הדרך לכאן
הדגם החדש (L663) הוצג עם מנועי בנזין ודיזל, ושנה מאוחר יותר הוצגה הגרסה המדוברת, וזו מוצעת כאן במסגרת המרכב הבינוני 110; יש מרכב קצר 90, מוארך 130. בגרסה זו מנוע טורבו-בנזין 2.0 ליטר המייצר 300 כ"ס ו-40.8 קג"מ, מנוע חשמלי עם 143 כ"ס, ותפוקת המערכת בשילוב, היא 404 כ"ס ו-65.2 קג"מ כבר ב-1500 סל"ד ועד ל-4500 סל"ד. לתיבה האוטומטית 8 הילוכים ולתפארת הפרוטוקול נציין כי לרכב הנעה כפולה קבועה – וכן, יש לו גם הילוך כוח, גם נעילת דיפרנציאל. כל אלה מסדרים לכלי הלא-קל הזה, 2548 ק"ג, האצה של 5.6 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 191 קמ"ש. לסוללה 19.2 קוט"ש, והטווח המוצהר הוא 40-43 ק"מ.גרסה זו מוצעת בישראל רק ברמת האבזור 'SE' (כמו בכל שאר גרסאות דיפנדר בישראל) ומחירה כאן הוא 640,000 שקלים.
מפגש נוסף. ראשון
הדיפנדר הזה התייצב למבחן כשהוא עטוי ב'ירוק גראסמר' (Grasmere green) – בעקבות הגוון הירוק של דיפנדר המקורי, וזה נקרא על-שם גראסמר בחבל קמבריה, אנגליה. ואתם צריכים לראות כמה ירוק שם, מה שמתבקש עם האופי הירוק של גרסה זו. בכל אופן, הצבע הזה, המכונה ברישיון הרכב 'ירקרק', משתלב נהדר גם ברכב עצמו על העיצוב הריבועי המאפיין אותו.למעט פתח טעינה אין כל ציון שמדובר בגרסה היברידית-נטענת ולא אחת לוגמת סולר, נגיד. ואני אוהב את זה. ולא צריך לגעת בזה. זה בול. הצמיגים שהינם 50/50 רק מוסיפים עם הקוביות הקטנות שלהם.
אין שינויים גם בתא הנוסעים ובסביבת הנהג, וגם כאן אני בעד. הדשבורד היפהפה עם לוח מחוונים מוקרן, צג מולטימדיה שאינו מוגזם בגודלו וההטבעה של שם הדגם אל מול הנוסע. בורר ההילוכים הנאה והנוח לשימוש, בקרת האקלים המפוצלת, הנפרדת מהמולטימדיה שנצבת לימינו, שגם הופכת בלחיצת כפתור לבורר מצבי שטח. תאי אחסון גדולים וחכמים בכל פינה, נפחם ראוי ורצפתם מצופה גומי, שלא יחליקו החפצים. הוסיפו לכל זה את ברגיי האלן החשופים ואת צבע שחדר אל תא הנוסעים (מושבים, משטחי דיפון, דשבורד וקונסולה אמצעית) וקיבלתם תא נוסעים יפהפה, שיקי ויעיל בו-זמנית. כן, איכות הגימור לא מושלמת, אבל ההערות הן בשוליים.
תנוחת הישיבה גבוהה למדי, מעניקה שדה ראייה מצוין. תנוחת הנהיגה טובה, המושבים נוחים אך בסיסם קצר יחסית. התמיכה הצידית טובה וזה אחלה בשטח וגם בכביש, התפעול חשמלי, כולל כיוונון לגב התחתון ויש שלושה זיכרונות לכל מושב – ולמרות המחיר, במושבים הקדמיים אין חימום, אוורור או עיסוי.
המרחב ליושבים מאחור גדול מאוד, עם מרווח רגליים עצום – בכל זאת, בסיס גלגלים של 302 ס"מ – והרצפה השטוחה מוסיפה לנוחות הישיבה בהקשר זה. מרווח הראש מעולה, למרות גג השמש הענק, אליו חוברים חלון שמש אחד בכל צד, כמו בדגמי דיפנדר של פעם. מסורת בריטית, אתם יודעים. הספסל רחב אך הבסיס מעט מעט קצר. יצוין כי מאחור יש בקרת אקלים נפרדת.
תא המטען גדול מאוד, ויש בו כל מה שצריך, כולל כבל טעינה עם שקע לטעינת AC. בקיפול המושבים האחוריים מתקבלת רצפה שטוחה, עם גימור פלסטיק מחורץ שזה מעולה להעמסה. חשבו כאן.
יום-יום, מדבר
ההספק המשולב מכובד (כאמור, 404 כ"ס), המומנט מכובד לא פחות (כאמור 65.2 קג"מ, כבר ב-1500 ועד 4000 סל"ד) – אבל לרכב הזה יש יותר: 24.4 קג"מ מכלל המומנט הם באדיבות המנוע החשמלי, ואלה כידוע מוגשים לנהג במלואם כבר ב-200 סל"ד (עקרונית כבר ב-0 סל"ד). ובקצרה: המון דחף ממש מההתחלה.וכך, למרות שהג'מוס הזה שוקל 2.5 טון, הוא מאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש ב-5.6 שניות. ממש כך!! הקובייה העצומה הזאת, לאחר השהיה קטנה מרגע הדבקת הדוושה הימנית לרצפה, משוגרת קדימה בצורה מעוררת השראה, אולי גם קצת פליאה ורוחשת כבוד מכל הסובבים. גם אם אלה אינם מתגוררים באותה עיירה ציורית השוכנת למרגלות ארבע הארובות הצמודות לה. ויותר חשוב: עקיפה מרובת משתמשים, גם בעלייה, גם בתנאים מכבידים? שום בעיה. השהייה קטנה, והשיירה מאחוריכם.
שילוב מנוע-תיבת הילוכים נעשה בנועם, ולמעשה כל כך נעים כאן, שאם לא תסתכל לראות מתי נגמרת הסוללה ונכנס מנוע הבנזין לפעולה, לא תוכל לדעת.
היצרן טוען לטווח חשמלי של 43 ק"מ – והוא מדייק; כך גם לפי הבדיקה שלי. נתון זה זהה לממוצע הנסועה היומי בישראל, ואם יש לכם נקודות טעינה בבית וגם בעבודה, הרי מדובר בטווח מכובד וכפול של כ-85 ק"מ.
בכל הקשור לצריכת דלק – ככל שהטווח מתארך מטבע הדברים היא טובה פחות, מכיוון שחלקה היחסי של הסוללה קטן יותר. במבחן הזה, לאחר 600 ק"מ ושתי טעינות הצריכה עמדה על 9.2 ק"מ/ל'.
מזלזל, בנינוחות
לפני שנעזוב את הכביש ונעמיק בשטח (וביותר ממובן אחד) נציין את הידוע, כי נוחות הנסיעה שדיפנדר מעניק לשוכנים בו היא טובה מאוד, גם בעיר וגם מחוצה להם. זו משתלבת עם בידוד מוצלח של רעשי רוח – למרות המבנה הרבוע והמגודל – ורעשי כביש וצמיגים: האחרונים נשמעים קלות, וזאת כאשר מדובר בגומי שרוחבו 255 מ"מ.הדרך לבתרונות רוחמה הייתה כמו שצריך. הפסקה לבגט ולקפה. מזג האוויר נאה, השמש לא קופחת על ראשי ומעונן בדיוק במידה. ככה זה, הדיפנדר תמיד מאיר לי פנים. בבתרונות רוחמה האדמה קשה ודחוסה לאחר הגשמים. שלל אבנים זרועות ושתולות, בורות שנפערו – וכל אלה נספגים על-ידי מתלי הדיפנדר בצורה מרשימה.
הנה קטע כהה יותר, משמע בוצי, ויש גם ירידה חדה מטה ומיד לאחריה עלייה חדה. הדיפנדר מוגבה אחר כבוד לאחר לחיצת כפתור, ולא שיש לי ספק כי יוכל לעבור קטע זה גם ללא כל אלה, אך לא אקח סיכון שאחד הפלסטיקים יעוף ממקומו הטבעי. הקלות והנינוחות בה הדיפנדר צלח את התוואי היו מרשימות, בטח כשהגלגלים אפילו לא סיפרו מה הלך שם – וזה אולי הסיפור של דיפנדר הזה על צמיג אחד. בכל הקשור לשטח, לטעמי הוא מייתר את אחיו, כולל ההוא המפואר, והוא מבצע את המטלות בשטח באופן כמעט מלכותי. וזה דיפנדר, ההוא שפעם הגדיר את המושג 'רכב ספרטני".
אבל דיפנדר אמור לדעת יותר, ואת זה הוא אמור להפגין בסביבת מצפה רמון. ארוחת צהריים קלילה באורחן רגוע בסגנון 'שנטי בנטי' שממוקם במעין אזור תעשייה ישן, שומע מטוסי קרב ומתבונן שוב על הדיפנדר. מגלה בלמים עצומים. וזה קצת מעצבן אותי, איך עם בלמים כאלה עצומים שניכר שלא חסכו בהם, אין נשיכה טובה. כן, נכון, היברידי-נטען, ובכל זאת.
בדרך לנקודת מצפה כוכבים, ממנו לא אוכל ליהנות הפעם, על שבילי אדמה קשה, זרועה אבנים שפיציות, בעודי מנסה להתחמק ממפגש שיוביל לקריעת צמיג, נשמעים לראשונה קרקושי חומרים. שום דבר רציני, אבל גם לבריטי מנוסה ומתקדם טכנולוגית, יש קושי מול אדמה ישראלית. בשלב מסוים, במעברים הכוללים קירות אבן וצמחיה, התרעות הקרבה לחצו מדי, כנראה שבלנד רובר הבינו שיש כאן בעיה ושיש טיפוסים חמי מזג שזה יעשה להם לא טוב, ועל גלגל ההגה יש כפתור ייעודי רק לזה, להרגיע את העניינים. עוד ירידה חדה הכוללת בורות בצדדים, עוד עלייה מאתגרת יותר, מאתגרת כלים שלא ברמתו של הדיפנדר, ועדיין. וזה לא שחשבתי שהמעלה הזה יעשה לי בעיות, ממש לא, אבל הוא צולח את שני קטעי הדרך האלה בקלות מרשימה, כמעט מזלזלת, הרבה בגלל המתלים, לא מעט בזכות הטכנולוגיה הצמודה להם.
סופו של יום
העלטה ירדה. חוזרים הביתה, דרומית לזיכרון. ברדיו מתנגן השיר 'שוב' בביצוע של ג'ודי כץ ושמוליק כץ, אללה ירחמו, ואני כבר חושב על הפרידה מאותו דיפנדר, ומתעצב. יש כאן מערכת שמע נהדרת מבית 'מרידיאן' והצמד נשמע נהדר, מעניק חוויה קסומה עם הנוף המדברי שנראה רק דרך התאורה של הלנד רובר שלי.
לנד רובר דיפנדר הוא לדעתי רכב השטח המשלב בצורה הטובה ביותר בין כישורי כביש מצוינים ובין יכולת שטח מעולה. הוא מצליח להיות נינוח ולהעניק נוחות נסיעה מרשימה במיוחד כמעט בכל תוואי, מטפל היטב בכל אתגר ומעניק רוגע גם בתוואי שמחסיר פעימה או שניים. זה בן לוויה מעולה מסוגו, המשלב באופן יוצא דופן בין יכולות כביש ושטח ואם יש לו מתחרים הם עולים שבע ספרות.
האם פלאג אין? זה כנראה תלוי באופי השימוש. הוא חזק מאוד, מהיר מאוד ואף חסכוני בכל הנוגע לנסיעה יומיומית. בכל הנוגע לטיולים, בוודאי כאלה ארוכים, אין לו יתרון על יחידת הכוח שלוגמת סולר בכל הקשור לצריכה (למעשה, הוא יצטרך תדלוקים תכופים יותר), אבל הוא מעניק כל-כך הרבה מומנט מעמידה, גם בשטח טכני. כשבשורה התחתונה, הוא לא יקר בהרבה מגרסת הדיזל שיש לה הספק מופחת.
