וכל העניין הזה הוא חסר חשיבות כאשר נוהגים ב־M240i.
רכב מתעורר בצליל מפתה, וכבר בעיר מגיב נהדר למצערת עם תחושה שהאחוריים נוטלים פיקוד ומהדקים קלות קווי פנייה כדי לרמוז שאנחנו במקום טוב. אפילו יציאה קלילה מהרמזור מוצאת אותי הרחק לפני כולם עם חיוך מטופש שצריך למחוק עד העצירה ברמזור הבא. ועדיין לא הגענו לכבישים הנכונים ולמצב 'ספורט +' שמעלה את הכל והקול ברמה.
קלאסית
היא נראית כמו ב.מ.וו קלאסית, מעין קופה של E36 (הדור השלישי ההוא של סדרה 3 [1990-2000]) של ימים אלה. ממדי האורך והרוחב שגדלו, יחד עם הגובה שירד, עשו טוב לפרופורציות שלה. הרכב נאה ושרירי בהרבה מאשר קודם, וזה העלים את הגמלוניות שהייתה ל־2 הקודמת.
החרטום הארוך – מנוע ארוך ואורכי, כן? – והאחוריים הקצרים יוצרים פרופורציות קלאסיות של ב.מ.וו. הבליטה שעל מכסה המנוע, כמו־גם ניפוחי הכנפיים הבוטים, משדרים שחבויה כאן עצמה רבה מאוד. הייתי כותב שקש להכיל ואולי גם לרסן, אבל עם M2 מוקצנת אף יותר שהוצגה ביום שהחזרתי את הרכב, צריך לשמור על פרופורציות. כי בכל זאת.
לשבכה החדשה סריגים הנפתחים עם התנעה ונסגרים כאשר מדוממים וזו לכן מאוד מובלטת. דרכם ניתן לראות חיזוקי מרכב, וגם אלה מספרים במה מדובר.
שני מקסיקנים
הקופה הקטנה שהוצגה בגודווד 2021 מיוצרת במפעל החדש של ב.מ.וו במקסיקו. ובלי קשר, חוזה קסאס שמגיע ממקסיקו סיטי הוא המעצב החתום על ההופעה המוצלחת, גם על מכונית התצוגה M נקסט מ־2019. עבודה טובה.
מפרט
הקופה (והקבריולה) מבוססת על פלטפורמת ההנעה האחורית הגמישה של ב.מ.וו (CLAR) בגרסה מקוצרת לזו שבסדרות 3 ו־4 בדור העכשווי שלהן, וזו הוצגה ב־2020. היא ארוכה ורחבה מקודמתה: בסיס הגלגלים הוארך ב־5 ס"מ ל־274 ס"מ; האורך ב־10.5 ס"מ ל־454 ס"מ, הרוחב ב־6 ס"מ ל־184 ס"מ.
מנגד, היא נמוכה ממנה ב־3 ס"מ ל־139 ס"מ. בנוסף, מפשק הסרנים גדל משמעותית, ב־5.4 ס"מ לפנים וב־3.1 ס"מ מאחור ל־157.5 ס"מ ו־158.7 ס"מ. והיא קצרה מסדרה 3 ב־11 ס"מ בבסיס הגלגלים, 21 ס"מ באורך המרכב. הגרסאות הרגילות מצוידות במנועי 2.0 ליטר מוגדשים; לבנזין 3 רמות הספק, 156, 184 ו־245 כ"ס ולדיזל 190 כ"ס.
לגרסת M240i הרבה יותר. המנוע הוא טורבו־בנזין 3.0 ליטר 6 צילינדרים טורי המייצר 374 כ"ס ו־51 קג"מ ברצועת כוח שרוחבה 4600 סל"ד. עם תיבה אוטומטית 8 הילוכים והנעה כפולה, משך ההאצה ל־100 קמ"ש הוא 4.3 שניות; ב־M240i מפשקי סרנים רחבים אפילו יותר (158.4 ס"מ, 159 ס"מ).
עוד יצוינו דיפרנציאל M ספורטיבי, מתלים בכיול ייעודי, בולמים עם משככים מיוחדים, הגה עם יחס משתנה, בלמי M עם דיסקים מאווררים גם מאחור, צמיגים בחתך נמוך ובמידות שונות מלפנים (225/40-19) ומאחור (255/35-19).
זה מה שיש
ב.מ.וו M240i מוצעת בשלוש רמות גימור. ל־'M ספורט', שמחירה 415,000 שקלים, תאורת לד, גג זכוכית, מפתח חכם, תפעול חשמלי למושבים הקדמיים. ל־'M סופריור' העולה 440,000 שקלים גם שליטה אלקטרונית בבולמים, פנסים עוקבי פנייה, ריפוד עור. ל־'M טראק אדישן' ב־475,000 שקלים, איפור ספורטיבי יותר, מערכת קירור משודרגת למנוע ולבלמים, צמיגים קדמיים רחבים יותר.
המינון
סביבת הנהג דומה לזו שהכרנו בסדרה 3, עם מינון נכון בין צגים אלגנטיים למיתוג נוח. הו, כמה שזה יותר נוח מאשר בדגמים החדשים יותר של ב.מ.וו, כמה שזה נכון יותר במכונית לנהג.
ההבדלים הבולטים לעומת ה־3 הם בדיפון הדלתות שעליו תאורת אווירה מיוחדת בצבעי M. השילוב בין ריפוד עור אדמדם, פלסטיק שחור ודיפוני מתכת נראה קלאסי.
לא רק המראה קלאסי. הרכב גם עוטף את הנהג בסגנון ה־3 של פעם, מכתיב תנוחת נהיגה נמוכה עם ראות לא מרהיבה. וגם כך ראשי קרוב לגג ואני לא ממש גבוה... המושב נוח אך כרגיל בדגמים ב.מ.וו רבים המגיעים לכאן, חסר כיוון לתמיכת גב תחתון ומסתפק בכיוון תמיכות צד.
מאחור שני מושבים מיוחדים למראה, והמרווח לרגליים נאות ומעט גבולי לראש. הנוסעים שלי לא התלוננו. הכניסה והיציאה קצת קשות כי הגג נמוך, וטווח התנועה של המושב הקדמי אינו גדול מספיק. לא נורא, שווה להקריב. תא המטען שימושי מספיק כדי להסיע לשדה התעופה את משפחתי הנופשת. הם טסו, אני נשארתי עם המכונית.
דרמת מצבים
ממש שניות בתוך הנהיגה, והמכונית מהנה בכל מצבי הניהוג. היא גם מהירה בכולם. הרכב יוצא מהמקום, אחרי השהיה קטנה, באופן מרשים ועוצמת המנוע מוחשית בכל מצב, אבל נראה ששערי שמיים נפתחים באזור ה־3000-4000 סל"ד, שם, היכן שברוב מנועי הטורבו פעולה "שטוחה", המנוע הזה מתעורר עם שאגה הולמת. וזה כיף. הביצועים כה טובים והתאוצה כה מרשימה, עד כי כדאי שתהיו מודעים למה שאכלתם ומתי לפני האצה בוטה, מכיוון שזו גם מאתגרת את שרירי הבטן.
האצות הביניים מעולות לא פחות. צליל המנוע, הגם שחלקו מתוגבר דרך הרמקולים, נשמע נהדר ונעזר במפלטים שמייצרים קולות נפץ. אבל גם ללא תגבור קולי מנוע השישה בטור של ב.מ.וו נשמע טוב ומזכיר שהוא מאחרוני המוהיקנים.
גם ברגוע
ועם כל אלה, חטיבת הכוח יוצרת את כל התפוקה הזו בקלילות, וניתן בלי לשים לב (ביחוד במצבי הנוחות השקטים יותר) להגיע מהר מדי למהירות גבוהה מדי. היכולת המעולה של המנוע מקבלת גיבוי מתיבת שמונת ההילוכים הספורטיבית שפעולתה זורמת ברכות במצבים הרגילים, אך משנה את אופייה ונעשית אגרסיבית במצבי ה'ספורט' הקיצוניים.
אופי זה מורגש בהעברות הילוכים הבוטות שיכולות לכלול מעין אפילו חבטה דרמטית שתלווה ב"בקפייר" מתוזמן היטב. התנועה מפריעה ברגעים אלה, למרות שעקיפה היא ממש משחק ילדים וניתן לנצל כל פער קטן בכביש.
צריכת דלק? החיוך יעלה ב־8.0 ק"מ/ל' (נתון שלא ימחוק אותו), אבל בשיוט ניתן לראות גם 13.3 ק"מ/ל'; לא רע למכוניות כה חזקה.
הקסם
אבל אפילו יותר מהכוח המהמם, היכולת הדינמית היא זו שמעניקה לכלי הזה את היכולת למסע הקסם שלה. כמו רבים גם אני נרתעתי מהשימוש בהנעה כפולה, אבל היא כאן כדי לסייע במשיכה ובהאצות. ההנעה האחורית הרבה יותר דומיננטית, על כל המשתמע מכך, אבל בצורה שאינה פראית.
בייחוד במצב הספורט הקיצוני ניתן לחוות את זה בפסיעות זנב המיישרות את קו הפנייה. זה פשוט וזה קורה באופן הדרגתי גם בפניות איטיות וגם במהירות. חלק מזה קשור להעברת הכוח הנכונה והליניארית. ולא חייבים לנתק בקרת יציבות, גם במצב "אלחוש" הרכב יכול לייצר היגוי־יתר חביב (במצב הרגיל הבקרה מעט שמרנית).
התוצאה, גם מבחינה זו, היא רכב עם יכולת מעולה שיכול לצלוח פניות באופן מאוד מהיר או מאוד מהנה. הוא משאיר לכם את הבחירה. אז נכון, על גלים בוטים, הוא עלול לפעמים קצת לרקד כאשר נוהגים ממש מהר (וייתכן שכאן דווקא מצב המתלים הרך עדיף).
מהיר ועצבני?
ההיגוי מהיר אך לא עצבני מדי, והפנית גלגל ההגה השמנמן מביאה לתגובות נחושות להפניה, ואלה מדויקות וברורות ומסייעות אף הן להתפתחות הרומן המהיר עם האספלט המפותל. במצבי הספורט הוא מקבל משקל הולם.
הבלמים קצת פחות מרשימים בהתחלה, בגלל התגובה הקהה והמחסור בנשיכה ראשונית. אבל אני למד שלחיצה חזקה מהרגיל תביא לתוצאות טובות ומסתגל.
זהו רכב נוקשה, ללא ספק. אבל גם אם בעיר הוא בהחלט מעט קופצני ומיידע על רוב השיבושים, הבולמים שלו מכריזים כי הם פועלים גם במהירות איטית והתוצאה משתפרת בהרבה כאשר המהירות עולה. מחוץ לעיר הנוחות בהחלט סבירה לרכב שיש לו צמיגים עם חתך נמוך, וכיול ספורטיבי למתלים. אפילו במצב הנוקשה הוא אינו מאתגר את הגב. רעשי הרוח והכביש סבירים בהחלט.
ב.מ.וו כמו פעם
מדהים שבתקופה ירוקה כל כך ב.מ.וו השקיעה בפיתוח דגם כזה ולא זנחה אותו למרות שהציגה דגמים כה שונים בסדרה 2. היא לא השקיעה רק בפיתוח ובעיצוב אלא דאגה ליצור את אחת המכוניות המהנות ביותר שלה ובכלל שניתן לרכוש במחיר שפוי יחסית – 440,000 שקלים לרכב ההדגמה – והמתאימה גם ליומיום.
זו מכונית שיודעת להיות ברוטאלית כשצריך, לענג את נהגיה עד קצות החושים וגם להחזיר אותם הביתה נינוחים. זו אולי המכונית שהיא הכי ב.מ.וו "אמיתית" במבחר שלה. "אמיתית" של אותו עידן שגרם לנו להתאהב במותג ומשך אותנו להיות כתבי רכב. שאפו.
