ב.מ.וו הייתה ראשונה עם ב.מ.וו X1 (שנת 2008), אודי שנייה עם אודי Q3 ב־2011. אבל מה שהיה בבחינת כניסה מהוססת לפני מספר שנים, הוא היום חלק משמעותי במבחר הדגמים של יצרני הפרמיום, וזו הסיבה שיצרנים נוספים בז'אנר הצטרפו לטרנד; וולוו, למשל, הציגה את וולוו XC40 ב־2017 ואילו קדילאק השיקה את קאדילק XT4 ב־2018.
בהשוואה לדגמי פנאי קומפקטיים של יצרני "אמצע הדרך", דגמים אלה של מותגי יוקרה אמורים להביא הספק וביצועים טובים יותר, נדרשים להציע רמה גבוהה יותר בחומרים ובביצוע, האבזור צריך להיות עשיר יותר, ואיכויות הנסיעה והנהיגה צריכות להיות טובות יותר. על יכולות משופרות אלה — שיש להעמידן במבחן המעשה והדרכים — גובים מותגי היוקרה על דגמים אלה פרמיה של 50% יותר וגם 70% — מה שמחייב אותם להשתדלות רבה מאוד. לכן, ומעבר להתייחסות ליכולתם של הדגמים הנבחנים כאן לכשעצמם וזה מול זה, נתייחס גם לתמורה למחיר.
המשתתפים
כללי. שלושה דגמים חדשים, בני שנתיים ופחות, אחד מהם לאחר מתיחת פנים משמעותית. טווח המחירים לארבעת הכלים הנבחנים נע בין 292,000 שקלים ל־309,000 שקלים.
אודי Q3 הוצג בדור השני שלו ב־2018, מבוסס על פלטפורמה MQB של קבוצת פולקסווגן, ושיווקו של דגם זה החל בישראל ב־2019. העיצוב מעט אגרסיבי יותר מאשר קודמו, ובעיקר הממדים גדולים בהרבה. במנועים טורבו־בנזין 1.5 ו־2.0 ליטר (ויש דיזל), התיבות ידנית (6 הילוכים. לא בארץ) או דו־מצמדית (7 הילוכים), ההנעה קדמית או כפולה והרכב מוצע בשתי רמות גימור.
למבחן התייצבה גרסת 2.0 ליטר, 190 כ"ס, עם תיבה דו־מצמדית והנעה כפולה ברמת הגימור הגבוהה 'טק פק', ומחירה 292,000 שקלים.
ב.מ.וו X1 בדור השני שלו הוצג ב־2015, ממוקם על רצפת ההנעה הקדמית של ב.מ.וו/מיני, UKL. מתיחת פנים הוכרזה בסוף 2018 ושיווק המהדורה המחודשת בישראל החל ב־2019. במנועים טורבו־בנזין 1.5 ליטר ו־2.0 ליטר, תיבה דו־מצמדית (7 הילוכים) או אוטומטית (8 הילוכים), הנעה קדמית או כפולה. עיצובו של הדגם המחודש עודכן והוא שודרג בחומרים, באבזור ובמערכות בטיחות, ומוצע בשלוש רמות גימור.
למבחן התייצבה גרסת 2.0 ליטר 192 כ"ס, עם תיבה דו־מצמדית והנעה כפולה ברמת הגימור 'אקסקלוסיב' הגבוהה יותר, ומחירה 295,000 שקלים.
וולוו XC40 הושק בדור הראשון שלו לפני שנתיים, הוא מבוסס על הרצפה המודולרית־קומפקטית (CMA) ומשווק בישראל מתחילת 2018. בהיצע מנוע 2.0 ליטר בשתי רמות הספק, 190 ו־247 כ"ס, תיבה אוטומטית 8 הילוכים, הנעה קדמית או כפולה והדגם מוצע ב־3 רמות גימור.
למבחן קיבלנו גרסת 2.0 ליטר 247 כ"ס עם התיבה האוטומטית וההנעה הכפולה וברמת הגימור 'T5 R-דיזיין' הגבוהה ביותר, ומחירה 309,000 שקלים.
קדילאק XT4 הוא הדגם החדש בחבורה (2018), ומבוסס על רצפת E2XX של ג'נרל מוטורס. הדגם משווק בישראל מיולי השנה ומוצע עם מנוע 2.0 ליטר 237 כ"ס, תיבה אוטומטית 9 הילוכים, הנעה קדמית או כפולה ובשתי רמות גימור.
למבחן קיבלנו את גרסת המנוע/הילוכים היחידה של הדגם, עם הנעה כפולה הצמודה לרמת הגימור 'ספורט', ומחירה 299,000 שקלים.
בסגנון אולמות התצוגה
ממדים. באופן שאינו אמור להפתיע, שלושת הדגמים האירופאים קטנים יותר בממדיהם ובוטים בהופעתם פחות מאשר אלה של האמריקאי. בשעה שבסיס הגלגלים של השלושה הוא כמקובל ברכב קומפקטי (267-270 ס"מ), זה שב־XT4 נמתח ל־278 ס"מ. האורך של השלושה נע אף הוא באותו אזור (442-448 ס"מ) ואילו זה של האמריקאי הוא 460 ס"מ. הפער ברוחב בולט במיוחד — 195 ס"מ לאמריקאי, 182-186 ס"מ בשלושת האירופאים.
הופעה. כל אלה מעניקים ל־XT4 יתרון בהופעה ככל שמדובר בכזאת עם מקדם כניסה מופגן, וזה מועצם עם חזית ניצבת גדולה ורבת רושם, שהופעתה מודגשת על־ידי מבנה הפנסים. בצד השני של הספקטרום ניצב X1 עם הופעה מעט צנועה במסר הוויזואלי שלה. Q3 הולך באותו שביל המוביל את X1, אבל יוצריו השתדלו יותר; החזית מפגינה נוכחות רבה יותר, והכתפיים מאחור מעניקים לו את המבטא הגברי הנדרש לרכב כזה. אנשי וולוו, כדרכם בדגמי הפנאי הגדולים יותר, העניקו ל־XC40 עיצוב מקורי ושונה במרכיבים רבים, גם בשבכה ובמערך הפנסים מלפנים, בעיקר בחלקו הצידי־אחורי של הרכב, וקינחו בפנסים אחוריים מקוריים.
סביבת נהג. סביבת הנהג המקורית ביותר בעיצובה היא זו שב־XC40, לזו שב־Q3 העיצוב האלגנטי ביותר. איכות החומרים ב־X1 היא המכובדת ביותר. סביבת הנהג העשירה ביותר באבזור (ובהפרש) היא ב־XT4. מושב הנהג העדיף הוא ב־XC40, הפחות טוב ב־Q3. ל־XT4 תצוגה עילית מעולה, מראות גרועות.
מאחור. כל הדגמים הנבחנים כאן מחייבים הרכנת ראש בכניסה לגבוהים, הם אינם מתעלים במרחב הפנים שלהם, אבל הוא מספק בכולם, עם מרווחי ברכיים וכפות רגליים מצוינים. החומרים הטובים ביותר הם ב־X1, הדיפונים ב־Q3 טובים מאוד, אבל שם המקום הטוב פחות באמצע. ל־X1 גג חצי שקוף שזה לא להיט בקיץ, מרווחי הראש ב־XT4 וב־Q3 טובים פחות. ב־XC40 המושב הצפוף יותר. ל־Q3 אופציה להזחת מושבים. קיפול המושבים נוח מאוד בכולם.
תא מטען. ספי ההטענה בכולם דומים ונוחים לשימוש, והנפח מספק בכולם, כאשר ב־XT4 הוא הגדול מכולם (ובפער), וכולל תפעול בחיווי רגל. לכולם פטנטים חביבים לשימוש, ב־X1 מעט פחות, ל־XC40 הכי הרבה, וגם Q3 לא חסר.
מנועים, הילוכים, צריכת דלק. כל המנועים הם טורבו־בנזין 2.0 ליטר, בכולם תיבה אוטומטית מרובת־הילוכים, וההנעה בגרסאות הנבחנות כפולה. לצמד הגרמני הספק דומה ונמוך מזה של השניים האחרים, הקרובים זה לזה.
נתונים. לאודי הספק של 190 כ"ס, מומנט של 32.6 קג"מ, תיבה דו־מצמדית עם 7 הילוכים והאצה של 7.4 שניות ל־100 קמ"ש. לב.מ.וו הספק של 192 כ"ס, מומנט של 28.5 קג"מ, תיבה דו־מצמדית 7 הילוכים והאצה של 7.6 שניות ל־100 קמ"ש. בוולוו הספק של 247 כ"ס, מומנט של 35.6 קג"מ, תיבה אוטומטית 8 הילוכים והאצה של 6.5 שניות ל־100 קמ"ש. בקדילאק הספק של 237 כ"ס, מומנט של 35.7 קג"מ, והאצה של 7.2 שניות ל־100 קמ"ש.
הביצועים של כל הארבעה מספקים כל צורך והרבה מעבר. ניתן לשייט איתם בנינוחות במהירויות גבוהות מאוד, במעלה הררי הם עולים בקלות ממהירות גבוהה לגבוהה מאוד, והכי חשוב: היציאה של כולם לעקיפה מיידית, גם בעומס.
ובכל זאת. בהשוואה סטרילית, הביצועים של וולוו הם הטובים ביותר, הן ביציאה מהמקום, הן בהאצות ביניים (גם ב־50-80 קמ"ש, גם ב־80-110 קמ"ש). הביצועים של אודי הם הטובים פחות; הפערים אינם דרמטיים, אין להם משמעות בכביש, אבל הוא הנמרץ פחות בהשוואה. היציאה מהמקום של ב.מ.וו מרשימה פחות, אבל הרכב צובר מהירות באופן מכובד (מ־60 קמ"ש לערך), ושם כאילו קדילאק מאבד משהו. בהאצות ביניים, ההובלה בין השניים התחלפה, והייתה תלויה בסל"ד/הילוך בזמן ההאצה, אבל לרוב קדילאק הוא שהוביל.
צריכת הדלק הטובה ביותר הייתה של אודי, עם 8.8 ק"מ/ל'; שני היה ב.מ.וו, עם 8.7 ק"מ/ל'; שלישי קדילאק, עם 7.5 ק"מ/ל'; וולוו אחרון, עם 7.45 ק"מ/ל'. יצוין כי המדידה נעשתה בתוואי בין־עירוני מאתגר (עליות, עקיפות), בקצב לא ממש איטי בחלקו שכלל גם מבחני ביצועים וגם נהיגת שבילים. בשיוט במהירות כביש 6, צריכת הדלק בכל הדגמים טובה יותר עד 80%.
נוחות ואיכות נסיעה
בניגוד לביצועים המכובדים שהפגינו כל הארבעה, בתחום נוחות הנסיעה ואיכותה לא נרשמה התעלות.
בעיר, אודי הוא המוצלח פחות — רוטט יותר מהאחרים, השיכוך לאחר מפגעים רציניים אינו מצטיין, ונוצר בו הדהוד לא נעים. ב.מ.וו לא מנע כניסת רעשי כביש פנימה, וחתחתי אספלט, בליטות ופסי הרעדה מורגשים אף הם. עם זאת, העוצמה של כל אלה לא הייתה רבה, והוא לא היה לא־נעים באף מצב. וולוו היה השקט ביותר, והמוצלח ביותר על פסי הרעדה גדולים, אבל במפגעים גדולים אחרים הוא היה טוב פחות מאשר קדילאק (וטוב מהאחרים). קדילאק הציע לנוסעים נוחות נסיעה טובה יחסית על מפגעים גדולים, פחות על קטנים, ולא היה שקט בנסיעה כזאת.
מחוץ לעיר, אודי רוטט על כביש מחוטט, החל מ־60 קמ"ש, והדבר בולט יותר מלפנים מאשר מאחור. במהירות של 110 קמ"ש, הנוחות לא השתפרה בניגוד לאחרים. ב.מ.וו רוטט מעט, זז על שיבושים בינוניים, חתחתי כביש מורגשים, אבל כמו בעיר, כל זה קורה בעצימות נמוכה יחסית, והנוחות משתפרת עם הגברת המהירות. עם זאת, בכביש ממש משובש, בייחוד על בליטות, התנודות בולטות יותר, ושם הוא נוח פחות. וולוו הוא, בעיקר, מאוזן יותר מהאחרים. אין תחום בו הוא מתעלה, אך אין כזה בו הוא נכשל (למרות שבתחום כזה או אחר יש מי שטוב ממנו) — רועש קצת יותר מקדילאק, פחות מב.מ.וו; רוטט, אבל פחות מב.מ.וו; מתנדנד, אבל פחות מקדילאק. קדילאק רך, נעים, הוא זז ומתנדנד יותר מאשר ב.מ.וו המרוסן יותר, בקטע גלי הוא זז יותר שמאלה־ימינה, בכביש בין־עירוני ב־110 קמ"ש הוא ממש נעים, נוח יותר מאשר ב.מ.וו עד שלא ואז נכשל יותר, מטפל היטב בשברים במהירות נמוכה יחסית.
רעשי רכב וסביבה. באודי. רעשי כביש בולטים, בעיקר מלפנים, רעשי הרוח הם הבולטים ביותר ב־100 קמ"ש, ולאלה מצטרפים רעשי מתלים בקטעים מסוימים וצליל מנוע בעומס. בב.מ.וו. רעשי רוח בולטים, אך רעשי הכביש סבירים, וצליל המנוע הנשמע חביב למדי. בוולוו. רעשי כביש סבירים, וכך גם רעשי הרוח, וזה הדגם היחיד בו נשמעת פעולת המגדש (אבל זה חביב). בקדילאק יותר רעשי כביש אך פחות רעשי רוח מאשר בב.מ.וו למשל, אך נשמעת בו קצת יותר תהודה, ועל קטעים משובשים מאוד נשמעים רעשי בולמים. כאן יצוין כי החישוקים שלו ("20) הם הגדולים ביותר וחתך הצמיג (45) הוא הקטן ביותר.
יכולת דינמית. לכל רכבי הפנאי האלה יכולת דינמית טובה ביחס לז'אנר, למרות הגובה והמשקל, לא מעט בזכות ההנעה הכפולה. הצמיגים המשובחים מוסיפים לא מעט לאחיזה.
ב.מ.וו הוא הטוב ביותר דינמית, עם זוויות גלגול טובות, כניסה רהוטה לפנייה והתמסרות להפניה, ולהגה המשקל הטוב ביותר. עם זאת, הוא פוצח לעיתים ותחת עומס בלוחמת הגה, וזה מיותר מצדו. וולוו פונה היטב במהירויות גבוהות מאוד, משקל ההגה סביר. הבלמים הם הטובים ביותר כאן. ההתנהלות של אודי טובה בקטעים מתפתלים, אבל ההגה הוא הפחות טוב כאן, עם שטח מת גדול מדי, אפס מידע על הנקודה בה מתחילה הפניית הגלגלים ובעיקר משקל ממש קל. קדילאק מרשים בפניות ארוכות במצב '4x4 ספורט', אבל העברות משקל תכופות הן יותר מדי עבור הבולמים הרכים שלו. דוושת הבלם שלו היא הפחות טובה כאן.
שביל. כאמור, לכולם הנעה כפולה, אך מבנה וזוויות המרכב מגבילים את יכולת השטח, ואין דגם שהתעלה בשבילים בואכה מקום הפיקניק האינטימי או נקודת התצפית המהממת ההיא. דגמים מוצלחים פחות יחייבו פשוט קצב נסיעה איטי יותר. ההתייחסות היא לנסיעה על שבילים כבושים מעט, וכאלה עם אבנים שתולות או מפוזרות.
אודי התגלה בשבילי היער ההוא כרכב רועש למדי, לא נוח בכל שביל, במיוחד כזה עם אבנים שתולות. יצוין כי נתוני המרכב שלו הם הטובים פחות לשטח. קדילאק הפגין אף הוא פעילות ווקלית ערה, ולא הסתדר עם אבנים שתולות. הוא היה הנוח ביותר ב־50 קמ"ש, אבל אז ממש הרעיש. ב.מ.וו היה שקט משני הנ"ל, המרכב שלו נע פה ושם, אך ריסון התנודות היה טוב, וב־40 קמ"ש היה נעים לנסיעה. וולוו, ראשית, היה הרכב השקט ביותר מבין הארבעה, נוח יותר מב.מ.וו (בקצת) במהירויות גבוהות, נוח פחות ממנו (בקצת) בנמוכות; כמו ב.מ.וו, קצת יותר טוב בקצת. בנוסף, נתוני המרכב שלו הם הטובים ביותר לשטח.
התכנסות לסיכום
כל ארבעת הדגמים שנבחנו כאן הם רכב פנאי קומפקטיים של מותגי יוקרה ומוצעים בסביבת מחיר של 300,000 שקלים. לכן, במושגים של תמורה לכסף, הם מבריקים פחות מאשר דגמים קומפקטיים מצטיינים של יצרני "אמצע הדרך", שמחירם נמוך ביותר מ־100,000 שקלים, וכמובן מרווחים פחות מאשר כאלה בגודל בינוני (D-SUV), שמחירם נמוך וגם נמוך משמעותית, ויכולתם וכישוריהם נכבדים.
כל הדגמים שנבחנו כאן עשויים היטב, אבזורם משובח, מערכות הבטיחות מצוינות, ויכולתם הכוללת בהחלט טובה. אבל יש כאלה שהם טובים יותר, ויש כאלה שמעניקים יותר בתמורה לכסף שלכם.
מיקומים
למקום השלישי בפודיום עולה אודי Q3; הוא מעוצב היטב בחוץ, מביא מופע מכובד ביותר בפנים, עשוי כנדרש, ויכולתו ראויה. עם זאת, איכות הנסיעה הכוללת שלו היא הטובה פחות כאן.
למקום השני בפודיום עולים שניים. ב.מ.וו X1 צנוע בעיצובו, וגם סביבת הנהג שלו אינה מהממת, אבל הוא עשוי ברמה גבוהה ביותר (חומרים, ביצוע), האבזור נאה, כישורי הנסיעה שלו טובים, והוא המצטיין בתחום הדינמי. עם זאת, נוחות הנסיעה ואיכותה אינה מתעלה.
קדילאק XT4 מביא לסצנה את הממדים הגדולים ביותר וההופעה החיצונית המרשימה ביותר, ומוסיף ביצועים נאים ביותר, התנהלות טובה — ומעל לכל: האבזור העשיר ביותר, מה שמעניק לו גם את תואר הקנייה הטובה ביותר כאן. אלא שגם הוא אינו מתעלה בתחום איכות הנסיעה ובנוחות.
במקום הראשון מתייצב וולוו XC40, שאמנם אינו מצטיין בהנדסת אנוש, דיפון הדלתות אינו מרהיב, המרחב מאחור לא מתעלה — אבל הוא מציע לא רק עיצוב חוץ ופנים נאה ביותר וביצועים מצוינים — כמו האחרים, אבל קצת יותר — אלא בעיקר נוחות ואיכות נסיעה שהן קצת יותר טובות מאשר האחרים, גם בעיר, גם מחוצה לה, גם בשביל.
