מתיחת הפנים של הגרנדה-פונטו מגיעה כבר מפיאט שבעה, מבוקשת ומרוצה מעצמה, כזו שלא מרגישה צורך לבצע שינויים גדולים בפונטו המצליחה. אפילו השם שנבחר עבורה, פיאט פונטו איוו, יומרני משהו. זוהי סיומת שבדרך כלל משויכת למכוניות ספורטיביות, וספק אם השימוש בה מקרי.
מה השתנה?
השינוי מהגרנדה-פונטו (שתמכר באירופה במקביל כאופציה מוזלת) בולט ממבט ראשון – החרטום דמוי מזראטי פינה מקום לפנים החדשות של פיאט, עם זיקה ל-500 החייכנית. מאחור הוחלפו יחידות התאורה בצמד שקוף עם נורות LED. יש גם פגושים חדשים (שהאריכו את המרכב ב-3 ס"מ) וסמלים ששינו גרפיקה ומיקום. אולם עיקר השינויים הם מתחת לעור: מנועי 1.4 ל' מולטיאייר חדשים (105 כ"ס באטמוספרי ו-135 כ"ס במוגדש) ומנועי 1.3 טורבו-דיזל מוליטג'ט משופרים (75 ו-95 כ"ס) – שכולם חזקים, חסכוניים ונקיים מבעבר.
מה לא השתנה?
בתנועה אין שוני רב. המנוע מרגיש מעט אנמי – למרות נכונותו לעלות בסל"ד – והתיבה הרובוטית עדיין קופצנית ודורשת יותר מדי תשומת לב והקפדה כדי לייצר תנועה חלקה. כמובן שבמצב ידני תגובותיה משתפרות פלאים, אך אנחנו בספק אם יש נהגים שיעשו בכך שימוש קבוע. ב-100 קמ"ש בהילוך חמישי, המנוע מתגלגל על 3,200 סל"ד גבוהים, אך במפתיע אינו רועש יתר על המידה.
נוחות הנסיעה סבירה, ונרשמת רגישות רק לשיבושים קלים ורצופים שיוצרים ויברציות לא נעימות. ההתנהגות ניטראלית למדי, הבלמים מצוינים והאחיזה גבוהה, אך זוויות הגלגול מוחשיות, היגוי קל ומנותק (שהופך קל עוד יותר במצב City המיותר) ובקרת יציבות שאינה מתנתקת גודעים כל תקווה להנאה מנהיגה.
חידוש מעניין הוא מערכת העצור-סע התקנית, שמדוממת מנוע בעצירה ומניעה אותו עם תחילת התנועה. היא מבטיחה שיפור בתצרוכת הדלק, ודורשת פרק הסתגלות מהנהג. בניגוד למכוניות כלאיים בהן כיבוי הרכב אינו מורגש, כאן צליל ההתנעה והרעידה הנלווית בולטים. רוב מי שנסע איתנו ברכב (כולל נהגים "רגילים") טענו שזה מציק. לדוגמא, אם הגעתם לרמזור בעליה והמנוע כבה, קרוב לוודאי שהשילוב של תיבה רובוטית וזמן ההתנעה יגרמו לכם להתדרדר קלות לאחור עד שתחודש הנסיעה. זאת למרות שהפונטו מצוידת במערכת "סיוע לזינוק בעליה", שלא תמיד מונעת את הבעיה). או כשתרצו "לגלוש" בפקק תנועה, תגלו שהרכב נכבה רק בעצירה הראשונה. ברגע שתעזבו את הרגל מדוושת הבלם ותזחלו קצת, המנוע יותנע ולא יכבה שוב עד שתאיצו למהירות מסוימת לפני העצירה הבאה.
בארץ, השילוב של מנוע בנזין חלש יחסית, תיבה רובוטית ומחיר לא מספיק אטרקטיבי, לא מצא אוהדים רבים. וקשה לראות את המצב הזה משתנה כעת. האיוו הרובוטית אומנם השתפרה במספר תחומים ביחס לקודמתה, אבל עדיין סובלת מאותן בעיות מובנות – כשמחירה קרוב מדי לאלטרנטיבות אוטומטיות מוצלחות יותר.