הגיע הזמן להכיר את גרסת ה-1.0 ליטר של גולף – חזקה פחות, יקרה פחות.
הקשר, פרטים
גולף, שהוצגה ב-1974 היא סיפור הצלחה אדיר בעולם, בעיקר באירופה. מאז 1974 נמכרו למעלה מ-35 מיליון יחידות ממנה, והמשפחתית של פולקסווגן היא המכונית הנמכרת באירופה לאורך שנים. אבל היא הרבה יותר מאשר עוד מכונית הנמכרת היטב; גולף היא אחד הדגמים החשובים שהוצגו במאה הקודמת, זו שלמעשה יצרה את הקטגוריה המשפחתית כפי שהיא מוכרת היום.
הדור השמיני הוצג ב-2019 ונשען על גרסה משודרגת של פלטפורמת MQB, אותה פגשנו גם בדגמים חדשים של אודי, סיאט, סקודה. הממדים גדלו במעט בהשוואה לדור הקודם, כמו האורך שעלה ב-3 ס"מ ל-428 ס"מ. גולף הרגילה מוצעת בארץ כאמור עם מנועי טורבו-בנזין 1.0 ו-1.5 ליטר וצמוד להם מערך היברידי מתון של 48 וולט.
גרסת ה-1.0 ליטר ברמת הגימור 'לייף' שבחנו עולה 135,000 שקלים, וכוללת בין השאר תאורת לד, חישוקי "16, בקרת אקלים תלת-אזורית, מחוונים מוקרנים, תאורת אווירה. במפרט הבטיחות, בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, ניטור שטחים מתים, בקרת שיוט אדפטיבית.
עיצוב, נראות
כרגיל ומזה כמעט יובל שנים, קל לזהות ממרחקים שמדובר בגולף. הפרופורציות מאוד מוכרות וכך גם הקורה האחורית הרחבה שהייתה לסימן היכר של הדגם כבר בדור הראשון. בדור החדש החזית שונה ונראית מונמכת בגלל שיפוע בולט של מכסה המנוע לפנים, והשבכה צרה מאוד, כמעט נעלמת. גולף החדשה מעוצבת באופן אלגנטי, אבל הדרך שלה שונה וזו דורשת את זמן ההסתגלות שלה. חישוקי ה-"16 ברמת גימור זו נראים מעט קטנים בתוך בתי הגלגלים.
פנים הרכב
שינוי משמעותי ביותר בדגם החדש הוא בסביבת הנהג החדשה. הקווים הבסיסיים שלה קרובים למה שראינו ב-A3, אוקטביה, ליאון, פורמנטור; קו רוחבי בולט יוצר תחושה שהרכב רחב ממה שהוא באמת, ופתחי האוורור מודגשים אך נמוכים (מדי). החלקים העליונים בסביבת הנהג ודיפון הדלתות איכותיים למגע, החלקים הנמוכים יותר פחות.
כמו בדגמים נוספים של מותגי קבוצת פולקסווגן, גם בגולף החדשה הרבה פחות מתגים לתפעול פיזי ישיר, שליטה סבוכה יותר במערכות הרכב הנעשית דרך הצג המרכזי שגודלו "8.3. המידע בתצוגה שבלוח המחוונים מפורט ועשיר באפשרויות תצוגה. ניתן לשלוט במערכות רבות דרך פקדים בגלגל ההגה.
ובכל זאת. הגולף נוחה יותר לתפעול מאחיותיה בזכות מספר מתגים חיצוניים שנותרו ולחצני מגע הממוקמים טוב יותר. תפעול בקרת האקלים התלת-אזורית אינו הכי מהיר, תפעול המערכות המרובות דרך ההגה מעט סבוך – אבל לאחר היכרות קצרה אין בעיות. בורר ההילוכים, כמו בדגמים חדשים אחרים, זעיר ובהמשכו ממוקם היטב לחצן ההתנעה; בחירת מצבי הניהוג נעשית רק באמצעות הבורר. הצגים והמחוונים נראים מעט קטנים אך הם איכותיים, יוצרים מופע קלאסי ונעים, תאורת האווירה מעשירה את השהות, התאורה בידיות הדלת לכיוון הכביש משדרגת את המופע.
תנוחת הנהיגה טובה ומושב הנהג נעים לישיבה, למרות הריפוד הפשוט. עם זאת, במהלך נסיעות ארוכות הוא מתגלה כרך מדי ותמיכת הגב אינה מספקת, גם לאחר הפעלת ההקשחה במסעד; מושב זה נוח פחות מזה המוצע ברמת הגימור הגבוהה יותר ('לייף פלוס'; רק ב-1.5 ליטר).
המרחב מאחור טוב, תנוחת הישיבה גבוהה יחסית וגם זו מוסיפה למרווח הרגליים הטוב. לגולף בקרת אקלים מאחור, עניין מבורך ביותר.
לתא המטען נפח נאה של 381 ליטרים, ומבנה שימושי גם בזכות שתי רמות גובה לרצפה.
מנוע, ביצועים
לגרסה שבחנו מנוע טורבו-בנזין 1.0 ליטר 3 צילינדרים, זה מייצר 110 כ"ס (ב-5500 סל"ד) ו-20.4 קג"מ (ב-2000-3000 סל"ד) וכאמור צמוד לו מערך היברידי מתון של 48 וולט. התיבה היא דו-מצמדית עם 7 הילוכים וההנעה קדמית. כל אלה מסדרים לגולף הזאת האצה של 10.2 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית של 202 קמ"ש; להשוואה, גרסת ה-1.5 ליטר מאיצה ל-100 קמ"ש ב-8.5 שניות, מגיעה ל-224 קמ"ש.
הביצועים הם יותר מספקים מאשר מרשימים. עם הזינוק התגובה ללחיצת מצערת מלאה טובה מספיק, ובשיוט בין-עירוני קל להגיע למהירות גבוהה ולשייט בה בנינוחות. אבל כאשר צריך קצת יותר כוח בעומס רצוף (עליות) או רגעי (עקיפות), ומאמצים את המנוע – לא תמיד מקבלים את הכוח שצריך (אבל כן יותר רעש). פעולת התיבה הדו-מצמדית נעימה בנהיגה שוטפת, גם אם בזחילות ניתן לפעמים לחוש ולשמוע את פעולתה.
המערך ההיברידי המתון יעיל מאוד; הוא מדומם לא מעט ובאופן ממש חלק את המנוע גם בשיוט, דבר המורגש בגלל הפסקת פעולת המיזוג. פעולת הדימום/התנעה נעימה בהרבה מאשר ללא מערכת כזאת, וזה יתרון לא מבוטל בייחוד במנוע של 3 צילינדרים.
הגולף הרשימה בצריכת הדלק. למרות הימים החמים ומזגן שעבד ללא מנוחה, הצריכה בתוואי המבחן עמדה על 16 ק"מ/ל'. בשיוט הצריכה הייתה 18 ק"מ/ל', ובתנאים אופטימליים, כמו נסיעת לילה נינוחה מהצפון, הגיעה ל-21 ק"מ/ל'.
נוחות, התנהגות
הבדל משמעותי בין גרסת ה-1.0 ליטר ובין גרסת ה-1.5 ליטר הוא במתלה האחורי. לחזקה יותר מתלה רב-חיבורי, כאן קורת מתח – והדבר מורגש; איכות הנסיעה פחות נעימה ומעודנת.
בעיר, נוחות הנסיעה טובה במעבר על שיבושים קטנים, טלאי כביש. פגמים גדולים וגם בינוניים, ביחוד כאלה הבאים ברצף, מורגשים בעיקר בנסיעה עירונית איטית. הטיפול בפסי האטה גם הוא אינו מצטיין, בייחוד מאחור. הנוחות מחוץ לעיר טובה בהרבה, והגולף הזאת נעימה לנסיעה, גם בזכות רעשי כביש שאינם מוגזמים, ואלה של הרוח אינם בולטים מדי.
בולמים רכים יחסית אחראים לרכינת מרכב מורגשת בפניות, אך גם בגרסה זו היכולת הדינמית טובה והיא יכולת להיות אף מהנה. תת ההיגוי מסוים מורגש לעיתים בירידות ואחיזת הצמיגים הצרים אינה מאוד גבוהה, אבל למנוע אין הכוח ההוא כדי לאתגר את היכולת. ההיגוי מעט קל אך פעולתו חדה יותר מאשר בגרסת ה-1.5 ליטר; לכך תורמים גם אותם צמיגים צרים יותר (205/55-16 בגרסה זו; 225/45-17 ב-1.5 ליטר 'לייף פלוס'), והמכונית משנה כיוון באופן מדוד, וגם זה יוצר גם תחושת ביטחון. הבלמים תואמים ליכולת המכונית; הם אינם עוצמתיים בפעולה, אך הדוושה מאפשרת לנהג לשלוט בעוצמה היטב ולקבל משוב על תגובת הבלמים.
מחיר, תמורה
אחרי שפגשנו בגרסאות החזקות, קשה לגרסת ה-1.0 ליטר להפתיע. היא, כמו אחיותיה לדגם, נותרה נאמנה למסורת של גולף ולנוסחה שיצרה אותה, גם בעיצוב הקלאסי בחוץ, גם באיכות המכובדת בפנים.
בגרסה זו, המוצעת רק ברמת הגימור הנמוכה יותר, כל הפריטים והמערכות הנדרשים (למעט, אולי, מפתח חכם) – ובעיקר: היא אינה יוצרת תחושה שמדובר בגרסת כניסה זולה. הביצועים אינם מרשימים, אך הם מספקים וחטיבת הכוח מאוד חסכונית.
בניגוד לגרסאות היקרות, המחיר, 135,000 שקלים, נמצא בתחום של דגמים משפחתיים מתחרים – וכאן מדובר בדגם המעניק תחושה של רכב איכותי, מיוחד, אפילו מפנק. עם זאת, גרסת ה-1.5 ליטר באותה רמת גימור, שהיא לא רק חזקה בהרבה, אלא אף טובה יותר הן בנוחות הנסיעה, הן ביכולת הדינמית, ומחירה של זו גבוה ב-12,000 שקלים (9%) באותה רמת גימור.
