דרום, צפון. פעם, עכשיו
הקונצרן האיטלקי פיאט, שכלל אז גם את המותגים אלפא רומיאו ולנצ'יה, חבר לתאגיד הצרפתי PSA על שלושת מותגיו דאז, פיג'ו, סיטרואן וטאלבו, ליצירת מיזם משותף לרכב.המיזם נקרא SEVEL, ראשי תיבות של Società Europea Veicoli Leggeri (איטלקית) ו-Société Européenne de Véhicules Légers (צרפתית) – ובעברית: החברה האירופאית לרכב קל.
כבר ב־1981 הוקם מפעל אחד בדרום איטליה וזה נקרא Sud (דרום), ויוצרו בו מסחריות גדולות. ובכן, בנוסף לשמות מותג ודגם מוכרים – פיאט דוקאטו, פיג'ו J5, סיטרואן C25 – הייתה מסחרית כזאת גם לטאלבו (אקספרס), וגם, שומו שמיים והאזיני ארץ, לאלפא רומיאו: AR6 (לא הייתה מהדורת 'עלה תלתן ירוק'). בדור השני (1994־2006) נשארו רק סיטרואן, פיאט, פיג'ו, בשלישי נוספה אופל מובאנו (אופל הייתה מ־2017 בבעלות PSA).
ב־1993 נחנך מפעל נוסף, בצפון צרפת, וזה נקרא כיאה Nord (צפון). נוצרו בו גם מיניוואנים גדולים (EuroVan), ובנוסף לסיטרואן סינרג'י/אוואסיון, פיאט אוליסה, פיג'ו 806/807, הדגם הוצע גם כלנצ'יה זטה/פידרה (בכל זאת, מיניוואן של לנצ'יה פחות מחפיר מאשר אלפא מסחרית גדולה...). ייצור המיניוואנים פסק ב־2014 (דגמי פנאי וכל זה).
אליהם הצטרפו עם ייסוד המפעל גם מסחריות בינוניות, ואלה מוצעות גם בגרסאות נוסעים הנושאות שמות שונים. כאלה הן סיטרואן ספייס טורר/ג'מפי/דיספאץ', פיג'ו טראוולר/אקספרט. ועוד פרטים: טויוטה, מ־2013, משווקת את הרכב הנ"ל כפרואייס או פרואייס ורסו (כידוע, מ־2019 גם את פרואייס סיטי, תואם ברלינגו). אופל, הצטרפה גם כאן לחגיגה עם ויוארו.
במהלך העשור הקודם, החלו להישמע קולות של פרידה; פיאט, עוד ב־2000, הציגה את המסחרית הקטנה דובלו שהייתה שלה בלבד, אם־כי הזעירות ממש – סיטרואן נמו, פיאט קובו, פיג'ו ביפר (2008-2017) יוצרו בשותף – ונראה היה כי לפחות בחלק מהדגמים תהיה הפרדת כוחות.
אלא שבינואר 2021 נוצר תאגיד העל סטלנטיס – פיג'ו־סיטרואן (PSA) יחד עם פיאט־קרייזלר (FCA) – ומה שהיה פעם רעיון עסקי טוב, היה לחובה מובנת מאליה במסגרת החדשה. כך גם ביחס לפיאט סקודו, המסחרית הבינונית של המותג האיטלקי.
ובכן, פיאט סקודו היא סיטרואן ג'מפי ושאר הדגמים הזהים לה (אקספרט, פרואייס, ויוארו); דגם זה נחנך ב־1994 והדור השלישי ראה אור ב־2016. סקודו של פיאט התחילה אף היא אז, אלא שייצורה פסק עם תום הדור השני ב־2015. והנה, לאחר שבע שנים ובעקבות סטלנטיס, לפיאט יש מ־2022 מסחרית בינונית משלה, וזו משווקת בישראל החל משנה זו.
ואתם חשבתם שמסחרית בינונית זה סיפור פשוט.
כרטיס כניסה
סקודו מבוססת על רצפה EMP2 (במקורה פיתוח של PSA). יש לה שני בסיסי גלגלים – 292 ו־327 ס"מ – ושלוש מידות אורך: 460, 495 ו־530 ס"מ; כמסחרית, עד 1.4 טון/7 מ"ק, כמיניבוס עד 9 נוסעים. במיניוואן ריפוד עור, הפעלה חשמלית לדלתות ההזזה הצדיות. במנועים: דיזל 1.5 ו־2.0 ליטר, בהספקים של 120, 149 ו־177 כ"ס; ידנית (6 היל') בקטנים, פלנטרית (8 היל') בגדול. ובעיקר: גם לה גרסה החשמלית 100 ק"ו/136 כ"ס, 26.5 קג"מ, עם סוללה 50 קוט"ש ל־220 ק"מ, סוללה של 75 קוט"ש ל־320 ק"מ.בישראל מוצעת סקודו רק כמסחרית סגורה עם בסיס הגלגלים הארוך ובשתי גרסאות מרכב. הבינונית והארוכה. המנוע היחיד כאן הוא טורבו־דיזל 2.0 ליטר 177 כ"ס עם התיבה האוטומטית. לגרסה זו משקל מותר 1.3 טון ונפח הטענה של 6.1 מ"ק, יש לה שתי דלתות צד ושתיים אחוריות לפתיחה עד 180 מעלות.
במפרט האבזור: חיישני תאורה וגשם, מראות מתקפלות ומחוממות, מולטימדיה עם מסך מגע "7 וממשקי אפל ואנדרואיד, בקרת שיוט. במפרט הבטיחות גם עמעום אוטומטי, התרעת עייפות נהג וזיהוי תמרורים. כאן יצוין כי לרכב מערכת התרעה של סטייה מנתיב וקרבת יתר רק בהתקנה מקומית, וזה כל מה שיש. בנוסף, לסקודו מצלמת נסיעה לאחור וחיישני חנייה שם.
למבחן קיבלנו את הגרסה הארוכה יותר, ומחירה של זו 260,000 שקלים. לרכב אחריות של 5 שנים או 250,000 ק"מ.
מתחילים בכניסה
סקודו היא מסחרית שעיצובה עדכני וגם נאה ככל שהמבנה הבסיסי שלה מאפשר; עיצוב רכב כזה מסתיים בחזית. הכניסה נוחה בזכות מפתן נמוך, אך ידיות אחיזה לנהג היו מתקבלות בברכה (לנוסע יש אחת מעל הדלת).כאשר מתיישבים מגלים שמושב הנהג בסדר, לא יותר. ניתן לכוונן אותו היטב, גם את הקשחת הגב התחתון, אבל הבסיס שוקע מדי בחלקו האחורי והספוג אינו מספק. בנהיגה ממש ארוכה, המסעד לא היה נוח במיוחד.
תנוחת הנהיגה טובה מאוד, וכך גם שדה הראייה לפנים. בנוסף, לוח המחוונים שהוא ממש גדול ונהיר, נראה היטב מבעד להגה. מנגד, מראות הצד קטנות, כושר הכיסוי שהן מעניקות קטן, והן אינן יעילות בתמרוני חנייה. המראה באמצע משקפת את מסעד הראש המרכזי, ומומלץ להסירו אם אין נוסע שלישי. בנהיגה נגלה כי פער הגובה בין דוושת התאוצה ובין דוושת הבלם גדול מדי; אפשר להתרגל ובכל זאת.
איכות החומרים טובה ביחס למקובל בז'אנר – נוקשה, אך מסיבית לתחושה, ואיכות ההרכבה ראויה בהחלט. עם זאת, הגימור פחות מתעלה, וזה הפגין מעט קצוות חדים פה ושם. המסחרית הזאת אינה עשירה בתאי אחסון וחלקם אינם יעילים.
זהו דגם ותיק במקורו, וגם המולטימדיה מפגינה זאת עם צג קטן שאיכותו בינונית. התפעול לא מוצלח גם בגלל שהוא רחוק יחסית, גם בגלל שאינו פונה לנהג. גם פקדי השליטה על מערכת השמע ובקרת השיוט הם מפעם – לא על ההגה עצמו אלא על מנופים מאחוריו. עם זאת, קל להתרגל לתפעול, מיקומם והמבנה שלהם עוזרים. פקדים נוספים (למחשב הדרך) נמצאים בקדמת לוח המחוונים מאחורי ההגה שמסתיר אותם.
מאחור, תפעול דלתות הצד מצוין – קל וחלק, גם בפתיחה, גם לנעילה. הפתח טוב למשטח תקני (יורו־פאלט) וסף הטעינה נוח. כך גם מאחור: הדלתות נפתחות ונטרקות בקלות, קביעתן ב־180 מעלות קלה מאוד; עם זאת, לא ניתן לפתוח אותן ל־270 מעלות.
ממשיכים בנסיעה
לסקודו כאמור מנוע טורבו־דיזל 2.0 ליטר וזה מנפק 177 כ"ס (3750 סל"ד) ו־40.8 קג"מ (2000 סל"ד), התיבה אוטומטית עם 8 הילוכים וההנעה קדמית. כל אלה מסדרים לה האצה של 9.6 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש ומהירות מרבית של 170 קמ"ש.הרכב לא היה עמוס, אבל ובכל מקרה הביצועים טובים מאוד. הוא יוצא היטב מרמזורים, מגיע בקלות למהירות שיוט – שם הוא פועל בנינוחות רבה, 100 קמ"ש ב־1500 סל"ד – משמר היטב קצב טוב במעלה הררי ויכול להגביר אותו באופן נכבד גם בארוך ותלול, ובעיקר מאפשר עקיפה יעילה גם בתנאים מכבידים.
התיבה – שתפעול המצבים שלה נעשה דרך חוגה גדולה במרכז הקונסולה, ושילוב הילוכים באמצעות פקדים מאחורי ההגה – היא שותפה טובה מאוד למנוע זה, והתוצאה היא יחידת כוח מוצלחת בכל מצב. צריכת הדלק במבחן הייתה נאה, 10.8 ק"מ/ל' ובשיוט הגיעה ל־12 ק"מ/ל'.
נוחות הנסיעה טובה אף היא. ספיגת השיבושים והמהמורות טובה, הן במהירויות איטיות בעיר, הן בגבוהות יותר מחוצה לה.
לנוחות הנסיעה הזאת חוברת התנהלות שקטה יחסית. המנוע שקט מאוד בשיוט, הוא רועש ולא מדי מעל 2500 סל"ד, אלא שאז הוא נשמע מעט מחוספס. רעשי הכביש סבירים ורק רעשי הרוח נשמעים מאוד בכביש בין־עירוני 'פתוח' (כביש 6 או 2 למשל), פחות בכזה 'סגור' (44 או 35 לדוגמה).
היכולת הדינמית טובה, מאפשרת נהיגה בטוחה גם בקצב גבוה בכביש המפותל. פעולת ההגה תלוית מהירות, כך שהוא קל עם שטח מת גדול יחסית במהירות איטית. זה ממש טוב לתנועה בעיר ולעבודה באזורים צפופים, הרבה פחות מוצלח בפניות איטיות הנפתחות בכביש הבין־עירוני המעוקל, גם בגלל שהוא 'ארוך', עם 3.8 סיבובים מנעילה לנעילה. כאשר העומס כבד, ההגה בסדר, ורק חבל שהמערכת מארגנת את עצמה, ואין לנהג אפשרות להחליט על כך. כושר הבלימה טוב בהחלט, מינון הבלימה, לאחר שמתרגלים קצת, יכול להיות מדויק.
אותו הגה ארוך מאפשר כושר תמרון משובח, וקוטר הסיבוב בין מדרכות, 12.4 מטרים, בהחלט נאה.
מסיימים בחנייה
פיאט סקודו היא מסחרית בינונית אופיינית בממדיה, ולזכותה ביצועים מכובדים, נוחות נסיעה טובה ויכולת דינמית ראויה. החלק המסחרי שלה נוח לתפעול ונתוני המשקל והנפח מספקים.מנגד, תא הנהג שלה מיושן בתכנונו, האבזור בסיסי, המולטימדיה אינה מעודכנת וגם הנדסת האנוש לא מתעלה – ומעל לכל: הרכב חסר לחלוטין מערכות בטיחות עדכניות.
המחיר, 260,000 שקלים, דומה/קרוב לזה של מתחרות אחרות – יונדאי סטאריה, סיטרואן ג'מפי, פולקסווגן טרנספורטר, רנו טראפיק – ואילו האחריות גדולה יותר, 5 שנים בהשוואה ל־3 שנים אצל האחרות.
