עיצוב ונראות
הדור החדש של אודי Q7 מצליח להיראות קטן משמעותית מהדור הקודם, למרות שההבדלים במידות לפי דף הנתונים קטנים למדי; הפער הגדול ביותר, באורך, עומד על פחות מ-4 ס"מ. עם זאת, חשוב לזכור כי שינוי משמעותי אינו נראה לעין: המשקל הופחת ב-325 ק"ג ביחס לדגם הקודם.

אם העיצוב החיצוני של הדור השני לא בהכרח יקסום לכל אחד, תא הנוסעים יעשה זאת. הוא יפה, מעוצב, והוא מתקדם טכנולוגית באופן משמעותי ביחס לדור היוצא; לא מפתיע, עשר שנים...
גרסאות ההשקה היו מאובזרות בשפע אופציות גימור ואבזור, כאשר בתא הנוסעים מצאו דברים אלה ביטוי ברשימה בלתי נגמרת של מרכיבים ופריטים: ריפוד אלקטנרה על התקרה, ארבעה אזורי אקלים נפרדים, קירור וחימום למושבים, מערכת קול מדהימה של באנג אנד אולפסן (אופציה מאוד-מאוד יקרה, שהייתה בחלק מהמכוניות), ריפודי עור, מסך במקום לוח מחוונים ועוד ועוד.

כל המכוניות הגיעו להשקה כשהן מצוידות במתלי אוויר - פריט שיוצע בארץ כאופציה. איכות הכבישים בשוויץ טובה, אבל לשמחתנו פגשנו גם בשיבושים. במפגש הזה אתם התחושה הייתה ש-Q7 הוא רכב מאוד נוח, במיוחד במצב "נוחות" של מתלי האוויר. עם זאת, גם במצב "דינאמי", הנוחות הייתה טובה ומספקת. נציין לטובה את השקט ששרר בתא הנוסעים, ובייחוד את החלונות הכפולים שעוזרים להשיג את הדממה הזו.
התנהגות ובטיחות
בכבישים המפותלים שהיו בהשקה הראה ה-Q7 הראה שיש לו יכולת לנוע במהירות גם בהם, אבל זה לא הקטע שלו. ההגה קל מדי גם במצב הדינאמי של המתלים, והתחושה בנהיגה היא מאוד מנותקת. זה לא כלי שפונה, דרך התחושות, לנהג, גם אם כאמור לא הייתה כל בעיה לנהוג בו מהר גם בהרים בשוויץ.

מנוע וביצועים
ה-Q7 מוצע כרגע עם שני מנועים מוגדשים בנפח 3.0 ליטר: דיזל המספק 218 כ"ס או 272 כ"ס; בנזין המייצר 333 כ"ס. המנועים משודכים לתיבה אוטומטית עם שמונה הילוכים. ההנעה כפולה בכל הגרסאות.
אודי מצהירה על שיפור בצריכת הדלק שמגיע עד ל-28% בהשוואה לדור היוצא, נתון לא מפתיע בהתחשב באותה הפחתת משקל מרשימה מאוד של 325 ק"ג. בשנה הבאה תצטרף להיצע גם גרסה היברידית נטענת-רשת עם מנוע דיזל (3.0 ל') בהספק משולב של 373 כ"ס. רכב זה יהיה מסוגל לנוע בכוח החשמל בלבד 56 ק"מ, מה שמסביר נתון צריכת דלק משולב (בתנאי מעבדה) של 58.8 ק"מ/ל'.
בגרסת הדיזל הבסיסית (218 כ"ס) נהגנו מעט מאוד, אבל גם מהסיבוב הקצר הזה נראה שהיא בהחלט יכולה להוות גרסת כניסה טובה ל-Q7. התחושה בנהיגה הייתה שעם המנוע הזה הרכב מספיק זריז, אין כל מחסור בכוח אבל חסר מחץ, עניין שיחזור גם בהמשך.

בתוך תא הנוסעים מפגינים שני מנועי הדיזל רמת שקט מבורכת, אם כי קולם עדיין נשמע מעט, ואין ספק שמדובר בלוגמי סולר. מנוע הבנזין הבכיר (333 כ"ס) מציע גם הוא כוח זמין תמיד, וגם כאן הוא מוגש בצורה מאוד לינארית, גם כאשר לוחצים אותו למקסימום. התחושה, לכן, שה-Q7 עם מנוע הבנזין פחות זריז ממה שהמספרים מספרים.
אנחנו העדפנו על פניו את הדיזל הבכיר, שמציע גם יתרון מומנט נאה על הבנזין ביותר מ-16 קג"מ. נציין שהחיסכון במשקל בהחלט מוחשי, ומורגש שה-Q7 קל משמעותית מהדור היוצא ובכל הגרסאות.
סיכום
ה-Q7 מציע עיצוב שיכול להרגיש קצת סטיישני ופחות מרשים מהמצופה בחלק מהזוויות. בכל אופן הוא נאה, בעיקר מלפנים עם הגריל המגודל. אבל העיקר כאן הוא לא העיצוב.
הדור השני של ה-Q7 מבצע קפיצה מרשימה בשפע תחומים: נוחות, אבזור, בטיחות, תא נוסעים וגם חיסכון בדלק (על הנייר לפחות). עכשיו נשאר לחכות ולראות באיזה רמות אבזור, מפרט טכני (מתלי אוויר למשל) יגיעו המכוניות לישראל – ואיך הם יתומחרו, אין ספק שבקומבינציה הנכונה, זה רכב מאוד מעניין.
