שברולט סילברדו
שם מלא: שברולט סילברדו אחים לפלטפורמה: GMC סיירה
מתחרים עיקריים: דודג' ראם, פורד F-350
כדאי לדעת עליו: הסילברדו של
שברולט משתייך למשפחת הטנדרים הגדולים, שבמשך שנים מובילה את מכירותיהן של יצרניות הרכב הגדולות באמריקה – ג'נרל מוטורס, פורד ודודג'. מתחריו הישירים הם דודג' ראם ופורד F-350, כשהאחרון, כחלק מסדרה F כולה, מוביל את דירוג המכירות בארה"ב, בזמן שהסילברדו שני לו ברשימה. לעומת זאת, בארץ המצב הפוך, כאשר הסילברדו מוביל בפער משמעותי כשבוחנים את
טבלת המסירות של הטנדרים בגודל מלא. בדומה למתחריו, הוא מציע מימדים ענקיים, יכולת העמסה מרשימה, מנוע דיזל אימתני ודרישה לרישיון נהיגה בדרגה ג'. לארץ מגיעות שתי רמות גימור, גרסאות קבינה כפולה וקבינה וחצי, הנעה אחורית והנעה כפולה וגרסאות דאבל ג'אנט (ארבעה גלגלים אחוריים).
המנוע, עתיר ההספק (397 כ"ס) והמומנט, אינו מתקשה להניע את המסה המכובדת של הטנדר המגודל. זאת, לצד שילוב טוב עם תיבת ההילוכים מתוצרת 'אליסון', שמתגברת היטב על האתגר שבהעברת יותר מ-100 קג"מ אל הגלגלים, ועוברת בין ששת יחסי ההעברה באופן חלק ונעים. כיול המתלים נוטה לצד הרך של המשוואה (יחסית לטנדר), עם יכולת ריסון לא מרשימה, במיוחד כשהארגז מאחור ריק (אנחנו ניסינו
לעשות איתו דריפטים). אבל רוב הזמן הנסיעה נעימה ונינוחה מאוד, עם בידוד רעשים טוב. למרות ההנעה הכפולה, מרווח הגחון הנדיב יחסית ותיבת העברה עם מצב Low, הסילברדו לא מיועד לשטח טכני. בין היתר, בגלל המשקל הרב, זוויות מרכב די שטוחות, כאשר גם הראות המוגבלת קדימה והמתלים הרכים לא מוסיפים. הוא ירגיש בנוח בעיקר בשבילים פתוחים ורחבים.
צילום: יצרנית
בסופו של דבר, הסילברדו הוא טנדר עבודה טוב ונעים, אך גדול ומסורבל יחסית. כל עוד בעליו יעשה בו שימוש בהתאם לייעודו, קרי העמסת מטענים ונסיעה בדרכים רחבות ידיים, יתגלה הסילברדו כשותף נאמן לדרך.
כל מה שטוב: מרחב פנימי, תא מטען ויכולת העמסה, מנוע מפלצתי, אבזור בגרסאות היקרות.
של מה שרע: צריכת דלק, התניידות עירונית צפופה, יכולת שטח, מחייב רישיון ג'.
מה מקבלים: טנדר חזק, מרווח וענק – המותאם לעבודה קשה.
גרסה נבחרת: LT אוטומטי 4X4 קבינה כפולה.
