A45 שהתייצבה למבחן לכבוד פתיחת הסגר היא דוגמא מצוינת.
דרושה שותפה דיסקרטית
הקומפקטית הלוהטת אינה מסגירה במהירות את סודה, ויש בה משהו דיסקרטי שרק חדי עין יבחינו בו. השינוי החיצוני אמנם גדול, אבל במרצדס נמנעו משילוב ספוילרים רעשניים, וכל השינויים הנדרשים בעיצוב משולבים באופן מאוד הרמוני במרכב.
אבל מבט חוקר יותר יגלה שאותה מרצדס A קלאס נראית טוב יותר. היא רחבה ב־5.3 ס"מ, והדבר יוצר יציבה הרבה יותר חובקת כביש, הצמיגים ממלאים היטב את בתי הגלגל שהורחבו משמעותית מלפנים. לתחושת הרוחב והבידול מסייע מאחור דיפיוזר גדול שמאכלס ארבעה מפלטים, שניים מכל צד. מלפנים, הספוילר ושבכת פאנאמריקה יוצרים מראה כעוס, אולי מדי, אבל מפגינים כי אכן מדובר במשהו שונה.
קומדיית מצבים
כבר עם בדיקת לחצי האוויר בצמיגים התחוור לי כי אכן, מדובר במכונית מיוחדת. כמה מכוניות אתם מכירים שבמפרט לחצי האוויר שלהם יש התייחסות שונה למהירות עד 250 קמ"ש, ולמהירות שבין 250 ל־270 קמ"ש?
גם היצע מצבי הניהוג מכריז כי מדובר במכונית שונה, גם מתוך מה שאין בו. ואכן, 'חיסכון' אין שם, ומנגד, בנוסף ל'נוחות', 'תנאים חלקים', ו'התאמה אישית', נמצאים גם 'ספורט', גם 'ספורט +', גם 'מירוצים', וגם, למי שנחה עליו הרוח, 'דריפט'. "איך אתה רוצה את העיסוי שלך אדוני?" האם באמת צריך כל כך הרבה אופציות? אחרי כמה קילומטרים החלטתי, גם לפי מצב הרוח, שאתחיל ב"מירוצים" המהנה.
גרסת A45S שאיתנו מיועדת למי שאינו מסתפק ב־A45 הרגילה — ל־S יש 421 כ"ס, לעומת 388 כ"ס בלבד ברגילה. כלומר, כמו בגרסה היוצאת גם כאן המנוע המחודש (אותו בלוק ואותן בוכנות, יחס דחיסה ושסתומי פליטה גדולים יותר, מערכת הזרקה דו-שלבית) הוא מנוע הארבעה צילינדרים המוגדש החזק ביותר בייצור סדרתי.
המנוע בגרסת AMG ממוקם הפוך (180 מעלות) ביחס למיקומו ב־A הרגילה. כך, סעפת הפליטה והמגדש ממוקמים בחלק האחורי בעוד סעפת היניקה מלפנים, לטובת זרימת אוויר משופרת. כמובן, המרכב מחוזק בכל אותן נקודות שכוחות ה־g יכולים לאתגר את שלמות הרכב.
כיוון שאין סיכוי שהנעה קדמית לבדה תתמודד כיאות עם הספק שכזה ומומנט של 51 קג"מ, הנעה כפולה היא צו הגרסה. אבל ב־AMG הוסיפו על היכולת בפועל (עד 50% לאחור), גם תחושה כאילו מדובר בדבר האמיתי (כלומר, הנעה אחורית), וגם כדי לשפר אחיזה; ל־A45S מצמד נשלט אלקטרוני אחד לכל גלגל להעברת כוח חדה ומהירה לאחור, והדבר הזה משמעותי, גם מכיוון שטכנולוגיה הזו של AMG בפירוש מורגשת על הכביש.
שירת הסירנה
האם צלילי המנוע עומדים בציפיות? אני תוהה ביני לבין עצמי בקילומטרים הראשונים. כי בניגוד לדגמים ספורטיביים פופולריים שממהרים לשלוח לאוויר "פיצוץ", כמעין טפיחה על שכם בעליהן, A45 שומרת את הצליל הזה לרגעים החשובים באמת, וגם כדי להתמודד עם התקנות, ובכלל, פיצוצים זולים זה לילדים. בנסיעה רגועה יחסי ההעברה יוצרים תחושה שהם ארוכים, וברקע שריקה קלה מכיוון המגדש נשמעת כמו סירנה מרוחקת — וזה לא בדיוק מה שרוצים לשמוע כאשר נוהגים ב־A45, אבל צליל לא חסר. כשאלחץ על הדוושה אגלה שהצליל הנדרש ההוא מופיע רק כשמתאמצים באמת, וגם אז מדובר יותר ביללה לא מחרישה אך מרשימה שנבנית יחד עם הכוח, ומזכירה מכוניות מירוץ.
AMG ניסו ליצור מנוע שמגיב כמו יחידה אטמוספרית, וכך הכוח בו נבנה ומתגבר עם המצערת יחד עם הצליל, בהחלט לא מסיים את הסיפור בסל"ד בינוני. שיא המומנט מושג ב־5000 סל"ד, בהחלט לא אופייני למנוע מוגדש. כאשר לוחצים על המצערת, מגלים מנוע השש אלי סל"ד, וגם כאשר הוא נעצר בקו האדום ב־7000 סל"ד, התחושה היא שהוא היה שמח להמשיך.
משך ההאצה, 3.9 שניות ל־100 קמ"ש, הוא נתון פשוט מסחרר, והמהירות המתפתחת בוחשת את הבטן, מנערת את הראש ודורשת הסתגלות. וכן, הקצב מרשים אפילו יותר במהירויות גבוהות; המכונית הזו תדרוש ה ר ב ה איפוק אם תרצו לשמור על הרישיון. וכן, כל הסופרלטיבים השחוקים כאילו נוצרו עבורה: המכה שכמעט תלשה את הצוואר, התנועה שמתקרבת מהר מדי. התחושה שהמכוניות עומדות, העקיפות שמסתיימות לפני שהתחילו, המעלה ההררי שהרכב שיטח. וגם הנימוס: אני מוצא את עצמי מאט בעקיפות כדי לא להבהיל נהגים אחרים.
עם זאת בעיר, בחניות ובמהירויות איטיות התיבה הדו־מצמדית שיש לה שמונה הילוכים אינה נעימה ולא זורמת. צריכת הדלק בתוואי המבחן הייתה 6.6 ק"מ/ל', בשיוט נינוח הגיעה ל־11.1 ק"מ/ל'.
זהו בידור
ה־A45S מציעה מספר רמות של בידור בנהיגה, וצריך רק לבחור במינון ובסגנון — מהיר או עצבני, אגרסיבי או מעודן. כבר בפניות ראשונות הרכב רומז שהוא יודע להתנהג, ובניגוד לשפע מכוניות הנעה כפולה כאן הדרמה לא מתרחשת רק בהרפיה מהמצערת. למעשה קל יותר לייצר פסיעה תחת מצערת מעוכה והתחושה היא שהכוח עובר לאחור. האחיזה מרשימה ופעולת בקרת היציבות מאזנת היטב ובאופן מעודן את הרכב כדי לייצר מהירויות כמעט דמיוניות ביציאה מפניה.
ללא הבקרה, האקשן כמובן גדול יותר והמכונית מוכנה לפסוע תחת מצערת באופן מאוד ברור, ויש תחושה שהיא עושה זאת באגרסיביות מכוונת, כאילו המערך האלקטרוני עוזר לכוון את הרכב עם המצערת. התנהלות זאת נעשית באופן חד, היא נשלטת באופן שמחמיא ליכולותיו של הנהג.
וישנו מצב "דריפט"; המושג מרתיע ביחס לכביש הציבורי, אבל הוא יכול לתפקד באופן שפוי גם שם. במצב זה כל לחיצה חזקה נענית בפסיעה מורגשת של החלק האחורי. מצב זה הוא עובד רק כאשר תפעול התיבה ידני, וכאן הנשיקה לקו האדום זוכה לתגובה לא חלקה (ובניגוד למצבים הרגילים). כאן הפסיעה מאוד מורגשת, ולפרקים זה נראה כמו משחק. וכאמור, אם מתנהלים באחריות גם כאן הכל תחת שליטה. איזה כיף, איזה בידור...
כמובן שכל הדברים האלה עובדים היטב גם כי להגה פעולה טובה מאוד וזו מצרפת תקשורת ראויה. גם הבלמים עומדים בקצב הנמרץ, והם בעלי עוצמה רבה ועם זאת אינם עצבניים.
בדרך הביתה
איננו מצפים לנוחות מופלגת במכונית כזו. ואכן, ה־45 אינה מפנקת במיוחד, אבל לא נכון יהיה לבוא בתלונות למכונית שיש לה צמיגים בחתך 35 על חישוקי "19. ולמרות זאת, היא נוחה באופן יחסי ואינה מטרידה מדי. במצב הקשיח הרכב "רוקד" לעיתים על שיבושים, אבל באותן מהירויות גבוהות בהן זה קורה, המצב סביר. רעשי הכביש חזקים יחסית, אבל בהינתן רוחב הצמיגים, הדבר צפוי.
בדרך הביתה אני מפנה לעצמי זמן להרהר בסביבת הנהג, הזהה בפועל לזו שב־A הרגילה, ואיכשהו הדבר לא ממש מפריע. העיצוב מתאים גם לגרסה הספורטיבית וגם לאופי המעט מצטנע של גרסה זו. השינוי העיקרי ביחס לגרסה הרגילה הוא במושבים המאוד נאים שמשלבים בד ואלקנטרה ובדיפון הדלתות האפור.
לאן נעלם בורר ההילוכים הקצרצר שהיה בדגם היוצא, ומגלה פרטים שגורמים לי לחשוב שבמרצדס ניסו לחסוך בעלויות היכן שזה לא נחוץ כדי לשמר תקציב לשינויים החשובים (הבורר ליד ההגה). ואולי הגזימו; למרות המחיר הגבוה לגרסה שאתנו אין בקרת אקלים מפוצלת, פתחי אוורור מאחור, ידיות אחיזה בתקרה, מצלמות היקפיות, תפעול חשמלי למושב הנוסע או לדלת האחורית, שלא לדבר על אוורור למושבים המחממים. יש אמנם גג זכוכית גדול אך הכיסוי שלו דקיק מדי.
מושב הנהג נראה נפלא אבל באופן מוזר בנסיעות ארוכות התגלה כמעייף כי תמיכת הגב אינה מושלמת. מאחור המרחב טוב אך המושב נמוך.
קשה להחזיר
ייתכן שבדברי הימים המכונית תירשם כאמת המידה בתחום הקומפקטיות החמות. למרות הציפיות הגדולות, חווית הנהיגה במכונית הזו אפילו הפתיעה אותי. A45S נמצאת בליגה אחרת בהשוואה לגרסאות הביצועים של הקומפקטיות של אודי וב.מ.וו.
השילוב בין היכולת הספורטיבית הקיצונית לבין המושב הלא נוח הזכיר לי בסוף הנסיעה כל עצם וגיד בגב — ובכל זאת נהניתי מכל רגע. הכאב האמיתי לא היה של חוליות הצוואר אלא זה של הלב, כאשר היד החזירה את המפתח.
