זו שבארונה זהה לזו האוניברסלית/גנרית של בלם החניה אצל יצרני אירופה/יפן/קוריאה מזה עשרות שנים; ובקיצור: ידית. היא צריכה להיות עשויה היטב, ממוקמת נכון, לתפקד כנדרש — ולא צריך יותר. ואותה גישה, מי כמוכם יודעים, מובילה בדגמי סיאט אחרים כמו־גם באלה של סקודה ופולקסווגן, החברות באותה קבוצה. הסיבה פשוטה: כך צריך לעשות דברים.
זו שב־C3 מעוצבת באופן ייחודי, עשויה חומר בוהק, מתכתבת עם בורר ההילוכים, ומהווה חלק מעיצוב לא שגרתי בסביבתה, ומנסה ליצור עוד משהו (התאמה לכף היד, במקרה הזה), ומבטאת גישה האומרת: אם אפשר, רצוי מקורי — מה שצריך, אבל עם יותר.
גישה שונה זו לעשיית רכב מצאה ביטוי במהלך המבחן שעשינו לשני הדגמים האלה; המרכיבים הבסיסיים דומים — התוצאה הסופית רחוקה.
המרכיבים הבסיסיים
שני דגמים אלה של רכב פנאי קטן (B-SUV) הם מהפירות האחרונים לחריצות היתירה שהפגינו יצרני הרכב האירופאים למילוי שורות בסגמנט זה; סיאט וסיטרואן הציגו אותם ב־2017 ושניהם מבוססים על הסופרמיני החדש של כל אחד מהם, שהוצג בערך שנה קודם, מצידו יושב על רצפה חדשה ומתקדמת.
הפער בין בסיסי הגלגלים לא מאוד רחוק, 4 ס"מ (לארונה 256.5 ס"מ, ל־C3 איירקרוס 260.5 ס"מ), ואילו פערי האורך והרוחב הם של ס"מ־שניים; השוני העיקרי: ארונה נמוך מ־C3 איירקרוס ב־8 ס"מ לערך. לשני הדגמים מנוע טורבו־בנזין 3 צילינדרים בנפח ובהספקים קרובים: 1.0 ליטר בארונה המייצר 115 כ"ס, 1.2 ליטר ב־C3 איירקרוס המייצר 110 כ"ס, ולשניהם תיבה אוטומטית; השוני העיקרי: לארונה דו־מצמדית 7 הילוכים, ל־C3 איירקרוס אוטומטית 6 הילוכים.
מחיר סיאט ארונה 1.0 ליטר נע בין 111,000 שקלים ('סטייל'), ל־121,000 שקלים (FR); רכב המבחן היה ברמת הגימור הבכירה, וצויד בתאורת לד מלאה מלפנים (4000 שקלים). האחריות לשנתיים וניתנת להארכה ל־3 שנים בתוספת של 1000 שקלים.
מחיר C3 איירקרוס הוא 119,000 שקלים ל'FEEL' ו־122,000 שקלים ל'SHINE' ברכב המבחן. האחריות היא ל־5 שנים או 120,000 ק"מ.
ההופעה
וכל אותו עניין של השוני בין ידיות בלם החנייה מתחיל כבר בעיצוב החיצוני. סיאט ארונה מעוצב באופן נקי עם קווים ברורים, חדים, הפרופורציות שלו מצוינות ולמרות שהוא קרוב מדי בהופעתו לאיביזה, ההופעה שלו עושה עבודה, בייחוד בהדגשת אופי דינמי.
מול המינימליזם של ההכרחי, המציין כאמור את ארונה, עם C3 איירקרוס לא וויתרו בסיטרואן על כל אופציה לייחוד, שוני, מקוריות או משיכה — שלושה מערכי כונסים, צבירי פנסים לאורך ובריבוע, משיכות הצבע השונה בבתי הפנסים, במראות ובמסילות הגג, משטח הצבע הייחודי בין קורה C לקצה הרכב, סוללת המפלטים הכבירה מאחור, ואפילו הקווים העיליים של הפגוש שם. והכל עשוי בעגלגלות יתירה, היוצרת מופע המשלב חביבות אישית ואישיות חביבה. וכמובן. כשם שזה יכול מקסים בעיני מתבוננים, כך זה יכול להיות יותר מדי בעיני צופים אחרים.
אותו אופי שונה של עיצוב חודר פנימה, לסביבת הנהג, ושומר על אותם מאפיינים. מה שיש בארונה הוא עיצוב נקי, מאוד, הנדסת אנוש לתפארת, יעילות גבוהה ואיכות חומרים והרכבה בצד הגבוה של הסקלה, ונגיעות FR באדום מעניקות ערך מוסף אלגנטי. וזהו. ב־ C3 איירקרוס עיצוב שהושקע בו רבות כדי שיהיה שונה ומקורי, ואכן — הוא כזה ואף מרהיב. אבל, כל זה בא עם תשלום של הנדסת אנוש לא מוצלחת תמיד (כמו התלות בתפריטי מסך המגע המעוצב לתפארת). בנוסף, וזה נסלח פחות, הגימור לא מושלם (קצוות חדים ב"משקפיים" שמעל המחוונים, למשל) או התאמה בינונית (דלת תא הכפפות, לדוגמה).
בחינת ממשקי השימוש מעלה מספר ממצאים: מול מושב הנהג בארונה — השוקע מדי בחלקו האחורי של הבסיס ואינו נוח בגלל מסעד קעור מדי — מציע ה־C3 מושב תומך ומוצק בהרבה; הראות ללוח המחוונים בארונה טובה יותר; המראות של ה־C3 עדיפות משמעותית; תנוחת הנהיגה ב־C3 טובה יותר (לא בפער גדול); איכות בד הריפוד זהה לדעתו של אחד, עדיפה ב־C3 לדעתו של אחר.
מרחב הפנים בארונה לא מתעלה. מרווח הראש סביר, ומנהרת ההינע גבוהה ובולטת מדי עבור הנוסע במרכז. מרווחי הברכיים/כפות רגליים מספקים בהחלט. לאיירקרוס מרכיבי מיניוואן שימושיים; מרווח הראש מעולה, מרווחי הברכיים מספקים, מנהרת ההינע עדיפה — ובעיקר: ניתן לכוון את המושב, המסעד ובהתאם גם את המרווחים.
תא המטען בארונה עשוי ברמה גבוהה ביותר, יש לו ווי חיבור יעילים הוא גדול וקל לפתוח ממנו את המושבים. זה שבאיירקרוס גדול, יש לו קומה נוספת ושימושית, הוא משוכלל — אבל הפלסטיק סביב דק ולא נעים.
ברחובות, בכבישים, בשביל
המנוע כאמור דומה, אבל הפער בין שני המנועים גדול בהרבה ממה שהמספרים מספרים; המנוע של ארונה נשמע יותר, הצליל ספורטיבי באופי, אבל זה לא רק הצליל, אלא ביצועים שהם טובים בהרבה: בהשוואה סטרילית במשטח, אין אפילו תחרות בזינוק, בהאצות ביניים הפערים קטנים יותר אבל נוכחים תמיד, ולנתונים העדיפים של המנוע מצטרפת פעולת התיבה הדו־מצמדית שמשלבת ומגיבה באופן מיידי וחד הרבה יותר.
לא פעם היה מפתיע לגלות באיזו קלות המנוע/הילוכים מביאים את הארונה (ואותנו) בכביש 6 לאזורי מהירות שלא ממש רצינו להיות בהם. וזה מנוע של ליטר, כן? ההפרשים בכביש בפועל קטנים יותר, אבל הארונה מעניק סוג של ביטחון בביצועים תחת עומס שהאיירקרוס לא. וכן, מנוע זה מעניק גם ערך מוסף למי שאוהב תגובה חדה וביצועים חינניים.
המנוע/הילוכים באיירקרוס פעלו בנינוחות, סיפקו כל מה שצריך (וקצת יותר), ואם הצליל הספורטיבי של הארונה לא עושה לכם את זה — המנוע של האיירקרוס עדיף עליו ברמת השקט שהוא מציע. הביצועים שלו כאמור סבירים ומספקים, ורק חסרי מנוח ימצאו כי התיבה אינה חדה ומגיבה במיידיות של הרף עין (או משהו כזה).
נוחות הנסיעה של האיירקרוס עדיפה בעיר. הכיול הרך יותר של הבולמים מסדר כושר ספיגה עדיף מזה שיש לארונה, שהכיול אצלו קשיח יותר. כתוצאה מכך, הוא נוקשה וחד יותר על שיבושים וב־50 קמ"ש גם יוצר יותר וויברציות. כדי לסבך את העניינים, הארונה לא רק שמשתפר במהירות עירונית גבוהה, אלא גם טוב אז (ממש בקצת) מהאיירקרוס בתחום רעשי הכביש.
בכבישים הבין־עירוניים, נוחות הנסיעה בסיאט ב־80 קמ"ש בסדר ומשתפרת רק ב־120 קמ"ש. בנוסף, הרכב זז במעט על ציר הרוחב, ורוטט מאחור גם ב־80 קמ"ש. הסיטרואן, שהוא מעט רך יותר, זז מאחור קצת יותר מעלה/מטה. בתחום איכות הנסיעה, האיירקרוס עדיף, מכיוון שלמרות שרעש הרוח בארונה מעט נמוך יותר, רעשי המנוע והכביש נוכחים יותר, ויחד עם נוחות עדיפה בהתנהלות בין־עירונית, התוצאה הכוללת היא יתרון של האיירקרוס.
היכולת הדינמית של השניים מבטיחה רמת ביטחון ראויה בכבישים מתפתלים, גם בנהיגה תחת עומס. עם ארונה, נהיגה כזו ובכבישים כאלה, בזכות כיול המתלים הנ"ל, חביבה יותר. ההגה, שהוא קל מדי במהירות עירונית, סביר בבינונית. האיירקרוס, על מתלים הרכים, אינו מושך לנהיגה כזו, וההגה הצמיגי ממש לא עוזר. היכולת לכשעצמה טובה ממה שמעניקה התחושה.
על שבילי טיולים וקצת יותר, ארונה טוב מאיירקרוס עד 20 קמ"ש, מכיוון שזה האחרון רוטט מדי במהירות כזו. מנגד, במהירויות 40-50 קמ"ש, האיירקרוס עדיף באופן מוחשי יותר וממש בסדר לכשעצמו.
שורות תחתונות
סיאט ארונה רושם לזכותו עיצוב סולידי בחוץ ובפנים, סביבת נהג עשויה היטב עם הנדסת אנוש טובה, יחידת כוח משובחת, נוחות נסיעה סבירה בעיר וטובה מחוצה לה, יכולת דינמית מחודדת וכושר תנועה נאה בשבילים. לחובתו מושב לא מוצלח, מרחב בינוני מאחור, נוקשות יתר בנסיעה בעיר — ובעיקר: איכות נסיעה טובה מעט פחות.
סיטרואן C3 איירקרוס מביא עימו עיצוב מקורי בחוץ, סביבת נהג מרהיבה בפנים, מושב מצוין, מרחב מוצלח מאחור ושימושיות רבה — ובעיקר: נוחות ואיכות נסיעה טובות מאלה שמציע ארונה, יחד עם כישורי שביל עדיפים. מעבר למכונית עצמה, יש ל־C3 יתרון מוחשי בדמות חמש שנות אחריות מול שנתיים לארונה (או שלוש בתוספת 1000 שקלים). לחובתו הנדסת אנוש וגימור עם פשלות פה ושם (בקטנה), והגה לא מוצלח.
אז מי עדיף? מי שמעדיף הופעה סולידית ואיכותית, יחידת כוח משובחת ותחושה מחודדת יותר בנהיגה, גם בפניות, ימצא את ארונה כרכב המתאים לו. מי שישמח בהופעה מקורית וגם עליזה בחוץ, סביבת נהג שהיא חגיגה לעין בפנים (לא תמיד למגע), רכות ואיכות נסיעה עדיפות, גם בשבילים, יעדיף את סיטרואן C3 איירקרוס מבין השניים. ועניין אחרון: מחיר C3 איירקרוס ברמת הגימור הגבוהה ירד ל־122,000 שקלים, כך שגם התמורה השתפרה (ולא במעט).
אנחנו? גם בגלל מקדם החגיגה שמביא עימו האיירקרוס, גם בגלל איכות הנסיעה, העדפנו את ההצעה שלו. אבל זה הטעם וההעדפות שלנו בהקשר הזה.
