קצת לאחר הפסקת הייצור של מגאן RS הנוכחית, האחרונה עם מנוע בנזין, אני לוקח אותה למבחן. כי עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. בכלל, אני גם טוב בקיטורים על כמה לא יהיה לנו כיף, וממש, אבל ממש לא מתכוון לפספס את ההזדמנות הזאת.
אגרסיבי ואלגנטי
הדור הזה של רנו מגאן הוא אחד היפים בסגמנט המשפחתיות, עד היום, שש שנים מאז שהגיח. בטח בגרסת מרכב בתצורת האצ'בק, עם חישוקים גדולים ופגושים אגרסיביים. אבל כאן יש גם כנפיים תפוחות עם פתחי פליטה באלו הקדמיים, פנסי ערפל בצורת שלושת הריבועים שיותר ממזכירים את המשבצות בדגלי המירוץ, נגיעות אדומות בחישוקים, כנף אחורית בדיוק במידה ומפלטים שתחומים בתחתית הפגוש האחורי, בדיוק במרכז. וגם דיפיוזר, אמיתי, מסיבי. ושום דבר מכל אלה אינו מוגש בצורה מצועצעת – הכל אגרסיבי ואלגנטי בדיוק במידה. אפילו בצהוב הכהה הזה.תא הנוסעים, בניגוד לעיצוב החיצוני, מתחיל להראות את אותות הגיל. בורר ההילוכים מיושן, הדשבורד גבוה מאוד בניגוד למגמה הנוכחית של כאלה נמוכים, דבר שעליו אני מברך. שדה ראייה טוב זה דבר מבורך, אם-כי כאן זה פחות מרשים כאשר מגלים שמראות הצד צמודות לקורות הקדמיות ואין רווח ביניהן. כל שקעי ה-USB בתא הנוסעים הם מהדגם הישן, כמו גם היעדר טעינה אלחוטית למשל. מצד שני, גלגל ההגה שמנמן, יש סימון אדום באמצע החלק העליון שלו, כזה המעיד על כוונות התקפיות של הגרסה בה אנו יושבים, וגם צמד פקדים מאחור להעברת הילוכים. האחרונים לא מתאימים לתנוחת ידיים ב'שלוש' וב'תשע', אלא לתנוחת 'שתיים' ו'עשר'. אחזור לכל בהמשך.
נכנסים לאווירה
לוח מחוונים מוקרן, צג מולטימדיה אנכי, בסגנון טאבלט, שניהם איכותיים אם כי מעט עמוסים במידע. בקרת האקלים מפוצלת, וישנה שליטה על עוצמת השמע ותחנות הרדיו מידית הממוקמת מצדו הימני של גלגל ההגה, מעט למטה. זה נוח כשמתרגלים וזה מעט מיושן. כמו אותו בורר נפרד למיזוג, ואין לי שום בעיה עם זה.עם הפסים האדומים על בורר ההילוכים, עם הריפוד דמוי סיבי פחמן בדיפוני הדלתות ועם המדבקה המתכתית מול הנוסע בדשבורד, יש לי. זה מעט מצועצע, ולא צריך בכוח. שהרי גם הנהג וגם הנוסע לא יוכלו לחשוב שהם נמצאים בגרסה הרגילה כשהם עטופים במושבים הספורטיביים האלה, ריקליינרים עם תמיכה צידית נהדרת גם לגב וגם לרגליים, מרופדים בד ואלקנטרה. אי אפשר שלא להיכנס לאווירה.
בסיס המושבים הקדמיים מעט קצר והנוסע יגלה שהקונסולה המרכזית מעט מפריעה לרגל שמאל. מאחור מפתח הדלת ראוי אם כי לא מרשים במיוחד, במושבים אותו ריפוד איכותי ונוחות המושב טובה, אם כי גם כאן הבסיס מעט קצר. המרחב סביר מינוס לברכיים, אחלה לראש ויש מקום לדחוף את כפות הרגליים תחת המושבים הקדמיים, אם כי אין לאותן כפות רגליים הרבה מקום הצידה. גם כאן אותו גימור מושקע-אך-על-גבול המצועצע לדיפוני הדלתות, אם כי כאן איכות החומרים פחות טובה בחלק העליון. חשוב מזה – יש פתחי מיזוג, יש משענת יד אמצעית, יש גם שני שקעי USB, אם כי מהסוג הישן.
תא המטען סביר על גבול הסביר מינוס, בכל זאת האצ'בק, עם 384 ליטר. יש ווי תלייה, ווי עגינה, תאורה וערכת ניפוח, כי אין גלגל חליפי.
לא מעודן, וזה נחמד
אני לוחץ על כפתור ההנעה ואז צליל מנוע ספורטיבי נשמע, כזה של מנוע ארבעה צילינדרים, אבל אלה מודיעים לכל מי שנמצא ליד שהם בעלי כישורים, לא כאלה רגילים. ונסיים עם החלק הזה, גם כי הוא לא הכי מעניין כאן. בנהיגה רגועה לא חסר כוח וממנו יש למכביר. אם רוצים את כל המחץ מגלים שהתיבה מעט איטית והכוח היעיל מגיע רק בסל"ד בינוני עד גבוה. וזה סביר, כי בכל זאת, יש כאן 300 כ"ס ממנוע 1.8 ליטר. מצב 'ספורט' משפר את היכולת, אם כי גם כאן זה לא מיידי כמו אצל מתחרים מגרמניה, נגיד. בעיר פעולת התיבה מורגשת, אם כי אני חייב לציין שיש לזה קסם, כשזה לא חלק במיוחד כאשר אני יושב במושב ספורטיבי שעוטף אותך ככה. בכל מקרה, כצפוי, עקיפות בין-עירוניות מבוצעות בקלילות, צליל המנוע מחוספס ונעים לאוזן ובמצב ספורט הוא חזק יותר מאשר במצב הרגיל. במצב 'מרוץ', יש גם בקפיירים... למי שחובב את הדרמה המיותרת.
נוקשה אך נסבל
מתלי המכונית כצפוי, מכוילים על הצד הנוקשה ואם נדייק אז על הצד הנוקשה מאוד. מתבקש – אני לא רוצה זוויות גלגול במכונית ספורטיבית. חתך הצמיגים הנמוך מאוד (245/35-19), לא תורם מצדו לנוחות הנסיעה, כך שעל שברים או תיקונים חדים, מורגש ונשמע צליל חבטה. מרגישים כל תיקון בכביש וזה נהדר, כי בניגוד למכוניות עם ייעוד אחר, כאן אני רוצה להרגיש, מה גם שהמכונית אינה מתרסקת על שברים, אלא סופגת אותם בצורה נאותה, גם אם נוקשת למדי. המכונית עוברת פסי האטה בצורה נעימה יחסית, גם אם זו נשמעת לאוזן, ומכיוון שהיא מרוסנת מאוד אין כלל ירידת חרטום עם המעבר.בכביש בינעירוני המצב טוב משמעותית, הסלילה פחות בעייתית וככל שהמהירות גוברת, כך ריסון המתלים המעולה מעניק קונטרה אל מול הרכות הלא קיימת. מה שכן, שומעים את הצמיגים, כי בכל זאת יש כאן לא מעט מילימטרים של גומי דביק במיוחד בכל פינה. וכן, שומעים גם את עבודת המתלים. דבר אחרון, יש היגוי אחורי לרכב וזה מעולה בכל הנוגע לעשיית פרסה נגיד. קוטר הסיבוב קצר במיוחד, זה נהדר בעיר, אך גם בכביש המפותל.
היא משחקת איתי, אני מאוהב
מגיע אל הכביש המפותל האהוב עלי, זה שכמעט קרוב לביתי. אני מכיר את עיקוליו היטב, אבל לצערי ירד מעט גשם לפני שהגעתי, הוא הספיק להתייבש חלקית והגשם לא נספג לגמרי. כעת הוא לח. עכשיו אם יש משהו שממש מפחיד אותי זה כביש לח, בטח כזה שיש לו תהום בצדדים, או מעקה ללא שוליים. נכון, האחרון ישמור אותי בחיים, אבל לך תתנצל עכשיו שקרה נזק במשמרת שלך.בכל מקרה, אני נכנס חזק יחסית, אם כי מעט פחות מהמגבלות שדמיינתי, הפרונט עיקש ואז העברת משקל וישבן המכונית מנסה לעקוף אותי, אם כי בלינאריות מופתית. וזה על כביש לח, שהוא אלים יותר בכל הנוגע לאיבוד אחיזה – וכל זה מספיק לי בשביל להתאהב. אני בחור שטחי, תרקדי איתי ותחייכי, ואני שלך. וכך, אני עולה ויורד את הכביש, ודוחק יותר ויותר את המכונית, יש לי טענות על עוצמת הנשיכה הראשונית של הבלם, הייתי רוצה אותה חזקה יותר, גם לא הייתי מתנגד ליותר סוסים ולתאוצה חזקה יותר, אבל הכל מתגמד כאשר אני יוצא בהחלקה מבוקרת של ארבעה גלגלים בעיקול ההדוק יחסית, בו אני נמצא הרבה מעבר למהירות הסבירה.
עצרתי בצד, בתחנת הדלק בסיום הכביש, והחלו טיפות. אני מקלל בהנאה את המהנדסים עשו כאן עבודה נהדרת. ככה זה, מקללים עם חיוך רק את מי שאוהבים. ואני אוהב אותם. זה לא שהיה לי ספק לאור היסטוריית המרוצים של רנו, או דגמי הספורט המוצלחים-דינמית של המותג הזה, אבל באמת שהופתעתי לטובה – עד כדי כך זו מכונה נהדרת.
תובנות נוספות. משקל ההגה טוב בסך הכל. לא אוהב גלגל הגה שמוגזם במשקלו וכאן זה בסדר גמור. האחיזה ממש טובה. נכון, יש כאן המון גומי, ועדיין, יש הבדל בין אחיזה נטו שמגיעה מגומי על מסלול מעגלי קבוע ובין כזו המרשימה כאשר נעים עם המכונית מעיקול אחד לאחר. לבד מזה, יש המון ביטחון עם הטרן-אין הזה, ואיזה כיף שהכל מאוזן מבחינת יכולת.
תיבת ההילוכים פחות מוצלחת ביחס לחבילה, שכן היא אינה מהירה מספיק, בשבילי לפחות. בטח כשרוצים להוריד הילוך במהירות. גם הפקדים מאחורי גלגל ההגה, המיקום לא טוב. עכשיו, זה לא שיש לי ספק שהחבר'ה ברנו לא יודעים מהי אחיזת הגה נכונה, אלא שהמנופים להעברת הילוך נמצאים במיקום מושלם לאחיזת הגה של 'שניים' ו'עשר' משום מה. ייתכן ואמרו שזה עדיף, כי המכונית מוכוונת עיקולים ואז זה אידיאלי כאשר ההגה מעט מופנה, אתם יודעים. מצד שני, זה נופל בול רק אם מורידים הילוך לתוך עיקול ימין או מעלים ביציאה מעיקול משמאל. אם זה להפך, אז זה ממש מעצבן. המנופים האלה גם מרוחקים יחסית, ואני אוהב את זה, אני מעביר הילוכים עם הכריות של האצבעות וזה בול במרחק. מצד שני, הם לא רגישים להעברת הילוך בנגיעה מהירה וקלילה בכרית האצבע.
בדוושת התאוצה יש שתי דרגות התנגדות, בהתחלה המהלך רך ובהמשך הוא קשה יותר. וזה לא נעים כשאתה ממנן את דוושת התאוצה, המעבר מהרך לקשה לא לינארי בעוצמתו. זה מיותר. ואפילו מעצבן.
מכוילת כמו פעם
ועדיין, כמכלול, זו אחת המכוניות הכי כיפיות שנהגתי בהן בתקופה האחרונה. ונהגתי על לא מעט ספורטיביות. לרנו יש המון ניסיון בכיול שלדות, החל ממרוצי קאפ לאורך השנים ועד למכוניות פורמולה 1. לא היה לי ספק שהכיול יהיה על גבול השלמות, והוא באמת כזה. שוב, יש כמובן תלונות, כמכלול, זו מכונה נהדרת המעניקה חיוך, ולא רק במגבלות, עם התנהגות נהדרת שכוללת טרן-אין מעולה לצד הידוק ישבן לינארי, כזה שלא פעם ניתן לסובב אותה רק על ידי הרפיה מדוושת התאוצה. זה משהו שכמעט לא מייצרים היום. ככה זה, יצרנים מעדיפים שהנהג יקבל את מנת הריגוש שלו מהמון אחיזה עם התנהגות בטוחה, על פני ריגוש מהתנהגות כזאת, שאולי תפחיד נהגים לא מיומנים.צריכת דלק. לאחר ארבעה ימים, 1223 קילומטרים, כבישים מהירים, כבישים מפותלים ומעט גם בעיר, התקבלה צריכת דלק של ליטר לכל 8.1 ק"מ/ל', וזה נתון סביר. בזמן נהיגה אגרסיבית המחוג יורד משמעותית, כי סוסים צריכים לאכול ויש כאן 300 מהם.
אנחנו נתגעגע
אז כמו שאמרתי, זה אייטם פרידה. אין אפשרות לרכוש את הרכב יותר. היצרן הפסיק לייצר. נכון לימי המבחן, ליבואן נשאר רק רכב אחד כזה, שסביר להניח שכבר נמכר עד שהכתבה הזו תפורסם. מה כן יש? שש חתיכות ממהדורה שנקראת 'אולטים' (Ultime; בתרגום חופשי מצרפתית לעברית, 'אחרון'). ממהדורה זו ייצרו 1976 יחידות ממנה, ומספר זה אינו אקראי, וזה חולק כבוד לחטיבת RS של רנו שנוסדה בשנת 1976. יש לה ריקליינרים עוטפים עוד יותר, גם הם מבית ריקארו, יש חישוקים אחרים ויש כיתובים המציינים שזו מהדורה מוגבלת, כולל מספר הרכב מתוך 1976 החתיכות.אבל לי אישית, הסיום הזה, זה משהו מעבר לזה. בעידן החשמלי, בו כוח הוא כבר לא משהו ייחודי, בו ניתן לקבל תאוצה מהממת בקלות מכל מכונית חשמלית, ובשילוב אחיזה מדהימה, לא מעניק ולו קמצוץ מהחיוך שהרנו הזו מעניקה בכביש מפותל. ולי נשאר רק להיעצב מזה שמכוניות כדוגמת הרנו הזו, ייעלמו מכאן תוך פחות מעשור.
אמרתי לכם שאני ממש טוב בלבכות על מר גורלי.
*פורסם לראשונה ב- 25/04/2024 - נוסף וידאו.
