עד אמצע המאה הקודמת ייצרה פיאט דגמים נחשבים ומשפיעים כמו 2800, טופולינו 500, 508 באלילה ועוד כשלושים נוספים, אליהם צרפה גם כאלה מסחריים, אוטובוסים ועוד. ב-1963 היה ג'יאני אניילי, נכדו של ג'יובאני, למנכ"ל (עד 1966) וליו"ר החברה (עד 1996). תור הזהב היה משנות החמישים ועד שנות השמונים, ופיאט הציגה את 500 ו-600, 850, גם את 124, 130, 131 – ודגמים דגולים ממש כמו V8, גם דינו המופלאה, בהחלט גם X1/9.
עם השנים, פיאט הצליחה פחות, ערך המניות שלה נשחק בשנות השמונים בשליש, מערכת היחסים בין ההנהלה לעובדים לא הייתה מהמשופרות. הדגמים שלה הצליחו פחות, מוניטין האמינות לא היה מזהיר, והגם שהיו הברקות (ברקטה, מולטיפלה) היא לא הצליחה. בנוסף, ולמרות שהייתה ראשונה בשימוש נרחב בהזרקת-סולר ישירה במנועי דיזל, הציעה הגה עם דרגות תגבור שונות ועוד שכלולים, לא הצליחה להתגבר על הדעיכה שנמשכה מעבר לתחילת המאה. פיאט מצאה עצמה במצב חמור ביותר.
מנגד, פיאט רכשה עם השנים מותגים כמו אלפא רומיאו, לנצ'יה, מזראטי – ומעל לכל את פרארי (כיום חברה ציבורית).
ב-2004 נכנס סרג'יו מרצ'יונה לתפקידו כמנכ"ל, שיפר את המאזן, וב-2007 הוצגה 500 החדשה. דגם זה הציל בדיעבד את פיאט, הפך אותה לחברה רווחית ואפשר לה – גם בסיוע המשבר בארה"ב ב-2008 – ליצור את FCA, תאגיד בו הייתה שותפה גם קרייזלר על שפע מותגיה, כולל ג'יפ. פיאט הצליחה בשנים הבאות, אך מצאי הדגמים המתקדמים שלה אזל, ואפילו 500 לא חודשה. ב-2016 נפטר מרצ'יונה, והתוכניות שלו נעצרו. פיאט כמותג לא התעלתה, אך הציגה 500 חשמלית חדשה - ובעיקר חברה, יחד עם FCA, לתאגיד PSA הצרפתי ליצירת סטלנטיס, קבוצת הרכב החדשה שנוצרה בינואר 2021.
פיאט מייצרת כיום מסחריות קלות, בינוניות וגדולות, מיניוואן ודגם פנאי קטן המבוססים על רצפת הסופרמיני גרנדה פונטו, וכמובן 500 החדשה. בנוסף, וברחבי העולם, היא מייצרת דגמים נוספים לשימוש מקומי. לפיאט פעילות ענפה ורחבה בדרום אמריקה, באסיה. פיאט מיובאת לישראל על-ידי סמלת.
המשך קריאה