קונספט
רכב שטח אמיתי, ולא סתם, אלא גדול ומוחצן בעיצוב רטרו מרשים במיוחד, שזולל בנזין גבה־אוקטנים ומשוויץ ביכולות שטח אנטי־פוליטיקלי־קורקטית בעליל. אוטו אמיתי כמו זה שאלה האוהבים רכבי־שטח אמיתיים חולמים עליו ורוצים כזה.
פורד — המכירה את ההצלחה של ג'יפ רנגלר, הוותק שלה בתחום מגיע עד ל'ג'יפ' המקורי (אותו ייצרה גם היא במלחמת העולם), ייצרה אייקון משלה בדמות ברונקו (1965-1996), ובעיקר יש לה שלדה מוכנה (לטנדר ריינג'ר), שיכולה לשפר ביצועי מאזן ועלויות — החליטה ועשתה מעשה. ברונקו הוא תשובה ישירה לרנגלר, וכמו שרנגלר מוצע באינספור תתי־דגמים, גרסאות ורמות גימור המיועדים למיני לקוחות שונים, כך גם לברונקו שפע בלתי נדלה של הנ"ל, ובצמוד היצע כביר של תוספות, לחן ולנוי, לסלעים ולבוץ.
עד להשקת ברונקו־רפטור לא מכבר, בדלנדס (Badlands) הוא זה הפונה לנהג השטח שיחד עמו לועס מעלות וגורס סלעים; "הכי לשטח טכני" במבחר. זו הגרסה היקרה יותר של ברונקו למרות שמפרט האבזור שלו הוא הפחות מפנק, בעיקר בתא הנוסעים. והוא יקר מכולם כי הוא מצויד במפרט הברזלים המלא והנכון לשטח טכני — כל מה שבכל רכב־שטח אחר (פרט לרוביקון) נמצא במסגרת "שיפורים". הערה: עיקר המבחן על גרסת 'בדלנדס'; לגרסת 'ווילדטרק' תיבה נפרדת. עם זאת, הצילומים כולם של 'ווילדטרק'.
מופע
הטריחו את עצמכם לאולם התצוגה של פורד כדי להביט ביצירה הזו, כי היא באמת יפה. נהג שטח בעל עין טכנית יבין מיד את הסיפור שלו. הפרופורציות שלו מושלמות, הכי נכונות ויזואלית והנדסית —צמיגים גדולים בקוטר 33 אינץ' ובחתך גבוה כמו שצריך, זוויות מרכב המקסימליות/אופטימליות האפשריות/מותרות ברכב מודרני שעובר תקינה. בסיס הגלגלים ארוך מספיק על מנת שיהיה לו מרחב פנימי משפחתי ושימושי וגם יציבות מעולה, הן בזחילה על סלעים והן בטיסה נמוכה במהירויות פליליות. 4 לולאות ריתום, פגושים, מגיני סף, קורות מיגון למיניהן — שום דבר כאן לא מפלסטיק ואפילו לא מאלומיניום — הכל מפלדה, מושחר, מחוספס, קשוח, ניתן לפירוק מהיר, והכי חשוב — הכל מקורי מהיצרן.
נראה שהמעצבים לא פספסו פרט כלשהו; רק בשני מקומות תמצאו את שם היצרן, אבל בכל פינה אחרת כתוב באותיות קידוש "ברונקו", כולל על ראשי ברגים.
מי שמוכן לשלם יותר עבור בדלנדס עושה זאת למרות שחסרים לן פריטי אבזור בגזרת תא הנוסעים, וגם חומרי הגימור אינם בצד הרך. הצד הפנימי של משטחי הגג הפריק, למשל, קירח ועירום מיריעת הלבד הרכה המעטרת אותם בדגמים האחרים. כאן זה סתם פלסטיק שחור במרקם גס. נו, זה ברור — מישהו התכוון ברצינות שתפרקו אותם ותיסעו בשטח טופלס. גם הרצפה דומה קצת לזו שמוצאים ברכב מסחרי — היא לא מכוסה בשטיח אלא בפלסטיק שחור במרקם עבה ועמיד. הרימו את שטיחוני הגומי ותמצאו מתחתם פתחי ניקוז דומים לאלה שבסירות; אחרי שמכניסים בוץ לרכב, צריך לשטוף.
זה גם למה כל מתגי התפעול מצופים בגומי וחסינים לרטיבות. וזה גם למה חמשת המושבים מרופדים באריג סינטטי דוחה מים ואבק, כזה שמנקים בספוג טבול בסבון ומנגבים בג'ילדה. המושבים האלה גם מתכווננים ידנית — אבל באוטו שמיועד לטבול בשלוליות־מדמנה שאולי יציפו את תא הנוסעים שלו, כוונון חשמלי מועד לקצרים מומלץ פחות. כל התכונות האלה, אולי לא מושכות במפגש ראשון, חיוביות מאוד עבור יורדי שטח אמיתיים, ורובם יקבלו בהבנה היעדרם של פריטי נוחות.
לפחות התפעלות זוכה לוח המחוונים — ממשק דיגיטלי "מודרני־מעוצב" קטן, מוזר ולא קריא, צבעים לא נכונים; הרי מחוונים אנלוגיים עגולים שיהיו קריאים וברורים גם במבט חטוף הם כה עדיפים.
מפרט
בכל גרסאות הברונקו בישראל — בנזין כפול־מגדשים 2.7 ליטר V6, וזה מייצר 330 כ"ס ו־57.4 קג"מ, התיבה בכולן היא אוטומטית עם 10 הילוכים, כאשר לראשון יחס קצרצר 4.714:1. מתיבת ההעברה והלאה, המפרט שונה מזה שבאאוטר בנקס. להבדיל מגרסה זו, שיש לה הנעה כפולה שאינה מיועדת לכביש, בבדלנדס תיבת העברה עם מצב A4, ל־4x4 גם בכביש. יחס ההעברה הנמוך באמת כזה: 3.06:1. אלא שכאן עולות הסתייגויות ראשונות מהבחירה שעשו מהנדסי פורד; בתיבת ההעברה הזו אין דיפרנציאל מכני ננעל, אלא מצמד רב־דסקיות, כמו ברנגלרים ה"אירופאיים", וזה משהו שאנחנו פחות מתלהבים ממנו, בעיקר בגלל בלאי ושחיקה לאורך הזמן, וגם בגלל הפעלה חשמלית בלחצנים.
בורר מצבי שטח מכונה בפורד בשם G.O.A.T"", והייחוס לעז ההרים הנעה בקלות בכל תוואי סלעי מופרך, הוא בראשי התיבות שהם Go Over Any Terrain. בבדלנדס הוא כולל מצבי 'נורמל', 'חיסכון', 'חלקלק', 'חול', 'בוץ' וגם 'זחילה' המיועד לסלעים שאינו בגרסאות האחרות, 'באחה' שזה לשטח ובדיוק ההיפך מזחילה.
יש גם מערכת מעניינת המאפשרת נהיגה באמצעות דוושת המצערת בלבד (Trail One-Pedal Drive); כל עזיבה של המצערת מפעילה אוטומטית את הבלמים, שימושי ביותר בזחילה על סלעים, אם כי דורש הסתגלות.
הדיפרנציאל הקדמי כאן גדול וחזק יותר; דנה 210 אדוונטק (190 בדגמי הבסיס), ושני הדיפרנציאלים, קדמי ואחורי (דנה 44 אדוונטק), מכילים נעילות נשלטות חשמלית. אפשר לנעול רק אחורית, רק קדמית, את שתיהן גם יחד. הנעילה מתבצעת בלחיצת כפתור ומגיבה מיד — לא צריך לחכות עד בוש כמו בכלים היפניים עד שהנורות יפסיקו להבהב. לחצתם —נעלתם. מוטרדים שאין כאן סרן קדמי חי, אלא מתלים קדמיים נפרדים בתצורת עצמות עצה כפולות? אולי תרגיע אתכם העובדה שהמוט המייצב הקדמי ניתן לניתוק/שילוב בלחיצת כפתור כדי להגדיל את מהלך המתלים — גם המערכת הזו מגיבה מיד, ללא שהיות וללא צורך לעמוד על משטח מפולס. מערכת העזר לתמרון (Assist Turn), הנועלת גלגל אחורי אחד לפנייה הדוקה "על המקום" ("פיבוט") קיימת גם כאן; ניתן להפעילה רק ב־4x4 כאשר גלגל ההגה מסובב עד הסוף, וכך בסיבוב שמאלה הוא ינעל גלגל אחורי שמאלי ולהיפך, מה שחוסך הרבה תמרוני אחורה־קדימה.
במחלקת בלימת הזעזועים ושיכוך התנודות, נמצא את בולמי הזעזועים ESCV מתוצרת בילשטיין — בולם ייחודי שפותח עבור ברונקו, עם מיכל קירור חיצוני צמוד לגוף הבולם, ההסבר הטכני ארוך, סיכום ההתרשמות קצר: עובד מצוין, ריסון יוצא דופן ומהירויות נסיעה בשטח כמעט דמיוניות עבור רכב שטח סדרתי.
ובשורה התחתונה, כלומר הכי למטה, וגם כי בשטח אין חוכמות, קוטר הצמיג הוא מהחומר הנכון — ככל שהצמיג גדול יותר, המכשול קטן יותר. לבדלנדס צמיגים בקוטר 33 אינץ' מתוצרת BF-גודריץ', ברוחב 285 מ"מ, חתך 70 עם דפנות גבוהות המחבקות חישוק "17; חבילת 'סאסקוואטש'' (Sasquatch) האופציונלית מציעה צמיגי "35 על חישוקי בידלוק (טבעת נעילה) אמיתיים.
בדרך
כוח לא חסר לברונקו. גם במרכב הארוך והכבד (2.4 טון), אותה תפוקה של 330 כ"ס ו־58 קג"מ מספקת כל צורך ומעבר. אין נתון רשמי לזינוק ל־100 קמ"ש, אבל מצאנו כי זה עומד על 7 שניות בערך, ולרכב אין כל בעיה לשייט בניחותא במהירות שוללת רשיון. צריכת הדלק ממש לא מזהירה, 6.7 ק"מ/ל', אבל איכשהו נסבלת לאור המשקל, המבנה והצמיגים. בכל מקרה, לא רכשתם בדלנדס כדי לנסוע ממש מהר על כביש, ואם בכל זאת תתעקשו, רעשי הרוח החזקים מחיבורי הגג הפריק מעל 100-110 קמ"ש ירגיעו אתכם.
יתרונו הגדול של הברונקו על כל רכב שטח מקביל אחר הוא ביכולת הדינמית; זוויות הגלגול טובות, למרות הצמיגים האחיזה טובה, וההיגוי כמעט מצוין בסטנדרטים של רכב שטח — מדויק מאוד, בעל משקל נכון. הבחירה במתלה קדמי נפרד במקם סרן חי מעניקה דיבידנדים בכביש, שיש להם ערך גם מול אובדן של קצת עוד מהלך מתלה ומתיחת מעטפת העבירות בשטח; נעילת הדיפרנציאל הקדמי, ניתוק המוט המייצב — כל אלה אמורים לשמר יכולת מאוד גבוהה גם בשטח טכני עוין.
הדבר
האספלט נגמר. שבילי המדבר נמתחים אל האופק. סובבו את בורר מצבי הניהוג (GOAT) למצב 'באחה', החזיקו היטב בהגה, מבט רחוק לפנים ו...תנו בגז. הצליל משתנה, ההילוכים מתחלפים בסל"ד מאוד גבוה, הכל הופך לתזזיתי. ברונקו בדלנדס זולל שבילים בקצב מהיר ומענג — לא חוכמה עם צמיגים גדולים, אבל המחמאות כאן מגיעות לבולמי הזעזועים המתוחכמים שלו — ותשכחו מסגירות מתלה אלימות או מטלטולים כלשהם; קל מאוד לנהוג מהר עם בדלנדס, ואין רכב שטח סדרתי, גם לא משופר, בגודלו ובמחירו של ברונקו בדלנדס (למעט ברונקו ווילדטראק), שיכול להשתוות לכושר הגיהוץ/גמיעת השבילים המהיר שהוא מפגין כלאחר יד.
אבל השבילים המהירים הם רק המתאבן לדבר האמיתי — סלעים, בולדרים, מדרגות, חריצים אימתניים, טיפוס בזויות תלולות. החשש ממהלך מתלה מצומצם מלפנים מתפוגג במהרה לאחר שמנתקים מוט מייצב, ואז מגלים שהגלגלים הקדמיים יודעים לעלות למעלה ולרדת למטה באופן מכובד. אלה אינן הזוויות הפוטוגניות של סרן חי, אבל זה עובד, רק קצת אחרת. בקרת המשיכה של הברונקו טובה אבל לא מצטיינת, בסה"כ היא עושה את העבודה, אבל אין סיבה להסתמך עליה כאשר יש לכם תחת האצבע יחס זחילה חסר תחרות, שתי נעילות דיפרנציאל אמיתיות ומערכת עזר לתמרון.
ברונקו בדלנדס לא ממציא את יכולות העבירות ולא כותב מחדש את הספר, אבל הוא מפגין דיוק וקלות כמעט בלתי־נסבלים כאשר הוא מבצע את מלאכתו, מעניק תחושת ביטחון ו"כלאחר יד", המנגישים את התענוג הזה גם למי שאינו נהג שטח מיומן. אלה ביצועי עבירות שיש רק רכב אחד שמשתווה אליהם (או אולי עולה עליהם במעט) וקוראים לו ג'יפ רוביקון — אבל בברונקו כל הטוב הזה לא בא על חשבון נימוסי כביש, ונעשה אפילו "קל מדי". הטהרנים יציינו כי אין כאן התרגשות או את תחושת התרוממות הרוח שלאחר כיבוש מעלה או ניצחון בהתמודדות מול מכשול, על סיפונו של רכב פחות חכם ופחות מצטיין. על סיפונו של הברונקו בדלנדס, ההצגה היא שלו, לא של הנהג.
נעילה
אחרי שפגשנו בברונקו אאוטר־בנקס בחודש שעבר והשתדלנו להיות אובייקטיביים, המבחן לדגם בדלנדס מוציא מאיתנו את השדון עם הקרניים, וזה הברונקו שמצדיק את כל הרעש וההמולה שמסביב. הוא לא מושלם, יש נקודות ביקורת, ולנוכח מחירו העסיסי, בולט מפרט אבזור החסר פריטים בסיסיים.
אבל — והוא העיקר. ברכב השטח הזה יש מזיגה נדירה באיכותה של הופעה מושכת, הנדסה מבריקה, ירידה מרשימה לפרטים ויכולות שטח מעוררות התפעלות.
ויש לי גם הערה ביחס לאפיון הגרסאות; חבילת ''סאסקווץ''' הנחשקת, הכוללת צמיגים בקוטר "35 ויחסי העברה מקוצרים החיוניים לעבירות, מוצעת רק בגרסת 'ווילדטראק' שייעודה הוא שבילים מהירים; דווקא ב'בדלנדס' המיועד לעבירות, מוצע רק צמיג "33. בשוק האמריקאי, אפשר להזמין כל חבילת אבזור לכל אחת מגרסאות ברונקו, לפי ההעדפות.
ברונקו בדלנדס הוא מועמד טבעי ראוי לתואר "רכב השטח הסדרתי הטוב בישראל". עוד לא הכתרנו אותו רשמית, כי צריך מבחן השוואתי שתוצאותיו יקבעו האם התואר המכובד הזה עובר אליו מג'יפ רוביקון. תהיו בטוחים שאנחנו מחכים למבחן הזה בקוצר רוח, לא פחות מכם.
