היו אלה ימים של תקווה באלפא, ומצגות שיצאו ממטה החברה הראו שפע תוכניות לדגמים חדשים בקטגוריות שונות. ב-2014 דובר על לפחות שמונה דגמים חדשים שאמורים לחלוק את פלטפורמת ההנעה האחורית/כפולה החדשה המכונה 'ג'ורג'יו', ואלה יעשו את אלפא למתחרה לגיטימית במותגי היוקרה הגרמניים.
התכנית הזאת לא הוגשמה, האיחורים הצטברו, אלפא נבלעה בסטלנטיס והמהפך החשמלי שטף את עולם הרכב. ג'וליה, שהשביחה כמו יין, נותרה סוג של הבלחה נכונה למותג שכיוונו עדין לא הובהר.
הפלטפורמה החדשה נוצלה מיד בהמשך עבור סטלביו, הייתה לבסיס של מזראטי בדגמי גרקלה וגראן טוריסמו והתייצבה גם בג'יפ גרנד צ'ירוקי.
השיבה
אלפא הציגה גרסה מחודשת לג'וליה ב-2020 וב-2022 ביצעה מתיחת פנים נוספת והיא הסיבה למפגש הנוכחי. במונחי ימינו היא כמעט עתיקה אבל אנחנו הרי יודעים שבתקופה זו העבר מקבל נופך קסום.הדגם המחודש מוצע כעת עם מנוע הטורבו-בנזין 2.0 ליטר המייצר 280 כ"ס ו-40.8 קג"מ, התיבה אוטומטית עם 8 הילוכים, מאחור דיפרנציאל מוגבל-החלקה וההנעה הכפולה; ג'וליה מאיצה ל-100 קמ"ש ב-5.2 שניות ומגיעה ל-240 קמ"ש.
הגרסה שכללה אותו מנוע בהספק 200 כ"ס ועם הנעה אחורית אינה בהיצע.
עדיין יפה
אנשי אלפא לא יצאו מעורם בעדכון החיצוני ונגשו למשימה כאמן איטלקי שאוהב את יצירתו ולא שש לשינויים. אבל איכשהו ולמרות שהכל קרוב למדי, השינויים בכללותם אינם בולטים, אלה ביחידות התאורה הקדמיות מורגשות בגלל המבנה הפנימי שלהן; מרקם קווי הלד בתאורת המטריקס המדגיש שלושה פנסים בכל צד, יוצר הופעה עכשווית, וכך גם קווי האיתות הדינמי החדשים. ההשראה הגיעה מטונאלה החדש – או מ-SZ של 1989.הניגודיות בין המראה הקלאסי לקווי הלד המודרניים מעניינת. הסבכה המרכזית שעברה שינוי קל נראית יותר מהודקת. ובכלל, החרטום נראה נקי ומדויק יותר.
גם מאחור יחידות תאורה חדשות הדומות לאלה שבטונאלה. במבט ראשון הן נראות כחזרה לשנות התשעים, בהמשך הן נראות שייכות לימים אלה, וחישוקי ה-"19 החדשים של אלפא מוסיפים להופעה. כל אלה יוצרים מכונית שלמרות שהיא כמעט בת עשר עדיין מושכת מבטים וזוכה לסופרלטיבים. עד כדי כך שמעבר בעוספיה גרם להתרגשות בקרב נכבדי העדה האלפיסטית שם וזיכה אותנו בכנאפה מעולה. זאת כאשר המכונית ברמת האבזור הזולה בהיצע, 'ולוצ'ה'.
מחירה של ג'וליה ברמת אבזור זו הוא 340,000 שקלים; ב'טריבוטו איטליאנו', 370,000 שקלים.
ענייניות
עם הכניסה לג'וליה התחושה היא שמדובר במסע לאחור בזמן; זה לא רק אותן עשר שנים זה השינוי העצום שעברה סביבת הנהג במכונית של השנים האחרונות. האם הקסם שזכרנו נותר? בכל אופן אט אט אנחנו לומדים ליהנות מכך.השינוי העיקרי בסביבת הנהג הוא מחוונים חדשים ושיפורים במולטימדיה במראה ובאיכות. המחוונים המוקרנים נראים ממש טוב בתצוגה הקלאסית ומשתלבים היטב בסביבת הנהג, גם אם בחירת התוכן בתוכם היא מהסוג של ניסוי ותהייה.
אט אט מסתגלים לשגיאות תפעוליות; בכל זאת, מכונית איטלקית. כך המיקום המוזר של כיוון תמיכות הצד שיש במושב הנהג (יהיו לקוחות שלא יטרחו לחפשן), כך בורר מצבי הניהוג (אותו 'DNA' מפורסם) שפעולתו מוזרה: מעבר המצבים במחוונים הוא בכיוון הפוך מזה שבבורר. פעולת הבורר אינה מדויקת לתחושה ודורשת לחיצה ממש חזקה על הבלם כדי לעבור מצבים. גם תפעול האיתות וצליליו נותרו מעצבנים.
בין סימני הגיל נמצא הצג שנראה פתאום קטן מאוד, אך לאחר צגי הענק המשתלטים על סביבת הנהג ומכתיבים את השימוש ברכב, יש בו משהו מרענן. סביבת הנהג נראית תכליתית וברורה, והצללית הנמוכה מוצלחת. כך גם גלגל ההגה הנאה עם פקדי ההילוכים הגדולים שמאחוריו. איכות המרכיבים נאותה גם אם לא יוצאת דופן.
יש תפעול חיצוני ופיזי לפרטים רבים, הוא מהיר ואינטואיטיבי ואינו דורש חיטוט בתפריטים (למשל לחיצה ממוט התאורה מבטלת את תיקון ההיגוי). עם זאת, נדרש זמן כדי להתרגל לממדי הצג ולתפעול הנעזר בחוגה ולכך שממשקי הקישור דורשים חיבור פיזי. תמונת המצלמה אפילו יותר קטנה כי הצג מפוצל. כאשר מוסיפים לכך שדה ראייה לאחור שאינו טוב, מראה מרכזית קשה לכיוון ומראות צד לא גדולות (ואינן נוטות בחניה), מתקבלים דברים נוספים המחייבים הסתגלות.
המושבים נוחים וריפוד העור השחור נראה נהדר, אבל זה הופך לוהט עד כאב בקיץ החם לאחר שחונים בחוץ; הכיסוי הדקיק לגג הזכוכית המפוצל אינו יעיל מספיק במצב כזה. פיזור האוויר הממוזג אינו מתעלה, ומערך הקירור התקשה בימים הלוהטים להתגבר על החום שנוצר בחנייה ללא צל. במצב כזה נדרשת הפעלת המיזוג במלוא עוצמתו ואז הוא רועש. בנוסף, יש השהייה בכניסתו לפעולה המורגשת גם כאשר מערך הדימום/התנעה המעצבן פועל (וטוב שניתן לנתקו).
בכניסה המושב נראה נמוך והתקרה מעט קרובה. מבנה זה מכתיב תנוחת נהיגה נמוכה ויוצר מרחב מעט קטן לתחושה..
הכניסה לאחור אינה נוחה, המרחב אינו גדול ביחס אך מרווחי הרגליים והראש טובים. במרכז קשה לשבת בגלל מבנה המושב ומנהרת גל ההינע. כיסוי הגג מאחור נפתח ידנית. תא המטען גדול למדי ונוח לשימוש ביחס למבנה של מכונית סדאן.
מהר מהר
אבל הגענו לאלפא כדי לנהוג. על אותם חישוקי "19 מותקנים צמיגים שונות מלפנים (225/40) ומאחור (255/35), אלה רומזים שזו המטרה – לא האמצעי – ואכן, ג'וליה אינה מאכזבת. זו מכונית שיש לה אופי מאוד מובחן בהקשר הדינמי – ביצועים, יכולת בפניות, תחושות – וגם התגובות הן כיאה לאלפא, דבר המורגש בייחוד כאשר עוברים למצב הדינמי ואז הן נעשות יותר חדות.ביצועי מנוע ה-2.0 ליטר טורבו האיטלקי נותרו טובים גם אם אינם עוצרי נשימה. לעיתים לוקח שבריר שנייה עד שהמנוע נכנס לתחום האפקטיבי והתגובות ללחיצת מצערת ולקיק דאון אינן תמיד חדות. אבל המנוע מגיב היטב כאשר הוא מגיע לסל"ד בינוני ואז הוא מספק היטב את הסחורה, פעולתו נעימה והוא עדיין שש לטפס למעלה. המנוע גם נשמע לא רע, אם כי הייתי שמח לשמוע אותו קצת יותר, ועדיין טוב שהאיטלקים לא הוסיפו תגבור מלאכותי לצליל.
צריכת הדלק במבחן הייתה סבירה לאופי הנהיגה והתוואי – 8 ק"מ/ל' ביום המבחן, 11 ק"מ/ל' בשיוט.
אוהבת לפנות
פנייה ראשונה לתוך עיקול ובעומס תפגיש את הנהג עם היגוי חד ומהיר באופן נדיר לימים אלה. התוצאה, יחד עם כיול מערך ההנעה (בייחוד כאשר לא קרבים למגבלות), היא מכונית שנכנסת בחדווה ובחדות לפנייה. ג'וליה עוקבת בדייקנות אחרי הקו ונעה בקלילות בתוך הנתיב, מפגינה בדרך זאת את יתרונות הסדאן על רכב פנאי בנהיגה שכזאת. היא קלה, נמוכה וקטנה יותר – ודברים אלה מאוד מורגשים בנהיגה.התחושה היא שההנעה האחורית היא זו שאחראית לעיקר ההנעה, וכיף לנוע באמצעותה כאשר לא מחפשים את המגבלות. כאשר מתחילים לתקוף פניות, עולה כי כפולת ההנעה סולידית בהתנהלותה ביחס לזאת שהייתה עם הנעה האחורית. היינו שמחים לאופי חד יותר, מכיוון שהכוח אינו מגרד את היכולת שמעניקות ההנעה הכפולה ובקרת היציבות המלוטשת. פעולת הבלמים טובה וכך גם מינון העוצמה באמצעות הדוושה.
כמו בג'וליה שלפני החידוש, אנו תוהים למה אין ניתוק או אלחוש לבקרת היציבות במכונית המוכוונת לנהג ומדוע אין מצב התאמה אישית לכל אחד מהמרכיבים; להגה לרוב משקל קל מדי במצבים הרגילים, ובדינמי הייתי שמח לקצת יותר).
נוחות הנסיעה טובה למדי. תחילה מורגשת רכות גדולה מדי במהלך הראשוני של הבולמים, אבל הדבר אינו פוגע בניהוג ובריסון, והנוחות הכללית טובה בייחוד כאשר העומס גדל – גם במהירות (וכבר בעיר) גם במספר הנוסעים. רעשי הרוח מורגשים בנהיגה בין-עירונית.
טעם נרכש
אלפא רומיאו ג'וליה אינה משפחתית-גדולה המיועדת לכל אחד. סביבת הנהג שבה מעט מיושנת בהשוואה למתחרה ישירה כמו ב.מ.וו סדרה 3. גם המחיר, 340,000 שקל, נראה מעט גבוה – אם לא לוקחים בחשבון שההספק גבוה וההנעה כפולה. ג'וליה מיועדת למי שמחפש יותר תחושות במעשה הנהיגה, ועל רקע השינויים שעברו מתחרות ישירות היא הייתה למיוחדת יותר.הרצון לנהוג בג'וליה הוא טעם נרכש, אבל היא תתאים למי שמחפש מכונית עם יותר אופי, כזאת המעניקה לנהג יותר תחושות מאשר הפגנת טכנולוגיות. לנו היה קל לאהוב אותה.
