נו, שזה לא עבד. אבל הרעיון המתכלל(!) נשאר.
בעיות ופתרונן
יצרני רכב מוצאים עצמם באופן קבוע בצמתים של החלטות המתייחסות לדרך שבה ילכו בכלל, בדגם מסוים בפרט. קחו למשל את פיג'ו שהיו לה מכונית סלון (607), גם משפחתית גדולה (407), אבל ההצלחה לא הייתה רבה. פיג'ו החליטה לא לוותר על מכונית נוסעים גדולה יחסית, יצרה את 508 במופע סדאן קלסי (2010), אבל בדור השני (2018) העניקה לה הופעה של קופה־סדאן – פחות שימושי, יותר אקסקלוסיבי. בעולם בו ממילא דגמי פנאי נוגסים במכוניות נוסעים, זה נראה כמו רעיון טוב. אגב, היא אכן נראית טוב.
אותו עניין של דגמי פנאי הביא את פיג'ו ליצירת משפחתית אחרת, כזאת המתמקמת בין 508 הנ"ל ובין 308 המוכרת – והכוונה לאחרת. האתגר, בכל אופן, לא היה פשוט, מכיוון שבפיג'ו לא רצו ליצור, נגיד, דגם פנאי-קופה קצת נמוך, או משהו שילך בדרכם של סטיישנים מוגבהים לשטח. הרעיון היה ליצור רכב המרחף פחות או יותר באזור המשותף של שני סוגי הרכב האלה, להוסיף עוד משהו שיחבר ביניהם – והרי לנו משהו מיוחד. אם זה יעבוד, כמובן.
במקרה של 408, זה עובד נפלא.
הקדמה רשמית
פיג'ו 408 הוצגה ב־2022. בערך. דגם אחר בסימול זה משווק בסין ומקורו עוד ב־2010, אך עסקינן בזה המצוין כ'קרוסאובר'. התפיסה ביסוד הדגם הזה דומה לזו שהובילה את סיטרואן עם C4 ו־C4 X הקטנות יותר המבוססות על הרצפה EMP1 המיועדת לסופרמיני ולדגמי פנאי קטנים. כאן, על EMP2, כמו בדגמים הגדולים יותר, אפשרות למערכת היברידית בהספק של 180 או 225 כ"ס. בארץ רק טורבו־בנזין 1.2 ליטר 130 כ"ס. בכולם תיבה אוטומטית 8 הילוכים והנעה קדמית. המחיר: 169,000 שקלים. במפרט הבטיחות: בלימה אוטומטית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי תמרורים (משתלב), התרעות רכב בשטח מת ותנועה חוצה מאחור. רמת אבזור אחת, 'אלור פק' וזו כוללת תאורת לד מלא, חישוקי "19, מצלמת 360 מעלות, מפתח חכם, צג "10 תאימות סלולרית מלאה וטעינה אלחוטית, לוח מחוונים מוקרן, בקרת אקלים דו־אזורית עם פתח מיזוג מאחור, ריפוד עור נאפה, תאורת אווירה צבעונית. חבילת 'קומפורט' שמחירה 6000 שקלים והייתה ברכב המבחן כוללת: הזחת מושב הנהג הארגונומי לאחור עם כניסה, תפעול חשמלי גם להקשחת גב תחתון וזיכרונות, חימום מושבים.
ממדים ופשרם
הבסיס, הרצפה היותר גדולה EMP2, אפשר בסיס גלגלים נאה של 279 ס"מ, ממד אורך ראוי של 468.5 ס"מ – וזה מקבל ביטוי מודגש בגלל חלק אחורי הנמשך לעבר סוף המכונית, יוצר הופעה דינמית וספורטיבית, משהו כמו סדאן־קופה. יחד עם זאת, ובגלל מרווח גחון גבוה מהמקובל (18.8 ס"מ), נוצר מעין מרווח בולט בין הרכב לכביש – אבל העיצוב אינו משלם על כך בגובה המאפיין דגמי פנאי, וזה נקבע על 148.5 ס"מ, ומה שנוצר זה כלי מחוטב ובולט בתור שכזה. ממד הרוחב הנאה אף הוא, 185 ס"מ, מעניק יציבה נכבדה לרכב. החזית הניצבת בתחתית המשתלבת במכסה תא המנוע המשתפל, מוסיפה לכך לא מעט, ומהצד השני האחוריים המוגבהים משלימים מופע מרשים. אבל זה לא הכל; המשטחים הגדולים – מכסה המנוע, הדלתות – מאופיינים בפאזות מחודדות היוצרות הופעה דינמית בזכות עצמה.וברשותכם, אצטט: "גם כאשר בחנייה המוסדרת מחוץ למסלול, ארבעים מטר מלמבורגיני דיאבלו כתומה, פורשה 911 GT3 לבנה ושאר כלים דומים, אנשים התקרבו להסתכל בפלא הזה" (א. אלגוב, אוטו 450).
העולם הפנימי
הכניסה פנימה אינה מסבירה פנים. המשקוף הנמוך והסף המוגבה מחייבים קיפול גוף שכזה. סביבת הנהג בבסיסה שונה מהמקובל, מוכרת בדגמי פיג'ו. i-קוקפיט מאופיינת בהגה נמוך ובלוח מחוונים מוגבה. מהבחינה המעשית, יש האוהבים (אני, למשל), יש שאינם (אלגוב, לדוגמא). בכל אופן שילוב הצג המרכזי אל מערך המחוונים ליחידה אחודה נאה מאוד. גם איכות החומרים ראויה, וכך גם זו של ההרכבה והגימור. ובכלל, נעים לשהות שם.
ריענון לוח המחוונים טוב מאשר בדגמים פיג'ו קודמים, בלי פירוטכניקה מיותרת ומהיר יותר בשינוי. המסך המרכזי יעיל, אך צובר טביעת אצבעות. הממשק סביר, אך גם כאן תלות רבה מדי בתפעול מערכות דרך המסך. ויש גם פשלות בהנדסת אנוש. כך למשל הפקדים של בקרת האקלים, שהם חיצוניים (וזה טוב) מפוזרים בשתי שורות באופן לא מאוד שיטתי (וזה פחות טוב); החוגות לשינוי טמפרטורה נאות, תפעולן פחות מוצלח; השליטה ברדיו מחייבת ביקורים גם במסך, וזה לא תמיד זה. ההגה החדש והשמן נעים, מכוון לקשר מוצלח עם לוח המחוונים, תנוחת הנהיגה הייתה טובה – אך לא לגמרי, וברור כי יהיו כאלה שלא תתאים להם (כבר אמרתי, לא?). המושב הגדול נעים מאוד, אוחז, מאפשר כוונון מעולה, אך לאחר נהיגה ממושכת, הבסיס שקע מעט.
הכניסה לאחור והיציאה משם אינן נוחות מאותן סיבות (מין קטע כזה של דגמי PSA לשעבר). המרחב עצמו נרחב מאוד, ומרווחי הברכיים, כפות הרגליים והראש משובחים. המושב עצמו נוח, גם בזכות תמיכה בחלקו התחתון מאחור, המיזוג שם יעיל ולרשות הנוסעים שני שקעי USB.
תא המטען ממש גדול (536 ל'), המפתח ענק והוא יעיל מאוד, עשוי היטב ומאובזר כנדרש: רשת, ווי תלייה ועגינה, רצועות, תאורה, 12 וולט.
בעולם החיצוני
בשלב זה רק יחידת כוח אחת, ונראה כי ההיברידיות לא יגיעו לכאן; החשמלית ב־2024. ובכן, המנוע הוא טורבו־בנזין 1.2 ליטר, 3 צילינדרים המייצר 130 כ"ס ב־5500 סל"ד ו־23.4 קג"מ ב־1750 סל"ד. לתיבה האוטומטית 8 הילוכים וההנעה קדמית. הרכב מאיץ מ־0 ל־100 קמ"ש ב־10.4 שניות ומגיע ל־210 קמ"ש.הביצועים נאים, הזינוק בעיר יעיל, צבירת המהירות בכביש הבין־עירוני טובה, השיוט נינוח (100 קמ"ש ב־1750 סל"ד, בדיוק בשיא המומנט) ועקיפות רגילות מבוצעות ללא בעיות. אם יש קצת (בעיות), אפשר לשלב במיידי להילוך נמוך יותר באמצעות פקדי ההילוכים מאחורי ההגה ו/או לעבור למצב 'ספורט'. כל זה נעשה אגב ליווי ווקאלי חינני מאוד.
ברם אולם, תחת עומס כבד כמו עלייה ממושכת, או בתנאים מכבידים כנדרש בעקיפה מאתגרת בכביש עם נתיב אחד – המחסור במחץ מוחשי ובולט. האצות ביניים במצבים כאלה מפגינות כי יש מצבים בהם הביצוע אינו נמרץ כנדרש – והפתרון אחד: לוותר. ומה שבהחלט סביר ב־208, למשל, עובד פה פחות טוב. גם בגלל שהרכב שוקל 1.5 טון – גם בגלל שזה ממש לא מסתדר עם כל המעטפת המכובדת הזאת.
שילוב ההילוכים נעים מאוד ברגיל, מעט לא חלק בזחילה, התיבה יעילה ומאפשרת למקסם את מה שיש. צריכת הדלק ביום מבחן, גם בתוואי מאתגר, הייתה סבירה ועמדה על 11.1 ק"מ/ל'; בשיוט אפשר להגיע ל־14-15 ק"מ/ל'.
עניינים של תוואי
בניגוד ל־508, למשל, החולק אותה רצפה, ל־408 מאחור מתלה פשוט יותר – קורת מתח ולא רב־חיבורי. מהלך הבולם בתחילת פעולתו מעט קצר מדי, והוא אינו משוכך ממש טוב בחזרה, כך שנוחות הנסיעה בעיר על אספלט משובש בינונית ודופן הצמיג (205/55-19) אינה עוזרת. אין העברת חבטות לתוך הרכב, אבל תנועת הרכב מוחשית, ויש לכך ביטוי בעיקר בחלקה האחורי של המכונית. מחוץ לעיר נוחות הנסיעה טובה יותר, והטיפול בשיבושים אופייניים במהירויות בין־עירוניות עדיף. רעשי הרוח והכביש סבירים עד טובים.המנוע אינו מסוגל לאתגר את פעולת המתלים ואת אחיזת הצמיגים שיש להם מידות טובות בהקשר הדינמי. זוויות הגלגול צנומות, והרכב נע באופן שוטף ובמהירות גבוהה בקשתות ארוכות, משמר יכולת גבוהה גם בעיקולים חדים. ההגה, שאינו מהיר במיוחד (2.8 סיבובים מנעילה לנעילה), משקלו נאה והוא מצטיין עם כמעט אפס שטח מת, הפנית גלגלים מיידית ורציפה, וכל אלה מוסיפים לחדוות נהיגה בכבישים ההם. הבלמים טובים, עם כישורי עצירה ומינון ראויים.
קווים לדמותה
פיג'ו 408 היא מכונית המעוצבת לתפארת, מהיפות המוצעות כאן ומתמודדת מובילה על כתר מלכת היופי. סביבת הנהג מקורית ועשויה היטב, והיא מאובזרת היטב. המרחב מאחור מזמין ותא המטען יעיל ביותר. עוד תצוין לזכותה יכולת דינמית מכובדת המעניקה גם חדוות נהיגה. מנגד, ובגלל המנוע, הביצועים סבירים ולא יותר, חסרים את הנדרש בעומס, ונוחות הנסיעה בעיר אינה מתעלה, בעיקר בגלל התנהלות החלק האחורי. מול הצד הזה במשוואה, עומד תג המחיר של 169,000 שקלים, 175,000 שקלים במכונית המבחן.זה מחיר שאינו נמוך, אבל בהשוואה למשפחתיות עכשוויות אחרות שמחירן קרוב, 408 מעניקה תכונות ייחודיות שאין להן.
*פורסם לראשונה ב- 29/8/2023 - נוסף מבחן וידאו.
