יונדאי i10 החדשה
לפני כ-15 שנים החלה
יונדאי את צעדיה בתחום המיני, עם האטוס. מאז הקבוצה השתנתה מאוד באירופה ואף יותר בישראל.
יונדאי i10 הראשונה שנחתה כאן, הייתה יכולה להיתפס כמבשרת מתקפת מכונית המיני המודרנית בזירה המקומית. אך בגלל ענייני עיתוי ותמחור, היא נאלצה להמתין למיסוי הירוק ולסוזוקי אלטו שיפרצו את הדרך המקומית למכוניות הקטנות, שהפכו מהותיות ביותר בשוק. בארץ יונדאי אפילו אפשרה לבת-הדודה, קיה פיקנטו התחרותית, לחגוג. אבל בדור השלישי למכונית המיני שלהם והשני ל-i10, שואפת היצרנית הקוריאנית לעשות צעד גדול קדימה ומבטיחה לשלב בה ערכים מקבוצת הסופרמיני, הגדולה והיקרה יותר. אנחנו כמובן לא פספסנו את ההזדמנות לבדוק ולהכיר את המכונית המסקרנת.
מראה
מפגש ראשון מגלה שיונדאי עשתה צעד ענק במראה. צעד שהתמונות מתקשות לספר עליו. את המראה הקופסתי והמעט סגפני של הדור היוצא החליף קו חדש, הרמוני וזורם, שנראה הרבה יותר מודרני, צעיר ודינאמי. חלק מזה קשור לפרופורציות המוצלחות בהרבה, שכן הדגם החדש נמוך, רחב וארוך יותר. האחוריים המעניינים עם הקורה האלכסונית בפירוש מזכירים מכוניות שונות ואינם ממש מקוריים, אבל יחד עם הפנים המחייכות נוצרת תחושה סימפטית. חישוקים נאים למדי, ותאורת לד קדמית משלימים את התחושה – כזו של מכונית שאינה פתרון בסיסי וזול.
צילום: מנהל
מבפנים
את התחושה של מכונית "אמיתית" ולא צעצוע זול רוצה יונדאי ליצור גם בתא הנוסעים. היא עושה זאת על ידי הדגשת פרטים כמו תפעול חשמלי לארבע חלונות מצד הנהג, פתחי אוורור הממוקמים נכון ומתכווננים, והעדר מתכת וברגים חשופים. זאת כמובן, בניגוד למתחרות העיקריות מקבוצת פולקסווגן ופיג'ו-טויוטה. לכן, היא גם הביאה להשקה גרסאות מצוידות יותר מהמקובל בתחום, עם בקרת אקלים, מושבים מחוממים עם ריפוד משולב עור, ואפילו מפתח חכם ולחצן התנעה. גם גלגל ההגה שופע הפקדים נראה טוב ואיכותי ממה שהיינו מצפים בננסית שכזו, ולאווירה מוסיפים שילובי הגוונים בפלסטיקה מלפנים ובדפנות. הפלסטיקה אולי אינה מאוד נעימה למגע אבל נאה למראה.
צילום: מנהל
תנוחת הנהיגה עבורי אינה נוחה במיוחד, בגלל זווית הכרית ואורכה, וכנראה גם בגלל העדר אפשרות לכיוון ההגה למרחק. מאידך, בגלל תוספת הרוחב אין כאן תחושה של מכונית קטנה. למרות ההנמכה, המרחב מאחור נותר מצוין למכונית כזו, וגם תא המטען גדל.
צילום: מנהל את מנועי ה-1.2 וה-1.0 ליטר (87 ו-66 כ"ס בהתאמה) של ה-i10 אנחנו מכירים מהדגם היוצא ומהפיקנטו. שניהם מרגישים נעימים ביחס למתחרים, מספקים, אך גם לא חזקים במיוחד. מטבע הדברים מנוע ה-1.0 ליטר דורש יותר מאמץ ואז גם מייצר יותר רעש. מנוע ה-1.2 ליטר פחות מאומץ ומרגיש חזק יותר משמעותית, אבל מתעורר בסל"ד גבוה יחסית. הוא משמיע צליל שגרתי יותר שלרבים יהיה קל יותר לעיכול, ותורם אף הוא להרגשה של מכונית "אמיתית".
צילום: מנהל
גם מבחינת התנהגות וניהוג רושמת המכונית החדשה מספר צעדים מורגשים. ראשית היא שקטה יותר מבעבר מכיוון הכביש, הרוח ורעשי המתלים וזה תורם לאווירה. מאידך היא גם נותנת תחושה יציבה ובוטחת יותר. ה-i10 בפירוש לא מרגישה כמכונית שמוגבלת לעיר. להיפך, היא הוכיחה יכולת מפתיעה, עם אחיזה טובה, התנהגות ברורה והיגוי, שלמרות תחושה מלאכותית משהו, עדיין מציע פעולה מדויקת. התחושה היא שגם נוחות הנסיעה שופרה, בייחוד על פגמים קטנים, למרות שכיול המתלים נותר בכיוון הנוקשה.
צילום: מנהל
המכונית הקטנה של יונדאי מהווה עוד צעד גדול ליצרנית הקוריאנית, והיא בפירוש יכולה לשנות את מאזן הכוחות בתחום המיני המקומי.
ה-i10 מרגישה כמו מכונית בוגרת ושלמה, אפילו יותר מקודמתה. היא נראית טוב ואינה משרה רושם של מכונית זולה, מבצעת היטב משימות מגוונות ואינה מוגבלת לתפקידי מכונית שנייה.
אם יונדאי ישראל תשכיל לשמור על האווירה שה-i10 יכולה לייצר ועל המחיר התחרותי, יש לנו כאן מתמודדת חדשה ומעניינת על ראשות הקטגוריה.
