הדור החמישי של הדגם, שהוצג ב-2017, המשיך בסיפור ההצלחה המקומי. באפריל השנה הוכרזה מתיחת פנים לאיביזה, ועיקרה שיפורים בסביבת הנהג וגם במפרט הבטיחות; ובכן, סוף סוף יש תיקון סטייה מנתיב.
הקשר, פרטים
איביזה המחודשת מוצעת כמקודם עם מנוע טורבו-בנזין 1.0 ליטר 3 צילינדרים 110 כ"ס במספר רמות גימור: 'רפרנס' ב-97,000 שקלים; 'סטייל' ב-104,000 שקלים; 'FR' ב-118,000 שקלים.
גרסה נוספת מצוידת בטורבו-בנזין 1.5 ליטר 4 צילינדרים המייצר 150 כ"ס – במובן מסוים מפצה על היעדרה של קופרה הספורטיבית מהמבחר – וזו מוצעת רק ב-'FR', מחירה 125,000 שקלים, והיא זו שבחנו.
לגרסה החזקה יותר גם אבזור עשיר יותר, כמו חישוקי "18 (ב-'FR' החלשה יותר חישוקי "17), תאורת לד מתקדמת יותר. במפרט הבטיחות בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית.
עיצוב, נראות
העיצוב החיצוני כמעט ולא השתנה, וקשה להבחין בכך שמדובר בגרסה מחודשת. העדכון קל והשינוי הבולט הוא שם הדגם באותיות כתב יד מחוברות מאחור.
וזה בהחלט לא רע. האיביזה נראתה טוב למדי גם לפני מתיחת הפנים בזכות קווים חדים ופרופורציות נכונות – תוצאה של שילוב בין בסיס גלגלים ארוך יחסית לממד גובה נמוך שיצרו הופעה דינמית. ובכל הקשור לנראות, 'FR' היא הדובדבן בקצפת, גם אם במכונית ההדגמה הצבע השחור בלע חלק מהאיפור הספורטיבי. כתוצאה מכך היא נראתה דומה מדי לאיביזה רגילה, ורק החישוקים הגדולים והנאים והמפלטים הגדולים רמזו שמדובר ב-'FR'.
פנים הרכב
את האנרגיות של השינוי שמרו אנשי סיאט לסביבת הנהג, שהייתה כהה מדי ולא מספיק איכותית. חלקה העליון הוחלף והדבר בולט ומורגש – הן במגע בחומרים הרכים יותר, הן בנראה; פס דמוי אלומיניום נמתח לרוחב כל החלק הקדמי, מדלת לדלת, ויוצר קשר עיצובי עם דגמים חדשים בקבוצת פולקסווגן. הביצוע אינו מאוד איכותי או מלוטש, שיקולי עלות עדיין חשובים בזירת הסופרמיני, אבל ביחס לדגם לפני החידוש וגם מול המתחרות כיום, התוצאה מכובדת בהחלט. בקצוות ובמרכז פתחי אוורור עגלגלים וחדשים עם מסגרות אדומות, אלה מוארות בלילה ותורמות לכך שפנים הרכב נראה אז נאה יותר מאשר ביום. למרות ההקפדה על תאורות אווירה, דווקא תאורת הפנים הרגילה אינה עשירה.
לחידוש משמעותי זכה כמובן גם מערך המולטימדיה עם צג שממוקם הפעם מעל פתחי האוורור המרכזיים. ב-'FR' "שלנו" זהו הצג הגדול יותר, "9.2, ועמו מגיע ממשק התפעול החדש של סיאט – וגם כאן הוקרבה נוחות התפעול לטובת עיצוב נאה ונקי יותר, גם באמצעות צמצום מספר המתגים. חבל. ועדיין, העובדה שלבקרת האקלים שליטה חיצונית (חלקה מוסתר) והתפעול מההגה למערכי השליטה והמידע במחוונים נוח, מחפים על הבעיות בתפעול שיצר הצג החדש ומסייעים להנדסת אנוש טובה. האבזור עשיר, אך בזה נרשמו חוסרים, כמו מפתח חכם הפועל רק על דלת הנהג, או כיסוי גג הזכוכית המוסט באופן ידני.
תנוחת הנהיגה נמוכה יחסית ועדיין טובה. למושב הנהג מבנה בסיסי ספורטיבי, אך הוא אינו נראה כך בגלל גון ריפוד סולידי מדי. המושב נוח למדי, אך באופן תמוה הוא חסר אפשרות להקשחת המסעד באזור הגב התחתון.
המרחב מאחור נאה, וחבל שמנהרת גל ההינע גבוהה מדי. דיפון הדלתות, גם מלפנים אך בעיקר מאחור, דק ונוקשה מדי, וכנראה גם הוא אחראי לכך שצליל הטריקה אינו מחמיא.
נפח תא המטען, 355 ליטר, המבנה שימושי, ולרצפה שני מפלסי גובה לבחירה.
מנוע, ביצועים
ליחידת הכוח בגרסה זו תפריט מוכר: מנוע טורבו-בנזין 1.5 ליטר 4 צילינדרים, המנתק 2 צילינדרים בשיוט נינוח וזה מייצר 150 כ"ס (ב-5000-5500 סל"ד), 25.5 קג"מ (1500-3500 סל"ד). התיבה דו-מצמדית 7 הילוכים וההנעה קדמית. משך ההאצה מ-0 ל-100 קמ"ש הוא 8.2 שניות והמהירות המרבית היא 216 קמ"ש.
אלה נתונים שהיו שמורים עד לא מכבר לגרסאות ביצועים, ואכן האיביזה הזאת מבצעת היטב והיא בהחלט זריזה בהתנהלותה. היציאה מהמקום נמרצת, הקצב בכבישים מהירים טוב, וגם בעליות ובעקיפות בתנאים מכבידים אין בעיות. ואם רוצים תגובות יותר חדות כדאי להעביר את מצב הניהוג ל'ספורט', המוסיף יכולת, אך "מושך" את ההילוך ומתעכב בהעלאתו.
המנוע, למרות הביצועים הנאים הנ"ל, חסר בתחום הרגש; אופי ההתנהלות אינו ספורטיבי, וגם הצליל חסר בהקשר זה; בסיאט הרי אמונים על הצד הספורטיבי והיו יכולים להוסיף את התבלינים האלה.
התיבה הדו-מצמדית אינה משלבת באופן חלק בין ראשון לשני בתנועה ממש איטית, ולפעמים אף משמיעה נקישות.
בתוואי המבחן המכביד לכשעצמו, האיביזה הזו נעה בקצב מהיר, ועם זאת צריכת הדלק הייתה טובה יחסית, 11.6 ק"מ/ל'. בשיוט נינוח בכביש הבין-עירוני הצריכה הגיעה ל-15-16.5 ק"מ/ל'.
נוחות, התנהגות
בעיר, בייחוד במהירות איטית, האיביזה אינה מצטיינת בתחום הנוחות. כיול המתלים נוקשה מעט, ושיבושים קטנים כגדולים מורגשים מדי, בייחוד מהמתלה האחורי; זה אינו אוהב שקעים ואף נחבט עליהם מעט; הדופן הנמוכה של הצמיגים, 215/40-18, אינה משתתפת בשיכוך המהמורות. מחוץ לעיר נוחות הנסיעה טובה יותר, אבל על כביש משובש המתלים נשמעים "עסוקים" מדי. רעשי הרוח ובייחוד רעשי הכביש נוכחים.
היכולת הדינמית של האיביזה הזו טובה, ובנהיגה בכבישים מפותלים היא נעה באופן קליל – וזה בהחלט טוב. היא יכולה לצלוח פניות בקצב מהיר, יציבה בכל מהירות, והגומי הנדיב שהאיביזה נועלת אחראי לאחיזה טובה. להיגוי משקל קל מדי, בייחוד במצב הרגיל, אבל תגובות המכונית להפנייתו נכונות. כך שההתנהלות הכוללת בנהיגה כזאת סולידית, ולפרקים אפילו מהנה. עם זאת, יהיו כאלה שימצאו כי התגובות שלה פחות מדי דרמטיות, וגם זה דבר שסיאט יודעת לייצר. הבלמים הם שותף טוב לנהיגה כזאת, עם עוצמה ראויה ועמידות מכובדת.
בקרת השיוט האדפטיבית פועלת באופן מעט מבלבל; אחרי עצירה קצרה היא מתנתקת ומאפשרת לרכב לגלוש.
מחיר, תמורה
ההצלחה של איביזה נובעת בעיקר מהתמורה המצוינת שהיא מעניקה, והדבר נכון גם בגרסה המחודשת. אמנם, סכום של 125,000 שקלים לסופרמיני אינו תג מחיר נמוך, אבל בגרסת ה-1.5 ליטר הזאת, מדובר ביחס נאה של כ"ס לשקל, במכונית המצוידת היטב ופונה למי שמחפש סופרמיני קצת שונה. ומבצעת.
כן, היינו שמחים לקצת יותר פלפל, ועדיין מדובר בסופרמיני חזקה וזריזה ללא מתחרות ישירות, כזו שמביאה ניחוח ספורטיבי וגם הופעה אופנתית במחיר הולם ביחס למקובל בשוק הרכב בישראל.
