הביקור באחד ממעברי ההרים המפורסמים באלפים היה ללא ספק חוויה גדולה. 'טופ גיר' אמנם נישל אותו מתואר 'מעבר ההרים החווייתי ביותר' לטובת טרנספרגשן הרומני, אבל זה ממש לא גרע מהזיכרונות על פסגות מושלגות אליהן מגיעים אחרי 48 פניות 'סיכת ראש', וזה רק בחלק הצפוני.
נחש האספלט הזה נמצא בצפון איטליה ומשיק לאוסטריה ולשוויץ, וסמוך לחלק הגבוה שלו ניתן לעבור לזו האחרונה ולרדת במעבר אומברייל הצר שבאותן שנים לא היה סלול במלואו. מעבר סטלביו נמצא 2757 מטרים מעל פני הים, הוא השני בגובהו באלפים ורק 'קול דה איזיראן' בצרפת גבוה ממנו (בשבעה מטרים).
אותו כביש נהיגה מופלא היה למקור שמו של דגם הפנאי סטלביו של אלפא רומיאו שהוצג ב-2016, שנה אחרי ג'וליה, ויחד איתה בישר על מסע התחייה של המותג האיטלקי.
סיבה לפגישה
כמו ג'וליה, גם סטלביו הוא אזרח וותיק במושגים של תעשיית הרכב. את מתיחת הפנים הראשונה עבר כמוה ב-2020, כמוה עבר חידוש נוסף ב-2023 – וכמוה הוא נבחן לרגל צאת המהדורה הזאת.כמו ג'וליה גם הוא מבוסס על רצפת ג'ורג'יו וחולק אותם מנועים. הדמיון נמשך: גם כאן מנוע הטורבו-בנזין 2.0 ליטר המייצר 280 כ"ס ו-40.8 קג"מ, תיבה אוטומטית עם 8 הילוכים והנעה כפולה. כאן משך ההאצה ל-100 קמ"ש 5.7 שניות והמהירות המרבית 230 קמ"ש (5.2 ש' ו-240 קמ"ש בג'וליה).
אותן רמות אבזור: ולוצ'ה שמחירה בסטלביו 370,000 שקלים, 'טריבוטו איטליה' העולה 400,000 שקלים והיא זו שנבחנה (שתיהן יקרות ב-30,000 שקלים מאשר בג'וליה).
עדין מקורי
גם מתיחת הפנים משמרת אותה נוסחת עדכון. השינויים החיצוניים קטנים, אבל הם מאוד מורגשים; כך ביחס לסבכה המרכזית המשמרת עיצוב מפעם וכך בתאורת הלד מטריקס החדשה המשלבת קו של שלושה פנסים ואיתות מודרני יותר, כמו גם החיפוי השקוף לפנסים מאחור. גם כאן השינויים יוצרים מראה יותר מלוטש ומזכירים את מרכיבי העיצוב של טונאלה. את גג הזכוכית מחליפה ב'טריביוטו איטליה' צביעה שחורה למרכז הגג – לא החלטתי אם אני אוהב את זה או לא. ברמת אבזור זו חישוקי "21 (ב'ולוצ'ה' "20) נאים ומושחרים, צבע מרכב לחצאית המגן היוצר עיצוב ספורטיבי יותר, עיטורי הדגל האיטלקי על בתי המראות ואותם אהבתי פחות. התוצאה הכוללת מדגישה את הבסיס של סטלביו – נראה יותר גנרי ופחות ייחודי מאשר ג'וליה, אך ביחס לדגמי פנאי אחרים הוא נראה מצוין.הוא נראה גם גדול משמעותית מג'וליה. בסיס הגלגלים זהה (282 ס"מ), האורך גדול רק ב-4 ס"מ ל-469 ס"מ – אבל מפשק הסרנים רחב יותר והרוחב גדול באופן יחסי, 4 ס"מ ל-190 ס"מ. כמובן ומעל הכל, סטלביו גבוה משמעותית מג'וליה, ב-26 ס"מ ל-169 ס"מ.
נשאר במשפחה
גם סביבת נהג עודכנה באותו אופן, אבל המופע הכולל בדגם הנבחן מרשים יותר בגלל רמת האבזור הגבוהה יותר, הכוללת כאן תפרים אדומים נאים בריפוד העור הנאה ודיפון עור בסביבת הנהג. התוצאה מכובדת יותר, מודגשת במקומות אלה שאינם מרשימים ברמת האבזור הנמוכה יותר.גם כאן מחוונים מוקרנים חדשים, ובתצוגה הקלאסית מזכירים את מה שהיה בדגמי אלפא של שנות השבעים. אלה נאים אך (וכמו בג'וליה) חיוויים כמו של מד הדלק ומד החום שנראים נהדר דורשים הסתגלות להבנת התוכן. ניתן למקם באופן שונה פריטים מסוימים במחוונים (למשל, למקם את מד הטמפרטורה בימין במקום שמאל) וזה קצת מיותר.
ניתוק מערך הבטיחות קל יחסית ופעולתו (למעט חיישני הקרבה) פחות מטרידה מאשר בדגמים חדישים, גם כי מה ששונה לא מתבטל עם כל התנעה (אבל אלה תקני הבטיחות החדשים באירופה...).
צג המולטימדיה ("8.8) נראה קטן אף יותר מאשר בג'וליה וצפוף יותר; הצג זהה, הרכב גדול יותר. לפחות התפעול ידידותי יותר ביחס למקובל כיום. מיקום הצג ומבנה סביבת הנהג יוצרים קו נמוך יותר, לשדה ראייה משופר.
שדה הראייה נשכר בעיקר בגלל תנוחת הנהיגה הגבוהה, וכמובן מאליו המרחב כולו נרחב בהרבה מזה שבג'וליה. המושבים הנאים נוחים וכוללים אפשרות לכוון גם תמיכות צד. כיוון המראה האחורית קשה וגם הוא אינו עוזר לשדה הראייה הבינוני לאחור, מחיר עיצוב הקופה, ותמונת המצלמה קטנה מדי.
מאחור המרחב נאה, מרווח הראש נדיב, והישיבה הזקופה מוסיפה למרווח רגליים טוב.
נפח תא המטען, 525 ליטרים, גדול ביחס והוא נוח לטעינה.
המצערת והתגובה
מפרט המנוע ונתוני הביצועים מצהירים כי מדובר ברכב חזק, ויש לכך ביטוי ראוי בכביש. בזינוק מהמקום וגם בהאצות ביניים, במצב הרגיל, התגובה אינה חדה ונוצרת מעין השהיה עד שהמנוע נכנס לתחום האפקטיבי שלו. מעבר למצב הדינמי ישפר את תגובות המנוע/הילוכים/מצערת וזה גם מה שראוי לרכב זה.בהשוואה לג'וליה יחס ההעברה הסופי קצר יותר, ויחד עם צליל נוכח יותר, החוויה הכוללת מהנה יותר. פעולת התיבה במצב D מעט איטית, אך שילוב הילוכים באמצעות הפקדים הכסופים והמרהיבים מאחורי ההגה, משפר את הביצוע ואת החוויה.
צריכת הדלק של סטלביו לא התעלתה: 7.5 ק"מ/ל' ביום המבחן ובתוואי מאמץ, 10.5 ק"מ/ל' בשיוט נינוח.
בהרים שלנו
פער המשקל בין סטלביו (1755 ק"ג) לבין ג'וליה זניח, רק 20 ק"ג. פער ההתנהלות ביניהם בכביש המפותל – לא. סטלביו הגבוה בהרבה מגיב בפחות חדות, משנה כיוון קצת יותר בכבדות מאשר הסדאן שכה קרובה לו. במהירות נמוכה בעיר ניתן להרגיש כי עיקר ההנעה באה מאחור, אך במהירויות גבוהות בכבישים המעוקלים ההם, סטלביו נע במהירות מפנייה לפנייה, מפגין יכולת דינמית גבוהה הנוצרת על-ידי מכלולי השלדה וההנעה ומחוזקת על-ידי האחיזה הטובה שמעניקים הצמיגים המצוינים שמידותיהם מכוונים לכך (פירלי P-זירו, 255/40-21). בהשוואה לדגמי פנאי אחרים וכנדרש מרכב של אלפא, היכולת של סטלביו בכבישים האחרים מעולה וגם ההנאה אינה חסרה. הרכב גם נבלם היטב, וגם בעומס הוא שומר על יכולת גבוהה.
ברמת האבזור הזאת בולמים נשלטים-אלקטרונית, ובאלה, בין השאר, מצב רגיל/רך וספורטיבי/נוקשה בתוך מצב הניהוג הספורטיבי. המעבר לרך במצב זה חיוני, מכיוון שעם המצב הדינמי – השולט בתנודות המרכב באופן משופר – הרכב נוקשה, והדופן המאוד צנומה של הצמיג אינה מסייעת בספיגת מהמורות קטנות.
בכל אופן, גם במצב הרך סטלביו אינו מושלם בעיר, מטפל בשיבושים בינוניים וגדולים אך לא סופג אותם לגמרי, ולעתים גם חסר ריסון על גלי כביש.
גם בשבילים הרכב אינו נוח במיוחד, בייחוד כאשר שומרים על מהירות נמוכה; זו מצדה מתבקשת בגלל חלקי הספוילר הקדמי שהם נמוכים מדי וקצת מלחיצים.
הצעה נדירה
דגם הפנאי סטלביו גדול יותר ומיוחד פחות מאשר הסדאן ג'וליה, פונה וננהג באופן מלהיב פחות – אך פונה לקהל רחב יותר ומביא את יתרונות הקטגוריה הזו (מרחב, כניסה/יציאה, שדה ראייה, יעילות, בכל-זאת שבילים).בהשוואה לרוב המתחרים, לסטלביו ייחוד בעיצוב, ביכולת הדינמית, באופי ובניחוח הספורטיבי. סטלביו אינו עדכני במובנים מסוימים כמו דגמים ממש חדשים, אבל גם בכך יש קסם מיוחד.
בהשוואה לדגמים מקבילים של יצרני היוקרה הגרמניים, הרי סטלביו, למרות המחיר הלא-נמוך של 400,000 שקלים לרכב הנבחן, מביא יתרון קל בהספק ובאבזור. הבחירה בו היא יותר אמוציונאלית מרציונלית. אבל הי, זוהי דרכה של אלפא.
