עניין ידוע זה מצוין בפעם־המי־יודע־כמה באוטו, לא כדי להדגיש (בפעם־המי־יודע־כמה באוטו) את העובדה שראב4 היה הראשון (1994), אלא כדי לציין כי מרצדס עסקה בכך כבר בפרוץ הניינטיז.
כך שהיא לא הייתה ראשונה בכלל, אבל כן חלוצה בין מותגי היוקרה, כאשר הציגה ב־1997 את ML. הוא עדיין היה מחויב לשטח, עם שלדת סולם, אבל המתלים היו נפרדים. ב.מ.וו הציגה את X5 שנתיים אחרי, ללא כל "מחויבות" לשטח, מבססת אותו על סדרה 5 עם הנעה כפולה (ששירתה את הסטיישן). וולוו לא איחרה בהרבה, וב־2002 הציגה את הצעתה לרכב פנאי גדול, וולוו XC90.
עם שנת 2020
ב.מ.וו הציגה את הדור הרביעי של ב.מ.וו X5 ב־2018, מבוסס על רצפת CLAR, גם עם שבעה מקומות. מעבר לגרסאות בנזין (340 ו־462 כ"ס) ודיזל (265 ו־400 כ"ס), גם גרסת כלאיים־נטענת (390 כ"ס, 50 ק"מ) וגם M (600 וגם 625 כ"ס) — ולכולן תיבה אחת (אוטומטית 8 הילוכים) והנעה אחת (כפולה). בין האופציות: חבילת שטח עם קפיצי אוויר, נעילת דיפרנציאל אחורי, היגוי אחורי. בסביבת הנהג 2 מסכי "12.3, אבזור מותרות עשיר, ובבטיחות גם נהיגה אוטונומית בפקקים, כולל מרכוז נתיב ונסיעה אוטונומית לאחור ל־50 מטרים.
וולוו הציגה את הדור השני של XC90 ב־2014 על רצפת SPA, יש לו אופציה לשבעה מקומות, וב־2018 עבר מתיחת פנים. ל־XC90 רק מנועי 2.0 ליטר מוגדשים — דיזל אחד (235 כ"ס), ובנזין אחד בגרסאות 250 כ"ס, 310 כ"ס (בתוספת מגדש־על) ו־407 כ"ס (היברידי־נטען, ל־40 ק"מ). התיבה בכל הגרסאות אוטומטית 8 הילוכים, וההנעה קדמית או כפולה לפי הגרסה. במתיחת הפנים נוספה מערכת היברידית מתונה (48 וולט), וגם בלימה אוטומטית בצמתים והפעלתה עם זיהוי תאונה. הדגם מאופיין במסך ניצב "9, אבזור עשיר וציונים סופר־גבוהים במבחני הבטיחות.
מרצדס השיקה את הדור הרביעי של רכב הפנאי הגדול ב־2018, הפעם בשם מרצדס GLE (בקודם עדיין ML), יושב על רצפת MHA וארוך משמעותית מקודמו, עם אופציה לשבעה מושבים. ל־GLE מנועי בנזין ודיזל ב־2.0 ליטר (258 כ"ס ו־245 כ"ס), ב־3.0 ליטר (367 כ"ס ו־330 כ"ס), גם GLE53 (435 כ"ס) וגם GLE63 S (571 כ"ס) — לתיבה 9 הילוכים וההנעה כפולה. בין השאר, בנוסף לקפיצי מתכת ואוויר רגילים, לרכב קפיצי אוויר עם פיקוד נפרד לכל אחד, עם מצבי הגבהה (סלעים) וניעור (חול). בסביבת הנהג 2 מסכי "12.3, ובמערכות הבטיחות גם מרכוז בנתיב וזיהוי "פקק רפאים".
מה שקיבלנו
ב.מ.וו שיגרה את X5 בגרסתו ההיברידית 45e — מנוע בנזין מוגדש בנפח 3.0 ל', 394 כ"ס, 61.2 קג"מ — וברמת הגימור 'M ספורט'; המחיר: 664,000 שקלים. גם וולוו התייצב בגרסתו ההיברידית T8 — מנוע בנזין מוגדש (על+טורבו) בנפח 2.0 ל', 407 כ"ס, 65.3 קג"מ — וברמת הגימור 'אינסקריפשן'; המחיר: 600,000 שקלים — היחיד כאן עם 7 מקומות. מרצדס שלחה את GLE בגרסת דיזל 350d — מנוע מוגדש בנפח 3.0 ל', 272 כ"ס, 61.1 קג"מ — ברמת הגימור 'פרמיום'; המחיר: 670,000 שקלים.
הופעה, עיצוב
לדעת כולנו, ככל שמדובר בעיצוב, וולוו הוא המוצלח ביותר, בזכות הופעה מקורית וקווים מושכים. ב.מ.וו נראה שגרתי יחסית, ולמרות השינויים שעבר ואיפור M, הוא נראה יותר רכב פנאי גנרי, פחות משהו מקורי (כן, אנחנו יודעים שזה בכוונה). לטעמנו, המרצדס נראה הפחות נאה בחבורה, אבל המופע היותר "גס" שלו, משדר "קשיחות־שטח", גם בזכות קשתות גלגלים מושחרות ובעיקר דרך השבכה הבוטה.
סביבת נהג
גם בפנים, בוולוו סביבת הנהג הנאה והמקורית ביותר, ובנוסף לכך היא גם המהודרת ביותר למראה. החומרים איכותיים, אך ישנם פספוסים קלים בגימור והוא היחיד שקרקש לפרקים. מושב הנהג הוא הטוב ביותר לדעת הרוב, והתצוגה העילית מעולה. הנדסת האנוש היא הפחות מוצלחת כאן: יותר מדי פעולות מחויבות במעבר דרך המסך (המצוין); שילוב ההילוכים לא מוצלח — הן בתפעול הבורר, הן במצבו הידני.
ב.מ.וו מותיר את הרושם האיכותי ביותר, עם חומרים מעולים, הרכבה מצוינת — ויש גם פאולים: לחצנים אחדים מעט זולים למגע, נרשמו מספר פספוסים בגימור. מושב הנהג מוצלח מאוד למרות בסיס שוקע, ואחד מאיתנו העדיף אותו. הנדסת האנוש היא הטובה ביותר כאן — גם בזכות העיצוב הידידותי שהוא גם הפחות ייחודי כאן.
במרצדס החומרים איכותיים כנדרש, אך התחושה היא שהם פחות מתעלים מאלה שבכלים האחרים. מנגד, איכות ההרכבה טובה ולא נמצאו כל פספוסים בגימור. המסכים משתלטים על סביבת הנהג, מה שיוצר מופע עדכני, אך העיצוב נראה מעט גס ובסיסי בהשוואה לזה שבאחרים.
מאחור
מרצדס הוא המרווח ביותר ובאופן משמעותי, עם מרווחי ברכיים וכפות רגליים עדיפים. המושב בוולוו הוא הנוח ביותר, אך הוא מחולק לשלושה — מצוין לכולם, פחות מוצלח לשניים, שיהיו מעט קרובים לדלתות; מנהרת ההינע הגבוהה בוולוו מפריעה מעט במרכז. מרחב הפנים בב.מ.וו ממש בסדר, עם מרווחי ברכיים טובים, אבל המקום במרכז לא משהו. מאחור, לב.מ.וו ולוולוו גם בקרת אקלים מפוצלת וגם ארבעה פתחי מיזוג, בשעה שלמרצדס אין בקרת אקלים ויש רק שני פתחי מיזוג. מבין השלושה, לוולוו חלון הגג הקטן יותר.
וולוו, עם שורת מושבים שלישית, מציע מבנה מצוין — עם מרחב מוצלח, מרווחים ממש טובים לילדים (ובמגבלות זמן נסיעה, גם למבוגרים), ושפע טובין הכולל פתחי מיזוג, מחזיקי כוסות ותאי אחסון.
תא מטען
לכל השלושה תאי מטען גדולים ומרווחים, אפשרות להגדלתם באמצעות השטחת מושבים קלה לביצוע, שפע אבזור — תפעול חשמלי, שקעי 12 וולט, ווי תליה, ווי עיגון, תאורה וכו'. וולוו מפסיד נקודות מכיוון שאין בו מקום ייעודי לאחסון הכיסוי הנגלל; ב.מ.וו מרוויח מכיוון שהדלת האחורית מפוצלת, להטענה ולפריקה קלות יותר, וגם לישיבה (פיקניק וכזה).
מנועים, תיבות, צריכה
מנוע הדיזל של המרצדס הוא הפחות חזק כאן, אבל המומנט שלו הוא ברמה של שני המנועים האחרים. אז כן, בהשוואת האצות במסלול סטרילי, וסטרילי זה צו השעה, הוא מאחור, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם: לא רק ש־6.6 שניות ל־100 קמ"ש זה ממש לא רע — 5.6 שניות לב.מ.וו ולוולוו — אלא שאין בעיה להאיץ אותו בעלייה ממושכת גם למקומות שבהם תיפרדו מהרישיון לזמן רב. והכי חשוב: ממש אין בעיה לעקוף אתו בקלות ובמיידית גם תחת עומס כבד. ראוי לציון: הוא מטפס לסל"ד גבוה יחסית כאילו היה מנוע בנזין, ובהאצות הביניים התגובה המיידית של המרצדס עדיפה אפילו בשנייה־שתיים הראשונות. אכן, 61.1 קג"מ ב־1200 סל"ד נותנים עבודה, תשעה הילוכים זה סידור טוב.
שני המנועים האחרים, נכון יותר המערכות ההיברידיות השונות, קרובים בנתוני ההספק וכאמור זהים בנתוני ההאצה. לטובת הפרוטוקול נציין כי באותה האצה הוולוו מקדים את הב.מ.וו במעט, אך לקראת סוף המסלול הב.מ.וו עוקף אותו במעט. היתרון הגדול של המנוע בב.מ.וו הוא באופן הפעולה שלו (ראו איכות נסיעה) שהוא נעים מזה של הוולוו. הביצועים ממש מרשימים ומושגים בקלות כמעט מופרכת (בהינתן משקל הכלים, 2.25-2.5 טון), וכישורי העקיפה בעומסים הקשים ביותר משובחים ביותר.
תיבות ההילוכים בשלושת הכלים הנבחנים, פועלות כמו שצריך: מגיבות מהר, משלבות חלק, מהירות בפעולה. התפעול הידני בשני הכלים הגרמניים טוב, זה שבוולוו פחות: הבורר נע ימינה/שמאלה, לא נוח ליד ואין פקדים מאחורי ההגה.
צריכת דלק. למרצדס, באופן לא מפתיע בהינתן מנוע הדיזל, נתון צריכה עדיף של 9.9 ק"מ לליטר. ב.מ.וו אחריו ובהפרש למרות המרכיב ההיברידי, 7.7 ק"מ לליטר; וולוו השלישי, בהפרש קטן מקודמו, עם 7.4 ק"מ לליטר.
נוחות ואיכות נסיעה
בעיר, הוולוו הוא שהעניק את נוחות הנסיעה הטובה ביותר לנהג ולנוסעים. שני היה מרצדס, עם טיפול נאה ברפרטואר המרעין בישין המקשט את האספלט המוניציפלי. ב.מ.וו — היחיד עם חישוקי "21 — התקשה מעט יותר מהם בטיפול בשיבושים קשים ובריכוך פסי האטה עוינים.
מחוץ לעיר, בכבישים עם אספלט בינוני ומטה, התוצאות סבוכות יותר. ב.מ.וו מתנדנד מעט במצב 'רגיל', מרסן עצמו היטב במצב 'ספורט', ובמצב זה משכך היטב את פעולת המרכב על גלי כביש ובכלל מנפק נוחות נסיעה מצוינת. לעיתים נדירות מעט רוטט וזז במצב 'ספורט'. יצוין כי מושב הנהג משנה תמיכת־צד במעבר בין מצבים.
וולוו במצב 'רגיל' מעט פחות רוטט וזז מאשר הב.מ.וו, אך פחות טוב מהאחרון כשהוא ב'ספורט'. הוא התמודד טוב פחות מהשניים האחרים מול (מעל) שיבושים קשים, ונע באופן מורגש מדי על ציר האורך בגלל זוויות גלגול שהיו הבולטות ביותר כאן.
המרצדס העניק נוחות נסיעה בהחלט טובה. הוא רוכן פחות מהוולוו (וקצת יותר מהב.מ.וו) אבל הוא זז קצת פחות מהב.מ.וו במצב רגיל, עם יכולת מעט עדיפה על שיבושים קטנים. על שיבושים גסים הוא היה טוב פחות מהב.מ.וו, טוב יותר מהוולוו.
בכל הקשור לאיכות הנסיעה, ב.מ.וו עדיף — הן בעיר והן מחוצה לה; הוא המעודן והשקט ביותר, כולל רעשי רוח וצמיגים, וכך גם צליל המנוע שלו, וכאשר זה נשמע הוא גם הנעים ביותר. המנוע בוולוו, מנגד, רועש יחסית תחת עומס והצליל שלו מוצלח פחות. בנוסף, הרכב פחות מעודן מהאחרים, פעולת המתלים נשמעת מדי, גם בעיר, ורעשי הרוח והכביש שלו בולטים מאלה של האחרים. איכות הנסיעה במרצדס ממש בסדר, ולמרות מהותו הדיזלית, המנוע הזה פועל באופן חלק ושקט, והטיפול ברעשי הרוח והכביש בהחלט ראוי.
התנהגות
ראשית, רכב פנאי אינו מיועד, מעצם מבנהו, להתעלות בתחום הדינמי; שנית, בגלל זה הוא לא יכול להיות מרכיב במרשם להנאה בנהיגה; שלישית, שני היצרנים הגרמניים לא שמים על קביעות אלה, ומייצרים גרסאות ביצועים מסחררות (M, AMG); רביעית, רכב פנאי חייב להצטיין, כמו כולם, בתחום זה, בגלל הקשר לבטיחות אקטיבית; חמישית, לכל הדגמים כאן יכולת דינמית שהיא גבוהה, ובהרבה מאוד, ממה שהמשפחה בפנים תקבל, ממה שהמשטרה בחוץ תאשר.
ובכל זאת. לב.מ.וו היכולת הדינמית הטובה ביותר כאן בזכות התנהגות נכונה תחת עומס, ריסון מרכב עדיף, וההגה הטוב ביותר. הוא, בעיקר, מעניק תחושה של "יחידה אחת" גם כאשר דוחפים אותו מעל ומעבר. מרצדס קרוב מאוד, עם ריסון טוב של המרכב, והגה בסדר לרוב, צמיגי לעיתים. וולוו הוא הפחות טוב כאן, בגלל תת־היגוי תחת עומס, זוויות גלגול בולטות, ריסון לא מושלם, וההגה הפחות טוב, עם שטח מת גדול מדי שבקצהו פעולה חדה מדי.
הבלמים של כולם חזקים כנדרש, אבל המערכת שבמרצדס היא הטובה כאן ובהפרש. השתיים האחרות, בגלל שהן משרתות את המערכת ההיברידית באמצעות בלימה רגנרטיבית, מוצלחות פחות, זו שבב.מ.וו מעט טובה יותר.
רכב פנאי בשבילים
רכב פנאי מיועד להרחיב את מעטפת השימוש במכונית, להעניק אופציות נוספות של תנועה מעבר לכביש ולא רק על שביל ממש כבוש. למרות מערכות תומכות בתוואי שטח מעט מאתגר, גם בגלל הצמיגים, בדקנו את השלושה בשבילים שהם מעבר ליכולתן של מכוניות נוסעים, אבל רק בהם. בתפריט: מעברי מים, חריצים ושינויי גובה, אבנים שתולות וזרועות. אלה אמורים לאפשר למשפחה להגיע לנקודות תצפית רחוקות יותר, לאתרי פיקניק מעניינים יותר, לאפשר טיול נרחב יותר בשטח.
ב.מ.וו היה עדיף על־פני המרצדס — הוא שקט ממנו, ובכל הקשור לנוחות נסיעה הוא טוב יותר לנהג ולנוסע מלפנים. עם זאת, הנוסע מאחור מצא כי נוחות הנסיעה במרצדס טובה, בחלק מהדרך, מזו שבב.מ.וו. וולוו התמודד פחות טוב מהאחרים מול (ומעל) שינויי גובה, ותנודות המרכב שלו הורגשו יותר. בנוסף, הוא גם היה הפחות שקט, עם רעש בולמים מוחשי על מעברים ואבנים.
סוף מסלול
שלושת רכבי הפנאי הגדולים האלה (E-SUV) מרשימים בהופעתם, ברמת האבזור, בחומרים ובאיכות, הם מעניקים מרחב מכובד ביותר ליושבים בתוכם ומערך הבטיחות שלהם בקצה העליון. הביצועים שלהם מעולים, ויכולתם הדינמית גבוהה בהחלט.
והם מאוד יקרים: בין 600,000 ל־670,000 שקלים. בניגוד לדגמים קטנים יותר (D-SUV), לדגמים אלה אין מתחרים של מותגי אמצע הדרך (פרט לשברולט טראוורס), כך שהגודל כאן בא בצמוד למותג יוקרה ולתג מחיר ממש גבוה.
וולוו XC90 מסיים מבחן זה במקום השלישי, בעיקר מכיוון שאיכות הנסיעה שלו אינה מעודנת כנדרש ביחס לרכב שכזה. ומיד נוסיף כי מעבר לנוחות הנסיעה העדיפה בעיר, ככל שמדובר בתמורה למחיר, הוא הטוב ביותר, מכיוון שבנוסף למחיר הנמוך ביותר, ולאבזור הסופר־עשיר, הוא היחיד כאן עם שבעה מושבים, והסידור שלהם ממש מוצלח.
מרצדס GLE מבצע הכל היטב, ומעבר למה שצוין לעיל, נוחות הנסיעה שהוא מציע טובה וכך גם איכות הנסיעה, היכולת הדינמית שלו ממש בסדר והבלמים שלו הם הטובים ביותר כאן.
ב.מ.וו X5 מסיים ראשון כאן, בעיקר משום שאיכות הנסיעה שהוא מציע היא המוצלחת ביותר בכל תוואי, נוחות הנסיעה מחוץ לעיר ובשטח עדיפה על אלה שבאחרים, ולכל הנ"ל הוא מוסיף כבונוס את היכולת הדינמית הטובה ביותר.
