תערוכת פריז 2012
מגזין הגהחבל. חבל לי ש
מגזין 'הגה' נסגר. לא, אני לא ציני. ברור שאני לא יכול או רוצה לבכות על מתחרה שנסגר, או את העובדה שהעיתון שלי ירש את מנוייו, אולם באמת חבל לי שבישראל של היום אין מקום לשני מגזינים טובים העוסקים בנושא רכב. כל אחד מכסה תחום קצת שונה. האחד למשל כמו 'קאר' (Car), תנ"ך הרכב הבריטי, השני כמו 'איוו' (EVO), העוסק בתחום המהיר והעצבני יותר של המוטוריקה. כאן זה לא יכול לעבוד כך. מעט מדי קוראים בשפתנו הייחודית, מעט מדי תקציבי פרסום (וכמובן השני תלוי בראשון). כל מגזין שיוצא חייב לנסות ולתפוס קצת מהכל על מנת שתהיה לו זכות קיום כלכלית.
אנחנו כנראה הצלחנו בזה קצת יותר טוב – אבל עם זאת, הגה היווה עבורנו תחרות מעניינת. הוא חידד לא פעם את חושינו וגם היווה חממה לכתבים צעירים שהתחילו את דרכם במגזין הצעיר יותר. ניצן רז, יואל שורץ ותומר פדר הם בין השמות המזוהים מאוד עם אוטו שהתחילו את דרכם בהגה. ובכל זאת, עם כל האתרים שפתאום צצים, ובהם "מביני רכב", עם כל הפורומים והטוקבקיסטים שמביעים לעיתים דעות נחרצות על מכוניות בהן לא נהגו ועל תערוכות בהן לא ביקרו – אנחנו חייבים להישאר חדים, מדויקים ואמיתיים. כן, הגה יחסר לנו כמתחרה רציני.
זה גם המקום לברך את מנויי הגה שהצטרפו לשורותינו. אני מאוד מקווה שימצאו כאן את כל אשר הם מחפשים בנושא רכב – לא פחות מהמגזין ממנו הגיעו אלינו.
בטר פלייסחבל. חבל לי על בטר פלייס ומייסדה,
שי אגסי. החזון של אגסי היה מדהים, אבל המודל הכלכלי, כפי שכתבתי לא פעם, לא "עשה שכל". יתכן שדווקא הלהט הנבואי שזרם בעורקיו של מייסד בטר פלייס הוא זה שהכשילו. הוא דבק במודל המכונית בעלת המצבר המתחלף ולא שינה את המודל הכלכלי של החברה למודל ישים וזול יותר, זה שדוגל בפריסה מסיבית של נקודות להטענת חשמל למכוניות בערים הגדולות.
חישבו מה יכול היה לקרות לו אגסי, במקום לנסות להמציא את הגלגל (או לחבר לו מצבר מתחלף), היה מנצל את מאות מיליוני הדולרים ששרף על פיתוחים, המצאות, יחסי ציבור, תחנות החלפה ומצברים – ומשקיע אותו ברכישה של אלפי מכוניות חשמליות קטנות ועירוניות, ומעמיד אותן בנקודות השכרה ברחבי גוש דן למשל (בדומה לפרויקט האופניים). זה היה יכול לפתור את תושבי המטרופולין הגדולה בישראל מזיהום אוויר הנובע ממכוניות, בעיות חנייה, ואפילו את הצורך בבעלות על מכונית.
תתפלאו, אבל בניגוד לאגסי, אני לא ממציא דבר. ראיתי את המודל עובד בפריז – העיר בה ממוקמת רנו המייצרת את הפלואנס בעלת המצבר המתחלף. אני מאמין במכונית החשמלית, אבל היום היא מהווה פתרון לתנועה עירונית בלבד. ולא, המצבר המתחלף לא יוציא אותה מהערים הגדולות (אלא שיפור יכולות הסוללות). עם זאת, חבל לראות פרויקט כה מרהיב בקשיים.
צילום: מנהל(צלם: רונן טופלברג)
המס הירוקכמה חבל שממשלת ישראל ממשיכה להמציא את הגלגל, או נכון יותר את הנוסחאות שקובעות איזו מכונית מזהמת יותר ואיזו פחות. "כל החיילים פונים פתאום לשמאל, רק חיימקה שלי ממשיך לצעוד ישר", שרה האם בשירו המבריק של דן אלמגור (מישהו עדייו זוכר?). "כל העולם מודד פחמן דו חמצני, רק אוצרקל'ה שלנו מודד נוסחה לא מובנת"... נו באמת. גולשי אתר אוטו זוכרים שלא מזמן
נסעתי בסיטרואן C3 עם מנוע דיזל לאילת וגמאתי 27 ק"מ על ליטר של סולר(!). גם רנו פלואנס עם מנוע דיזל צרכנית דלק קטנה יותר מכל משפחתית אחרת (כשמדובר בנסיעות לא עירוניות – שם יש יתרון מוחץ להיברידיות).
אז מה מחליט האוצר – שמכונית זו למשל תטפס בשנה הקרובה לדרגת זיהום 12. מישהו כנראה נפל על הראש. אני מסוגל להבין שהממשלה רוצה כסף, הרבה כסף – אבל למה לקנוס דווקא את מכוניות הדיזל במקום למסות, כפי שהצעתי עשרות פעמים, את הדלק? מי שנוסע יותר ובמכוניות בזבזנית יותר – ישלם יותר. אגב, החלטתו הפוליטית של ראש הממשלה להקדים את הבחירות תדחה כנראה את רוע הגזירה הזו ובכל דחייה יש סיכוי. כמו במעשייה היהודית הגלותית "או שיהיה שר אוצר חדש, או שר איכות סביבה חדש, או שר תחבורה חדש" שיפעילו יותר שיקול דעת וקונצנזוס עם העולם בקביעה איך מודדים זיהום אוויר ממכוניות.
תערוכת פריזחבל שתערוכת פריז האחרונה גבלה בשעמום. זה לא נבע מהעדר מכוניות חדשות – נהפוך הוא, היו הרבה כאלו (הציצו
בכתבה העוסקת בתערוכה). זה גם לא נבע מחוסר מכוניות מעניינות... זה נבע מהסתמיות בהן הוצגו המכוניות לקהל, מחוסר ההתלהבות והיצירתיות מסביב לעמדות השונות וגם מעיצוב מאוד פושר וקונפורמיסטי של מכוניות מיצרנים שדווקא הובילו בתקופה האחרונה קו נועז.
קשה לי לחשוב שהאדישות שהתנחלה בתערוכת פריז נבעה מהזדהות יתר של התעשייה העולמית עם הקשיים שעוברים על המארחים – דהיינו תעשיית הרכב הצרפתית. אולי זה פשוט נובע מהעייפות הנובעת מהתמודדות עם יותר מדי משברים בפחות מדי זמן. אבל תערוכת רכב אמורה להיות יותר ממפגש עם מכוניות חדשות והאנשים שמייצרים אותם. תערוכת רכב אמורה להיות גם קרקס ענק להמונים שאוהבים מכוניות ואת מה שסביבם. ואת זה, את הקרקס,
לא ראו השנה בפריז. חבל כבר אמרתי?
צילום: מנהל
הקליאו החדשהדווקא לא היה לי חבל שיצאתי
להשקה של הקליאו החדשה. כבר שנים שאני כותב שרוב המכוניות מאבדות את אופיין הלאומי והופכות דומות אחת לשנייה. אז הנה, באה רנו ומשיקה מכונית שלא נראית כאילו יצאה מקופסה, לא ממקמת את הנהג בקבינה שעוצבה על ידי מחשב ולא מתנהגת כאילו יוצרה בטוקיו... איזה כיף!
