איכשהו עורכים וסגניהם נטו להיקשר למכוניות, ואת הפלונטר היה קשה להתיר. למען האמת זה גם שמר עלי כי היה ברור שעד שמכונית כזו תגיע אלי זה ילווה בבזבוז אנרגיה מיותר. שילוב התואר הרכב הפנוי במערכת, גרם לחשש שבעומס היתר התמידי בו אנו נמצאים מישהו תמיד ייזכר במשהו, ואוהד בוודאי יצטרך לצאת לצילומים בדיוק כשאני אהיה בדרך לים המלח. זאת גם אם פתחנו יומנים ותאמנו הכל שבועיים קודם. ואחרי הכל בכל רגע נתון יש בערך חמש מאות רכבים סינים חדשים שטרם הספקנו לבחון (וכן, אני מסתכן שעורך המגזין ייתן הרצאה על ההבדל בין דגם לגרסה [מתבקש ונדרש, אבל זה היה מחייב גיליון נפרד; העורך]).
הפתעה
לכן קצת הופתעתי כשמר אלגוב, יקיר העיירה הציורית חדרה, התקשר והציע שאקח את הרכב בשבוע הבא. מה כל כך דחוף? תמהתי. מסתבר שנותרו רק ימים ספורים לפני שהרכב יחזור ליבואן ואני טרם רשמתי דבר בספר הזיכרונות שלו. ידעתי שהוא קיים, הוא אפילו בילה אצלי פה ושם בחניה, בכל מיני החלפות רכבים.מהתהליך הזה אפילו למדתי שאני די מתעצבן מהזמן הארוך שלוקח לו להיכנס למצב "מונע" (READY) מהרגע שנכנסים ומשלבים ל־D. זה גורם לאי הבנות וללחיצות מיותרות שמעכבות את התהליך. תבינו, בניגוד לחדרה, כאן בתל אביב ענייני חניה הם עניין רגיש ואיש לא ימתין חצי דקה בסבלנות עד שכל המערכות יעלו והעימותים בין הנהג לדוושות ייפתרו.
איתמר הציע לברר עם אוהד שהכל תקין לאורך השבוע. התשובה הישראלית הייתה 'יהיה בסדר'. כנראה שהנורה האדומה הייתה צריכה להידלק כשהגעתי למערכת לאסוף את ה־MG וגיליתי שהיועצים לקחו אותו כדי להתענג על סניף מקדונלד האייקוני של פתח תקווה. החיים הטובים. לא נורא, יהיה לי כמעט שבוע שלם עם המכונית עד שאעבור לסינית הבאה.
הצלצול הלא גואל
כמובן ששנייה לפני שהרי אדום נשקפו מבעד לשמשה הגדולה של ה־4 הגיע הטלפון הצפוי מאוהד. בסוף הוא כן יצטרך את הרכב כדי להגיע לצילומים. עכשיו צריך לייצר את המפגש ומהר זה לא יקרה. אמנם נראה שמלוא משטרת ישראל על שלל הניידות והאופנועים נטשו את המפגינים בקפלן כדי לאבטח מסע אופניים בדרך מערד לעין בוקק, אבל לכו תיסעו מהר בעליות כשכל 20 שניות מגיחה מולכם ניידת... בינתיים אלגוב כבר הגיע למרכז, ונהנה מהאזעקה שפוקדת אחת ליומיים שלושה את אזורנו. יום שלישי, פעמיים כי טוב, אז שלחו שלושה טילים (אחד ליתר ביטחון).הלופ
הסיבה שנסעתי לכיוון ים המלח לא הייתה רק המצב הביטחוני המעורער בצפון והאישה הדואגת (אם כי זו סיבה לא רעה), אלא העובדה שמדובר בגרסת טווח ארוך שכבר הוכיחה את עצמה. בדרך כלל עם רכבים חשמליים נמנעתי מה"לופ" הזה שהינו כנראה הוותיק בתולדות מבחני הרכב של אוטו. הסיבה ברורה: עם שפע עליות, ירידות, פניות, האצות לצורך עקיפה וכבישים דינמיים המסלול נוטה לאמץ את חטיבת הכוח ולקצר את הטווח באופן שיהפוך את חרדת הטווח להתקף חרדה אמיתי. וכאשר באזור הנידח פחות עמדות מהירות מאשר בצפון, ולמרות שהמצב שופר השנה, זה הופך למבחן מתוח למדי. אבל הפעם ידעתי שלרכב טווח נאה, וכי אני משוחרר מבדיקתו במסלול שגרתי יותר.
על הדרך
הכניסה לרכב שכבר בילה כמה חודשים בשמש נתנה תחילה רושם שהוא התיישן. אבל הרוב נובע מהגוונים הכהים של סביבת הנהג שיוצרת תחושה קצת מיושנת וסגפנית. במושבים חסרה לי אפשרות לכיוון קשיחות גב, וגם תנוחת הנהיגה עבור נמוך כמוני אינה מושלמת (הדוושות קצת קרובות מדי). והמזגן? זה בכלל סיפור. קשה למנן את עוצמת הקירור ורוב הזמן הוא פשוט מקפיא עד שאני נאלץ לסגור פתחי אוורור בימים חמימים.מאחורי ההגה שוב הסתבר כי ביחס לתוצרת סין הנדסת האנוש ברורה יותר, ועדיין כאחד שאוהב לשחק במצבי הניהוג ובפרטים אחרים הייתי שמח לאייקונים במידה יותר גדולה שניתן לשנות בקלות בזמן נהיגה. וגם למעבר קל יותר לאזור האקלים כששיקוף הסלולר מחובר (למרבה הצער עם כבל).
עם 250 כ"ס ה־4 בהחלט זריזה והמכונית העממית מפתיעה אותי מחדש בתחושת הקלילות ובכך שהיא יכולה להציע הנאה מנהיגה, עם אפשרות למנן את פסיעת האחוריים בעזרת המצערת. שינויי המשקל, כיול וכמובן מידת הצמיגים אומרים שהיא עושה זאת באופן פחות עצבני מאשר בדגם הרגיל וזה טוב. אם תגזימו במשחק כשהבקרה מנותקת היא תעניש בהפחתת כוח דרמטית (עד שנוגעים בבלם). לחוסר הדיוק וההדרגתיות בבלמים לוקח לי קצת זמן להתרגל (זה מפריע ביחוד בעיר). אולי בגלל שהגעתי ל־MG ממכונית סלון של ג'נסיס בלטו רעשי הכביש והרוח והנוחות בעיר לא הרשימה.
עמד במבחן?
נו, אז האם הצלחתי בלופ הדרומי? כן ולא. לרוב אני מוסיף עוד כמה כבישים מאתגרים באזור לבחינת הניהוג, כאן ויתרתי על רובם, ובדרך השתדלתי שלא להגזים בהאצות. בעיה מסוימת הייתה שבעמדות מהירות ניתן לטעון עד ל־97% סוללה, ובכך שמיקום עמדת הטעינה וסידורים קודמים גבו ממני עוד 29 ק"מ לא משמעותיים ובכל זאת. הגעתי לערד אחרי 245 ק"מ עם 29% סוללה אחרי נהיגה שהייתה מתונה מאשר בדגמי בנזין גם בגלל תנאי הדרך ואותו מרוץ אופניים. ברור שהתחברתי לעמדה (וראיתי שוב שבעמדת 180 קילוואט ה־4 הסתפקה בהספק מתון של כ־80 קילוואט).אבל צריך לזכור שערד גבוהה מפני הים, כך שהדרך חזרה לתל אביב (שבעצמה התארכה קצת) גזלה 30% סוללה. זה אומר שאם הייתי יוצא עם 100% הייתי מצליח לגמוע את 391 הק"מ שנרשמו, גם אם זה היה מבחן אומץ. הצריכה הכללית בסוף היום הייתה 5.5 ק"מ/קוט"ש ובהתחשב בגודל סוללה נטו של 74.4 קוט"ש (77 קוט"ש ברוטו), זה אומר 411 ק"מ. בהחלט נאה ביחס למעללי היום, לקצב וגם לרכב במחיר כזה.
נסועה כוללת – 20,256 ק"מ
נסועה בנובמבר – 2717 ק"מ
צריכה ממוצעת – 5.4 ק"מ/קוט"ש
צריכה ממוצעת החודש – 5.6 ק"מ/קוט"ש
סך מילוי סוללה החודש – 6.48
פעמים ממוצע טווח החודש – 419 (סוללה מלאה)
