אם הייתם תמימים מספיק כדי לחשוב שהשימוש באותיות הקדושות DS מחייב את
סיטרואן למשהו, אז בבקשה רדו חזרה לקרקע המציאות. הצרפתים עשו כאן שימוש – ציני ללא ספק, אך אופייני בימינו – באותיות של מכוניתה החשובה ביותר בהיסטוריה, יותר מחצי מאה אחרי השקת האלילה ההיא. ואם בכך גרמה לכמה חובבי רכב צעירים לפתוח וויקיפדיה וללמוד מי הייתה ה-DS המקורית – דיינו.
האמת היא שכן, ציפיתי שעם ה-DS החדשה תחזור סיטרואן, ולו חלקית, להיות אותו מותג חדשני ונועז שהביא לנו את ה-DS המדהימה ההיא, במיוחד לאחר שההכרזות המוקדמות על סדרת ה-DS החדשה היו בומבסטיות למדי. אז מי שאינו רומנטיקן זקן ושוגה באשליות כמוני, לא יתאכזב כנראה, כי בשבילו השם DS3 הוא סתם כינוי דגם שאין לו יותר או פחות משמעות מ–C3. ובשבילו ה-DS3 – התשובה של סיטרואן למיני, לאלפא רומיאו מיטו ואודי A1 – היא מכונית שמחזירה את הסקס–אפיל למכוניות סיטרואן קטנות. והאמת חייבת להאמר: בעוד
סיטרואן C3 בכלל לא גורמת לי לרצות להכנס אליה, שלא לדבר על לנהוג,
סיטרואן DS3 כן עושה זאת.
ה-DS3 שקיבלנו למבחן היא גרסת הבסיס, 1.6 אוטומטית (עם ארבעה הילוכים, אבוי), לא בדיוק הגרסה שאמורה להצדיק את העיצוב החיצוני מבחינה דינמית. אותה תיבה אוטומטית, אגב, היא דוגמה קלאסית לסיבות לתחושת האכזבה האישית שלי: בעולם שהתקדם שנות אור קדימה בתחום תיבות ההילוכים, דווקא מכונית עם האותיות DS מסתפקת בתיבה ארכאית. לכו לשלוש המכוניות שהזכרתי קודם וראו איזה תיבות יש להן. חבל ששיתוף הפעולה עם ב.מ.וו – אותו מנוע ממש שנמצא ב-DS3 הרי משרת גם את המיני קופר – לא כולל גם את תיבות ההילוכים, כי אז אפשר היה להנות מתיבת השישה הילוכים האוטומטית של ב.מ.וו.
צילום: תומר פדר
עיצוב
אז רושם ראשוני טוב יש, עם כל מיני פרטים ויזואליים נחמדים, כמו למשל הטיפול בקורה המרכזית שנראית כאילו נחתכת לפני שמגיעה לגג, או הגג עצמו שצבוע בשחור מבריק שמתחבר לחלונות האחוריים הכהים, ויוצר רושם שמדובר בגג שכולו זכוכית. חוץ מהחרטום, צריך להתאמץ כדי למצוא קשר עיצובי ל-C3.
בפנים זה כבר סיפור אחר. תא הנוסעים אמנם מעוצב היטב, מקנה תחושה עשירה מבחינת חומרים וכולל הגה שמנמן ושטוח בתחתית (מקושקש מדי בעיצובו אך נטול גימיקים כמו שסיטרואן מציעה לעיתים). אך יש בו יותר מדי פריטים מוכרים מה-C3 – מערכת השמע, עיצוב המושבים, לוח המחוונים. ובעיקר, בולט תא הנוסעים במה שאין בו. סדרת ה-DS אמורה להיות פרימיום ומתומחרת בהתאם, כך שממש מאכזב לגלות שהאבזור לא נותן לך הרבה יותר מאשר סתם C3 שעולה הרבה פחות.
כל אחת מגרסאות ה-DS3 מגיעה ברמת אבזור אחת ויחידה, וזו של ה-1.6 האוטומטית נקראת So Chic. כמה שיק? אין בקרת אקלים, אלא מזגן פשוט. אין חלון גג נפתח. אין ריפודי עור למושבים. תפעול הילוכים מההגה? כמובן שלא. מזל שאפשר לתפעל את מערכת השמע באמצעות פיקוד מאחורי ההגה. רמת הגימור של גרסת הטורבו (הידנית בלבד, אגב), Sport Chic, מציעה גימור פנים שונה מהותית, עם קונסולה וראש בורר הילוכים בצבע הרכב, מושבים צבעוניים תואמים משולבי אלקנטרה, דוושות אלומיניום, ופריטי "לוקסוס" כמו בקרת אקלים. מבחוץ נבדלת הטורבו עם ספויילר אחורי צנוע, חישוקי "17 במקום "16, והבדלים בפסי כרום פה ושם.
צילום: תומר פדר
עוד הבדל ברור בין
סיטרואן DS3 ל-C3 הוא במרחב הפנים. למרות בסיס גלגלים ואורך כללי זהה (אך עם גג נמוך בשבעה ס"מ), המושב האחורי צפוף יותר ב-DS3 והיושבים בו – שניים וחצי לא גדולים לכל היותר – יסבלו מקו מותנים גבוה וקורות צד רחבות שמגבילות את הראות החוצה. אז כרכב למשפחה צעירה יש בחירות יותר מוצלחות, אם כי תא המטען בהחלט נדיב ומציע מ-285 ועד 980 ליטר (לאחר קיפול נוח ומהיר של המושבים האחוריים).
בתנועה
ומה לגבי הנסיעה? ה-DS3 בוודאי איננה חיית אספלט אך מספקת ביצועים נמרצים, כאשר מיאוץ מעמידה ל-100 קמ"ש אורך לפי נתוני סיטרואן על קצת פחות מ-11 שניות. עד 120 קמ"ש הנסיעה שקטה למדי, כאשר מעבר לכך כבר מתחילים להישמע מעט רעשי-רוח, וגם המנוע סובל מיחס העברה כללי קצר יחסית ופועל בסל"ד גבוה למדי יחסית למקובל היום. תיבת ההילוכים פועלת כמו שתיבת הילוכים אוטומטית אמורה לפעול, בלי התחכמויות AL4. היא גם לא גובה מחיר גבוה מדי בתצרוכת הדלק: במהלך המבחן, שלא כלל כמעט נהיגה מאומצת, השגנו בין 9.0 ל-12.5 ק"מ לליטר, כשהממוצע עמד על 11.2 מכובדים.
מה שבעיקר מרשים זה המתלים: רכים, נוחים וסופגים ביעילות שאיננה נפוצה בקטגוריית הסופרמיני (סופסוף קצת מה-DNA של סיטרואן במכונית הזו). הם הופכים את הנסיעה ב-DS3 לנעימה וחלקה בכל כביש, ועושים זאת בלי ליצור זויות גלגול מוגזמות. אחיזת הכביש מפתיעה עוד יותר: תת-היגוי יגיע רק אם תהיה ברברי במיוחד, וצריך לעשות עם ה-DS3 על מיני דברים המנוגדים לטבעה כדי לגרום לזנב לזוז הצידה באי-חשק. ההגה הוא סיפור אחר: מנותק, מרוחק ואלסטי, כזה שממש לא ידרבן אתכם לשחק איתו. כך שהנאה מנהיגה של ממש יורדת מהפרק.
צילום: תומר פדר
סוף דבר
אי אפשר להתעלם מכך שבמחיר של קרוב ל-140,000 שקל, סיטרואן DS3 לוקה בחסר בסעיף התמורה, ולא רק בגלל האבזור הדליל או יחידת ההנעה הלא מרשימה.עוד 7,000 שקל בלבד יספיקו כדי לקנות אודי A1 עם מנוע 1.4 טורבו, תיבה רובוטית, ליגה אחרת של ביצועים וכל מה שקשור למותג אודי. עוד 10,000 שקל מעבר לכך ואתם כבר עם אלפא רומיאו מיטו בעלת 135 כ"ס ותיבת TCT כפולת-מצמדים (ושוב, ליגה אחרת של ביצועים).
אבל אם נוחות הנסיעה חשובה ואתם לא רוצים לנקר עיניים עם מותג יוקרתי,
סיטרואן DS3 תשמח את העיניים הפרטיות שלכם כל פעם שתצאו מהבית ותפגשו אותה מחדש. מדובר, חברים, בסיטרואן סקסית – וזה צירוף מלים שמזמן לא היה בשימוש לגבי המותג הצרפתי.
הכתבה פורסמה בגיליון 302 של מגזין אוטו, האחרון בו כתב טל שביט טרם מותו
