גורם לכך שנהיגה רגועה ללא אילוצי עומס תאפשר צריכת דלק סבירה, ולמרות הממדים והמשקל מדובר אז ב-11 ק"מ/ל'. העניין הוא שבתוואי המחייב למקם המנוע בסל"ד גבוה, הצריכה טובה פחות ובאופן מוחשי למדי; צריכת הדלק במבחן עמדה על 7.2 ק"מ/ל'.
רמת החיים
כיאה לאופי של הנמענים, פאליסייד מכויל לכיוון הרך יותר. בפועל, הוא נוח בנסיעה עירונית גם ברחובות עם אספלט באחזקה עלובה. עם זאת, שיבושים ממש קשים מתגברים על אותה רכות, ובמקרי-קיצון מגיעה כדי חבטה. כאן נציין כי נוחות הנסיעה לפנים טובה מזו שבחלק האחורי.
בכביש הבין-עירוני, על כל רפרטואר השיבושים שלו, נוחות הנסיעה טובה ומספקת, ולמרות אותה רכות, פאליסייד מסתדר טוב גם עם גלי כביש.
המנוע בשיוט שקט לחלוטין, צליל הפעולה שלו נשמע מ-4000 סל"ד וזה נוכח יחסית מ-5000 סל"ד. אבל העוצמה אינה חזקה, ובעיקר הצליל עצמו נעים לאוזן. למרות המבנה, רעשי רוח נשמעים מעל 110 קמ"ש וגם אז אינם מציקים. מנגד, הצמיגים הרחבים, מפגינים נוכחות ווקלית מ-60-70 קמ"ש, והם מוחרשים רק על אספלט אולטרה-שקט שהוא אולטרה-נדיר.
כישורי פנייה
אפשר לנהוג עם פאליסייד ברמה גבוהה של ביטחון, גם בכבישים מאתגרים, במהירויות שהן מעל ומעבר לסביר ולנכון. הוא מצדו, לא שויף כדי שיבריק שם. אותו כיול מתלים רך אחראי לכך שהוא לא ממש מדויק בפניות ארוכות, ועל כביש גלי תחת עומס, הוא קצת זז. בנהיגה רגילה מורגש מעט שטח מת בהגה, ומצב 'ספורט' עוזר. כדי ללמוד מה יכולתו, גילינו שדווקא תחת עומס כבד ומטופש לכל דבר ועניין, הוא יוצר קצת תת-היגוי אותו קל לנטרל, ומי שיתעקש משום מה יגלה שקל לסדר לו היגוי יתר. בקיצור: היכולת הדינמית שלו ממש בסדר.
שעות פנאי
לבורר המרכזי בפאליסייד הקבצות 'כביש' ו'שטח', לכל אחד מהם מספר מצבים. מרווח הגחון של רכב הפנאי הזה, 20.3 ס"מ סביר, אך זוויות המרכב שלו אינן משחרות לאתגרי שטח של ממש. עם זאת, הוא מציע נוחות נסיעה טובה בשבילים, מטפל היטב בפיזורים שונים של אבנים למיניהן – זרועות, שתולות, קטנות, גדולות יותר – ומאפשר קצב נאה למדי. מעבר על שקעים, חריצי מים וכולי במהירות הנכונה נעשה היטב, מעט מהר מדי מסתיים באי-נוחות אך לא בחבטה.
פסקאות לסיכום
פאליסייד אינו זול, ומחירו, 350,000 שקלים, ממקם אותו בקצה העליון של דגמי הרכב של מותגים עממיים. הוא יקר ולא במעט מכלים הקטנים ממנו בקטגוריה אחת (D-SUV), אבל הוא מרווח מהם בהרבה, בעיקר בתפוסה מלאה. הוא עולה כמו דגמי פנאי של מותגי יוקרה, אבל אלה קטנים ממנו, מאובזרים טוב פחות ובכל עניין שימושי אינם עולים עליו; המקבילים לו עולים הרבה-הרבה יותר.
לכשעצמו ולסוגו, יונדאי פאליסייד הוא רכב בהחלט טוב. הוא מארח ברמה גבוהה, מכובד ומכבד, עשיר, נעים ועשוי היטב. הביצועים טובים, נוחות הנסיעה ואיכותה גם, והוא גם ראוי בהחלט במקום העקרוני שלשמו נוצר – בשבילים, בטיול. ברשימת המגרעות הקצרה יצוינו רעש צמיגים, צריכת דלק גבוהה.
בקיצור: יונדאי פאליסייד הוא דגם פנאי משובח – ללא ספק מהטובים בברנז'ה בכלל – וכל משפחה הרוצה ו/או צריכה רכב בממדים כאלה, ותקציב מאפשר את רכישתו, חייבת להתרשם ממנו. יהיה לה ממה.
