רנו קנגו Z.E. רינגטון ההודעה בסלולר שלי תפס אותי באמצע ארוחת הבוקר. "נו, בוא כבר. המפתחות אצלי." נכתב בהודעה ששלח לי ק', רעי לנסיעה, שוויתר על ארוחת הבוקר במטרה לדפוק כמה שיותר קילומטרים לפני הטיסה חזרה. לגמתי את טיפת הקפה האחרונה בחופזה ויצאתי לכיוון החניון. עולה במדרגות המובילות מחדר האוכל ללובי המלון המוקף זכוכיות ומבחין כי החניון ריק. פוסע דרך הדלת המסתובבת נהנה מהיום השמשי כשמלבד ציוץ ציפורים אין כלום. לא חבר, לא רכב ולא... פתאום, היכן שלפני רגע היה נוף פתוח, התרומם מולי משטח מתכת לבן. וואו זה היה קרוב. קיר המתכת, שכאילו התרומם מתוך בטן האדמה, נעמד לידי כל-כך קרוב עד שנאלצתי ללכת מספר צעדים לאחור כדי לזהות את הצללית המוכרת של
רנו קנגו בגרסת הוואן נטולת חלונות הצד. אבל כיצד הגיח בצורה כה חרישית? מה קרה לטרטור הדיזל המוכר? "נו, יאללה תיכנס. קיבלנו משימה." מפציר בי חברי לנסיעה. אז הושבתי את ישבני במושב הנוסע ועם רחש זמזום חרישי בהיתי בבית המלון מתרחק מאיתנו.
המשימה
כן, זמזום ולא טרטור. עיני חיפשו את פשר הסיבה ולוח המחוונים הסגיר את התשובה. במקום מד סל"ד מצאתי מד טעינת סוללה ובתחתית הלוח בצד ימין הודפס Z.E. באותיות קידוש תכולות. וואלה, אני נמצא בקנגו החשמלית. זה גם מסביר מדוע פתאום צליל האיתות נשמע כל כך בולט. "יש לנו משימה" חוזר על עצמו ק', "להעביר עץ מהמשתלה המקומית חזרה לבית המלון. פתח את המפה ובדוק לאן צריך לנסוע." אני עושה כדבריו ומביט פעם אחת; מביט פעם שנייה ופולט לעבר ק': "בואנ'ה, המשתלה נמצאת בדיוק 2 קילומטרים מכאן. זה עניין של לא יותר מ-5 דקות הלוך-חזור. בשביל זה זירזת אותי מארוחת הבוקר?!" גערתי. ק' המופתע עצר בצד מביט בי בעיניים מבוישות ולא מצליח להוציא הגה מפיו. "אתה יודע מה?" אני אומר, "בוא ניקח את השתיל ונחזור למלון בדרך אחרת. נעשה לעץ 'גוד-טיים' לפני שהמסכן מתקבע תחת חופה וקידושין באדמה." לפני שהספקנו לסיים את כל בדיחות הקרש שהעלנו במוחנו, כבר הגענו למשתלה. העץ שהיינו צריכים לקחת התברר כשתיל בן יומו שבקלות יכול היה להיכנס לתא הכפפות, כל שכן לתא המטען של טנדרון מצוי. ובכל זאת, הענקנו לנידון (לשתילה) מקום של כבוד בתא המטען הריק. צרפנו לו שק קומפוסט כטרמפיסט שיארח לו חברה והתחלנו מפלסים דרכנו ברחובות העיירה קשקייש (Cascais) שבפורטוגל.
צילום: מנהל
הביצוע
הכבישים העירוניים לא ממש היוו אתגר למתלי הקנגו החשמלית, שספגו את המהמורות באותו האופן שסופג קנגו דיזל (וזו בהחלט מחמאה). אם קראת את מבחן הטנדרונים מהגיליון האחרון אתה בוודאי זוכר כי הקנגו הוא הטנדרון הרך בישראל. הנוח בישראל ובאופן משמעותי. אז אולי זה לא ממש מפתיע להגיע למסקנה דומה על אדמת פורטוגל, אבל מצד שני ההשוואה למשפחתית החשמלית של
רנו השאירה אותנו פעורי פה – הוא גם נוח משמעותית מהפלואנס Z.E.! ההשקה המשותפת לשני הכלים חידדה נקודה זו בכל כביש עירוני ובינעירוני ובכל סוגי המהמורות, שברים ושאר מפגעים. הסיבה להבדלי הנוחות המוחשיים בין שני כלי הרכב טמונה כנראה, בפיזור משקל המצברים ובעומס על המתלים. בעוד שבפלואנס Z.E. מארז המצברים מסודר לגובה – מתחתית המרכב ועד קצה תא המטען ישירות מאחורי הסרן האחורי – זה שבקנגו שטוח ונמצא בין הסרנים. סידור שכנראה אחראי גם למסקנות האחרות שהפקתי ביחס לקנגו החשמלי: א. התנהגות הכביש של הקנגו החשמלית לא נפגעה ביחס לקנגו המוכר. ב. התקשורת דרך ההגה נותרה גרועה ולא מדויקת. ג. כושר ההעמסה לא נפגע ביחס לטנדרון המוכר.
ואלה אולי המחמאות הגדולות ביותר שניתן לומר – קנגו Z.E. אינו מרגיש שונה מאחיו במאום. הוא יכול לשאת משקל דומה, מציע את אותם ממדי העמסה, נוח ומתנהג בדומה לקנגו המוכר וגם נראה זהה – מבחוץ ומבפנים. נכון שזה מגיע עם אותן הפאשלות, כמו גלגל הגה אופקי מדי ושאינו מתכוונן למרחק, אבל מצד שני גם עם אותם הברקות כמו ידית בלם היד המעוצבת ושפע תאי אכסון לכל מטרה.
צילום: מנהל
מבחינת יחידת הכוח זה כבר סיפור אחר. זה לא שהביצועים של הגרסה החשמלית נופלים מאלה של מנוע הבעירה הפנימי. להפך, המנוע החשמלי על 60 סוסיו (לעומת 95 כ"ס בפלואנס Z.E.) מגיב היטב לפקודת דוושת התאוצה ומצליח לנייד את הקנגו Z.E. בזריזות רבה בתוך מרכזי ערים וגם לשנע את הטנדרון בכבישים המהירים בנחישות רבה. ההבדל הוא ברמת הדציבל. בעוד שהקנגו המוכר רועש יחסית, הן בגרסת הדיזל והן בגרסת הבנזין, זה החשמלי כמובן אילם לחלוטין. רק צמיגי המישלין אנרג'י מתחרים עם הרוח, האיתות ומפוח המזגן על מי הדומיננטי ביותר באזור.
הערכת מצב
אז אחרי שזמזמנו את עצמנו לדעת ברחובות העמוסים למחצה של העיירה ופלטנו אפס זיהום אוויר כשהשחזנו צמיגים בגבעות המוריקות מסביב, חזרנו למלון. פרקנו את השתיל מהרכב והעברנו אותו לגנן המקומי שיעניק לו חיי נצח (בתקווה) ביער הסמוך.
מחשב הדרך הראה כי עברנו 46 ק"מ בלבד – לא הרבה יש לומר – וכי המצברים יכולים לספק עוד 70 ק"מ בדיוק. לא בדיוק 170 הקילומטרים המובטחים של רנו כטווח הנסיעה בקנגו החשמלית. זהו גם טווח מעט מאכזב בידיעה שאפילו לא דגדגנו את המשקל המותר של רכב העבודה (ובחישוב אני מכליל את מאסת השתיל הדקיק) ולאור העובדה שבאותם תנאים הפלואנס החשמלית אותתה שהיא יכולה לעמוד בטווח המובטח של 185 ק"מ בין טעינות. מצד שני, להבדיל מהמשפחתית, לקנגו Z.E. כפתור ECO המגביל את ההספק והמומנט במטרה לחסוך באנרגיה, ואולי איתו יעד הטווח המוצהר הופך למעשי. המצב החסכוני בהחלט מורגש בתנועה העצלה יותר של הרכב וכל קיק-דאון תיאורטי (הרי אין באמת הילוכים) מחזיר את
רנו קנגו Z.E. למצב הרגיל והבזבזני יותר.
צילום: מנהל
הקנגו Z.E. כבר הגיע לישראל לצורכי תקינה וישווק ע"י קרסו, יבואנית רנו, להבדיל מהפלואנס Z.E. המשווקת ע"י בטר פלייס. בחו"ל הוא נמכר במחיר זהה לגרסת הדיזל (לאחר קבלת הטבת מס), אך בארץ המחיר טרם נקבע.
להבדיל מהפלואנס החשמלית המפספסת את ייעודה כמשפחתית וכובלת את בעליה לחבילות שירות יקרות, הקנגו החשמלי אינו מוותר על ייעודו כרכב עבודה ובעליו אינם מחויבים לדבר. בקרסו מצפים לשווקו בעיקר למתחמי תפעול גדולים, מרחבים עירוניים, מועצות אזוריות וכו'. עבורם, או עבור כאלה המבצעים קילומטרז גבוה ברדיוס מצומצם, הקנגו Z.E. הוא בהחלט מועמד ראוי לבחינה לפני רכישת הטנדרון הבא.
