צ'יסיטליה 202 הוצגה ב-1947 עם מפרט מהפכני בשעתו: זו היתה אחת המכוניות הראשונות שמרכבה היה בתצורת מסבך צינורות – קונספט ששירת מאז – ומשרת גם כיום – לא מעט מכוניות ספורט ועל. תצורה זו היתה קלה בהרבה משלדת הסולם המוכרת והחזקה יותר ממרכב אחוד סטנדרטי – שגם לא היה אז מחזה נפוץ במיוחד. באטיסטה 'פינין' פארינה היה האחראי על עיצוב הקופה הדו-מושבית הנאה שדוגמא שלה אף מוצגת מאז 1951 במוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק. התוצאה שקלה 720 ק"ג בלבד, כך שמנוע פיאט הצנוע – 1.1 ליטר עם 55 כוח-סוס – הספיק בהחלט לביצועים ראויים; 165 קמ"ש נחשבו בשעתו למהירות מכובדת עבור כל מכונית ספורט. גרסת ספיידר של ה-202 אף סיימה שנייה את מרוץ המילה-מילייה כאשר טאציו נובולארי המפורסם הוביל את הצ'יסיטליה לאורך כל המרוץ, ונכנע רק בדקה האחרונה לאלפא רומיאו רשמית, חזקה ומהירה בהרבה. בסה"כ יוצרו בין 1947 ל-1952 170 צ'יסיטליה 202 בלבד, בכמה תצורות עם שינויי עיצוב כאלו ואחרים, כקופה או כרודסטר דו-מושביות.
החברה הקטנה ייצרה עוד כמה גרסאות ספורט ומרוץ במשך השנים, עד שפרויקט שאפתני מדי הביא אותה לכדי הפסקת פעילות לקראת 1954. פיירו דוסיו היה זה ששילם את הערבות שנדרשה לשחרורו של פרדיננד פורשה מהכלא הצרפתי, שם נכלא בשל קשריו ותרומתו למשטר הנאצי. פורשה עבד אצל דוסיו כשנה וחצי על פרויקט מכונית מרוץ מהפכנית, כפולת הנעה ועם מנוע 1.5 ליטר ו-12 (!) בוכנות בתצורת 'בוקסר' שייצר 300 כוח-סוס, שהספיקו ל-300 קמ"ש. בסופו של דבר הפרוייקט - Porsche 360 Cisitalia שמו – לא הסתיים כצפוי, ואף הביא את דוסיו אל סף פשיטת רגל ובכך נסתם הגולל על "פורשה איטלקייה".