עבור הקבריו האמיתית הזולה בישראל — הכל יחסי; מחירה 215,000 שקלים לקופר, 288,000 שקלים לקופר S — תכננו משהו מיוחד: זו תהיה הנסיעה הארוכה ביותר שניתן לעשות איתה מהמרכז. הנסיעה תוכננה לאילת, והחזרה בלילה — אז כמובן עם גג פתוח. האם נעמוד ב־350 ק"מ רוחניים? נראה.
נותרנו לבד. הדור השלישי של מיני האץ' הוצג ב־2013, זה מקצה שיפורים שני עבורו, ובמפתיע אינו מינורי. החזית עברה שינוי משמעותי הכולל תאורת לד חדשה, הוספת כונסי אוויר נמוכים בפגוש האגרסיבי. והשבכה? שילוב בין מרקם שחור לחצייתה בצבע מרכב מאוד מודגש, מאוד בולט. גם מאחור עודכנו הפגושים ויחידות התאורה. אנשי מיני הצליחו לצקת לקווים המוכרים מופע עדכני ביותר, וחישוקי "17 סביב חותמים הופעה מושכת.
השינוי העיקרי במפרט הטכני הוא בהפחתת הספק מנוע הטורבו־בנזין 2.0 ליטר בקופר S מ־192 כ"ס ל־178 כ"ס. עם זאת, נתוני הביצועים נותרו דומים ומשך ההאצה ל־100 קמ"ש נשאר 6.9 שניות. במפרט הבטיחות נוספה סוף סוף התרעת סטייה מנתיב המאפשרת להיפתר מהמובילאיי.
ואשר לקבריו? היו ימים ששפע קטנות הוצעו בגרסה כזו, גם תודות לביצוע המוצלח של גג קשיח מתקפל, אלא שהן נעלמו מההיצע. למעט ה־500, שרק משטח הגג שלה נפתח, מיני נותרה לבדה.
נכנסים. כיף לפתוח דלת, או גג, ולפגוש במושבים היפים ובריפוד העור שמבליט תפרים נאים. הגוונים החדשים ושילובם בדלתות ובסביבת הנהג המיוחדת מוסיפים עוד. פתחי האוורור הנאים חודשו, וזה ששוכן מאחורי גלגל ההגה החדש עלול להקפיא את יד הנהג. תאורת האווירה המוצלחת בולטת יותר, ומנגד המתגים החדשים שעל ההגה אינם נאים במיוחד.
שינוי גדול אחד בסביבת הנהג הוא אימוץ המחוונים המוקרנים שפגשנו במיני החשמלית. התוצאה עדכנית יותר, לטעמי יפה פחות. מי שיושב גבוה כמוני יתקשה לראות את מלוא התצוגה ואת חיווי האיתות. דבר זה מפריע גם בגלל שעם גג פתוח קשה לשמוע את החיווי הקולי.
שינוי גדול שני הוא צג המולטימדיה שגדל באופן משמעותי מ־"7 ל־"8.8, הוא משתלב באופן מוצלח בסביבת הנהג והתצוגה בו עכשווית. אופן התפעול מוכר מדגמי ב.מ.וו, אך במיני אין שפע אפשרויות ההתאמה האישית במצבי הניהוג. התפעול העיקרי ברור ונוח, ועם זאת, העובדה שהלחצנים הכסופים והנאים דומים זה לזה, מבלבלת כאשר רוצים, למשל, לנתק בזריזות את בקרת היציבות.
רואים. פרטים שנראים טריוויאליים אינם כאלה בקבריו. כך למשל, הראות. הדבר מתחיל בעובדה המביכה שברכב כה יקר אין מצלמת נסיעה לאחור אלא רק חיישנים. "לא נורא", תגידו, "הרי זו קבריו קטנה, צריך רק לסובב את הראש וכל העולם לפניך" (מאחוריך, נכון יותר). אז זהו שלא. כדי לשמר חלל הטענה בסיסי, הגג אינו מתקפל לתוך החלק האחורי אלא מונח מעליו, ופשוט מסתיר. לכן גם קשה לראות את התנועה שמאחור במראה, שם היא פשוט נעלמת ומוצאת ביטוי רק במראות הצד. ולא שהראות במצב סגור מבריקה.
האבזור. ובכלל, ניתן לצפות ליותר ברכב שעולה 288,000 שקלים. ואני מתכוון לעוד פריטים חסרים להתמיה, כמו בקרת שיוט אדפטיבית שאינה תקנית ומוצעת רק בחבילת 'טק' (10,000 שקלים). תפעול חשמלי למושבים מתבקש בהתאם וחסר אף הוא, הגם שהתפעול הידני נוח ועשיר באופציות כוונון. שלא לדבר על מפרט הבטיחות, החסר תיקון סטייה מנתיב, ניטור שטח מת.
המקום. גם מיני, גם קבריו? הציפייה היא לרכב צפוף. אבל בחלק האחורי מרווח הרגליים סביר עם נהג נמוך כמוני ומרווח הראש מפתיע (כאשר הגג סגור...) אבל זווית המשענת הזקופה אינה נוחה בנסיעות ארוכות. תא המטען שנראה כבדיחה, שימושי ממה שעולה מהנתונים (215 ל'; 160 ל' גג סגור). והדלת האחורית שנפתחת כלפי מטה כמעין מדף יכולה לשמש שולחן בחוף או בפיקניק. יש אפשרות גם להרים את חלקו האחורי של הגג לטובת טעינה קלה יותר.
הגג. גם במה שעושה אותה לקבריו, המיני מיוחדת. הגג נפתח בשני שלבים: בראשון, כברכב רגיל, נפתח רק החלק שמעל הנהג, והקורות הצדדיות נשארות במקומן. במצב זה נכנסת יותר רוח מאשר במצב הפתוח לגמרי, שגם בו נבחנה עמידות השיער.
המסלול. כאמור, המסלול הארוך שנבחר היה לצאת מאילת באישון לילה ולהעיר את השכנים בשעות הקטנות. מסע זה התגלה כסוג של מחקר סביבתי — חווית הנסיעה בקבריו מהולה בריחות, מראות, צלילים.
החום הרב מאוד, הביא לכך שפרט לצילומים נסענו דרומה עם גג סגור. אילת לוהטת גם בשעות החושך; עם היציאה הטמפרטורה הייתה 37 מעלות, בערבה ירדה ל־35 מעלות, והרוח הלוהטת לא עוזרת.
כשאנחנו מתרחקים מסימני הציביליזציה אל תוך כביש 40 היעדר הגג מאפשר לראות שפע כוכבים זוהרים בשמיים; ממש חבל שצריך להסתכל על הכביש... הטמפרטורה ירדה, אבל עדיין גבוהה: 29 מעלות.
ככל שעולים למצפה רמון הירידה במעלות מורגשת, ועם סיום מעלה עצמאות היא 21 מעלות. עכשיו זה מקפיא ואני לובש סוודר... באמצע יולי. הטמפרטורות עולות קצת כאשר קרבים לבאר שבע. באופטימיות מסוימת אני מסיר את הסוודר, ומגלה שהקור יישאר עוד הרבה זמן.
קבריו זה גם ריחות, לא תמיד מקסימים. אלה באזור רמת חובב קשים מנשוא, רעילים לתחושה; אני עוצר נשימה ומנסה להתרחק במהירות האפשרית.
הקור נמשך, ואנחנו במלוא עצמת החימום. אני מנסה להוריד את המושב עד כמה שניתן כדי להגן כל הראש, וזה לא פשוט במיני. הרוח בתא הנוסעים מאוד חזקה, בייחוד כאשר נעים מהר. עד אזור נתב"ג מד הטמפרטורה מראה 23.5 מעלות — ובמיני קר. משם העניינים מתחילים להתחמם — החימום נסגר, ותוך רבע שעה אנחנו מגיעים לתל אביב, ל־28.5 מעלות וללחות אדירה. איזו מדינה...
האופי. המידות והעיצוב השובבי גורמים לכולם לסלוח למיני. המנוע כבר אינו חזק במיוחד; היו ימים שהספק של 176 כ"ס למיני נחשב מפלצתי, אבל כיום, כאשר 'ג'ון קופר וורקס' (JCW; 231 כ"ס) בשטח, S כאילו והייתה לסוג של 'M ליין', בהחלט לא הגרסה המוחלטת.
פעולת חטיבת הכוח מתחדדת במצב 'ספורט' ואז המנוע משמיע צליל גברי עם נוכחות בולטת בהרבה, אבל זה אינו מפריע. ובכלל, כאשר רעשי הרוח בגלל גג הבד כה חזקים, צליל המנוע, שמלווה לעיתים בנשיפות מגדש, הופך שולי במהירויות גבוהות.
הביצועים טובים גם אם לא מאוד כוחניים, דבר המוצא ביטוי בייחוד בעליות. במצב 'ספורט' אופי הפעולה מיידי יותר, ויללת הצמיגים הנשמעת גם במעבר להילוך שני, יוצרת אופי של רכב ביצועים כוחני. התיבה הדו־מצמדית שיש לה שבעה הילוכים פועלת לרוב חלק, אך לא תמיד זריזה כנדרש, גם בגלל יחסי ההעברה הארוכים.
אלה מצדם אחראים לצריכת דלק מצוינת. בקצב מאומץ הצריכה הייתה 12 ק"מ/ל', ובשיוט הגיעה ל־16 ק"מ/ל'. מיכל הדלק קטן יחסית (44 ל').
הטלפתיה. להגה שטח מת קטן במרכז, אבל הפניית הגלגלים חדה, מאפשרת כניסה כמעט טלפתית לפנייה. המיני מאפשרת לשחק בתוך גבולות הנתיב, וכל הסטת הגה זוכה לתגובה.
מיני קוראת למשחקים, ויודעת לפסוע ולרקד באופן מהנה, זריז ובטוח. תת ההיגוי יכול להתחלף בקלות בהיגוי יתר ובפניות מהירות חיקוי דיפרנציאל מוגבל החלקה של בקרת היציבות מסייע, כאשר גם עם רגל־על־מצערת הוא מהדק קו. היציבות בבלימה טובה משזכרנו. כן, במצבי קיצון, בפניות מהירות או על גלי כביש, ניתן לחוש שהמרכב מתעוות; בכל זאת, קבריו קשיח פחות — אבל זה לא מוגזם. רק מעט פעמים נשמעו חריקות מכיוון המרכב וחלקי הפלסטיק.
מה חסר? אולי נוחות. בתחילת הנסיעה הנוקשות מאוד בולטת, וקצב איטי מגלה סדקים שלא הכרנו. אבל ככל שעולה המהירות המצב משתפר, בייחוד מחוץ לעיר. על כבישים גליים הרכב קופצני, אבל איכשהו גם זה מתיישב עם אופי המכונית השובבה והלא־מעודנת שדורשת לא מעט אבל גם מעניקה.
האהבה. קשה שלא לאהוב את המיני, בוודאי שלא את הקבריו. היא נראית נהדר ומעניקה לנהג מופע רב חושים. גם אם הנסיעה בה עם גג פתוח מעייפת, היא מעניקה חווית נהיגה נדירה בימים אלה. הדבר היחיד שלא אהבנו היה המחיר המוגזם, אבל איך אפשר לתמחר אהבה.
