דאנטה גיאקוזה, האחראי לשושלת הננסיות ההיסטוריות של פיאט, אמר על ה-500 של 1957 "שכל זמן שיש לה ארבעה גלגלים היא נוחה מקטנוע". הצרכים הם שהכתיבו את המראה של הננסיות הזולות, שהפכו ברבות הימים השראה לדגמי רטרו אופנתיים. אבל הימים האלה עברו. כיום אנחנו מצפים ליותר מארבעה גלגלים ורוצים שהקטנות יעשו את מה שהגדולות יודעות. ומאז עידן ה-500 החדשה יש גם מקום למכוניות מיני שהן אופנתיות ואפילו מעט יוקרתיות.
גם הצרכים השתנו, לא רק של הלקוחות אלא גם של היצרנים. בז'נבה 2005, בשיא המשבר בפיאט, הסביר לי לופה אלקן, הנכד הצבעוני של ג'אני אניילי המיתולוגי: "הדבר שאנחנו הכי זקוקים לו כרגע זה אהבה. הצהרות לגבי המצב לא יעזרו. כרגע צריך לזכות באהבת הציבור. וכדי לקבל אהבה אנחנו צריכים להציע משהו יותר אישי". באופן מעניין אלו היו בדיוק הצרכים של אופל, אחרי שבעשור האחרון היא הטלטלה בין משברים שכללו אפילו ניסיונות סילוק ממשפחת ג'נרל מוטורס. בדיוק כמו שותפתם בעבר, פיאט, גם אופל זקוקה לאהבה. באופן כמעט חשוד אופל פנתה לאפיק דומה – מכונית מסוגננת ומתקתקה עם שפע אפשרויות התאמה אישית ומחיר שאינו בשמיים. "סוף סוף יש לנו מכונית שהיא קולית" אמר לי בז'נבה ראש אופל, וכאשר רואים את
אופל אדם ניתן להבין אותו.
צילום: תומר פדר לאופל חסרה מכונית אייקונית, ואז היא הציגה את האדם
בניגוד לפיאט, עבור אופל המשימה הייתה קשה. לאופל אין מכוניות אייקוניות – ומיני מעולם לא הייתה במלתחה שלה. הקטנות האחרונות שמכרה היו בכלל מכוניות מחופשות של סוזוקי שכונו אגילה. אבל בתחילת העשור הנוכחי החליטו שם ללכת בעקבות פיאט ולהציג ננסית אופנתית. על רקע זה משעשע לגלות שהם בחרו להתבסס על הפלטפורמה הוותיקה של הקורסה, שפותחה בפיאט עבור הגרנדה-פונטו. זאת במקום לקחת את פלטפורמת הסוניק החדשה יותר של חברת האם. אולי גם הגרמנים יודעים שאין מומחים מהאיטלקים לננסיות עם אופי.
טוב שם
כך או כך, מבסיס הגלגלים של הקורסה נחתכו 20 ס"מ (231 ס"מ סך הכול), המרכב קוצר ב-30 ס"מ ל-370 ס"מ אבל האדם רחבה בכ-10 ס"מ (180.5 ס"מ) מאחותה הגדולה. וכך, למרות בסיס גלגלים דומה ל-500 (230 ס"מ) האדם ארוכה ב-15 ס"מ ורחבה בכ-18 ס"מ משמעותיים.
בהיעדר האיקון הנחוץ מההיסטוריה, בחרו הגרמנים בשמו של מקים החברה, אדם אופל, עבור המכונית, למרות שזה מימיו לא ייצר מכוניות אלא התמחה בעיקר במכונות תפירה ובאופניים.
צילום: תומר פדר נותנת תחושה של מכונית גדולה ממה שהיא באמת
בניגוד ל-500 האיטלקייה או ל-DS3 הצרפתייה, שגם עימה חולקת האדם דמיון במראה (גם בגלל צבע שונה לגג), לוקח קצת זמן לעכל את הננסית החדשה. הפרופורציות קצת מוזרות, עם תחושה של מכונית גדולה יותר מלפנים שחלקה האחורי נחתך. בניגוד ל-500 שמגיעה למפגש, היא פחות ממתק קלאסי ויותר טעם נרכש. אבל היא בפירוש מיוחדת, מודרנית ושופעת פרטים מעניינים, החל בפנסים העגולים מאחור, שנראים כמו מפלטים צבעוניים של חללית צעצוע, דרך הדופן המפוסלת וכלה בחזית חייכנית ובפנסי איתות שנראים כמו תאורת ערפל.
התאמה צבעונית
פרק 2 ב"מדריך לבניית קטנה אופנתית", מדבר על תא נוסעים מיוחד, צבעוני ושופע אפשרויות להתאמה אישית. אופל עומדת במשימה אם כי באופן מעט פחות מוצלח מה-500. בהתאם לספר החוקים, סביבת הנהג צריכה להכיל פלסטיק בצבע המרכב ואכן האדם שלנו מתהדרת ביריעה רוחבית כחולה שממשיכה לדפנות. אבל היא פחות צבעונית מה-500 ומבחינות אחרות מרגישה כמו מכונית בוגרת ורגילה יותר. זה טוב בהיבט האיכותי ובתחושה השלמה, אך קצת פחות מוצלח מבחינת ייחוד. חבל רק שמערכת האוורור רועשת בצורה מוגזמת (במצב שקט היא לא יעילה בימים החמים) ושהפתחים שלה קשים לכיוון וסגירה. במרכז בולט מערך מולטימדיה-בלוטות' מקורי בסגנון משפחת הג'נרל והמחוונים נאים, גם אם מעט רגילים.
צילום: תומר פדר לוח המחוונים אינו מיוחד אך נאה
קל לייצר תנוחת נהיגה טובה עם שפע הכיוונים כאשר ההגה נע גם למרחק. לנמוכים כמוני הוא מרגיש קרוב מדי בכל מצב, והגבוהים התלוננו שההגה מסתיר להם את המחוונים. המושבים נוחים ותומכים (בייחוד בהשוואה ל-500) ויחסית לז'אנר לאדם מרחב סביר לשניים מאחור, גם אם זה בוודאי לא הרכב הנוח ביותר למבוגרים. תא המטען קטן (170 ליטר) אך מה שמפריע יותר הוא מבנה לא נוח – קצר ועמוק עם שפת טעינה גבוהה. אישית גם לא התלהבתי מפתיחתו בעזרת לחיצה על הסמל. הרעיון נחמד – הביצוע פחות.
הצד הוותיק
מנוע 1.4 ליטר אטמוספרי שמייצר 87 כ"ס בוודאי לא נשמע מרגש בימים אלה. גם לא 176 קמ"ש מרביים והאצה למאה ב-12.5 שניות. ועל רקע זה הלחיצה הראשונית על המצערת מפתיעה. בזכות יחסי העברה קצרים בתיבה הידנית וגמישות המנוע, התגובה ברמזור או בנהיגה עירונית היא מאוד מיידית. ברגע הראשון האדם מבלבלת וגורמת לחשוב שמדובר במכונית כמעט ספורטיבית. השילוב בין תיבה ואופי המנוע אומר שאין צורך לתפעל הילוכים יתר על המידה בעיר. אלא שעם עליית המהירות וסיבובי המנוע יורדת ההתלהבות.
צילום: תומר פדר
המנוע מגיב במיידיות ללחיצה על הדוושה, אבל הוא לא מתלהב לטפס בסל"ד
המנוע הוותיק לא מתלהב לטפס מעלה והוא רועש ורוטן בהאצות בייחוד כשהמחט במד הסל"ד מתקרבת לקצה. יחסי העברה הקצרים אומרים שעל הכביש המהיר האדם תהיה בסל"ד גבוה יחסית ויחידת הכוח תמיד תרגיש עסוקה ולעיתים גם רועשת. בורר ההילוכים מסתפק בפעולה סבירה ובשניות הראשונות, הן בגלל ירידת סל"ד איטית של המנוע והן בשל תפעול המצמד, קשה לייצר החלפות חלקות. האדם חסכונית למדי ונעה בין 16.5 ק"מ לליטר בשיוט ל-12 במסלול מגוון.
בין מראה למציאות
המראה, החישוקים, צבעי הקרב ואפילו הזינוק הראשון רומזים למשהו צעיר וספורטיבי, אבל האדם בפירוש מבדילה בין שני המושגים. היא מרגישה צעירה ותוססת, אבל בסופו של דבר אינה מציעה משהו יוצא דופן מבחינת ניהוג. עקב אכילס הוא ההגה החשמלי שמרגיש מעט צמיגי ולא ממש מדויק, ולמרות שבתחילת הדרך המשקל שלו נראה סביר הוא לא משתנה באופן פרוגרסיבי מספיק עם עליית המהירות והעומס. הכניסה לפניה אינה נחושה או תזזיתית ובדרך כלל האדם צריכה ש"יכניסו" אותה לסיבוב. זה לא קשה אבל גם לא מרגש במיוחד, בסה"כ האדם מתנהגת היטב ומציגה אחיזה טובה. למרות מידותיה הקטנות היא גם מרגישה יציבה במהירות גבוהה (זה בולט בייחוד ליד ה-500 הבסיסית). הבלמים מאכזבים עם מהלך ארוך ותגובה רפה לצד נטייה להתעייף בעומס.
צילום: תומר פדר אופל אדם. האופל הכי מגניבה בשנים האחרונות
מבחינת נוחות האופל מציעה אופי גרמני מעט קשיח אך עדיין מרוסן ונכון. זה אומר שהיא מצליחה להתמודד עם מפגעי כביש באופן הגיוני. היא אמנם לא סופגת אותם ברכות אך גם לא מתנדנדת אחרי המפגש כמו ה-500. גם מחוץ לעיר התחושה והנוחות סבירות והיא שקטה מבחינת רעשי כביש.
האדם שבאופל
אופל אדם הרבה יותר מיוחדת, מפתה ומזמינה ממכוניות אחרות של אופל בשנים האחרונות. יש בה משהו קולי, צעיר וחצוף, ובעיקר קסם שכבר שנים לא שייכנו לאופל. מחירה, 99,000 שקלים, אינו יקר מדי, האבזור טוב וציון הריסוק שלה סביר (גם אם לא מבריק). יש לה מספר חולשות אבל מדובר במכונית עם אופי שמגרעותיה קשורות יותר למבחר. כמכונית אופנתית ואפילו נשית, האופציה האוטומטית חסרה בצורה בולטת, ובמחיר כזה היא תפריע לה להגיע לכמויות נאות. עם זאת מה שבטוח שבאולם המכירות של אופל הייתה חסרה מכונית מהסוג הזה. מכונית שפונה יותר לרגש מאשר לשכל וללקוחות פרטיים צעירים מאשר לעובדי הליסינג.
איך האדם ביחס לפיאט 500?
אחרי חמש שנים מפתיע לגלות כי
פיאט 500 עדיין לא איבדה מהקסם. אין כאן את החידוש של האדם אבל המראה עדיין מתקתק. חלק מזה גם קשור לשפע הגרסאות ואפשרויות הצביעה וההערה היחידה קשורה לזה שלגרסה הזולה (80,000 שקלים) אין חישוקים קלים. אבל ניתן לסלוח לה. האיטלקים מראים את כוחם בתא הנוסעים. ה-500 פשוטה ופחות מצוידת מהאדם, אבל היא הרבה יותר צבעונית. עם גווני האדום ולבן, שמגיעים עד לריפוד ולדיפון, נוצרת תחושה יותר מיוחדת.
מערכת המיזוג עדיפה, פתחי האוורור נורמאליים ובורר ההילוכים הגבוה מדויק מבאופל. מאידך היא קטנה יותר וזה מאוד מורגש, בייחוד ברוחב. הגדולים הרגישו שהם קרובים מדי לדופן והופרעו מהעדר כיוון אמיתי לגובה המושב. התחושה היא שהישיבה היא על המכונית ולא בתוכה. המושבים הרכים נוחים יותר עבורי אבל בפניות מהירות אני נאלץ להיאחז בהגה בגלל היעדר תמיכה. גם הראות פחות טובה, בייחוד לאחור. המרחב מאחור מעט קטן יותר לרגליים ולראש לעומת זאת תא המטען שימושי בהרבה. "פחות זה יותר" הוא המוטו ב-500 הבסיסית. היא חלשה מהותית מהאופל ויחסי ההעברה הארוכים פוגעים בתאוצה. אבל תחת עומס המנוע נעים, חלק ושקט יותר. כמו איטלקי מהעבר הוא מוכן לטפס גבוה, ועם רגל כבדה תוכלו לראות גם 160 קמ"ש.
צילום: תומר פדר ה-500 עדיין רלוונטית למרות גילה המתקדם
גם סנדלי הגומי הצנועים משתלמים, עם התנהגות יותר מבדרת, וחסכון בדלק. גם ב-500 ההגה צמיגי ובכביש מהיר יכול לעצבן עם צורך בתיקונים, אבל לפחות בפניות הוא מקבל משקל עדיף וה-500 מגיבה באופן מהנה יותר להעברות משקל. עם זאת כיול המתלים הרך אומר שהיא רוכנת ומתנדנדת מדי על שיבושים וגלים.
במונחים יבשים ה-500 נחותה מהאדם אבל המעט שהוא יותר אומר שיש לה יותר אופי. וכאשר מוסיפים למשוואה את המחיר הזול למכונית שהיא גם אמירה, ברור שה-500 עדיין אופציה מפתה. גרסת ה-S, עם מנוע 1.4 ותיבה רובוטית מציעה אופי שונה עם יותר משקל להגה, קשיחות למתלים, תמיכות למושבים, צליל וכוח למנוע, ואבזור. היא נראית יותר ספורטיבית, אבל יקרה משמעותית (122,000 שקלים). אבל המבחר העשיר הוא חלק מסוד ה-500.
