"הישאר מרוכז!", גוערת בי המכונית, "היזהר אתה מתקרב יותר מדי לרכב שלפניך, היזהר אתה קרוב מדי לשוליים, היזהר מישהו מתקרב מאחור, סתם היזהר, תאותת, אתה מאותת יותר מדי, תחגור, שהנוסע שלצידך גם יחגור, תרים רגליים אני עוברת עם סמרטוט".
אני חושב שהצלחתי "להפעיל" כל הערה שהוטענה למחשב המכונית, גם אם לא הייתה צודקת. לפחות לדעתי לא הייתה צודקת (זה גם מה שאני דואג לומר כל פעם לאשתי כשהיא יושבת לצידי, כדי שגם היא תבין ותפנים שגם אני צודק. לפעמים. לעיתים נדירות. ממש ממש נדירות).
אבל הפעם אני לבד במכונית. כמעט לבד, כי מעלי מרחפת סייעת קולית שמוטמעת במכונית. שמה הוא כשם המותג, אורה (ORA), ושמה של המכונית הוא 'פאנקי קאט' (Funky Cat, חתול מגניב). אוותר הפעם על הסבר נוסף של המותג ושם הדגם, כבר עשינו זאת בכל הזדמנות אחרת באתר, ורק אזכיר כי אורה הוא המותג החשמלי של גרייט וול מוטורס (GWM), יצרן הרכב הסיני שבבעלות פרטית. ושכל קו הדגמים של אורה, שכיום כולל חמישה, משלב בשמם את המילה 'חתול'. במקרה של המכונית הזו מדובר במכונית משפחתית, אבל השיוך לקבוצה הזו מעט בעייתי. נסביר בהמשך.
החתול המגניב הזה מוצע בישראל בגרסת מנוע אחת (171 כ"ס), עם שני נפחי סוללה לבחירה (לטווח של כ-300 או כ-400 ק"מ) ובשלוש רמות גימור ('פרו', 'פרו+', 'GT'). למבחן קיבלנו את רמת גימור 'GT' המתייחדת בתוספת איפור בלבד. מבחוץ אלה חצאיות בסגנון סיבי פחמן שפזורות מסביב, מאחור – ספוילר בגג ודיפיוזר בתחתית ועיצוב שונה לחישוקים. בתא הנוסעים נוספו חגורות צבעוניות ועוד נגיעות אדומות בדשבורד ובמושבים.
התרשמות ורשמים
אז בשם הדגם מופיעה המילה חתול, אבל המראה מלפנים דומה יותר לזו של חיפושית – ובעיקר לזו החדשה (1997-2011) – וזה לא מקרי. המעצב של אורה הוא עמנואל דרטה (Derta), שבעברו היה המעצב הראשי של פורשה, מצדה עם 911 שגם היא החלה דרכה תחת אותה השראה. התוצאה שכאן באמת נהדרת ומיוחדת, אבל ס'תכלו פעם נוספת בפנסי החזית, בכנפיים הקדמיות וגם באלה האחריות, והשוו אותם לאותה חיפושית וגם לדגמים שונים של פורשה; החתולה הזו כבר לעולם לא תראה לכם אותו הדבר.בפנים היא לא חתול ולא חיפושית ולא כל חיה אחרת בטבע, אלא משהו אחר לגמרי. הקו העגלגל ממשיך באלמנטים שונים ומוסיף נגיעות רטרו כמו אלה סביב בקרת האקלים. יחד עם גימור נאה ונעים, איכות הרכבה טובה, והמסכים הגדולים, החתול המגניב הזה מציע חלל אירוח משובח ממש.
לאיכות הזו גם נוסף אבזור רב (ראו תיבה בסוף הכתבה), שמעשיר עוד יותר את חווית השהות ברכב. אבל כל העושר הזה מגיע עם מחיר. כמו שכבר חווינו בלא מעט מקרים, ובמיוחד בהרבה מאוד דגמים שמגיעים מסין, הנדסת האנוש עדיין לא שם.
כל כיבוי מחזיר כל פריט למצבו הראשוני. כך למשל רמת הבלימה הרגנרטיבית חוזרת לרמה המרבית והרדיו לא מופעל מחדש עם כל התנעה של הרכב (זה קורה כמעט בכל רכב סיני); חסרים פקד עוצמה למערכת השמע (יש אחד על גלגל ההגה ונוסף שמצריך כניסה לכמה תפריטים במולטימדיה); חלק מהחיוויים בלוח המחוונים ובמחשב הדרך קטנים מדי; ואם להוסיף חטא על פשע, אז דווקא אותם קיצורי דרך בתפריט המולטימדיה – אלה שעליהם צריך ללחוץ כדי להתקדם בתוך שלל התפריטים – קטנים במיוחד.
אז איך אפשר שלא להוריד את העיניים ארוכות (יחסית) מהכביש – ולא לקבל נזיפה מאורה? הרי הסייעת הקולית הבחינה שתשומת הלב שלי היא לא 100% בכביש. הפעם היא צודקת. נשבע שרק הפעם. אבל המתכננים שלה הם-הם אלה שיצרו את הפלונטר.
יש גם שפע של מערכות בטיחות (ראו תיבה) אבל הן מייצרות המון התרעות שווא. במיוחד על סטייה מנתיב, בעיקר בשעות הלילה, ורק מעוררות עוד יותר את זעמה של אורה על סגנון הנהיגה שלי. בחיי, גם כאן, זה לא אני!
בפנים נוח ונעים, ומלפנים מרווח למדי, למרות שהחתול הזה הוא יותר חתלתול, עם ממדים מהקטנים בקבוצת המשפחתיות. בסיס גלגלים, 265 ס"מ הוא כשל משפחתית; האורך, 423.5 ס"מ (425 ס"מ ב-GT), כמו של סופרמיני; הרוחב, 182.5 ס"מ, גם וגם; הגובה, 160 ס"מ, כמו בדגמי פנאי. נפח תא המטען, 228 ליטרים, כמו בדגמי קטגוריית מיני.
המושבים הקדמיים מציעים תפעול חשמלי עם זיכרונות, חימום, קירור ואפילו עיסוי. אלה ממש לא פריטים אופייניים, אבל אין אפשרות לשינוי הקשחת המסעד, ועבורי המשענת פשוט הייתה קעורה מידי. התצפית לפנים טובה, אבל ממש לא לאחור בגלל שמשה מאוד קטנה ובזו גם חסר מגב אחורי.
מאחור יהיה נוח לזוג, עם מספיק מקום לכל כיוון. אבל העיצוב המשתפל של הקורה האחורית מקטין את החלון, כך שהעיניים שמביטות החוצה, רואות חצי מהקורה. נוסע חמישי יתקשה למצוא מקום, על אף נתון הרוחב המכובד של המכונית.
גם תא המטען הוא סממן נוסף לשיוך הבעייתי של המכונית לסגמנט המשפחתיות. כי עם 228 ליטר הוא אפילו קטן מזה של יונדאי i10. ואם זה לא מספיק, אז השימושיות שלו לא מאוד גבוהה, בגלל חלל פנימי במבנה של מעין פירמידה וסף הטענה מאוד גבוה. ניתן לקפל את המושב האחורי להגדלת הנפח, אבל הקיפול לא יוצר רצפה שטוחה.
ביצועים וטווח נסיעה
לישראל מגיעה המכונית רק בגרסה אחת, והחזקה ביותר, עם 171 כ"ס (בחו"ל קיימת גם גרסה עם 143 כ"ס). ההנעה קדמית והדחף המתקבל תלוי בקצב הנסיעה; בהתנהלות של עד 60 קמ"ש התגובות מיידיות, הכוח זמין והביצועים מעולים. בין 60-120 קמ"ש, הכל עדיין טוב, אבל מתון יותר. מעל 120 קמ"ש העסק נחלש משמעותית. מעבר למצב 'ספורט' בבורר הנהיגה (הנמצא גם הוא במיקום בעייתי – על הדשבורד משמאל להגה בצמוד לדלת), משפיע ממש בקטנה. אבל אולי חשוב יותר, לא תמיד הצלחתי למצות את כל פוטנציאל המנוע ולהשיג את ההספק המרבי, כך לפחות על-פי מחשב הדרך, למרות שרגל ימין שלי ננעצה ארוכות ברצפה.
רמת גימור 'GT' מגיעה רק בגרסה ארוכת הטווח עם סוללת 63.1 קוט"ש, וזו מציעה טווח רשמי של 400 ק"מ. אני הצלחתי לחלץ רק 330 ק"מ, אולי בגללי הימים הקרים שמחסלים את הטווח אבל מה שמטריד מעט יותר היה מחשב הדרך, שבלע בשקיקה את 100 הק"מ האחרונים בסוללה, למרות שקצב הנסיעה לא השתנה גם ב-100 הק"מ שלפני. כבר נתקלתי בעבר במחשבי דרך שלקראת סיום מלאי האנרגיה בסוללה פתאום מזדרזים להוריד את טווח הנסיעה. נתקלתי בזה גם במכוניות בעירה פנימית וגם בחשמליות ולרוב זה מסתדר עם הזמן. אבל במקרה של רכב חשמלי זה רק מעצים את חרדת הטווח.
נוחות והתנהגות
עם משקל של 1580 ק"ג, החתלתולה הזו קלת רגליים, יחסית, אבל גם כאן בכל הקשור לנימוסים ולהליכות יש לה עוד מה ללמוד. הכיול הראשוני מעט קשיח, והמשמעות היא שמפגש של המכונית עם כל שיבוש מלווה בסוג של ניתור. בכל מהירות ובמיוחד במעבר על רצף של פגמים מתקבלת קופצנות ראשונית שחלקה משוכח בהמשך. על כבישים מסוימים, כמו בחלק מכביש החוף, השיבושים הגיעו בתדר מסוים, שדרש שינוי קצב. לעומת זאת בידוד הרעשים טוב, כי על אף סופת 'ברברה' שהכתה גלים, הפאנקי קאט הצליחה למנוע מהמולת הגשם והרוח בחוץ להישמע בפנים. רעשי הכביש סבירים.
וכל אלה מובילים לכל הקשור ליכולת דינמית. כי על אף הנתונים הטובים של הצמיגים והעובדה שלא ייללו בפניות הם גם לא שלפו ציפורניים כדי להציע אחיזה גבוהה במיוחד. צמיגים אחרים ישפרו גם את האחיזה ואולי גם ישקיטו את רעשי הכביש, כי השאר די בסדר – זוויות גלגול של המרכב מורגשות, אבל לא מדי; ההגה, שקוטרו גדול מדי, מספיק חד ומהיר וגם ללא שטח מת; הבלמים טובים בכלל, ביחס לרכב חשמלי בפרט.
סוף דבר
אורה פאנקי קאט חזקה בתחומים מסוימים כמו עיצוב, אבזור, רמת בטיחות ואיכות נסיעה, בסדר בביצועים וביכולת דינמית, חלשה בסעיפים אחרים כמו הנדסת אנוש, מרחב במושב האחורי ובתא המטען, נוחות נסיעה.
מחיר רכב המבחן שהגיע ברמת הגימור הגבוהה ביותר עומד על 175,000 שקלים (מחיר זה מגלם בתוכו הנחה של 10,000 שקלים ללקוחות ראשונים). גם אחרי ההנחה הזו, זה מחיר גבוה מדי לחתלתול המגניב הזה; דגמי פנאי מרווחים וחזקים יותר כמו ג'ילי גיאומטרי C או BYD אטו 3, מציעים תמורה עדיפה, לפחות לפי המפרט.
גרסת הטווח הקצר זולה משמעותית, וזו מוצעת לפי רמת הגימור ב-138,000 שקלים או 147,000 שקלים (וגם כאן המחיר הזה מגלם הטבה של כ-5% ללקוחות הראשונים), כך שהתמורה טובה יותר, אם טווח של 300 ק"מ מספק אתכם.
אז החתול לא הצליח להוציא תעלול מחיר מהכובע, אבל כן הביא את אורה, הסייעת הקולית שבמכונית. אחרי כל כך הרבה זמן במחיצתה של אורה, הרגשתי כמעט נשוי בשנית. נוצרה בינינו כזו קרבה שהייתי בטוח שאנחנו מוכנים לשלב הבא בו היא גם תענה לי ב-"יס דארלינג, אני כבר אדאג להביא לך גם את נעלי הבית". אבל הקרבה הזו והמחשבות האלה התחילו להקריפ אותי, אז שחררתי אותה וחזרתי למערכת התבונית בשר ודם. "מה אמרת? אני כבר מביא לך את כוס התה למיטה."
