ספורטיבית אוטומטית? אין חיה כזו, אתה אומר לעצמך ונשבע בפעם המי יודע כמה שיום אחד, כשהכוכבים בשמיים יהיו לטובתך והמספרים בטור הוורוד של מפעל הפיס יתיישרו לפיך, אתה תקנה לעצמך מכונת נהיגה אמיתית, בלי חשבון. ויהיה לה גיר ידני. ברור.
מה ברור, מה? פרארי, לדוגמא, כבר לא מייצרת אף לא מכונית אחת עם גיר ידני. גם פאגאני מציעה רק תיבה אוטומטית עם ההואירה החדשה. כך גם מכונית הדגל של למבורגיני, האוונטדור. לפורשה יש (בינתיים) ידניות ובמקלארן? אין סיכוי ידידי.
אם מישהו היה אומר לאנזו פרארי שיבוא יום והמפעל שלו ייצר מכוניות אוטומטיות בלבד, הוא היה נוחר כלפיו בבוז.
בדיוק כמו שאתה תגיב למי שיציע לך לקנות ספורטיבית עם שתי דוושות.
בדיוק כמו שאני הגבתי כששמעתי שטויוטה ישראל הפשירה GT86 אוטומטית למבחן. הם רציניים?! מציאות מוטורית חדשה טופחת על פנינו עם שלוש מילים ופירוש חד משמעי.
זה מה יש.
צילום: תומר פדר כמו כולם, גם אנחנו חיכינו לבואה של
טויוטה GT ותאומתה, סובארו BRZ, עם רשרוש בלב ועוויתות ברגל ימין. וכשהיא נחתה על סף דלתי בשעת לילה מאוחרת ביום ראשון, התאפקתי שלא לקחת אותה לסיבוב היכרות לילי – שעת היקיצה קרבה ויומיים ארוכים של מבחן לפנינו, הלילה היא תנוח בחניה.
ה-GT86 שהגיעה לידינו נמשחה בצבע כתום ייחודי רק לה. היא נראית טוב לטעמי.
טויוטה מספרת שהציבו ליד מעצבי ה-86 (בשלב המוק-אפ בחימר), טויוטה GT2000. לטענתה, זה גרם ל"זליגת הרוח העיצובית" מהמכונית הישנה והנדירה לחדשה, מבלי להעתיק במדויק אלמנטים. התוצאה לטעמי מצוינת. היא נראית דחוסה, אגרסיבית ונכונה לז'אנר. מבפנים יורדים נמוך אל מושב תומך (מצוין. ירכיים, מותניים וכתפיים) המצופה בבד נעים ואוחז, אל תנוחת נהיגה נמוכה ותכליתית (לרדת זה קל, לצאת משם תתברר כמשימה לא פשוטה...). 40 ס"מ נמדדים ממותן הנהג אל פני הכביש. נמוך. הגה נטול משחקים ומשולש חישורים ניצב כמעט אנכי מול הנהג. מאחוריו ובמרכז מד סל"ד גדול ולבן. יש כיוונים מלוא היד אך לבעלי מידות קיצוניות יהיה קשה למצוא תנוחת נהיגה "נכונה" מחד וטבעית מאידך. את כולם חנקה החגורה, שלא מפלה בין בני אדם ונחה על צווארם ללא הבדל מין, דת, גזע ונטייה. עוד מסביב, בקרת אקלים, נגיעות עור בנקודות מגע קריטיות, מסך מגע ומערכת שמע עם 6 רמקולים. במחירה הלא נמוך, 241,000 שקלים, הייתי מצפה למצוא חומרים והרכבה טובים יותר – תא הנוסעים מרגיש קצת קודר ופלסטיקי.
צילום: תומר פדר בדרך לפגישה עם ה-RCZ על כביש 6, מרגישה ה-GT86 הזו קרבית מאוד. המנוע מגלה חיבה רבה לסל"ד גבוה. הוא מייצר את עיקר כוחו למעלה, מעבר ל-5,000 סל"ד, והוא שמח לקפוץ לשם בכל הזדמנות (21 קג"מ ב-6,400 סל"ד!). כל עוד אתה מתנהל בתנועה הדחוסה של גוש דן הוא מלטף אותך בגרגור מחוספס וגרוני. בוקסר אופייני. כשאתה לוחץ אותו לשיא (200 כ"ס ב-7,000 סל"ד), כל הדרך למלוא 7,400 הסל"ד שלו – הצליל והתחושה הופכים נעימים פחות.
עדיין במנהלי, היא מרגישה נוחה למדי, לא מתעכבת על מהמורות קטנות יתר על המידה. מה שברור כבר עכשיו זה שטויוטה חסכה בכמות הבידוד. אולי בשביל נתון המשקל (1,298 ק"ג), אולי בשביל תחושת החיבור. המכונית הזו רועשת. מעבירה את תוואי הכביש באופן ווקאלי, מחברת אותך לסביבה ומשאירה אותך מעורב. על הכביש המהיר, בשיוט חוקי למהדרין, רעשי הרוח מעטים, המנוע מתייצב על 1,900 סל"ד רחוקים משמע בהילוך השישי ורק הכביש ממשיך להרעיש אליך דרך בתי הגלגלים. אני שמח לגלות שהתיבה נותנת חופש בחירה מוחלט במצב הידני (עם מנופי שליטה מצוינים מאחורי ההגה) וקצת מתאכזב לגלות שהיא חובטת בתנאים מסוימים (טויוטה מתגאה ב-0.2 שניות להעברת הילוך, אבל זה לא תירוץ). לחיצה של 3 שניות תנתק את בקרת המשיכה והיציבות לחלוטין. יופי.
צרפתו-גרמנייהבעצירת ה"שלום-קפה?" המקובלת על כביש 6, עם הפנים לצפון, אני מאתר את גיא וה-RCZ של
פיג'ו בקלות יתרה. היא נראית שונה כל כך מכל דבר אחר על הכביש ובמגרש החנייה. הצללית הארוכה והנפלאה הזו, נמתחת הרבה מעבר לאיפה שחשבת שתיגמר – יוצרת מכונית יפיפייה למבט מהצד ומאחור. אם ה-GT86 תוקפת את עין המתבונן,
פיג'ו RCZ מלטפת אותה ומושכת אותה לתוך הקווים הנפלאים האלה.
למבחן התייצבה גרסת ה-156 כ"ס (ב-6,000 סל"ד) של מנוע ה-1.6 המוגדש. על הכביש לכיוון צפון הוא מרגיש בשרני משמעותית מזה של סובארו (שנמצא בטויוטה). גם הבריטון שהוא מייצר נשמע שונה מאוד מהגרגור של הבוקסר. הטורבו הצרפתו-גרמני מגלה גמישות רבה, מציע יותר קג"מ (24.4) בהרבה פחות סל"ד (1,400) וקל מאוד להתגלגל מהר עם המכונית הזו.
צילום: תומר פדר התחושה בתא הנהג שונה מאוד אף היא. הרבה מאוד עור – לעומת הפלסטיק השחור והספרטני בטויוטה – נגיעות כרום מסביב לשעונים, מיליון דולר. הקונסולה המטפסת לכיוון החלון מתמזגת באלגנטיות עם המשטח העליון. נהדר. התחושה כאן מוצקה, איכותית בהרבה ואפילו יוקרתית. גם בתנוחת הנהיגה הגישה שונה – הישיבה כאן גבוהה יותר, והמושב רך ונעים יותר. ה-RCZ נמוכה יותר וזה אומר שבין קו הגג לכסא הגבוה נותר פתח כניסה מצומצם למדי. גם כאן תמיכת המושב מורגשת ומוערכת (תמיכה קצת פחות טובה לפלג הגוף העליון). גם התשדורות מפני הכביש מגיעות בקצב שונה. הכיול כאן מרגיש קשוח יותר, ומהמורות קטנות וחדות מגיעות אל התא. התחושה כאן עמומה יותר, מבודדת באופן יעיל יותר. אני מתפתה להגיד גרמנית. שיוט נינוח במהירות חוקית והמנוע סב על כ-300 סל"ד יותר מאשר ב-GT86. ועדיין השיוט בצרפתייה שקט משמעותית. על המהודרות הנעימה והאוטומטית הזו תשלם 203,000 שקלים.
עדיין בתוך ה-RCZ, בכביש המתפתל בין בירנית לאלקוש, האווירה נינוחה. הקצב גבוה מאוד. הקונטיספורט 3 (235/45 R18) של ה-RCZ מייצרים אחיזה בכמויות נדיבות. הדוושה קבורה עמוק בתוך הרדיאטור, והקופה הצרפתייה נטועה בנתיב שלה, מצייתת להזנה מההגה ומשטחת את הפניות עם מעט מאוד זווית גלגול או דרמה. ההגה מדויק ומהיר למדי ומשקלו מצוין – אחרי שמתרגלים לתחושה המלאכותית שבמרכזו.
צילום: תומר פדר אל תחפש משחקיות באופי השלדה הזו. הזנב נטוע במקומו וגם הגלגלים הקדמיים יחכו לשילוב פנייה קיצונית במיוחד עם התערבות דוושה אלימה בכדי להרחיב קו או לייצר לוחמת מומנט. גם במקומות בהם האספלט מפתח פיצול אישיות וצומח מפני הכביש לכיוונים שונים ומשונים – אין בכך בשביל להפר את השלווה המובנית בהתנהגותה. המתלים, שהיו קשוחים במהירות סבירה, הופכים סופגים ויעילים מאוד במצבים מעין אלו. פעולת השיכוך שלהם הדרגתית ואיכותית וגם במקומות בהם מכוניות מאבדות עצמן לדעת (גם היקרות והטובות שבהן) ה-RCZ נשארת נטועה וחופרת במרץ קדימה.
החינוך והמשמעת שנצרבו לתוך ה-RCZ מהנים מאוד. הם מופרעים בעיקר על ידי התיבה, שמנסה לתרום מההיגיון המסולסל שלה לנהג. לפעמים היא מחזיקה עבורך הילוך (באמת תודה), אבל בדרך כלל פעולתה איטית מדי (נו...) וגרוע מכך, היא אינה מאפשרת לך שליטה מלאה בה (למה?!), פוגעת בדחף ובזרימה. גם האופן שבו מנוע הטורבו הזה דועך ככל שמתקרבים לקו האדום פוגע מעט בתחושת החגיגה.
אחיזה זה רע?ה-GT86 עושה את זה אחרת, מאוד אחרת. אם יש דבר מהנה יותר מלא לאבד אחיזה, זה כן לאבד אחיזה... אבל אני סוטה. כבישי הצפון ממהרים תחת גלגלינו ואנחנו עם הפנים דרומה אל כביש 90 דרך ים המלח ואל ערד. ה-GT86 משתמשת בכל פרמטר בשביל לערב אותך. שתי תפיחות הגלגלים מלפנים ושתי אלו מאחור (שבולטות מאוד במראות), יחד עם תנוחת הישיבה הנמוכה, מכניסות אותך לתוך המכונה. מקרבות אותך לאספלט, מכניסות אותך לקטע. והקטע כאן ברור. יש כאן פחות צייתנות ואחיזה. יותר משחקיות והרגשה.
צילום: תומר פדר הצמיגים צרים ואוחזים פחות ובאופן מוחשי (מישלין פרמסי במידות 215/45 R17). היכולת של המתלים לספוג לא מתקרבת לזו של הצרפתייה, כיולם רך יותר ומהלכם קצת ארוך יותר. זה אומר שעל כביש סלול ואיכותי היא מהירה ומערבת מאוד. וזה גם אומר שעל כביש שאיננו סלול כהלכה ה-GT86 נעימה פחות ודורשת מהנהג יותר תשומת לב ותכנון בנסיעה מהירה. גופה של ה-GT86 במצבים אלו נע ונד יתר על המידה. ההגה מהיר יותר, מייצר שינויי כיוון מהירים כברק ונטול התחושה המלאכותית שב-RCZ. אך לרעתו עומדים משקל קל מדי וחוסר רצון להתמרכז. היכולת הנמוכה של הצמיגים יביאו אל פיתחך גם איבודי אחיזה פתאומיים בעומס, אך קל מאוד להתגבר על אלו.
מבחינת יכולת השינוע היא מהירה יותר, בנקודות. כמה קמ"שים במהירות הסופית וכמה מאיות שנייה במיאוצים הקלאסיים. התחושה רוב הזמן היא שה-RCZ חזקה יותר בזכות זמינות הכוח. בשביל להרגיש את העדיפות המספרית של הטויובארו תצטרך להגיע אל סיבובי המנוע הגבוהים. שם המנוע מספק את מרכולתו באופן נטול מחץ עם צליל מנסר ומתכתי. השיתוף עם תיבת ההילוכים מצוין ומהיר, ויחסי ההעברה מחולקים בתבונה (העברת הילוך בקו האדום תחזיר אותך ישירות אל החלק הארי של עקומת המומנט).
כמו המנוע, גם דוושת הבלם ב-GT86 היא "פיקית". עוצמת הבלימה חזקה יותר משל ה-RCZ אבל מול המהלך הליניארי וההגיוני של ה-RCZ, מציבה ה-GT86 דוושת עצית, חסרת רגש וחד ממדית. קח את כל הביקורת הזו וחשוב עליה במשך כמה שניות. תוך כדי שאתה חושב הנח את האצבע על הכפתור שמצוירת עליו מכונית מחליקה. ב-RCZ זה לא ידרוש ממך כלום. תוכל להמשיך לנהוג בדיוק כמו שנהגת עד עכשיו. חזק מהר ומדויק.
צילום: תומר פדר ב-GT86 נפתחת באופן הזו דלת לדרך בה ה-RCZ לא יכולה לפסוע. על כבישים חלקים (שלא לדבר על מנחתים נטושים) ה-GT86 הזו מגלה את הפאן הנוסף שבה. הפניית הגה מלאת כוונות, בלימה עוקבת, הרפיית דוושה על המגבלות – כל אלו יגרמו לזנב לפסוע בצורה צפויה וקלה לתפיסה וכל מה שאתה צריך לעשות עכשיו זה לחזור לגז ולנסות להחזיק אותו שם. ה-GT86 קלה מאוד לשליטה בסיטואציות האלה. במקומות עם יותר אחיזה – רוב הכבישים המוכרים לנו מחוץ לעיר – המעבר יהיה פחות נעים וידרוש תיקון מהיר מאוד. שלא ליצור מצג שווא – אין כאן מספיק כוח למשחקי דוושה ועשן אמיתיים על כבישים אוחזים. אבל יש כאן את היכולת והנטייה הבסיסית. תענוג.
ראש בראש אחרשתי מכוניות דומות כל כך ושונות כל כך. שתי מכוניות עם יכולת ספורטיבית אמיתית על אף הבחירה האוטומטית של העם היושב בציון. אפילו צריכת הדלק שהן רשמו לאורך למעלה מ-1,000 ק"מ, ששילבו נסיעה עירונית, שיוט בין עירוני נינוח ותקיפות אספלט מלאות עזוז, דומה עד זהה. ה-RCZ עברה 8.4 ק"מ על כל ליטר 95. ה-GT86 עברה 100 מטר פחות וגם דרשה 98 אוקטן.
הן מאוד דומות. שתי מכוניות מצודדות ורבות יכולת. שתיהן שימושיות ביום יום (כל עוד אתה לא צריך להרכיב בהן כיסא לתינוק מאחור או להשתמש במושב האחורי באמת – למרות שזה של ה-GT86 עדיף במקצת) ושתיהן יודעות להסב הנאה בסופי שבוע (רק תזכור שהמזגן שלהן מתנתק בעומס באופן שגרם לנו להמציא להן שמות שונים ומשונים).
צילום: תומר פדר כשישבו 5 אנשים לסכם את ימי המבחן, יצאה הצרפתייה כשטבלת השקלול לטובתה. עיצובה משובח, תא הנוסעים שלה מציג איכות, יוקרה וחומרים עדיפים. כיול המתלים שלה מצוין ויכולת הספיגה בעומס לעילא. המנוע שלה גמיש ושמיש יותר. ההגה שלה בעל משקל טוב יותר ופעולת הבלמים טבעית ונכונה. היא שותה קצת פחות דלק ומסתפקת בדלק זול יותר ואת כל אלו היא מעבירה אליך בכ-40,000 שקלים פחות מה-GT86.
אבל אנחנו רוצים יותר מהמכונית שלנו. אנחנו רוצים שהיא תרעיש. אנחנו רוצים להרגיש אותה עובדת. אנחנו רוצים לעמול בה ואנחנו רוצים שהיא תאתגר אותנו. אנחנו רוצים לדעת שלא כל אחד יכול להיות מהיר איתה ויותר מהכול אנחנו רוצים לדעת שאם נחליט, אנחנו והיא נוכל לצאת במחול מרגש וסוחף חושים, אל תוך לילה שסופו לא נודע.
כל אחד מחמשתנו העדיף בסוף היום את ה-GT86 – לא בגלל שהיא טובה יותר. לא בגלל שהיא הקנייה הנכונה. למה? מאותה סיבה שבגללה אנחנו כותבים כל חודש את המגזין הזה, ומאותה הסיבה שבגללה אתה קורא אותו עכשיו. 
