יגואר XJ220 יש ליגואר XJ220 את מי להאשים ביחס העוין לו היא זכתה מרגע הצגתה. אנשי השיווק, העיתונאים, התזמון האומלל של לידתה. בשביל להבין למה היא זכתה לביקורת שלילית עוד לפני שגלגל ראשון סב והילוך ראשון נבחר, צריך להסתכל על ההיסטוריה של היצרנית הבריטית, על שוק מכוניות-העל של השנים ההן ועל המצב הפיננסי בעולם באותה התקופה.
אחרי ש
פרארי,
פורשה ולמבורגיני חלקו כל כתר אפשר בין ה-F40, ה-959 והדיאבלו, שוק מכוניות-העל הגיע לשיא. מלחמת המהירות והיוקרה של היצרניות הגדולות תפס תאוצה ופרסום, המחירים עלו וטיפסו, יותר ויותר סדנאות החלו מציגות את האינטרפרטציה שלהן למכונית-העל הבאה וטעם שהיה מוכר בעיקר לאנינים שהממון מצוי בכיסם הפך לשוק ספקולנטי בו אנשים קונים מכוניות היום בשביל להרוויח עליהן מחר.
צילום: מנהל יגואר XJ13
היה מנוע?לתוך הקלחת הזו
יגואר רצתה לזרוק את קלף כל הקלפים. ובשביל לעשות כן העלתה באוב את מנוע ה-V12 המפורסם שלה. תחילתו של מנוע זה בשנות ה-50'. הוא יוצר בכדי להניע מכונית לה-מאן שלא התחרתה מעולם (ה-XJ13) – עם נפח של 5 ליטר, 4 גלי זיזים וקו אדום ב-8,000 סל"ד. הוא גם נגנז עם אותה ה-XJ13. אחרי שנים רבות, הוא ערך הופעה מחודשת, הפעם בייצור סדרתי. עם 2 גלי זיזים ותקרת סל"ד נמוכה יותר, הוא הניע את הדור האחרון של ה-E-טייפ ואת ה-XJS (וסליחה שאני מזכיר את שתיהן באותה הנשימה). את תהילתם הרוויחו שנים עשר הצילינדרים האמורים בישורת מולסאן. בחסות סדנת TWR ובתוך מכוניות הסיבולת של יגואר, זיכה המנוע הזה, כשהוא מונח בתוך גופה הקליל של ה-XJR12, את יגואר בניצחון בלה-מאן. מתכנונו בשנות ה-50' ועד לניצחון – 40 שנה אחר כך – צמח המנוע ל-7 ליטרים והפיק כבר כ-750 כ"ס. מנוע עם שורשים עבותים מחד וקבלות טריות מאידך. מכאן שכשיגואר הודיעה שהיא עומדת לכבוש את פסגת מכוניות-העל, השימוש במנוע האמור נראה לה טבעי והגיוני.
מכונית התצוגה הופיעה ב-1988 וזכתה לתגובות נלהבות. יגואר הצהירה שהמנוע הזה יעביר את כוחו אל ארבעת גלגליה אדירי המידות של המכונית, בדרך למהירות מרבית של 220 מייל בשעה (כ-352 קמ"ש) – מה שגם קבע את שמה.
אנשי יגואר קבעו כי ייצרו רק 350 יחידות מה-XJ220, קבעו את מחירה על כ-360,000 ליש"ט ועל ספר ההזמנות התנוססה דרישה לתשלום 10% כמקדמה. הברונים, הסולטאנים והספקולנטים לא חיכו רגע. השמועה מספרת שיגואר רשמה פי 3 הזמנות ממגבלת הייצור המקורית. עושה רושם שכולם היו מרוצים.
צילום: מנהל
כמעט כולם, אלו שאמורים לתרגם את החלומות למכונית שניתן להשתמש בה, העלו שתי התנגדויות "קטנות" וניפצו את האידיליה – הם קבעו שהמנוע הענק ומערכת ההנעה הכפולה צריכים ללכת. המנוע המדובר לא עמד בתקנות זיהום האוויר, ועורר גם בעיה אמיתית של מקום. מעבר לזה, הקונפיגורציה המקורית יצרה מכונית כבדה מדי.
ההמלצה הייתה חד-משמעית, שימוש במנוע V6 מוגדש (שיהיה קל יותר, ישב נמוך יותר במרכב ובו בזמן יהיה חזק יותר) ומעבר להנעה אחורית. למנוע הנבחר החדש זוהר עמום משמעותית מקודמו. הוא אומנם בעל ניסיון מסלול (במרוצי סיבולת) וראלי (באוסטין 6R4 – לא מוגדש), אבל ללא הצלחה אמיתית וללא הניחוח היוקרתי של הבחירה המקורית.
יחד עם השינוי הזה, בצעד שככל הנראה היה כורח העלויות אבל שקול לסיקול ממוקד, הודיעה יגואר על עליית המחיר מעבר ל-400,000 ליש"ט. הוסיפו לקלחת הזו את המיתון של תחילת שנות ה-90' ואת מחירי הדלק המאמירים (בחסות מלחמת המפרץ) ולפתחה של יגואר החלו מתגלגלות הצרות – מביטולי עסקאות ועד תביעות שהגיעו לבתי משפט. מכונית-על גדולת מימדים, ללא "מנוע הישר מהמסלול", ללא הנעה כפולה כשהובטח, ובמחיר גבוה משמעותית. אף אחד לא רצה בה.
בתחילת שנות ה-90' יכולת למצוא אנשים שכבר הוציאו את המקדמה מכיסם, ועדיין, היו מוכנים לוותר על זו ועל ה"זכות" לקנות את ה-XJ220 רק בגלל שלא יכלו לעמוד במחירה החדש נוכח המצב הכלכלי (או שלא האמינו כי יוכלו למכור אותה ברווח כפי שתכננו בתחילה). את אף אחד כבר לא עניינה המכונה, העולם כבר היה נגדה.
צילום: מנהליגואר XJ220
המכונההסתכלו בתמונות סביב. הקו האלגנטי, הארוך, קו מתאר שמצליח להיות אגרסיבי ואלגנטי – אמירה ריקה מתוכן, בדרך כלל, שמקבלת המון משמעות כשאתם מתבוננים ביגואר הזו. היא כולה הומאז' ל-XJ13, אולי לא דקיקה וקלילה למראה כמוה, אבל בהחלט שואבת ממנה השראה. היא לא מושלמת – היא נראית כבדה, מאוד. הזנב הארוך נושא בעיקר האשמה, אבל הוא הכרחי בשביל לייצב את הגוף הזה במהירות אליה הוא אמור להגיע. לעניין המשקל, 1,372 ק"ג, המראה והשמועות סיפרו על מכונית גדולה וכבדה אבל בפועל, בזמן שה-XJ220 שקלה יותר מפרארי F40, היא הייתה קלה משמעותית מה-959 והדיאבלו. והיא הייתה חזקה – משמעותית – משלושתן. עם 542 כ"ס ב-7,000 סל"ד וכמעט 65 קג"מ ב-4,500 סל"ד, היא ניפצה את שיא המהירות למכונית סדרתית וקבעה אותו על 341 קמ"ש. ה-XJ220 זכתה לשבחים רבים בנוגע להתנהגות שלה ובעיקר לכיול המתלים שלה. הדברים הללו קיבלו גושפנקה על פניו המחוטטים של הנורבורגרינג. ג'ון נילסן (נהג הסיבולת של יגואר בשנים ההן) לקח את האצולה האנגלית סביב השריד הגרמני ההיסטורי ב-7:46 דקות. מכוניות בעלות שם, מתקדמות משמעותית מהיגואר הזו, לא יכולות להתהדר בנתון שכזה.
פספוסבסופו של יום לא מוזכרת ה-XJ220 בנשימה אחת עם האלילות של תקופתה – המכוניות שנוצרו על התפר בין מכאניקה לטכנולוגיה, מכוניות שהעלו את הרף ואת הביצועים על נס. פורשה 959 ופרארי F40 המקבילות מהתקופה ההיא זכו לתהילת עולם. ה-XJ220, לא. ולא בצדק. היא הציעה עיצוב מפיל לסתות המגובה ביכולת אדירה, יכולת שרבות וצעירות ממנה לא הצליחו להציג ולהשיג. הגיע הזמן, באיחור קל, לתת ל-XJ220 את המקום לו היא ראויה בהיכל הכבוד של מכוניות-העל.
