תנאי הכרחי הם חומרים, ביצוע, אבזור. אבל כדי שמותג ייחשב יוקרתי הוא צריך משהו שהוא מעבר לריפוד עור בדגמים שלו או אוורור ועיסוי במושבים. אצל האירופאים מעמד זה נרכש עם השנים, במקרים אחרים הייתה הצהרה על-כך – אבל זו הוכרזה על-ידי גופים בעלי מעמד.
הסינים רוצים למקם עצמם בעולם מותגי היוקרה הרווחי, אבל מכיוון שרק כעת הם יוצאים לאוויר העולם ו/או ליצוא, הם מצהירים על-כך מההתחלה, מגבים את הדגמים שלהם באותם מרכיבים כנ"ל. חלקם מתמחרים את דגמיהם במחירים שאינם גבוהים באופן דרמטי מאלה של מותגים עממיים, אחדים מבקשים כבר עכשיו את מלוא פרמיית המחיר על מיצוב הפרמיום.
יוקרה, ניאו
ואכן, מבין קרוב לעשרים המותגים הסיניים המשווקים כיום בישראל, כשליש לערך ממתגים עצמם כמותגי יוקרה; חלקם שייכים ליצרני ענק מוכרים, אחרים עצמאיים ביחס. רק אחד עם ותק ומעמד מהסוג המוכר: הונגצ'י שנוסד ב-1958, ספק הרכב של הנהגת סין מאז ובארסנל שלו דגמי שרד ממש.
ניאו מיקם עצמו במקום ייחודי. ראשית, הוא ותיק ביחס למותגים אחרים מסוגו, וציין לאחרונה עשור להקמתו, שש שנים להשקת הדגם הראשון שלו, ES8; שנית, הוא מביא לסצנה טכנולוגיה ייחודית, ובמקרה זה החלפת סוללות מהירה בנוסף לטעינה; שלישית, מחיר הדגמים שלו גבוה ביחס לדגמים מקבילים של מותגים סיניים קרובים, קרוב מאוד למותגים אירופאיים מבוססים.
הדגם הראשון של ניאו משווק באופן מוגבל ביחס, ולא נועד מלכתחילה ליצוא. מנגד, דגם הפנאי החדש, EL7, נועד מלכתחילה לשיווק גלובלי, גם באירופה, לכן משווק כאן בתקינה אירופאית מלאה – והוא זה שיישא את דגל ניאו. לאותו EL7 יצטרף בקרוב דגם פנאי קטן ממנו, EL6.
נא להכיר
עם אותו סימול אותיות קודם, הדגם המדובר הוצג בסין ב-2022 כ-ES7, אך ציון הדגם שונה עם שיווקו באירופה ל-EL7 בגלל תביעה של אודי.דגם זה חולק אותה רצפה עם מכונית הסלון ET7 וממדיו נכבדים. אורך בסיס הגלגלים הוא 296 ס"מ, אורך המרכב 491 ס"מ, רוחבו 199 ס"מ וגובהו 172 ס"מ. נפח תא המטען נאה, 570 ליטרים, והמשקל לא נמוך, 2441 ק"ג, למרות שימוש באלומיניום ובסיבי פחמן.
גם כאן מייצרים שני המנועים 653 כ"ס ו-86.7 קג"מ, ההנעה כאמור כפולה, משך ההאצה מ-0 ל-100 קמ"ש הוא 3.9 שניות והמהירות המרבית 200 קמ"ש. לסוללה 100 קוט"ש (ברוטו; 90 קוט"ש נטו) לטווח 501 ק"מ ברכב עם חישוקי "20, 471 ק"מ עם חישוקי "21. הספק הטעינה המהירה 125 קילוואט.
במפרט הטכני בנוסף מתלי אוויר אדפטיביים, ובאבזור: תאורת לד, חישוקי "20 (חישוקי "21 מסיבי פחמן מוצעים ב-20,000 שקלים), גג זכוכית, סגירה רכה לדלתות, מפתח חכם, תפעול חשמלי לדלת תא המטען, להגה ולכל מושבי הרכב (פרט לאחורי/מרכזי), אוורור ועיסוי בקדמיים, הדום למושב הנוסע הקדמי עם מצב שכיבה, צג "12.8, סיוע קולי, תצוגה עילית "8.8. צג אחורי "6.6 לשליטה בתאורה, במושבים במערכת השמע, מערכת שמע מתקדמת. אופציה לשני צבעים.
מפרט הבטיחות מאפשר יכולת נהיגה אוטונומית בשלב 3, מבוסס על שילוב של מצלמות, לידאר ורדאר.
המחיר 555,000 שקלים, ומחיר הרכב שנבחן, הכולל חישוקי "21 הוא 575,000 שקלים.
לא בולט
EL7 מעוצב עקרונית כמו שאר דגמי ניאו העכשוויים, מכוון למבנה אווירודינמי מתקדם ומקדם הגרר, 0.26, אכן נכבד, אך הוא מעט אנמי. קווי העיצוב מצניעים את הממדים, אך עיצובו של הרכב אינו מביא מופע המכריז על מהות יוקרתית.העובדה שהשמשות קטנות יחסית (בניגוד לדגמי הסדאן בניאו) יוצרת תחושה שהרכב נמוך ממה שהוא, ואני לא מתלהב ממערך החיישנים הבולט שעל הגג, גם אם בדגם זה הוא בולט פחות. תאורת קרבה על חיפויי הגלגלים, גימיק שעשוי באופן נאה, מוסיפה מרכיב של ייחוד, והידיות שמגיחות באופן מעודן מזה של דגמי ניאו אחרים, מביאות נגיעות של יוקרה.
סביבה מוכרת
סביבת הנהג דומה מאוד לזו שבדגמי ניאו האחרים ועיצובה נקי מאוד, עדכני ביותר ופתחי המיזוג בה מוסתרים, גלגל הגה מעט מוזר למראה ושילוב גווני אפור מוסיף לסולידיות המובנית. פנים הרכב וסביבת הנהג נאים מאוד אך אינם יוצרים אווירת "מיליון דולר" שתהלום את המחיר.אנשי ניאו גאים בשילוב דמויי עור ועץ כביטוי לסדר יום ירוק ולקיימות, אבל לטעמי התוצאה אינה הולמת את היומרה. ראינו נאים מדמוי העור המפאר את המושבים, חיקוי העץ מקורי אך אינו ברמה הנדרשת, ובעוד החומרים בחלק העליון רכים אלה שבתחתון קצת פחות.
אמרנו יוקרה מסין, אמרנו צג מרכזי גדול; כאן הוא אנכי ("12.8) ואל ספקי המידע מצטרפים תצוגה עילית ולוח מחוונים מוקרנים; אלה האחרונים קטנים, החיוויים קטנים עוד יותר והתצוגות מוזרות.
למעט שליטה בנעילה, באיתות התרעה ובמצבי הניהוג – הכל מתופעל מהצג, וכמו בהרבה דגמים סיניים, הוא שופע תפריטים שמספרם מוגזם. מעבר לכך שנדרש פרק זמן להתאקלם, רצוי להקדיש מעט זמן לפני תחילת הנסיעה ל"איפוס הרכב". ובעניין זה: לא ברור מדוע צריך סיסמה כדי לאפס את מד המרחק ולמה אין מחשב דרך אמיתי עם נתון צריכת דלק מצטבר. הצג נאה יותר במצב כהה אלא שאז הוא אינו מספיק קריא ביום ועמעומו בלילה יכול להביא לכך שתפעול ראשוני ביום המחרת יהיה קשה.
היות ובכל הדגמים תפעול דומה (אך לא זהה), ההתאקלמות שלי מהירה יותר. ועדיין, כיוון פתחי האוורור דרך הצג, אחד מכשליה של טסלה שהוטמעו בעולם הרכב, מפריעה. מה גם שמהזווית בה אני יושב האצבע מסתירה את הסימנים שעל הצג. היום האביבי יצר חשש שהפתחים עלולים להיות קטנים לרכב גדול בקיץ הישראלי. ברכב עוד "דברים מעצבנים בהשראת טסלה" כמו כיוון ההגה ומראות הצד דרך גלגל ההגה; בנוסף, ההטיה האוטומטית של המראות בנסיעה לאחור אינה מדויקת. ויש גם שיפור משמעותי ביחס לדגמי ניאו אחרים: כיסוי לגג הזכוכית המופעל על-ידי מתג מיושן אבל נוח.
נומי נעמי
אנחנו כבר מתרגלים למתגי הפתיחה החשמלית של הדלת או לתפעול החלונות המוזר. למרות שמערכת השמע איכותית, קליטת הרדיו די גרועה ומקוטעת, וחיבור קארפליי, דרך תכנת ממשק שהותקנה ברכב, ארוכה.גם נומי (נעמי בגרסה המקומית?), אותו כדור עם עיניים המכונה 'סייעת דיגיטלית', נמצאת כדי לעזור ותגרום לנוסעים מזדמנים להתלהב, היא קצת מעייפת בטרחנותה ואני נעלבתי ממנה; במהלך הניסיונות להפעלת העיסוי היא הבינה את המבטא של ביתי טוב יותר...
מפרט הבטיחות עשיר ביותר, אך בעיר הצפופה ובזמן שמחנים את הרכב, שפע הצפצופים וההתרעות מציק. התרעה באמצעות ויברציות בהגה בניטור שטח מת עלולה להלחיץ והמצלמות משתלטות לא פעם על הצג. מחוץ לעיר ההתרעות פחות מפריעות מאשר בדגמים סיניים אחרים, גם כי הצליל דיסקרטי. כרגיל בדגמים כאלה, יש לא מעט ניתוקי מערכת שרוצים לעשות, וקשה לבצע זאת בזמן נהיגה. לרוב תיקון ההיגוי אינו פעלתן מדי, ועדיין התגובות העיקשות שלו, בייחוד ביחס לקו הפרדה רצוף, יגרמו לכך שבכבישים צרים עם גדר בטיחות הוא עלול להלחיץ.
נושאים לשיחה
בין נושאי השיחה שמייצר ה-EL7 נמצא מושב הנוסע הקדמי שמצויד בהדום. חלק קדמי מתקפל משלים אותו למשטח שכיבה ארוך, אך זה תופס את מקום מה שיכול היה להיות תא הכפפות. מה יותר חשוב כאשר לרכב יש רק תא סגור אחד? ואולי זה רעיון מצוין למרות שאני לא ישן בזמן נסיעה (בעיקר בגלל שאני נוהג).
ומושב הנהג? תנוחת הנהיגה גבוהה אך התקרה עשויה להיות קרובה מדי והראות מוגבלת; טוב שיש מצלמות. עבורי המושב הנאה אינו מספיק אוחז ותומך (מיקום תמיכת הגב המתכוונת אינו מדויק), ולא היה נוח בנהיגה למרחקים ארוכים; טוב שיש עיסוי (וגם אוורור).
המרחב מאחור טוב מאוד, עם מרווחי רגליים עצומים וטובים לראש. ניתן לשנות את זווית המסעד באופן חשמלי ולטווח מעט מוגבל, ובמושבים גם אוורור המתופעל מצג קטן השולט גם בבקרת האקלים שם, בתאורה וגם ביכולת להזיח את המושב הקדמי/ימני כדי ליצור מרווח רגליים גדול עוד יותר לנוסע מאחוריו.
נפח תא המטען גדול (570 ל') המבנה שימושי, ולרצפה שתי רמות גובה.
מצערת לחוצה
במצבי נהיגה רגילים הביצועים טובים מאוד, באלה הספורטיביים הם ממש מרשימים; בכל זאת, 653 כ"ס. באותם מצבים רגילים קשה להאמין שהרכב כה חזק כי הכוח מרוסן, תגובת המצערת אינה חדה והשקט רב – אבל אל תטעו; גם במצבים הרגילים הרבה מאוד כוח, גם אם מעיכת המצערת לא תביאם למצב מרבי.ואז, כאשר מעבירים את הבורר למצב 'ספורט פלוס', לחיצת מצערת מלוא מהלך הדוושה תאתגר את שרירי הבטן, כמו שעולה גם מנתון ההאצה. באופן משעשע, במצב נהיגה 'אישי' בחלק המוקדש לביצועי המנועים, הבחירה בהם היא לפי זמן ההאצה למאה קמ"ש.
בכל הקשור לטווח נסיעה, EL7 רשם תוצאות סבירות. עם התנעה מד הטווח האופטימי דיווח על 485 ק"מ. בקצב התנועה בכביש 6 ההערכה הייתה (אין מחשב) כי הצריכה היא 4 ק"מ/קוט"ש לטווח של כ-360 ק"מ. בדרך חזרה שילבנו קטע דינמי/הררי קצר, בו היה ממוצע הצריכה 3.3 ק"מ/קוט"ש (כ-300 ק"מ). במהלך המבחן הייתה הצריכה הכוללת 3.7 ק"מ/קוט"ש (335 ק"מ).
ברכות
רמת האחזקה של האספלט ברחובות תל אביב מאתגרת את הרכב. כיול המתלים/בולמים רך, אלא ששיכוך הפעולה במצב 'נוח' אינו מתעלה, והרכב בעיר כה מתנדנד עד שנראה כי מהלך המתלה ייסגר (זה לא קורה) עם מעבר על פסי הרעדה או מפגש עם שיבושים גדולים. כתוצאה מכך העדפתי לקבוע מצב נוקשה יותר. אותו שיכוך חסר מוצא ביטוי גם בכבישים בין-עירוניים, בעיקר בנסיעה על גלי כביש, והרכב "עסוק" מדי. אותו אופי פעולה מוצא ביטוי גם בשבילים, והרכב אינו מרגיש בבית שם.בזכות צמיגים מיוחדים רעשי הכביש במהירות איטית מוחרשים היטב, אך כשעולה הקצב שאון הדרך והרוח מוחשי.
בסיבוב
אותו היעדר ריסון גורם לכך שבפניות ובעיקולים הרכב הגדול יוצר תחושה שהוא מגושם. הוא ספורטיבי פחות לתחושה מאשר דגמי ניאו האחרים אותם פגשנו. עם זאת, נהיגה בכבישי הצפון המעוקלים והמטפסים מעלה תפגיש אותנו – לצד פריחה יפהפייה וירוק מאוד בוהק – עם רכב המאפשר לנוע בהם בקצב נאה ביותר, הודות לפעולה טובה של ההנעה הכפולה, המתלים האדפטיביים ורמת האחיזה הגבוהה שמעניקים הצמיגים. האצות ביציאה מפנייה מרשימות, והרכב מייצר היגוי-יתר קליל כדי להדק את קו הפנייה.אבל אותה רכות והיעדר ריסון גורמים לכך שהרכב רוכן בפניות ונע על ציר האורך; זה לא פוגע באמת ביכולת הפנייה, זה ממש אינו מעודד נהיגה מהירה. ובעניין זה: ההגה אינו חד מספיק ולרוב גם קל מדי.
פעולת הבלמים טובה, בייחוד ביחס למקובל ברכב חשמלי. עם זאת, בדגם זה הם אינם מתעלים בהתמודדות עם המסה ועלולים לאבד דיוק. הבלימה הרגנרטיבית המרבית אינה חזקה מספיק.
ליגה אחרת?
ניאו EL7 מביא עמו תא נוסעים מכובד ומכבד, אבזור עשיר ביותר, איכות ביצוע ראויה, מרחב נרחב, ביצועים ספקטקולריים. מנגד, הנדסת האנוש בינונית, החומרים אינם מרהיבים תמיד ונוחות הנסיעה בינונית.והוא עולה 582,000 שקלים – רכב ההדגמה, כולל חישוקי "21, צבע ייחודי.
מחיר זה קרוב מדי לדגמים של מותגי יוקרה מבוססים. הגם שלהם אין אותה תוספת הספק/ביצועים פנטסטית, מה שיש להם יותר מאשר מספק, ומול האבזור העשיר יותר שיש לניו, אלה מביאים עמם תפעול עדיף, נוחות ואיכות נסיעה משופרות, ובכלל ובעיקר פעולה מלוטשת יותר. וגם: בחזית שלהם לוגו של מותג יוקרה מוכר, מיוחס ובעל מעמד נכבד. קחו, למשל, את ב.מ.וו iX (החל ב-585,000 שקלים).
מותגים סיניים שטענו למעמד של יוקרה הציעו דגמים שמחירם אינו גבוה בהרבה מאשר העממיים יותר. ניאו מביאה את דגמיה כאשר צמוד להם תג-מחיר אחר לגמרי, ולכן התמורה שונה לחלוטין.
