ויש להן הרבה מה להציע כיום גם כי הן עשויות היטב, מאובזרות למשעי, מערך הבטיחות שלהן מכובד, הביצועים ממש בסדר, הנוחות והיכולת הדינמית גם — ובעיקר: הן משדרות הופעה מכובדת בחוץ, מוצלחת ומזמינה בפנים.
בייחוד היקרות שבהן.
המתמודדות
הסיבה למבחן זה היא התייצבותם בשוק הרכב המקומי של שני דגמים חדשים שהושקו ב־2019: דור שישי של אופל קורסה (נוסדה ב־1982), דור חמישי של רנו קליאו (הוצגה ב־1990). לעימות ביניהם צרפנו את סיאט איביזה, דגם מצליח ומוצלח, המכהן בדור החמישי שלו שהוצג ב־2017 (במקורו מ־1982).
וכאמור, דגמים אלה מוצעים ברמות גימור יקרות ומצוידות, ממקמות אותם בצד היותר יקר של דגמי הסופרמיני בישראל — והם אלה שנבחנו כאן. לכולם מנועי טורבו־בנזין ותיבות אוטומטיות — ויש הבדלים.
אופל קורסה עם מנוע 1.2 ליטר 130 כ"ס, ברמת הגימור 'GS ליין' — עולה 119,000 שקלים ומציעה ארבע שנות אחריות.
סיאט איביזה עם מנוע 1.0 ליטר 115 כ"ס, ברמת הגימור 'FR' —עולה 113,400 שקלים ומציעה שתי שנות אחריות (שנה נוספת ב־1000 שקלים).
רנו קליאו עם מנוע 1.3 ליטר 130 כ"ס, ברמת הגימור 'RS ליין' — עולה 115,000 ש“ח ומציעה שלוש שנות אחריות.
עיצוב חיצוני, מבנה
כולן יפות, כולן נאות, בכולן פריטי עיצוב עם רמיזות ספורטיביות חביבות ולכולן יוסיף, מאוד, צבע מרכב עליז. הערה אחת נרשמת לחובת האיביזה ולא באשמתה — היא נפוצה, אנחנו רגילים אליה, ולכן היא מעט פחות מושכת את העין.
בסיס הגלגלים של סיאט איביזה הוא כ־256 ס"מ — לרנו קליאו כ־2 ס"מ יותר, לאופל קורסה כ־2 ס"מ פחות. ממדי המרכב דומים מאוד, כמעט זהים, עם סטיות של 1-2 ס"מ לפה ולשם. כך גם בתאי המטען: לאיביזה 355 ליטרים, לקליאו כ־40 ליטרים יותר, לקורסה כ־40 ליטרים פחות.
סביבת נהג, מושבים קדמיים
הכניסה לאופל קורסה היא הנוחה פחות, בגלל משקוף נמוך מדי. התחושה היא שהיא קטנה ואינטימית מהאחרות, אך המרחב מלפנים עדיף על זה שבקליאו בגלל מבנה נכון יותר של הקונסולה המרכזית. עיצוב סביבת הנהג נאה, פחות עשיר ומרשים מזה שבקליאו, יותר מתוחכם מזה שבאיביזה. גלגל ההגה שמנמן, נגיעות צבע ותפירות אדומות יוצרות את האווירה הספורטיבית הנדרשת. איכות החומרים סבירה עד טובה, וזו מתמקמת בין אלה שבקליאו ובאיביזה, ורמות ההרכבה והגימור בסדר גמור. המושב עצמו עדיף על פני אלה שבאחרות, גם אם לא מצטיין בפני עצמו, חלקו הקדמי של בסיס מושב הנהג מורם, ותנוחת הנהיגה נמוכה וספורטיבית.
הראות לפנים לא מתעלה בגלל מכלול ענק של המראה המרכזית. השתקפויות בלוח המחוונים גרמו לכך שממש לא נראה; כאן יצוין כי בקורסה שנמסרת כיום ללקוחות, המחוונים מוקרנים והבעיה אינה קיימת. ובכלל, הנדסת האנוש לא מצטיינת; תפעול המולטימדיה מסורבל ופקדים קטנים ממוקמים נמוך מדי תחת מערכת המיזוג. עוד פרטים: אין כיוון גובה למושב הנוסע, הכניסה עם המפתח החכם היא רק מהצד של הנהג, גג השמש הוא הגדול ביותר כאן.
לסיאט איביזה סביבת הנהג הפשוטה ביותר למראה; יש שיגידו שמרנית ובוגרת, ויש לכך יתרונות: הנדסת האנוש היא הטובה ביותר כאן וטובה בכלל; הכל ברור וקל לתפעול. תכונות אלה אופייניות לשאר דגמי קבוצת פולקסווגן, ולכן מרגישים כאן מיד בבית. כדי לשפר את הצד הנראה, תפרים אדומים מתכתבים נהדר עם הקווים האדומים המוקרנים במולטימדיה. איכות החומרים היא הפחות טובה כאן, אך בסך הכל ראויה. דיפוני הדלתות פשוטים יחסית, ובכלל החומרים הרכים מסתיימים בחלק הגבוה יותר של סביבת הנהג. עם זאת, איכות הביצוע טובה מאוד.
הקונסולה המרכזית רחבה ומפריעה לברך ימין של הנהג, מושב הנהג סביר בלבד — צר אך מפצה בתמיכה צידית טובה — ושדה הראייה הוא הטוב ביותר כאן. עוד פרטים: גלגל ההגה נאה אך דק מדי, יש גג שמש אך הכיסוי שלו אינו אטום. לאיביזה אין מערכת התרעה מקורית על סטייה מנתיב, ולכן מורכבת בה מערכת התרעה מקומית.
רנו קליאו מציגה את סביבת הנהג המרשימה ביותר בהופעתה: מפלסים שונים ופריטים קטנים שהרבה הושקע בעיצובם. בקליאו גם החומרים הטובים ביותר, ההרכבה טובה וכך גם הגימור. צג מולטימדיה גדול, אנכי, צבעוני וברזולוציה נהדרת. לוח המחוונים מוקרן, אך מופעי התצוגה שלו והמעברים ביניהם מוגזמים לעיתית. הנדסת האנוש לא מתעלה — עומס כפתורים ופקדים, שלל תצוגות ותפריטים שמקשה על תפעול המערכות. לא פעם נדרש הנהג לבצע שתי פעולות בשני אזורים שונים (בסביבת הנהג) כדי להגיע לתוצאה הרצויה (מעבר בין מצבי הנהיגה דורש לחיצה על כפתור פיזי ולאחר מכן בחירת מצד דרך מסך המולטימדיה, לדוגמה). הקונסולה המרכזית נאה, ובלילה תיהנו מתאורת אווירה המוגשת במספר צבעים לבחירה.
הקונסולה רחבה ומפריעה הן לנהג והן לנוסע; האחרון יגלה כי זווית הקונסולה חוצה את מרחב הרגליים. לאחד הבוחנים הפריעה גם ידית פתיחת הדלת הרחבה שחייבה אותו לשנות תנוחת נהיגה כדי להיכנס עם רגל שמאל ”מתחת“ לידית. אם אתם נוהגים לבד ואוהבים לכוון לעברכם את פתח המיזוג השלישי, תגלו כי צג המולטימדיה חוסם את זרימת האוויר. אחד הבוחנים טען שהמושב רך מדי, האחרים לא התלוננו. הראות לפנים נפגעת בגלל מכלול מראה גדול מדי. בעת נסיעה לאחור תשמחו לדעת כי בנוסף למצלמת רברס יש גם תצוגה וירטואלית "ממעוף הציפור". דגם זה הוא היחיד כאן ללא גג שמש.
מושבים אחוריים
אופל קורסה היא הפחות מתאימה לנוסעים בשורה השנייה. גם כאן פתח הכניסה קטן יחסית, וקו המסעד של המושבים ממוקם מאחור, מאחורי קורה C גדולה. המרחב מאחור מספק, אבל בחבורה הזו הוא המצומצם ביותר ואינו נדיב בפני עצמו. מרווחי הברכיים והראש סבירים — האחרות מציעות יותר.
סיאט איביזה מציעה את הכניסה הנוחה ביותר בזכות מפתח דלת גדול. המרחב לנוסעים הוא הטוב ביותר כאן וטוב גם בהשוואה לדגמים אחרים בקטגוריה. עם זאת, המושב עצמו הוא הפחות מוצלח כאן — הבסיס רך ושוקע, זווית מסעד הגב נוטה מדי לאחור.
הכניסה לרנו קליאו טובה מזו שבקורסה, וגם המרחב לנוסעים טוב מזה שבקורסה, אם־כי לא בהרבה; מרווחי הברכיים והראש בסדר, אך מרווח כפות הרגלים הוא הפחות טוב. המושב עצמו נוח אך בסיסו נמוך מדי עבור בוגרים, וגם זה משפיע על כך שהראות החוצה היא הפחות טובה כאן. לקליאו דיפוני דלתות איכותיים וצבעוניים.
יש לציין כי שלוש המכוניות חסרות מאחור פתחי מיזוג, שקעי טעינה, משענת יד.
תאי מטען
אופל קורסה מציעה את תא המטען הקטן ביותר. יש לו צמד ווי עגינה, וו תלייה אחד, תאורה וצמיג חלופי שאינו בגודל מלא. עם זאת, תא המטען עשוי היטב. סיאט איביזה מציעה את תא המטען השני בגודלו אך השימושי ביותר. הפתח גדול, רחב ובגובה סביר. באבזור צמד ווי עגינה וצמד ווי תלייה, ולמעט רצפה רכה מדי אין תלונות ביחס אליו. רנו קליאו נמצאת באמצע — תא המטען הוא הגדול ביותר ועשוי היטב, אך הוא סובל מהנדסת אנוש שאינה מושלמת; הפתיחה נעשית על־ידי כפתור שאינו נמצא על הדלת אלא על הפגוש הנמוך יחסית וסף ההטענה גבוה מאוד. התפריט בסדר גמור: צמד ווי עגינה, צמד ווי תלייה, תאורה וצמיג חלופי בגודל מלא.
מנוע, הילוכים, צריכת דלק
כאמור, לשלושת הדגמים מנועי טורבו־בנזין ותיבה אוטומטית — ובהחלט יש הבדלים. אופל קורסה. מנוע 1.2 ליטר, 3 צילינדרים; 130 כ"ס (5500 סל"ד), 23.4 קג"מ (1750 סל"ד); תיבה אוטומטית־פלנטרית 8 הילוכים; 0 ל־100 קמ"ש ב־8.7 שניות, מהירות מרבית 208 קמ"ש. סיאט איביזה. מנוע 1.0 ליטר, 3 צילינדרים; 115 כ"ס (5000-5500 סל"ד), 20.3 קג"מ (2000-3500 סל"ד); תיבה אוטומטית־דו־מצמדית 7 הילוכים; 0 ל־100 קמ"ש ב־9.5 שניות, מהירות מרבית 193 קמ"ש. רנו קליאו. מנוע 1.3 ליטר, 4 צילינדרים; 131 כ"ס (5000) סל"ד, 24.5 קג"מ (1600 סל"ד); תיבה אוטומטית־דו־מצמדית 7 הילוכים; 0 ל־100 קמ"ש ב־9.0 שניות, מהירות מרבית 200 קמ"ש.
יחידת הכוח המוצלחת ביותר כאן שייכת לאופל קורסה. היא משלבת בין ביצועים טובים — עדיפים על אלה של איביזה, קצת פחות טובים מאלה של קליאו — עם אופי פעולה נעים ומוצלח מזה של האחרות. למנוע יותר מומנט וזה מוגש בסל“ד נמוך ובאופן המיידי ביותר. בעומס היא דוחפת קדימה בנחישות, גם בעליות ארוכות ומאתגרות. פעולת התיבה האוטומטית/פלנטרית היא הנעימה ביותר, ומוצלחת מזו של השתיים האחרות שהן אוטומטיות/דו־מצמדיות, והדבר מוצא ביטוי בייחוד בתנועה איטית ועירונית. המנוע שקט ומעודן במהלך הפעולה, אך בסרק יש למנוע ארבעת הצילינדרים של הקליאו יתרון על זה עם שלושת הצילינדרים שבקורסה.
לרנו קליאו המנוע החזק ביותר כאן, ויש לכך ביטוי ברוב מצבי הנהיגה. יתרון הכוח הופך מוחשי יותר ככל שהמהירות עולה, ונעשה משמעותי ככל שהעומס גדל. מנגד, המנוע אינו מעודן מספיק, למרות יתרון מובנה של ארבעה צילינדרים לעומת שלושה צילינדרים בשני הדגמים האחרים. השהיית הטורבו מוחשית יותר, והמנוע מייצר פחות כוח זמין בסל"ד נמוך מאשר זה שבקורסה. התיבה מגיבה לאט יותר, ובעיקר בולט אופי הפעולה במהירויות נמוכות ובפקקים, שם הוא עשוי להיות ממש לא נעים. לא פעם חיבור המצמד מורגש, ולעיתים אף גורם לחבטה קלה, ומצב "אוטו הולד" עובד בגסות יחסית.
בסיאט איביזה התפריט המוכר בדגמים הקטנים של קבוצת פולקסווגן, וזה עובד לרוב היטב. עם זאת, למנוע עצמו חסר מחץ בסל“ד נמוך, הוא נדרש לעבוד ב־2500 סל“ד וצפונה כדי לפעול באופן נמרץ כשצריך. התיבה נוטה להעלות הילוכים ולהשאיר את המנוע בסל“ד נמוך בו הוא רועש, רועד ולא דוחף מספיק. התיבה עצמה חפה מרוב הבעיות שיש לזו שבקליאו, ואם הן מופיעות הרי זה נדיר יותר, חמור פחות ולכן גם מפריע פחות. מבחינת עידון ורעשים האיביזה ממוקמת בין הקורסה ובין הקליאו. לסיכום פרק זה יצוין כי המכונית זריזה, נמרצת הביצועים טובים — אך פחות מאלה השתיים האחרות.
צריכת הדלק של איביזה הייתה הטובה ביותר כאן — 11.8 ק“מ/ל'. קורסה וקליאו קרובות מאחור וצמודות זו לזו, עם 10.7 ק"מ/ל' ו־10.8 ק“מ/ל' בהתאמה.
נוחות ואיכות נסיעה
מפרט המתלים זהה (מק'פרסון מלפנים; קורת מתח מאחור), כיול הבולמים של שלוש המכוניות בצד הנוקשה יחסית, אבל התוצאות —הן בנוחות הנסיעה, הן ביכולת הדינמית — בהחלט שונות.
נוחות. אופל קורסה מעניקה את האיזון הטוב ביותר של ספיגת מהמורות ושל ריסון פעולת הבולמים. בנסיעה עירונית היא הטובה ביותר בטיפול בשיבושים מרושעים, ולאחר מפגש עם מהמורות תרסן עצמה באופן היעיל והמהיר ביותר. בזמן הנסיעה מורגש כי פעולת הבולם, גם אם נוקשה, היא איכותית ומוצלחת. מחוץ לעיר מדובר במכונית נוחה למדי, והנוחה ביותר כאן. בנוסף, רעשי הדרך והרוח בכביש הבין־עירוני הם הנמוכים ביותר. כאן נציין כי בדרך עירונית ומשובשת נשמע המהום בחלל תא הנוסעים.
רנו קליאו נוחה קצת פחות. היא מעט רכה מקורסה, ודבר זה גורם לכך שבדרך משובשת מאוד היא זזה מדי ומרקדת מדי. בכביש הבין־עירוני היא נוחה פחות מקורסה, אך עדיפה על איביזה. רעשי הכביש בולטים מאוד, הן בעיר, הן מחוצה לה.
סיאט איביזה היא הנוקשה ביותר כאן, והיחידה שחבטה ממש במעבר על שיבושים קשים בעיר (הורגש בעיקר, אבל לא רק, על־ידי היושבים מאחור). מחוץ לעיר היא זזה ורוטטת יותר מקליאו. עם זאת, ברוב מתארי הנסיעה, ובסיכומו של דבר, נוחות הנסיעה הכוללת סבירה. מנגד, ובייחוד מחוץ לעיר, בידוד הרעשים שלה עדיף מזה שבקליאו.
יכולת דינמית
לאופל קורסה ולרנו קליאו היכולת הדינמית הטוב ביותר כאן. אופל קורסה קלילה ומשנה כיוון בזריזות, וההגה שלה הוא המוצלח ביותר כאן. לרנו קליאו יכולת גבוהה מאוד, שלדה טובה, אך ההגה ודוושת הבלם פחות מוצלחים. היא יוצרת תחושה של מכונית גדולה וכבדה (יחסית, יחסית) והדבר פוגע במעט בהנאה שהיכולת שלה יכולה להעניק. סיאט איביזה מפגינה התנהגות כביש בטוחה ומאוזנת ללא דרמות. ההיגוי קל מדי וזוויות הגלגול מורגשות יותר. לא זו המכונית שמביאה עימה מרכיבי הנאה ותגרום לכם לרצות לתקוף פניות, למרות שהיכולת לכשעצמה בסך הכל טובה.
סיכום, תמורה
אתחיל בשורה האחרונה: אין מנצחת. אני לא אוהב מבחנים בהם אין מנצחת ברורה, אבל מה לעשות וזה מה שעולה מסיכום הדברים. זה קורה גם במשפחות הכי טובות, גם במשמרת שלי.
אופל קורסה היא הצפופה ביותר מבין שלוש הנבחנות כאן, גם מלפנים ובייחוד מאחור, הכניסה לתוכה והיציאה ממנה ממש אינן נוחות, הנדסת האנוש לא מוצלחת ויש לה תא המטען הקטן ביותר. מצד שני, מרגע שיוצאים לדרך, הקורסה היא הטובה ביותר — נוחות הנסיעה, בידוד הרעשים ופעולת המנוע־תיבה הם הטובים ביותר כאן. הביצועים טובים מאוד, וכבונוס היכולת הדינמית היא הטובה ביותר והיא גם המהנה ביותר לנהיגה כאן.
סיאט איביזה היא כמעט ההפך ממנה. היא מציעה את המרחב הטוב ביותר, הן מלפנים והן מאחור, תא המטען הגדול והיעיל ביותר, וכבונוס הנדסת האנוש שלה היא הטובה ביותר כאן וצמודה לה המולטימדיה העדיפה. מצד שני, מרגע שיוצאים לדרך, נוחות הנסיעה והביצועים הם הפחות טובים כאן.
רנו קליאו משלבת דברים טובים וטובים פחות בהשוואה לשתיים האחרות. יש לה תא הנוסעים האיכותי והנאה ביותר, אבזורה עשיר, והמרחב והשימושיות שהיא מציעה טובים פחות מאלה שבאיביזה, טובים מאלה שבקורסה, וכך גם בהנדסת האנוש. ברגע שיוצאים לדרך בולטת העובדה שיש לה הביצועים הטובים ביותר, יכולתה הדינמית נאה, ונוחות הנסיעה בעיר ומחוצה לה טובה מזו שבאיביזה. לקליאו גם הציון הטוב ביותר במבחני הריסוק.
תמורה. פערי המחיר אינם גדולים, וקורסה המעט יותר יקרה מביאה, בין השאר, אחריות גדולה יותר מאשר השתיים האחרות. הבעיה העיקרית של דגמים אלה ברמות הגימור שנבחנו, ובהתייחס למחירם, היא שאלה מוצעים גם במחירים נמוכים יותר (אם־כי מועשרים פחות), ובמחירים קרובים מדי נמצאי דגמי הפנאי הקטנים, גם של מותגים אלה — שבעיקר מתגברים על בעיה משמעותית של דגמי סופרמיני באשר הם שם: מרחב פנים.
מנגד, מי שמבין שסופרמיני היא פתרון נכון עבורו, ומוכן לרמות המחיר האלה, ישמח בדגמים אלה — איש־איש לפי העדפותיו. מלוא הפירוט במסגרת הכתבה, התנסות מומלצת.
