ביואיק לה קרוס: חוות דעת מקוצרת. ביואיק לה קרוס החדשה כמו כל מותגי ג'נרל מוטורס (כמעט) גם בביואיק רוצים להצהיר על עידן חדש ותחרותי בהרבה. וכמעט כמו כולנו גם הם שואפים אחר הדימוי "צעיר, בריא ועשיר" כאשר אצלם הפעם זה מתורגם לחדירה לקהלי יעד צעירים מבעבר. מצד שני
ביואיק אינה מוכנה לוותר על הדימוי היוקרתי שדבק בה אלא להדקו, דבר שגם משרת את UMI, היבואנית. זו ששה להזדמנות למקם את ביואיק באופן מובן יותר בסולם הדרגות של שוק הרכב המקומי כאשר הלה קרוס החדשה, לטענת ביואיק, מהווה צד ראשון בכיוון.
עיצוב ואבזור
גם בלי לראות את הסמל ברור למרחקים מהיכן מגיעה ה
ביואיק לה קרוס, במיוחד עם צבע "הכסף" שמגיע כמעט לכל מקום: לכונסי האוויר, למסגרות הפנסים, לחישוקי הגלגלים ובמיוחד לגריל. בביואיק אולי מעט הגזימו בשימוש רעשני בכרום הבוהק ובהדבקת גריל אגרסיבי כל כך, אבל באופן כללי ניתן לומר שהתוצאה נאה כאשר הצצה מזווית אחורית יוצרת רושם מחמיא ואלגנטי. שורה תחתונה, הלה קרוס נראית גדולה, בולטת ומושכת בהרבה מהדגם האנמי אותו היא מחליפה.
גם ממושב הנהג לא עולות ספקות לגבי שוק היעד. אלא שגם כאן מתורגמת הרוח האמריקנית לתחושה וסגנון נכונים. איכות החומרים טובה משמעותית מבעבר, הגוונים (בייחוד גוון הקרם) נעימים לעין, ואפילו אותם מתגי ענק החביבים על אמריקה מסודרים באופן נאה יותר. בביואיק אפילו ויתרו על בלם היד-רגל האמריקני לטובת מתג חשמלי בסגנון האירופאי. הנדסת האנוש טובה בדרך כלל, גם אם לא נקייה משגיאות; כך למשל מיקום בורר ההילוכים מוסט מדי לחלק האחורי ומקשה על התפעול הידני, המחוונים קטנים מדי לטעמי כאשר גלגל הגה בעל כיוון גובה מוגבל מסתיר אותם. המחוונים ותאורתם הם אולי עקב אכילס והחלק הפחות איכותי בתא הנוסעים.
צילום: רונן טופלברג מצד שני לביואיק אווירה עשירה שמתבטאת לא רק בגוונים ובעור, אלא בתאורת פנים כחלחלה שמאירה קלות חלקים שונים. לגרסה המצוידת תפעול חשמלי עם זיכרונות למושב (כולל הרחקת המושב עם פתיחת הדלת), גג זכוכית גדול נפתח עם צלון חשמלי (שאינו אוטם לחלוטין את אור השמש), ואפילו וילון אחורי חשמלי. עם מידות כה נדיבות (בסיס גלגלים של 284 ס"מ) הלה קרוס בפירוש מרווחת למדי גם אם המרחב לראש מאחור מעט מצומצם.
מנוע וביצועים
הלה קרוס חמושה
במנוע ה-3.0 ליטר החדש של הג'נרל שמהווה שינוי דרמטי לעומת יחידת הכוח היוצאת. זהו מנוע מודרני עם 24 שסתומים, תזמון משתנה, הזרקה ישירה כאשר 255 סוסיו עוברים דרך תיבה אוטומטית בעלת שישה הילוכים. נשמע מבטיח, ואכן רוב הזמן הלה קרוס מרגישה חסונה וחזקה. אלא שבחירת יחסי העברה ארוכים, לטובת החיסכון, לעיתים מפילה את המנוע "לבורות"; כמו למשל בקצב ההתקדמות בעליות. שם גם מגלים שהתיבה המעודנת בפעולתה, אינה מזדרזת לבצע הורדות הילוכים.
חובבי האמריקניות יגלו כאן מנוע עם אופי שונה, כזה שאינו נותן מייד את כל מה שיש ובהמשך משתתק. אלא מנוע ליניארי יותר שמוכן לטפס לסל"ד גבוה שם אגב, הצליל הרבה פחות גברי מבעבר.
נוחות והתנהגות
הפניות בכבישי הצפון, גילו שגם מבחינת התנהגות הלה קרוס מסתירה את מוצאה. אין ספק, היא מרגישה כבדה, גדולה (היא אכן כזו), רכה וכנראה פחות מהודקת ממכוניות גרמניות מקבילות, אך עדיין היא אינה מאבדת את הראש תחת עומס. גם אם החרטום נוטה להחליק בפניות הדוקות המכונית מתנהגת בצורה בטוחה, צפויה שאינה מרתיעה את הנהג. בניגוד לעבר שיבושים גדולים אינם מכריעים את מערך המתלים והנוחות טובה למדי בייחוד מחוץ לעיר אך גם בתוכה, דבר שמשתלב בנינוחות ובשקט בשיוט (למעט רעשי כביש). הבלמים לעומת זאת עדיין אינם נחושים בייחוד תחת עומס.
צילום: רונן טופלברג
סיכום
אין ספק שהלה קרוס מהווה קפיצת דרך מהותית מאוד לעומת הדגם היוצא. היא עדיין מרגישה אמריקנית אך מראה שזו לאו דווקא תכונה שלילית. חובבי האמריקניות יאהבו מייד את המידות, המראה, ורשימת האבזור העשירה, אך UMI בונה גם על הקהל האירופאי וכנראה שבצדק. הרבה יותר על הלה קרוס, המרכיבים היומרות והמתחרות בגליון אוטו 290.
