העיצוב המקורי של איאן קאלום בפירוש ניצב מול מבחן הזמן. קאלום, שעזב את יגואר לפני שנתיים, דאג להשאיר את ה־F בעניינים באמצעות עדכון שהוכרז בסוף 2019 והצליח במאמץ מינימלי לשמור על החיוניות והמודרניות.
משתנים
עיקר השינויים נעשו בחזית, ולזו כעת יחידות תאורה צרות, שבכה מודגשת במיוחד ומכסה מנוע חדש בו מוטמעים באופן נאה שני כונסי אוויר. השינויים נעשו באופן כה מוצלח, והחלקים החדשים משתלבים באופן כל כך הרמוני עם החרטום הארוך ותא הנוסעים הקצר, עד כי האסתטיקה הנפלאה של המקור אינה נפגעת. זה כה טבעי עד כי קשה לרגע לזכור איך נראה הדגם במקור.
מאחור השינוי מינימלי , ויחידות התאורה אלגנטיות יותר. מעליהן ספוילר גדול שאינו צולל לתוך המרכב ומזוויות מסוימות נראה כתוספת לאחר מעשה. בזוויות אחרות היא נראית כמו מחווה למכוניות שרירים משנות השמונים, ואולי בגלל האסוציאציה לפנתרים*, נזכרתי דווקא בדה טומאסו פנתרה GT5. חישוקי "19 חדשים ונאים משלימים מראה מרהיב, ולכן בוודאי לא תופתעו מכך שה־F משכה מבטי קנאה, צפצופי עידוד ואגודלים מורמים, סוג של חיבה והערכה השמור למכוניות ספורט של המותג האמוציונלי הזה.
צפוף בעושר
פתיחת הדלת הגדולה תגלה מושבי ספורט חדשים ומרהיבים, דיפון עור מרשים וידית אחיזה גדולה בצורת קשת מימין לקונסולה המפרידה בין הנהג לנוסע, ודבר זה ממקד את הכל בנהג. הכניסה דורשת טקסיות לא מבוטלת, בשל רצפה ומושבים נמוכים, ונהגים גבוהים ימצאו שגג הזכוכית קרוב לראשם. תפעול הכיסוי ידני, אך אינו דורש מאמץ — הוא פשוט קרוב. הראות כה מינימלית עד שבצמתים מסוימים אני מנצל את האפשרות לראות גם דרך הגג.
הצד השימושי מינימליסטי. בניגוד למבנה הקופה המוארכת, זו אינה מכונית של שניים פלוס חתול אלא של אחד פלוס אחד. לא רק שאין דרגש מאחור, אפילו מקום לשים סוודר אין (אלא אם תשבו קרוב להגה כמוני), ותאי האחסון מעטים וקטנים. אפילו סוככי השמש הם בגודל של קופסת סיגריות.
האווירה הנוצרת במרחב הזה מאוד אינטימית, אבל גם מיוחדת, וה־F בהחלט נראית מפנקת ועשירה עם מרכיבים איכותיים. לאווירה מוסיפים פתחי האוורור שמתרוממים כאשר המערכת פועלת. לסביבת הנהג מבנה פשוט יחסית, היא אינה מציפה במיליון אפשרויות והדבר יוצר תחושה כי מדובר במכונית שהיא במצב ספורט תמידי ובכל המובנים.
בורר ההילוכים נראה מצוין (וחוזר לבד ממצב 'ספורט' כשמדוממים) ולצידו בורר מצבי ניהוג בולט וקל לשליטה. מספר קטן של מתגים משניים מבטיח שאין צורך להתעסק יותר מדי עם מערך המולטימדיה החדש והנאה, כמותו פגשנו בלנד רובר. זה טוב, כי למערכי המולטימדיה והמידע שבמחוונים המוקרנים, היגיון משלהם, וגם מיקום המתגים המשניים אינו מוצלח תמיד; למשל, זה של ניתוק תיקון ההיגוי שחבוי מתחת לקו הראייה וחולק משבצת עם הפתיחה החשמלית לתא המטען. גם תפעול אור הדרך מבלבל ולאיתות צליל מעצבן.
האבזור עשיר למדי וכולל לא רק תפעול חשמלי למושבי הספורט אלא גם להגה. באופן מוזר אין זיכרונות או אפשרויות לכיוון תמיכות גב וצד. המושבים נאים אך נוקשים מדי עבור גבי העדין וחסרים תמיכה לגב התחתון. בתא המטען רוב הנפח מוגדש לצמיג החלופי.
צליל בריטי
המנוע הנקרא 'אינג'ניום' חדש יחסית (מ־2017), כאן הוא טורבו־בנזין בנפח 2.0 ליטר המייצר 300 כ"ס, והוא מתעורר בקול. מנוע זה משודך לתיבה אוטומטית עם 8 הילוכים, וההנעה, כמובן, אחורית. היגואר יוצאת היטב מהמקום, הביצועים טובים מאוד, אך לא תמיד היא נותנת תחושה שזו מכונית של 5.7 שניות ל־100 קמ"ש. ככל שעולה המהירות, ביחוד מעל 100 קמ"ש, עוצמת ההאצה חזקה פחות.
התגובה למצערת טובה אבל אינה מאוד חדה, המנוע שש לטפס לסל"ד גבוה, אבל לא תמיד עושה זאת בצורה מאוד זורמת. הצליל גברי ובעל נוכחות, אך לא אותה ווקאליות מפתה של מנוע עם שישה צילינדרים; זה יותר גרגור גברי וקולות גדישה שלא תמיד נשמעים מגרים. במצבי הניהוג הדינמיים הוא מייצר יותר קול ופיצוצים ממערכת הפליטה, ויש לחצן שאחראי לכך. התיבה מתפקדת היטב והתפעול הידני יעיל.
חיוך מקומי
כאשר מגיעים עם ה־F לכבישים הנכונים, בתוך העיקולים עולה החיוך. להגה פעולה ומשקל נכונים והמכונית משנה כיוון היטב. היא יודעת לפסוע תחת אש, בייחוד בפניות איטיות, והיא דרמטית יותר בכבישי "מיקי מאוס" צרים.
ה־F אינה זורמת תמיד ברצף של פניות, ועלולה להגיב בעצבנות בוטה להרפיית מצערת, גם כדי להזכיר כי מדובר ביגואר, לא בחתול. יש בזה אלמנט מהנה בתנאי שהנהג מוכן. בכבישים גליים היא מעט מרקדת, וההגה יאבד אז דיוק במרכז. הבלמים, שהתנהלו בעצבנות־מנה בעיר, שכנעו הרבה יותר בקצבים האלה.
נוחות הנסיעה, בשילוב המושבים הנוקשים ותנוחת הנהיגה הייעודית, בהחלט מאתגרת את הגב. יש לכך ביטוי בנסיעות ארוכות, גם אם בתחילת הנסיעה לא נראה שזה המצב. רעשי הרוח מוגזמים ואלה של הכביש צפויים.
שלמות
קל לאהוב את F־טייפ, המייצרת חוויית נהיגה מהנה, מרגשת וגם נדירה בימינו הודות לשילוב ממש מוצלח של יופי עם אופי. היגואר הזו אינה מאוד חזקה או קלילה, ובתחומים רבים רחוקה משלמות, אבל השלם עולה על סך חלקיה.
המחיר, שמתחיל ב־575,000 שקלים, יקר גם ביחס להספק, אבל לך תתווכח עם יגואר.
*יגואר (Panthera onca בלטינית), הוא מין השייך לסוג פנתר (Panthera), שהוא חלק ממשפחת החתוליים; הטורף השלישי בגודלו במשפחה זו, אחרי הטיגריס והאריה, חי רק ביבשת אמריקה
