משמעות הגודל
נדמה שבכל השקה של קאנטרימן, אנשי ב.מ.וו, הבעלים של מיני מאז 2000, מותחים את הגבולות, מזעזעים עוד קצת את האוהדים ואת עיתונאי הרכב הוותיקים, ומחזירים לדיון את השאלה האם מיני היא עדיין מיני. כי כמו עוד דברים רבים שמקורם בממלכה הבריטית, גם במיני ניגודים רבים וכפל משמעויות.
הדור השלישי של קאנטרימן, שהוצג ב-2023, עדיין כולל תאורה אחורית בהשראת הדגל הבריטי, אבל הוא נבנה לצד ב.מ.וו X1 ו-X2 במפעל בלייפציג, גרמניה. זה דגם ראשון של מיני שמיוצר בגרמניה, יש לו אותו בסיס גלגלים כמו להם (אותה זהות גם בדור הפורש). צג המדיה העגול שלו, בקוטר 24 ס"מ, כבר קרוב למידת החישוק במיני המקורית ("10; קטן רק ב-1.4 ס"מ!!!).
הדור השלישי של קאנטרימן הוא שוב הרכב הגדול של מיני – ונראה שהפעם לא ניסו שם להסתיר עובדה זאת אלא דווקא להדגיש אותה. עוברים ושבים תהו לגבי הרכב שנראה כמו מיני אבל הרבה יותר גדול. "מיני אינה מידות קטנות אלא ערכי מותג", יסבירו תמיד מנהלי פרויקט גרמניים מתורגלים...
מדגישים הופעה
במובן מסוים, הקאנטרימן נראה אפילו גדול מ-X1; אולי כי זה הרכב הגדול במותג הזה ולא אחד הקטנים שם. השינוי מדגיש לא רק את הגודל אלא נועד להביא מסר של חוסן, וזה שילוב שעבורי הוא קצת פחות מיני, אבל מתחבר לקווים העכשוויים שהוצגו בקופר החדשה.במיני שמרו על צורת הגג הייחודית אך הבליטו את מה שנראה כקופסה על הקורה האחורית ובכל מקרה מהווה מרכיב עיצובי ייחודי. הקווים מינימליסטיים ואנכיים יותר בייחוד מאחור. כאן גם ספוילר אחורי שחובר למסיטי אוויר על קצות השמשה כדי ליצור מבנה אווירודינמי. ואכן, מקדם הגרר מכובד ביותר לרכב פנאי, 0.26. גם יחידות התאורה הטרפזיות והסבכה החדשה תורמות למראה המגודל, וגם הן דורשות הסתגלות.
הרבה מספרים
קאנטרימן החדש, המוצע לראשונה גם בגרסה חשמלית, חולק עם ב.מ.וו X1 פלטפורמה שעברה עדכון מקיף (UKL2), ואותו בסיס גלגלים, 269 ס"מ, ארוך ב-2 ס"מ מקודמו. אבל הוא ארוך בהרבה, כעת 443 ס"מ לאחר שהתארך ב-13 ס"מ, ובשעה שרוחבו גדל ב-2 ס"מ ל-184 ס"מ, גובהו ממש צמח ל-166 ס"מ, תוספת של כמעט 10 ס"מ. נפח תא המטען 450 ליטרים, וגם המשקל אינו זעיר: 1620 ק"ג.לדגם החדש גרסאות בנזין (C),דיזל (D) וחשמל (E) בהנעה קדמית או כפולה, ברמות הספק רגילות או גבוהות (S ו-JCW). במנועי הבעירה הפנימית: טורבו-בנזין 1.5 ליטר 170 כ"ס, 2.0 ליטר 218 כ"ס וגם 300 כ"ס; פרט לאחרונה, בכולן מערך היברידי-מתון 48 וולט ובשתי החזקות הנעה כפולה; טורבו-דיזל 2.0 ליטר 163 כ"ס. בהנעה החשמלית: 204 כ"ס והנעה קדמית, 313 כ"ס והנעה כפולה. ייצור הגרסה ההיברידית-נטענת פסק.
בארץ משווקות שתי הגרסאות הפחות חזקות בבנזין ובחשמל. בגרסה החשמלית 204 כ״ס ו-25.5 קג״מ, האצה ל-100 קמ"ש ב-8.6 שניות ועד 170 קמ"ש. לסוללה 66.4 קוט"ש, הטווח המוצהר 447 ק"מ והספק הטעינה המהירה 130 קילוואט.
בגרסת הבנזין שנבחנה טורבו-בנזין 1.5 ליטר 3 צילינדרים המוכר לאחר עדכון, וזה כוללת כאמור מערך היברידי-מתון. הספק מנוע הבנזין 156 כ"ס (4700-6500 סל"ד) והמומנט 24.5 קג"מ (1500-4400 סל"ד) ואליו מצטרף מנוע חשמלי המייצר 20 כ"ס ו-5.6 קג"מ לתפוקה כוללת של 170 כ"ס ו-28.5 קג"מ. התיבה דו-מצמדית עם 7 הילוכים, ההנעה כאמור קדמית, וכל אלה מסדרים לקאנטרימן הזה האצה של 8.3 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 212 קמ"ש.
מיני קאנטרימן מוצע בשתי רמות אבזור בכל אחת מהגרסאות. ב׳קלאסיק׳ – 265,000 שקלים לבנזין; 310,000 שקלים לחשמלית – תאורת לד, חישוקי "18, תפעול חשמלי לדלת האחורי ולמושבים הקדמיים הכוללים עיסוי.
ברמת האבזור ׳פייבוריט׳ שנבחנה – 299,000 שקלים לבנזין; 335,000 שקלים לחשמלית – חישוקי "19, מצלמות היקפיות, גג זכוכית, מושבי ספורט.
ממיני למקסי
סביבת הנהג, הגם שמשמרת עקרונות מקודם וגם ממש מפעם, שונה ומאופיינית בקו מינימליסטי כמו זה שבקופר החדשה, ועיצובה מודגש אף יותר בגלל הממדים שגדלו. סביבת הנהג נראית מסיבית וחלקים רבים מרופדים בבד צבעוני. ביתי מסבירה לי שהבד דומה לזה שברמקולים הניידים האופנתיים של JBL. על הדיפון הקרנת תאורת אווירה עם תבניות מעניינות.העיצוב מאוד נקי ונאה, ורכיבים כמו פתחי האוורור האנכיים והמיוחדים וידיות הדלת הכסופות מדגישים אותו. שילובי הגוונים יוצרים סביבת נהג עם נופך יוקרתי, אך החומרים הממוחזרים אינם משדרים איכות נדרשת, והתחושה היא שמחתת למשטחי הדיפון אין הרבה.
במרכז בולט צג גדול, כיאה למיני הוא עגול ודקיק ונראה ממש כתקליטון, הוא יפה וכך חלק מהתצוגות שעליו. אלא שהרצון ליצור סביבת נהג מינימליסטית אינו עולה בקנה אחד עם המקסימליזם הנדרש בצגי המולטימדיה של היום. התוצאה מורכבת ויוצרת בעיות תפעוליות הפוגעות בחוויית הנהיגה. חלק גדול מהבעיה היא ההתעקשות של אנשי מיני כי צג אחד יאכלס הן את המחוונים והן את המערכות הנשלטות דרכו, ועם זאת לא להציע אפשרות לתפעול חיצוני.
אין כמעט מתגים למעט ארבעה לחצנים רבי-תפקודים במרכז: אחד סיבובי להתנעה; אחד לבורר ההילוכים שלטעמי זעיר מדי עבור מותג כיפי (למרות שהוא נוח לתפעול); ישנו כמובן בורר מצבי ה"חוויה" שמספרם מופרז ורובם ממוקד באווירה, בעיקר במראה שונה לתצוגה ולתאורה; מצב 'קרטינג', בפועל ספורט, הוא היחיד החורג באמת מוועדת קישוט וגם יעיל מאוד. בנוסף, כמובן, לתצוגה הולמת הוא מאפשר התאמה אישית במרכיבים משמעותיים כמו תגובות מנוע, הגה ובקרת יציבות, והוא גם היחיד שאיתו ניתן להציג את מד הסל"ד(!) שגם נראה כמו שצריך במותג שחקק על דגלו כיף מנהיגה. האם אנשי מיני שכחו שזו לא הגרסה החשמלית?
מעבר לתצוגות הקצת מקושקשות והעובדה שנדרש זמן ונגיעות מקריות כדי להבין איך להביא לצג את המחוונים המתבקשים, אחת הבעיות היא שממשקי הקישור לסלולר, למשל העלאת אפליקציית 'וויז', תתפוס את מרב התצוגה ותשאיר את מד המהירות הספרתי בקצה העליון של הצג. בפועל, היא תעלים את התצוגה שרציתם. ואם רציתם לראות באותו זמן הן את מחוונים מלאים עם מד סל"ד? אז רציתם.
בתחתית הצג נמצאים אייקונים השולטים בבקרת האקלים ובמערכת השמע אך הם קטנים, ולאצבע קשה לדייק במגע. בנוסף, המעבר לעברית של המערך שיבש דברים כמו תצוגת השעון והטמפרטורה החיצונית. איכשהו אלה דברים חשובים במשפחת שאולי, ולקח זמן להבין שהם מוצגים אחד על השני ואם נעבור לאנגלית התצוגה תהיה ברורה יותר. אחרי הכל בימים כה לוהטים זו לא החלטה פשוטה לצאת מהרכב הממוזג באזור ים המלח ולעשות עצירת קפה (אפילו אם זה במצוקי דרגות).
יש מרכיבים המזכירים את אופן התפעול העכשווי של ב.מ.וו בו מגע באזור מסוים יעלה את התפריט אליו הוא קשור. זה לא תמיד קורה באופן ברור ולפעמים מפעיל תכונות (עיסוי למשל) שנדרש מעט זמן להבין איך מכבים אותן. בין המושבים קופסה מקורית נאה לאחסון שאינה מאוד שימושית. לפחות תפעול כיסוי הגג נוח.
מערכות הבטיחות אינו מציקות יחסית, יש קיצור דרך לתיקון ההיגוי, אבל הבלימה העצמאית בנסיעה לאחור מפריעה בחניות ותמונת המצלמות ההיקפיות אינה תמיד מובנת. כמו תצוגת וויז, היא מתקשה להיות גדולה בצג העגול.
מושב הנהג נאה, נוח וקל לכיוון. תנוחת הנהיגה יחד עם סביבת הנהג יוצרת תחושה כי זה יותר רכב פנאי הדומה למתחרים, פחות מיני של מיני. על רקע הממדים המגודלים יחסית, בולט עוד יותר היעדרו של לוח מחוונים מול הנהג.
מאחור המרחב מספק בהחלט, עם מרווחי רגליים טובים מאוד ומרווח ראש טוב. שלא במפתיע זו מיני מרווחת בהרבה ממה שהכרנו. תא המטען מציע נפח מכובד, והוא שימושי ויעיל. הרצפה מעט גבוהה אך מתחת לה יש תא אחסון.
קווים ישרים
זו הגרסה הפחות חזקה של קאנטרימן, אבל כבר עם היציאה הראשונה מהמקום נראה שהצמיגים הקדמיים מתקשים להתמודד מול מלא המומנט הזמין ולא פעם מגניבים יללה; מנוע חשמלי עושה דברים כאלה. פעולת המנוע עם שלושת הצילינדרים נעימה והוא מבודד היטב בכל הקשור לרעשים ולרעידות. מנוע זה אינו מביא עמו אופי מיוחד, הוא גם לא שש לטפס במעלה הסל"ד, אך מאפשר ביצועים טובים. אלה אינם תזזיתיים או מאוד נמרצים, אבל הם בהחלט טובים. הרכב יכול לטפס בהחלטיות למהירויות גבוהות ומתפקד היטב גם תחת עומס.למנוע האפקטיבי מצטרפת תיבת הילוכים שפעולתה מאוד נעימה, עד כי קשה לחשוד בה שהיא דו-מצמדית. עם זאת מאכזב מאוד לגלות שאין כל אפשרות לתפעל אותה ידנית. הלו, אתם מיני, כן? יש רק מצב LOW (לחיצה שניה בבורר) שתאפשר בחירת הילוכים נמוכים יותר.
צריכת הדלק טובה מאוד לכלי שכזה; ביום המבחן שהיה לוהט ממש היא הגיעה ל-11.2 ק"מ/ל' ואילו בשיוט נינוח עמד על 15 ק"מ/ל'.
קטעים מעוקלים
נוחות הנסיעה אינה אחידה. הכיול הראשוני של הבולמים רך, ואלה סופגים היטב שיבושים קטנים ובינוניים, מוסיפים לאיכות הנסיעה פעולה שקטה. עם זאת, הספיגה אינה מתעלה על שיבושים גדולים בכלל, שקעים בפרט. לרכב הזה צמיגים בחתך נמוך (245/45-19), ועם דופן כזאת הם אינם מאוד עוזרים בטיפול במפגעים. מחוץ לעיר הרכב קצת זז מדי על ציר האורך ודבר זה מפריע לניהוג ולנוחות. רעשי הרוח מורגשים מאוד ולעיתים גם רעשי הכביש.בשבילים הנסיעה נעימה למדי, בייחוד כאשר התפריט שלהם אינו כולל בורות או אבנים גדולות מדי.
כניסה לכביש מתפתל מוכר ואהוב והקאנטרימן מפגין מיד שיש לו אופי ספורטיבי – מורגש יותר מאשר בדגמים קרובים, קצת פחות ממה שהיינו רוצים. הרכב נכנס לפנייה היטב גם אם נטיית החרטום להרחיב את קו העיקול כאשר המצערת לחוצה מדי גדולה מהצפוי. הרפיית המצערת תגרום להידוק קו חינני ומורגש.
התגובות להפניית גלגל ההגה הקטן זריזות ונכונות, אבל ההגה עצמו מעט קל מדי והתחושה מעט חסרה מדי. בעיה אחת היא שפנייה בעומס בעיקול משובש תוציא אותו משלוותו. לבלמים פעולה מאוד צפויה אך עצמתם אינה מרשימה.
מה שהנהג ירגיש הוא מה שב.מ.וו יצרה כעת, לא מה שמיני נתפסת בזיכרון מפעם: יותר רכב פנאי מגובש, מדוד ושקול של ב.מ.וו, פחות מכונית קטנה ועצבנית של מיני. זה לא רע – זה אחר. ועדיין, גם קאנטרימן יכול להעניק אותם רגעים שמעלים חיוך.
רציונל רגשי
מיני קאנטרימן החדש פונה לקהל רחב מאשר קודמו, מכוון לתחום בו היקף המכירות גדול יותר משמעותית. ככזה הוא מביא עמו מרחב פנים ראוי ושימושיות תואמת, אבזור נאה, ביצועים טובים למדי, נוחות סבירה ויכולת דינמית ראויה.זהו רכב פנאי קומפקטי שאינו זול – מחירו של הנבחן כאן 299,000 שקלים – אך הוא זול וחזק מאשר ב.מ.וו X1, למשל. מה שפחות מלהיב הוא בעובדה שבדגם זה, הגם ששייך למיני ונראה בהתאם, יש פחות מהחן ומהאופי המזוהים עם המותג ההוא. והרי מיני, מאז שקמה לתחייה ב-2000, מלכתחילה לא פנתה לשיקול המוסדר אלא לרגש.
