עשורים לאחר מכן, כאשר פולקסווגן רכשה את קבוצת רולס-רויס ב-1998, היא נאלצה להיפרד מרולס-רויס, וכך חזרו שוב שני המותגים המפוארים ממעמד של יצרניות-אחיות ליריבים מרים – ממש כפי שהיו בתחילת דרכם. אולם גם תחת כנפי קונצרן הענק הגרמני דרכה של בנטלי לא הייתה קלה וידעה עליות ומורדות, וב-2015 נכנעה החברה לטרנד והציגה אף היא רכב פנאי (ממש כמו שעשתה רולס רויס זמן קצר לאחר מכן). לטהרנים זה אולי נראה כמו בגידה במסורת, אבל עם ההצלחה קשה להתווכח – במיוחד כשהבנטייגה הפך תוך זמן קצר לדגם הנמכר ביותר של היצרן.
חבילות. תרתי משמע
2.35 מיליון שקלים הם מחירו של בנטלי בנטייגה שאני מסתובב עמו. וכן, אי אפשר להתעלם מזה, אז בואו נשים את הקלפים על השולחן: האם הוא שווה את הכסף במדד של תמורה חומרית אל מול אודי Q7, שחולק עימו פלטפורמה ורבים מהמכלולים, אך עולה בין רבע לחמישית מהמחיר? כנראה שלא. עכשיו כשהורדנו את זה מהפרק, נוכל לדבר על בנטלי במונחים שפונים לאלה שהתמורה החומרית פחות קריטית להם, שכן אליהם בנטלי פונה ולא לאחד האדם.
בעודי נכנס עם רכב הפנאי הגדול והמפואר אל השכונה הוותיקה בה גרים הוריי, התאספו להם בני תמותה רגילים והתפעלו מהפלא הגדול והירוק. זה לא מותג שרואים בכל יום, והבנטייגה שעמי אינו רק נאה, אלא גם כוחני למראה עם שלל תוספות מקוריות, הכוללות חצאיות וכנף אחורית מסיבי פחמן, שלל הניקלים הפכו צבועים שחור (חבילה שעולה 54,943 שקלים), ואפילו חישוקי ה-22 אינץ' המגודלים נצבעו בשחור (עוד 12,300 שקלים). וכן, אם תהיתם, גם הצבע הירוק הזה הינו תוספת במחיר של משפחתית משומשת... 80,531 שקלים. בלבד.
הכל יחסי בחיים
בהמשך הגיע גם בעלים של קופרה פורמנטור מהגרסה הכוחנית, שהביע פליאה אך התקשה בפרגון, "זה מפואר, אבל זה לא מהיר כמו הקופרה שלי... יש לי 310 סוסים והבנטלי הזה ממש כבד". המשפט האחרון באמת נכון, הבנטייגה די כבד, אבל זב החוטם הפנים שהוא טועה כשהסברתי לו, לאט, ששום בריטי מיוחס לא יסכים שצעיר פוחז כמוהו יהיה מהיר ממנו – כך שלגרסת S שנמצאת איתי יש מספיק כוח אש כדי לאזן משקל של טנק: 550 סוסים ו-78.5 קג"מ. בלבד.
וזה כנראה הסיפור של רכב שכזה, הוא צריך להיות הכי טוב בהכל, הן במותרות, הן בנוחות ובוודאי מהיר כמעט כמו סופרקאר.
לאחר מרק תימני ולחוח, כיאה למעמדי החדש כדוכס של חדרה, אני יוצא לאסוף את הקטנה שלי מהגן. עזבו את הגננת שהתרגלה לראות אותי נוהג כבר בהכל ועדיין הצליחה להיות מופתעת, אפילו מאיה שלי הבינה שיש כאן עסק עם רכב שונה והיא מיהרה להוריד את נעליה ולרוקן את החול שהיה בהן לפני שנכנסה לאוטו. מסתבר שגם הילדה הבינה שמעתה היא בת אצולה.
מסענו הביתה היה קצר, אך זה התארך בניסיון לחנות את המפלץ הירוק בחניית ביתי הצנועה, שלפתע נראתה צרה מתמיד. אל נא תטעו, יש כאן מערך היקפי של מצלמות, ברמה הגבוהה ביותר, אבל עם רוחב של שני מטרים לפני מראות צד, חיישני הקרבה נכנסו ללחץ רק מהמראה של חניון ישראלי מצומק. לאחר פשרה, בה הבנטייגה נשאר לחנות מחוץ לחניה, מצאתי עצמי נשאר לענות לשכנים המופתעים והנרגשים על השאלה הצפויה, שהתשובה המתבקשת אליה היא "אם אתה שואל כמה זה עולה, סימן שאין לך מספיק".
פגאני זונדה לילדה
הבנטייגה מרשים מבחוץ, אך לא פחות מבפנים. תא הנוסעים אלגנטי אך מעט מיושן, יש שיאמרו מסורתי, ויעידו ידיות הכסף הארוכות ששולטות על פתחי המיזוג. איכות החומרים מעולה (ולא שציפינו אחרת) ואת דיפוני העץ המסורתיים, בדשבורד ובדלתות, מחליפים כאן דיפונים מסיבי פחמן (תוספת של 43,501 שקלים). למעשה, יש כאן כל כך הרבה סיבי פחמן, שאם תפרקו את כולם, ייתכן ותוכלו להרכיב איזו פגאני זונדה לילדה.
אם תבחרו בדיפוני עץ, דווקא, תשמחו לדעת שאלו מגיעים מעצים שנפלו לבד ולא כאלה שנכרתו במיוחד. זה מאוד נאור מצידם, במיוחד אם שוכחים שהעור הרך שמכסה את תא הנוסעים מגיע מפרות שנבחרות בקפידה לאחר שליחחו עשב באזורים ירוקי עד בצפון אירופה מכיוון ששם יש פחות חרקים שיעקצו אותן ויפגעו בעורן העדין.
הדשבורד כאמור אינו נועז בעיצובו, אך הוא עוטה עור, חלקו שחור, חלקו בגוון ירוק המתאים לצבע החיצוני. לוח המחוונים מוקרן, איכותי מאוד וכיאה לבנטלי, לא מצועצע. צג המולטימדיה גדול אך לא ענק (10.9 אינץ') והוא משתלב היטב בתא הנוסעים ואינו משתלט עליו כמו בצעקה האחרונה של עולם הרכב. בקרת המיזוג נפרדת וכל צד זוכה לפקדים בשבילו, לשליטה עצמאית לגמרי. קונסולה רחבה מפרידה בין הנהג לנוסע, ובורר ההילוכים קלאסי ונאה במרכזה. עם זאת, והרי לכם ביקורת, הפקדים שסביבו מעט פשוטים למראה. לעומתם בורר מצבי נהיגה עשוי אלומיניום, ובעל משקל נהדר. יש צמד מחזיקי כוסות ואת אחד מהם תופסת מאפרה ייעודית, גם היא עשויה אלומיניום, ואתם צריכים להרגיש את משקלה בידכם כדי להבין איכות מהי.
ספר רכב בכריכה קשה
בניית רכב ממוצע אורכת בין 25 ל-30 שעות. את הבנטייגה לוקח כמעט 130 שעות לייצר, וזה מורגש כשנכנסים לתא, קולטים שבכל האזורים הפחות מושקעים ברכב יוקרתי "רגיל" נתנו כאן עוד מחשבה. וביצוע. לדוגמה, קורות המרכב ועד הגג כולל, עטויים אלקנטרה. ריפוד הרצפה והשטיחים נעימים למגע, ובכלל, די בשרניים. כשפותחים את דלת תא המטען, מגלים שאותו הריפוד ממשיך גם שם. לא חסכו. עוד דוגמאות? גלגל ההגה עטוי אלקנטרה בחלקו החיצוני, בכל השאר עור 'רגיל'. כך גם בבורר ההילוכים. אפילו ידיות האחיזה שבגג קיבלו תפסים מניקל, וזהו מוטיב שרץ בעוד מספר מקומות. כשפותחים את תא הכפפות מגלים מדף ייעודי לספר הרכב, האיכותי ביותר שיצא לי להחזיק. כמה איכותי? ספר בכריכה קשה. התוכן כנראה פחות איכותי מספר של עמוס עוז, הכריכה? מוכן לשים את יהבי שכן...
התא תחת משענת היד אינו עמוק מספיק, אך המשענת עצמה מחולקת לשניים כשכל חלק ניתן להזחה קדימה. מצד שמאל של ההגה תמצאו מספר כפתורים, אחד שולט על גובה התצוגה העילית, אחר שולט על ראיית הלילה. זה חשוב כדי לוודא שלא תפספסו הולך רגל כיוצאים מהחניה בחשיכה. אם במקרה התאורה קרסה והחיישנים לא מתפקדים...
התאורה, כצפוי, נדלקת בליטוף. יש אוורור למושבים, יש חימום לישבן ולגלגל ההגה ויש את המסאז' הכי טוב שפגשתי במכונה עם ארבעה גלגלים – וכמובן שמיד כיביתי אותו כי אני לא אוהב מסאז'. יש טעינה אלחוטית, יש שפע שקעי USB-C וכיאה למעמד, יש גם Wi-Fi. חדי העין ישימו לב שפתחי המיזוג האמצעיים, בחלקו העליון של הדשבורד, למעשה מעוצבים בסגנון לוגו המותג, כשבמקום האות B יש שעון אנלוגי.
הופעה חיה של איגלסיאס, מהשורה הראשונה
מערכת השמע ראויה לפרק משלה. אני אומנם לא אודיופיל, אבל אני אוהב ומעריך מוזיקה, נמנה על הלהקה הרשמית של מתופפי ההגה של חדרה ונחשב במערכת לאחד מפורטי המיתרים הטובים ביותר על גיטרות דמיוניות. האזנתי לעשרות מערכות שמע איכותיות, משלל מותגי פרמיום, ותקשיבו לי טוב, לא זכורה לי מערכת שמע איכותית יותר. זוכרים את השורה האלמותית במערכון "מגרש השדים" של הגשש החיוור בו שייקה מנסה לדחוף לפולי מכונית ואומר "יש לה רדיו טייפ הידרופוני ורמקולים בכיסא של הנהג", וכשפולי שואל "בשביל מה אני צריך רמקולים בכיסא של הנהג?" מיד עונה לו שייקה "אתה שמעת פעם את חוליו איגלסיאס מהתחת?".
אז בבנטלי התעלו על הגשש עם עשרים ושלושה רמקולים (!), גם מהכיוון של הישבן, כך שאפילו האזנה לאנריקה איגלסיאס תהפוך עבורכם לחוויה שמימית. זו מערכת שמע מבית NAIM, בריטית במוצאה, ואתם לא טועים, גם היא מוצעת כתוספת בתשלום, הפעם רק של 94,267 שקלים. זה כנראה זול יותר מלהביא את חוליו איגלסיאס להופעה פרטית. אז הנה, הרווחתם.
על לחות ממוצעת ומעשני נובלס
אם כבר במושבים עסקינן, לא תתפלאו לשמוע שהמושבים נוחים ושהבסיס ניתן להארכה בלחיצת כפתור. תפעול שני המושבים חשמלי כצפוי, עם זיכרונות, ולא באמת ציפיתם שיהיה משהו אחר. התמיכה הצדית לא ניתנת לכיוונון אך היא טובה בהחלט, אך התמיכה לגב התחתון פחות מרשימה. מה לא חשמלי? כיוונון גובה משענת הראש. מה השלב הבא, לדאוג לסגור את הדלת בעצמי?! אל דאגה, הסגירה היא בוואקום...
בניגוד לדגמים מסורתיים של בנטלי כמו ה'פליינג ספר', כלומר פאר-על בתצורת סדאן, כאן ב-SUV מורגש שהשורה האמצעית פחות מושקעת מזו הקדמית. ישנם אומנם שלושה מושבים נפרדים ויש אפשרות כיוונון לזווית משענת הגב, אך התפעול ידני ובמחיר הזה אתה מצפה לחשמלי. טוב, אולי לא אתה, אבל אני כן. מה שכן מרשים הוא מעין צג מולטימדיה קטנטן שממנו ניתן לשלוט על וילון הגג, חימום המושבים, תאורת האווירה, ואיך לא, על מערכת המיזוג שמפוצלת לשלושה אזורי מיזוג (בקורות B, בקונסולה המרכזית ובכפות הרגליים), ושבה ניתן לשלוט לא רק על הטמפרטורה, אלא גם על עוצמת האוורור ומאיזה פתחי מיזוג.
גם כאן עולה הרושם כאילו הבנטייגה פונה למעשנים, שכן, בכל דיפון דלת בשורה זו ישנו מקום למאפרה איכותית מאלומיניום ומצת אלומיניום תואם. כמובן שמדובר בכאלה האוחזים בסיגר קובני משובח, ולא במעשני סיגריות נובלס.
לבנטייגה גם שורה שלישית, ומשפחות מרובות ילדים יכולים למצוא ברכב הזה בן לוויה נהדר. לטיולים, לבית הספר, לישיבה או לכולל, או בכלל. יש לציין כי המושבים בשורה זו הם הנוחים ביותר שיצא לי לפגוש בשורה שלישית – ועם זאת, המרחב מיועד לילדים בלבד. בניגוד לשורה האמצעית, כאן הקיפול וההרמה של משענת הגב נעשה בצורה חשמלית דרך לוחות פיקוד ייעודיים.
בצד השלילי נציין כי אלו לוחות פיקוד שנלקחו מאודי Q7 וזה מעט מוריד ובשורה השלישית אין מחזיקי כוסות או שקעי טעינה. בצד החיובי נציין כי בלוח הפיקוד בתא המטען יש גם וו גרירה שנפתח חשמלית – כדי שאפילו הנהג שלכם לא יתאמץ כשהוא גורר את אופנועי הים לאגם הפרטי.
אין משחק מקדים
יום למחרת אני ממשיך בדרכי אל רכס הגלבוע ומהמושב המורם מעם הכל נראה יפה יותר. נוף העמק היה צלול מתמיד, הצבעים של השדות בלטו בשלל גוונים ואפילו מזג האוויר הסביר פנים. כמובן שהאוורור במושבים פעל ובעוצמה החזקה ביותר, מעניק ללבנט המהביל קרירות אירופאית מאופקת. לא יודע אם בבנטלי גילו איך להשפיע על מזג האוויר, אך בהחלט ייתכן שזו עוד תוספת בתשלום.
את הכביש היורד מטה מההר אני מכיר על בוריו. ההיכרות שלי עם הבנטייגה S עומדת להפוך אינטימית ואני מתחיל את צעדי בהיסוס יחסי. בכל זאת, 2.4 טון ועדר אדיר של סוסים. שלושה עיקולים מאוחר יותר ואני מבין שהייתי עדין לשווא, כי הרכב הזה לא בא לשחק משחקים. התאוצה פנומנלית כצפוי, ומנוע הבנזין הזה, בנפח ארבע ליטרים, עם שני מגדשי טורבו ולא פחות מ-550 סוסים ו-78.5 קג"מ (!), דוחף חזק ומעיף את הבהמה הכבדה קדימה, כאילו שהיא שוקלת חצי ממשקלה.
המספרים היבשים מדברים על 4.5 שניות מעמידה למאה קמ"ש ועל 290 קמ"ש מרביים. האחיזה פשוט נהדרת, והגוף אינו רוכן, גם לא כש-285 מילימטרים של גומי צורחים בפניות. ההתנהגות טובה והרכב הכבד והמכובד הזה נענה בחיוך להעברות משקל ומהדק קלות את הישבן. משקל ההגה נכון, אין שום תחושה מלאכותית והפקדים מאחוריו, כשהרכב במצב ספורט, דואגים שתיבת ההילוכים תוריד ותעלה הילוך במיידיות ראויה.
נקודת הביקורת הכמעט יחידה נוגעת לבלמים, שבניגוד לשאר המכלולים, מתקשים לרמות את חוקי הפיזיקה. יש כאן 400 מילימטרים של דיסקים מלפנים ו-360 מילימטרים מאחור וזה המון, אבל עם כל כך הרבה כוח ומשקל - וקוף תימני חם מזג במושב הנהג - התגובה שלהם לא מספיק חדה בנהיגה ספורטיבית. מהלך דוושה ארוך זה נהדר בנהיגה יומיומית שלא תטלטל את היושבים ברכב, אבל פחות במקטע דינאמי.
גם כך, קצב הנהיגה שהמפלץ הזה מייצר היה על גבול המופרך, עד שבשלב מסוים החלטתי פשוט להפסיק. לזרוק 2.4 טון מצד לצד זה מסוכן, לסכן כמעט 2.4 מיליון שקלים זה מטופש לחלוטין. נכון שהמקצוע מחייב, ועדיין.
כינון ישיר לספריה
מהגלבוע אני ממשיך בקצב יותר נינוח ותוהה איך הצליחו לכייל רכב שכזה באופן כה מקוטב - שלא ירכון כשדוחקים אותו לקצה בכביש מפותל מחד, ויעניק נוחות נסיעה משובחת מאידך. לכיול המתלים יש מספר אופציות - קומפורט, B שזה אומר 'בנטלי' ואמור להוות את הפשרה המושלמת בין כוחניות ונוחות, וכמובן את מצב ספורט. הן במצב הנוחות והן במצב B תקבלו נוחות לעילא ולעילא, אך במצב נוחות הריסון פחות טוב במעבר מהיר על פסי האטה. עם זאת, מעבר איטי, יגלה שמצב נוחות מאפשר לרכב "לרחף" ברכות. בקיצור, צרות של עשירים.
בידוד הרעשים פנומנלי. יש המון גומי שמגיע במגע עם הכביש? שטויות, לא שומעים אותו כמעט. רעשי רוח? סגרו את החלונות וכל עוד זה לא טנק שיורה מטרים מכם, כנראה שלא תשמעו כלום. ואם כבר טנק יורה, הגבירו את איגלסיאס במערכת השמע וכל עוד לא תחטפו פגיעה ישירה, אתם מסודרים. עכשיו, תוסיפו לכל זה נוחות נסיעה פשוט מעולה בכביש המהיר וקיבלתם בן לוויה מושלם לשיוט בכל מהירות.
המסע אל רמת גולן וכבישיה השבורים רק מדגישים את איכות הנסיעה הנדירה. הכבישים כאן גורמים לכל רכב 'להרעיש' יותר, אך הבנטייגה נותר שקט כמו הספריה העירונית.
השעות חולפות ובטני מתחילה לקרקר. פיתה שווארמה שנייה להיום (בכל זאת, מעמדי החדש מחייב רק אוכל גורמה), הפעם ביישוב מסעדה הדרוזי, ובעל המסעדה מפנק אותי בצ'יפס שלא ביקשתי ובהנחה בעמדת התשלום. עולם הפוך. את הפינה של הסוכר אני סוגר עם כנאפה אצל השכן. עם כל הכבוד לארץ המוצא של הרכב ולמיוחסים הבריטיים, הם יכולים רק לפנטז על קולינריה כזו.
חוזרים לכביש המהיר ואני ממשיך להתרשם מכל השתלבות או עקיפה של מספר מכוניות ברצף, שנעשית בקלילות מזלזלת. המנוע מושך מנמוך, ובכרבע לחיצה על דוושת התאוצה, אתם עוקפים במהירות מרשימה ובבטיחות את השיירה של פשוטי העם.
את פרק השטח אני מבצע בשביל כבוש בלבד, אך כזה זרוע אבנים. גם כאן הבנטלי שייט בנינוחות מרשימה, כשרק בורות גדולים הוציאו אותו משלוותו. לא אתגרנו אותו ביותר מזה, למרות שאנו יודעים מהדגמים המקבילים של הקונצרן שהפלטפורמה הזו בעלת יכולת גבוהה, ושבורר מצבי הנהיגה מאפשר הגבהה נאה של המרכב בשטח טכני.
הפסקה לקפה אחרון אצל חבר המתגורר בגליל העליון ואז חזרה לעיירה הציורית חדרה. משפחת איגלסיאס פינתה מקומה לפרינס ולגאנס-אנד-רוזס בעוד עבדכם משייף את התיפוף על גלגל ההגה והפריטה על מיתרי הגיטרה הדמיונית. בעשר בלילה אני נכנס הביתה אחרי 12 שעות נהיגה, ומרגיש רענן ונינוח יותר מבכל נהיגה דומה שעשיתי בעבר.
מדגמן עיקולים, נכנס לפרופורציה
יום שלישי, ארבע בבוקר השכמה. קפה דלוח ואני משייט בכביש שש לכיוון מחלף עירון, במהירויות שהשתיקה יפה להן. כל כך שקט כאן ורק מנעד קולו של חוליו נשמע ברקע. בגלבוע אני פוגש את צוות הצילום ואני מדגמן עבורם עיקולים ותאוצה. את כל מה שחסכתי אתמול, סופגים צמיגי הבנטייגה היום. אין ספק שאיילה קלילה הוא לא יהיה, אבל הוא בהחלט לא מעניק תחושה בעיקולים של רכב במשקל 2.4 טון. וצליל המנוע הזה, אוי כמה קל לדרדר אותי להיות חוליגן...
בהפסקות הצילום אני מתפנה לבדוק צריכת דלק של שלושת הימים האחרונים. במצב רגוע במיוחד, הכולל שיוט בינעירוני במוד די רגוע, הבנטייגה S הזה לגם ליטר בנזין לכל 6.6 קילומטרים. במצב פחות רגוע, לגם הבריטי המגודל ליטר לכל 4.2 ליטר. בתום שלושת הימים צריכת הדלק עמדה על ליטר לכל 5.6 קילומטרים. הרבה? מי שרוכש בנטלי ב-2.4 מיליון שקל, יכול להרשות לעצמו.
הארוחה היחידה שאכלתי מגיעה לפי רק בשמונה וחצי בערב. שווארמה, כמובן. למחרת אני כבר מוצא עצמי משייט במהירות רגועה למדי. כי מה יש לי למהר, גם ככה היאכטה לא תפליג בלעדיי. היא בבעלותי. אולם הפנטזיה נקטעת כשנהג מקומי חותך את הבנטלי ולראשונה אני משתמש בצופר. באופן הפוך לגודל ולנוכחות של הבנטייגה, הצפצפה עדינה, כמעט מנומסת. כנראה בשביל לא להפחיד את ההוא שעובד על יאכטה, שלא ייפול למים.
המון כסף, המון חיוך
סיכום בקצרה. אם אין לך את הכסף, בזבזת עכשיו רבע שעה בקריאה על משהו שלעולם לא יהיה לך, ואם ככה אתה מבזבז את הזמן שלך, כנראה שגם לעולם לא יהיה לך.
סיכום בהרחבה. 2.35 מיליון שקלים לא שווים את התמורה החומרית אם משקללים תועלת קרה למחיר, גם אם מוותרים על התוספות שהוזכרו מעלה, ועל רבות אחרות שלא הזכרנו.
אבל לאחר ארבעה ימים ו-1114 קילומטרים, החיוך לא מש מפרצופי – ואת זה קשה למדוד בכסף שאין לך. התאוצה משכרת, הנוחות מעולה, בידוד הרעשים נהדר ומערכת השמע פשוט מדהימה. בנטלי בנטייגה S אומנם חולק מכלולים עם פשוטים ממנו, אבל הוא יוצר שלם כל כך מוצלח ומשובח עד כי הוא גרם לי, אחד שדי סולד מרכבי פנאי, פשוט להתאהב בו. קחו את זה לאן שאתם רוצים.
שלכם, הדוכס מחדרה.
*פורסם ב-02/06/22 (נוסף וידאו)
