וכל הדברים האלה והתמונות של המכונית הזאת מתייחסים למיני חשמלית הנקראת T03 ומיוצרת על־ידי המותג הסיני החשמלי ליפמוטור (Leapmotor).
ההתעניינות והבשורה
הננסית הזו עוררה עניין בעיקר אצל בעלי מכוניות חשמליות או כאלה ששוקלים לקנות אחת, לאחר שהבחינו במשהו חדש ושונה המתגלגל על הכביש או מחובר לעמדת טעינה. לאור מבול הדגמים החשמליים הסיניים שעלו לישראל בשנה האחרונה נוצרה ההרגשה שכל יום רואים משהו חדש אחר — אבל הפעם זה באמת המצב; כלומר, זה לא רק דגם חדש, זה משהו אחר.
עד עכשיו כמעט כל הדגמים החשמליים שהגיעו לכאן מסין היו סוגים שונים של רכבי פנאי, מקטנים ועד ממש־ענקיים. כאן זו מכונית חשמלית מיניאטורית שנכנסת לקטגוריה שונה לגמרי. למעשה, זו החשמלית השנייה בישראל בקטגוריה הזו של דגמי מיני, הנשלטת על־ידי קיה פיקנטו (שצפויה להתחשמל בעתיד), יונדאי i10, גם שברולט ספארק (בסוף דרכה). המיני החשמלית הראשונה, ועד עתה היחידה בקטגוריה, היא פיאט 500e, כך שפלח השוק הזה עדיין ריק. אלא שאותה פיאט 500e מביאה עמה מבנה פחות שימושי, שהרי היא מציעה 2 דלתות או 2+1.
ליפמוטור T03 היא מיני שיש לה ארבע דלתות, ומתומחרת נמוך משמעותי מאותה פיאט. כמה? ובכן, המכונית מוצעת ב־100,000 שקלים, וצמודה לה אחריות ל־3 שנים על כל הרכב ו־8 שנים או 150,000 ק"מ על הסוללה ומערכות החשמל.
אז איך העולה הסינית החדשה? את זה בדיוק יצאנו לבדוק.
ההופעה והמופע
הבעות הפנים של הסובבים אותי לא הותירו מקום לספק. הממדים אולי פיציים, אבל כולם שמים אליה לב. בינתיים. עד שעם־ישראל יכיר יותר את המותג הסיני החדש. והוא באמת חדש ממש — גם בעולם. ליפמוטור הוקם ב־2015, החל לייצר מכוניות ב־2019 ואת T03 ב־2020. הדגם הזה הגיע לישראל ממש כעת והוא מיובא על־ידי מטרו מוטור, מי שמוכרת כיבואנית גדולה לרכב דו־גלגלי ונכנסת ממש עם המותג והדגם לעולם המכוניות בישראל. בהמשך יצטרפו דגמים נוספים (וגם מותגים אחרים).
המראה הקטן והשונה בעיקר חמוד, וממד הגובה גורם לה לבלוט בסביבה; המכונית נושקת ל־158 ס"מ — גבוהה ב־3.5 ס"מ מקיה נירו למשל. הגובה הרם מאפשר לה להציע מרווח ראש הולם, יחד עם תנוחת ישיבה זקופה יותר ובכלל ליצור תא נוסעים אוורירי יותר. ואכן, גם לפנים וגם מאחור יש מספיק מקום גם לברכיים וגם לראש. תנוחת הנהיגה גבוהה יחסית, והרצפה השטוחה בין המושבים והיעדר קונסולה מרכזית, תורמים את שלהם לאווריריות ולאוורור הנשמה.
מאחור רק שני מקומות ישיבה — כמו ב־500 החשמלית, אך במתחרות העיקריות יש שלושה. המושבים עצמם גבוהים אף יותר מאלה הקדמיים ומאפשרים ישיבה פחות שקועה. זה לא ממש עוזר לראות החוצה כי גב המושבים הקדמיים ממש גדול והחלונות האחוריים קטנים למדי. מצד שני, החלונות האחוריים נפתחים ונסגרים חשמלית בלחיצת כפתור אחת — אפשרות לא אופיינית בסגמנט הזה.
זו דוגמה אחת לאבזור הרב שנמצא בתוך המכונית הקטנה הזו שמגיעה לישראל רק ברמת גימור אחת — אבל עשירה. במפרט חלון גג פנורמי גדול (קבוע), חיישני חניה היקפיים ומצלמה (איכותית מאוד), מחוונים מוקרנים ואפילו אפשרות לצביעה דו־גונית. אלה פריטים ומערכות שלא את כולם נמצא אצל המתחרות והם רק חלק מרשימה ארוכה הכוללת גם תאורת לד, חישוקי "15 קלים, מפתח חכם, בקרת אקלים, מולטימדיה עם צג גדול יחסית ("10.1), ממשקי קישוריות ועוד.
כל העושר הזה מגיע בעיצוב מינימליסטי השותף לאותה אווירה נקייה ומאוד נעימה. ויש לזה מחיר: פגיעה בהנדסת אנוש. ובכן, תפעול מסך המולטימדיה מסובך ולא אינטואיטיבי; מיקומו הנמוך מצריך השפלת מבט ביחס לכביש; חלקו השמאלי של המסך מוסתר על־ידי גלגל ההגה; במסך המולטימדיה וגם בזה של לוח המחוונים (בגודל "8) שזורים כיתובים, אייקונים והודעות טקסט קטנות מדי; זוויות המסכים יחד עם הפנל המבריק שמול הנוסע שמלפנים, משתקפים באור השמש; יש אנדרואיד אוטו, אבל אם עוברים אליו אי־אפשר לשמוע רדיו למשל, אלא רק את מה שכבר נמצא על הסלולר המקושר; כאשר מתניעים, כל המערכות עוברות למצב הראשוני שלהם, וכך למשל שוב צריך להדליק את הרדיו. בנוסף, מערכת השמע בסיסית מאוד עם רמקולים לא מספיק טובים, הדיבורית חלשה ועוצמת השמע אינה מספקת.
נפח תא המטען 210 ליטרים — שזה 35 ליטרים יותר מאשר בפיאט 500e, אבל 40 ליטר פחות מאשר בקיה פיקנטו. בנוסף, גב המושב האחורי יכול להתקפל רק כמקשה אחת, וזה סידור פחות נוח כשרוצים להסיע נוסע שלישי וגם לטלטל ציוד גדול.
ואחרי הסקירה הזאת של כל מה שיש, מגיעים למה שאין: אבזור ומערכות בטיחות. ובכן, למכונית הזאת יש רק שתי כריות אוויר ואין לה כלל מערכות בטיחות אקטיביות, כך שהיא מחויבת במערכת התרעה בהתקנה מקומית.
ביצועים וטווחים
עם 108 כ"ס ומשקל של 1203 ק"ג, כ־300 ק"ג יותר מפיקנטו למשל, לא ציפיתי ליותר מדי. אבל גם כאן T03 הצליח להפתיע. הזינוק מהמקום טוב, היציאה לדרך נעשית בזריזות והקצב המהיר ממשיך עד כ־50 קמ"ש. מעבר לכך הביצועים מתמתנים אבל עדיין טובים, וטוב גם לדעת שהמזגן לא מתנתק כשהדוושה נמעכת אל הרצפה.
T03 במיטבה עד מהירות בין־עירונית נמוכה, עד כ־80 קמ"ש. היא פחות בקטע ככל שהמהירות עולה או שהעומס גובר. לדוושת התאוצה מהלך יחסית קצר, וכדי לשמור עליה בכל נקודה שמעל 100 קמ"ש, צריך לחיצה די עמוקה. עם זאת, אין לה הרבה מה לתת מעבר לכך, ובכל מקרה עקיפה בכביש בין־עירוני עם נתיב אחד מצריכה תכנון מקודם.
ל־T03 סוללת 41.3 קוט"ש וטווח רשמי של 280 ק"מ. פיאט 500e למשל מציעה אפשרות בחירה בין שתי סוללות עם טווח של 190 ק"מ או 320 ק"מ. הטווח מאוד מושפע מהמהירות, ובקצב סביר של 100 קמ"ש בבין־עירוני וממוצע תנועה עירוני, עמדה הצריכה על 5.65 ק"מ/קוט"ש, והמשמעות היא טווח בפועל של 240 ק"מ.
הספק הטעינה המהירה ב־DC הוא 50 קילוואט, וזה אומר שטעינה בעמדה אולטרה מהירה לא תעזור להטעין מהר יותר. טעינה ממצב סוללה של 25% ל־100% תארך כשעה. טעינה ביתית גם היא לא מהירה במיוחד, ובעמדת AC עומדת על 7 קילוואט וזמן טעינה של כ־7 שעות לסוללה מלאה או 3.5 שעות מ־30% ל־80%.
התנהלות והתנהגות
יש שתי רמות בלימה רגנרטיבית, ותפעולה נעשה בצורה לא נוחה דרך מסך המולטימדיה. בנוסף, בכל כיבוי של הרכב, מצב הבלימה חוזר לזה של העוצמה המרבית, וזה יכול לעצבן. כמו גם הצליל המלאכותי שנבחר למכונית — טון אחד או שניים נמוך מהמקובל במכוניות חשמליות. בנוסף, גם לא ברור מדוע הוא צריך להישמע כל כך חזק בתוך הרכב — הרי המטרה היא להזהיר את הסביבה ולא את היושבים במכונית; הם הרי מודעים לכך שהם בתנועה. באופן תמוה אין בכלל צליל "חשמלי" בנסיעה לאחור.
משך הזמן הרב שנהגתי במכונית והמרחקים הגדולים שכיסיתי איתה לא עזרו לי למצוא תנוחת נהיגה נוחה. הישיבה כאמור גבוהה והראות החוצה טובה, אבל גלגל ההגה זז רק מעלה/מטה ולא לפנים/אחור. מבנה המושב צר יחסית והמשענת מחסירה תמיכה וגם אלה לא סייעו. בנוסף, כיול המתלים קשיח יחסית, כך שמהמורות בגודל בינוני מסוננות בצורה סבירה, אבל כאלה גדולות יותר או שברי אספלט למיניהם — פחות; ועל כל אלה נלווה רעש לא נעים מכיוון הבולם.
נוחות נסיעה טובה במכונית עם בסיס גלגלים כל כך קטן היא אתגר, גם בגלל שבולמים טובים ייקרו את הרכב שאמור להיות זול בבסיסו — אבל המתחרות הבנזיניות בקטגוריה הזו נוחות יותר. עם זאת תוספת המשקל שהביאו עמם שני נוסעים משפרת משמעותית את נוחות הנסיעה. בידוד רעשי הכביש מעולה ומאוד מרשים במכונית כל כך קטנה, אבל רעשי הרוח בולטים כבר מאזור 90 קמ"ש.
הצד השני של המשוואה, היכולת הדינמית, צפוי ובטוח. מכיוון שזו פלטפורמה חשמלית ייעודית שאפשרה לסדר את הסוללות בצורה אופטימלית ברצפת הרכב, מרכז הכובד נמוך, והמשקל שלהן משפיע יותר מגובה המכונית וזו אינה מושפעת מרוחות צד. יחד עם מערכת בקרת יציבות שמרנית, וכוח סביר שמגיע לגלגלים הקדמיים, האתגר הדינמי לא היה גדול מדי. ההגה מציע כמה דרגות קושי, אבל אף לא אחת מהן קשורה למשהו מתגמל בנהיגה דינמית. רדיוס הסיבוב בעיר ממוצע על אף בסיס הגלגלים הצנוע. ובעניין זה שימו לב לנתון הצנוע של מרווח הגחון — רק 109 מ"מ — וזה מחייב זהירות ואיטיות עם כל עלייה למדרכה/ירידה לכביש.
סיכום ותמורה
המיני החשמלית ליפמוטור T03 מביאה עימה עיצוב חביב, מרחב פנים הולם, ביצועים סבירים וגם טווח חשמלי שאפשר לחיות אתו ובעיקר המון אבזור. מנגד, יש לה מגרעות שיכולות לעצבן את הנהג והנוסעים כמו הצליל החשמלי המלאכותי בתוך הרכב, ה"אתחול" התמידי של המערכות בכל כיבוי, הנדסת האנוש הלוקה והנסיעה הקופצנית כשהנהג נוסע לבדו. כל אלה לא עושים אותה למכונית גרועה, אלא רק לכזו שלא מספיק אפויה. אפשר אפילו לראות את זה בצביעה הלא מושלמת שלה.
וכאמור, הרכב לוקה בתחום הבטיחות. שתי כריות אוויר הוא נתון בו לא פגשנו שנים רבות מאוד, ומערכות בטיחות מתקדמות מוצעות כאן שנים — וגם בדגם הזה בסין. כל אלה יגיעו לכאן במאי 2023 כאשר הדגם הזה ישווק כאן בתקינה אירופאית מלאה — בשלב זה הוא מיובא לכאן במגבלת יבוא של 400 יחידות לשנה קלנדרית — אלא שאז מחירו צפוי לעלות מזה הנוכחי, העומד על 100,000 שקלים. אותה עלייה צפויה עלולה להיות כפולה: ראשונה בינואר, אם יעלה המיסוי על רכב חשמלי; שנייה במאי, בגלל תוספת אותן מערכות בטיחות.
אחרי הוספת מערכות הבטיחות וכאשר נדע את המחיר המעודכן, נוכל לחשב מחדש את המלצותינו ביחס ל־T03. בסידור הנוכחי, היא לא מספיק אטרקטיבית בהשוואה למתחרות שיש להן מנועי בנזין ואלה לא רק שאינן מגבילות בטווח נסיעה, לא מחייבות טעינה ממושכת בעמדה אלא בעיקר — זולות ממנה ביותר מ־10,000 שקלים ורמת הבטיחות שלהן גבוהה משמעותית.
*פורסם לראשונה ב- 11/12/2022 - נוסף סרטון היכרות.
