פולקסווגן EA48
פולקסווגן אפ!, יחד עם נגזרותיה לקונצרן –
סיאט מי ו
סקודה סיטיגו – מעוררות לא מעט עניין באירופה כיום, על אחת כמה וכמה לאחר ששלושת הגמדות הכמעט זהות קיבלו גרסאות 5 דלתות. אבל, מעטים יודעים שלאפ! הייתה סבתא שלא נולדה. איך זה ייתכן? בתעשיית הרכב זה בהחלט אפשרי...
כאשר נולדה החיפושית המוכרת לכולנו – מיד עם סיום מלחה"ע ה-2, למעשה כחלק מפרויקט שיקום גרמניה בעידוד בריטניה, הייתה זו המכונית הנכונה ובזמן הנכון, למרות שתכנונה החל כמעט עשור קודם לכן. פרדיננד פורשה תכנן את ה"מכונית לעם" ממש לפני פרוץ המלחמה, אבל בפועל נוצלה הפלטפורמה והמנועים הגאוניים לטובת מאמץ המלחמה של המכונה הנאצית – פחות כפרייבט שתעמוד בפתחו של כל בית גרמני, כפי שהיטלר חלם.
החיפושית החלה להימכר בהיסטריה רק עם סיום המלחמה, והלכה למעשה כבר הייתה מיושנת למדי. בדיעבד זה לא הפריע לה להפוך עם השנים למכונית הנמכרת בהיסטוריה (כדגם ספציפי, שגם הגרסה האחרונה קשורה בעבותות לראשונה ולא שונה ממנה מהותית – לכל מי שיצעק "טויוטה קורולה"...) אך קברניטי
פולקסווגן חשו שיש צורך בתכנון מכונית עממית קטנה עוד יותר, זולה ממנה ומתקדמת יותר. שם הקוד לפרויקט שהונחת על ראשי מהנדסי פולקסווגן בתחילת שנות ה-50' נקרא EntwicklungsAuftrag 48 – 'פרויקט פיתוח 48', בתרגום חופשי, או בקיצור – EA48.
צילום: מנהלסיאט מי
מהנדסי פולקסווגן שינסו מותניים והוציאו תחת ידיהם במהרה (1955) אב טיפוס שבמבט לאחור בהחלט הקדים את זמנו בלא מעט סעיפים. מנוע בוקסר מקורר אוויר – דו-בוכנתי (לחיפושית היו 4 בוכנות) מוקם בחזית והניע את הגלגלים הקדמיים. מתלי מק'פרסון חסכו מקום ומשקל ועזרו לניצול חלל הפנים המרשים שהציע מקום לארבעה מבוגרים + מטען שקל היה להעמיס ולפרוק הודות לדלת אחורית גדולה. אם ניקח כיום את ראשי הפרקים אותם רשם לפניו האחראי על הפרויקט בפולקסווגן – היינריך סייבט – נראה כאילו תפר אותם עבור האפ!: "ממדים קומפקטיים, ארבעה מקומות ישיבה+מטען, הנעה קדמית, ניצול מרחב מקסימאלי, איכות תכנון ובנייה גבוהות ברמה שכבר עם ההשקה תיצור פער אל מול המתחרות". סייבט מיקם את הגלגלים בקצוות המרכב האחוד, מאפשר את "פלא המרחב" בתוך המכונית כאשר בין היתר התעקש להשתמש בחישוקי 13 אינץ' קטנים. המשקל הקל לא היווה בעיה למנוע הקומפקטי והקטן שבמסמכים פנימיים שתיארו את המבחנים אותם ערכו בפולקסווגן עם אב הטיפוס תואר כ"מספק מעל ומעבר". התנהגות הכביש והאחיזה תוארו על ידי נהגי המבחן של פולקסווגן כ"ספורטיביים" תוך מתן ניקוד מרבי בכל סעיף.
אם תיאורים אלו מזכירים לכם משהו, נציין שב-1959 נולדה המיני-מיינור באנגליה וב-1961 הרנו 4 בצרפת – שתי מכוניות שהרוויחו בצדק את ההגדרה "גאוניות". איש לא יכול להוכיח את ההשפעה של הפרויקט של פולקסוגן על מתכנני שתי הקטנות הללו, אבל כעובדה נתונה – ה-EA48 נסעה לפניהן.
צילום: מנהלסקודה סיטיגו
אז מה קרה לבסוף שהפרויקט סיים חייו כאב טיפוס יחיד במוזיאון? צרות של עשירים; החיפושית ה"מיושנת" פשוט נמכרה יותר ויותר וזה לא נפסק. כל משאבי החברה הצעירה בשעתו הופנו להגדלת ייצור החיפושית שהביקוש לה לא ידע שובע. עוד ועוד פסי ייצור הוקמו עבור החיפושית – בכלל זה מחוץ לגבולות גרמניה – והמכונית שאמורה הייתה להחליף את החיפושית – או לכל הפחות להימכר יותר ממנה, כאלטרנטיבה קומפקטית ומתקדמת – נותרה מחוסרת עבודה. פסי הייצור לא חדלו לעבוד סביב לשעון, פולים עוד ועוד חיפושיות. בפולקסווגן פשוט לא הצליחו להתפנות לטובת פיתוח הפרויקט החדש.
פרויקט ה-EA48 נזנח כאמור, ולמעשה עד 1974 לא פותחה פולקסווגן קומפקטית חדשה; אז היה זה פרויקט ה-EA337 שמוכר יותר בשם
פולקסווגן גולף – המכונית המצליחה אי-פעם של פולקסווגן שלמרות שפע הדורות שלה וכפועל יוצא השוני בין הסדרות – מכרה הכי הרבה אקזמפלרים בתולדות ימי פולקסווגן. במבט לאחור אין ספק שאם הפרויקט שכונה EA48 היה נולד לבסוף – פני כל תעשיית הרכב היו משתנים. לטובה? לרעה? משהו צריך להשאיר לדמיון, לא?
