"מזל טוב" אומר המתדלק, אי שם בדרום הארץ, כשבעיניו קשות היום נדלק זיק למראה המכונית הצחורה שמפיחה חיים בתחנה. אני, כרגיל, ממלמל משהו בסגנון "לצערי היא שלי רק עד הערב". הוא מלטף אותה בעיניו וממשיך "גם ליום אחד זה משהו". במכונית קופה אמיתית יש תמיד משהו נהנתני, שמסמן את החיים הטובים ונטולי הדאגות, ונראה כי
מרצדס E קופה המחודשת מייצרת את האווירה הזו – ומושכת מבטי קנאה.
בהופעתה לפני ארבע שנים היא סימנה שינוי. בעידן בו יצרני יוקרה נוטשים מסורות ארוכות ורצים ליצור נישות, מספרים וצירופים חדשים, היא נראתה כחזרה למקורות. חזרה לקופה הגדולה שמבוססת על מכונית סאלון, כמו בימי ה-W114 וה-W124. זו לפחות האווירה שמרצדס שאפה לשדר, גם אם במציאות הפלטפורמה מגיעה בכלל מה-C, עם נגיעות רכיבים מה-E.
צילום: אורי שר מרצדס E קופה. חזרה למקורות?
ראויה לקנאה
מפגש ראשון מזכיר עד כמה מרצדס אמונה על הנושא, גם אם הדור החדש הרבה פחות מאופק מהאגדות של שנות השישים והשבעים. בניגוד ל-E הסאלונית, ולמרות השימוש במאפייני עיצוב דומים, הקופה תמיד נראתה מיוחדת ומושכת. הצללית הארוכה, עם קו הגג המעוגל והעדר קורה B, ניפוחי הכנפיים וקו המותן היורד יוצרים מראה מאוד מקורי.
כעת היא קיבלה את החזית החדשה, שמזכירה את זו שב-E המעודכנת, ובגימור ה-AMG "שלנו", גם חצאיות וספוילר תחתון אגרסיבי עם שפה בוהקת – נראה נהדר, אבל גם מועד לפורענות בחניה מול מדרכות. הוסיפו לזאת את פסטיבל האורות שמביאים הלדים מלפנים ומאחור, ואת חישוקי ה-18 אינץ' של חבילת ה-AMG, ותבינו עד כמה מוצדקים מבטי הקנאה.
צילום: אורי שר אווירה ייחודית גם בתא הנוסעים
מיוחד
האווירה הייחודית שרוקמת הקופה ממשיכה גם כאשר הישבן צונח למושב הנמוך, וזרועות ארוכות מאחור מושיטות לי את חגורת הבטיחות. היא גם נשכרת משפע כיווני מושב (ברמת גימור AMG) עם מערכת שנושפת ומנפחת תמיכות בכל רחבי המושב. לא בטוח שזה הכי יעיל בעולם... לגבוהים יחסר קצת מקום לראש – אבל זו לא בעיה שלי.
העדר קורה מרכזית אומר שעם פתיחת החלונות ובסיוע גג הזכוכית, הנפתח, מתקבלת תחושה של כמעט קבריו. חבל רק שכיסוי הגג אינו אטום. בכל מקרה, מי שייהנה במיוחד מהפסטיבל האוורירי הם היושבים מאחור. אלה גם יאהבו את האפשרות לפתוח את החלון האחורי במלואו, והוא עושה זאת בטקסיות נאה, ואת התזוזה החשמלית לפנים של המושב הקדמי כדי לסייע בכניסה.
המרחב מאחור אינו גדול (בייחוד לראש) אבל האווירה, בזכות המושבים המפוצלים, נהדרת. לתא המטען נפח מספק.
צילום: אורי שר קיבלנו למבחן את גרסת ה-400 החזקה (333 כ"ס)
נעים וזה נעים
נגיעה במתג ההתנעה מעירה סביבת נהג מרצדסית אופיינית – איכותית, עניינית ועשירה – אני בוחן שוב את הפקדים ומגלה שקל להסתגל. ההגה הנאה מתכוון חשמלית ומאפשר לראות את מלוא המחוונים הקלאסיים. תפעול הבורר מימין להגה מוכר ויש כמובן אפשרות נוחה לתפעול ידני עם פקדים. אפילו תפעול בקרת השיוט על מנוף משמאל להגה פחות מפריע מבעבר (או שהתרגלנו), אבל אני מתקשה להתלהב מבלם היד/רגל האמריקאי. תפעול מערכי המידע–שמע וכו' דורש הסתגלות, אבל לא משהו מוגזם. יאללה, לדרך.
לעיתים נראה שבמכוניות מהירות לוחצים הרבה יותר על דוושת הבלם מאשר על המצערת, ויש ימים שזה נכון עד כאב. מנוע ה-V6 המוגדש והחדש בנפח 3.0 ליטר, שמייצר 333 כ"ס, הופך את הקופה למהירה ביותר, עם זינוק למאה קמ"ש ב-5.2 שניות. המשתמשים האחרים בכביש מגיעים מהר מדי לסף הפגוש הקדמי ומפריעים ליהנות מהחוויה. אין ספק שמדובר ביחידת כוח מאוד חזקה ואפקטיבית בכל מצב. כזו שיכולה לנוע בחצי גז, בעצלות נעימה, ושמחה גם למשוך למעלה (למרות שזה לא נחוץ) עם שפע גרגורים גבריים (אבל גם קצת רעשים מכאניים מדי פעם). במצב הרגיל התיבה מעדיפה פעולה מאופקת והמצערת מעט קהה, אבל עברו לספורט והפעולה זורמת עם תגובות מהירות. כך או כך, עקיפה היא משימה קלילה וגם עליות תלולות הופכות למישור. צריכת הדלק סבירה, עם 11.9 ק"מ לליטר בשיוט או 9.4 במסלול מגוון יותר.
צילום: אורי שרמנוע ה-3.0 ליטר המוגדש הופך את הקופה למהירה ביותר
ברגע הראשון ה-E אינה מרגישה קלילה, ויוצרת תחושה של מכונית גדולה ומעט רכה מדי. עם הזמן מסתבר שמדובר במכונית שאינה עצבנית או אגרסיבית אלא כזו שמציעה יכולת. כל פעולה בה, מההיגוי, דרך שינויי כיוון, ועד יציאה מפניה, היא מאוד מדודה. זו לא מכונית שששה לשלוף זנב באופן מוגזם (למעט מקרים קיצוניים) אלא כזו שמעדיפה להגיב באופן מדויק לפקודות ההגה (שאינו פטפטן) והמצערת: מהדקת קו בהרפיה, דוחפת קצת את האף בלחיצה ומהדקת שוב במעיכה.
היא אינה טמפרמנטית, אלא בוגרת ובשלה, וזה אומר גם שהיציבות הכיוונית במהירויות גבוהות טובה. השלווה מופרת על גלים, שם בולט מחסור בריסון, אלא שהעניינים נותרים תמיד בשליטה. חבל שהבלמים אינם מרגישים נחושים.
צילום: אורי שר חבילת ה-AMG מוסיפה למראה הדינאמי
החזרה
הזמן רץ ואנחנו חוזרים לעיר, שמדגישה נוחות נסיעה לא מבריקה, בייחוד על מהמורות מגודל בינוני. מחוץ לעיר שיבושים גדולים מורגשים מדי, וגם הקטנים יוצרים תחושה עסוקה. כיאה לגרמניה, ככל שעולה המהירות הנוחות משתפרת. חבל שרעשי הכביש בולטים מדי.
במובנים רבים,
מרצדס E קופה חוזרת למקורות ולדברים שמרצדס יודעת לעשות היטב. GT מושכת, סמי-ספורטיבית, שמייצרת חוויות, אשליות ואת תחושת החיים הטובים. המראה המיוחד – יותר קופה ופחות סדאן עם 2 דלתות – ממקם אותה לטעמי מחוץ לתחרות ישירה עם מותגי היוקרה הגרמניים, גם אם בסופו של דבר היא מעט יקרה לטעמינו.
