סיטרואן C4סיטרואן ידועה כמי שמבצעת תרגילי "צעד קדימה ושניים אחורה" בפלח המשפחתיות הקומפקטיות, ונעה בין חדשנות לשמרנות. מפגש ראשון עם סיטרואן C4 על אספלט מקומי, חושף מיד שהצרפתים נטשו את המראה האוונגרדי של הדור הקודם, והלכו על משהו הרבה יותר שמרני, קל לעיכול ולא בולט. את העיצוב, כך נראה, שמרו לגרסה ה"יוקרתית", ה-DS4.
הדימיון בעיצוב לסיטרואן C5 ברור, אך ה-C4 הרבה פחות אלגנטית אך נאה למדי. ובכלל, בעוד הדגם היוצא נטל השראה מסוימת מה-GS הקלאסית, נראה שהחדש דווקא מתכתב עם השמרנות של הקסארה.
נחמה פנימית
תא הנוסעים מעניק תחושה אחרת ועשירה יותר, בוודאי ביחס למחיר ולכך שרכב המבחן הוא הזול במבחר. הפלסטיקה רכה ברובה, ולמרות גוונים כהים העיצוב נאה ונעים לעין. הרושם איכותי במפתיע, גם אם ירידה לפרטים תגלה נושאים טעונים שיפור כמו חלקי פלסטיק נוקשים או לא איכותיים בקונסולה המרכזית, בבלם החניה ובפקדי מערכת האוורור.
החזרה לשגרה בולטת גם כאן, עם נטישה של רוב הפרטים הייחודיים שאפיינו את הדגם היוצא. אחרי שהמציאו מחדש את גלגל ההגה (עם המרכז הסטאטי והתפעול שעליו) וצג המידע במרכז הקונסולה (שמקורו דווקא ברנו), הצרפתים עושים פניית פרסה וחוזרים לגלגל הגה רגיל ותצוגה אנלוגית ודיגיטלית מאחורי ההגה עם שלושה עיגולים גדולים בסגנון מאזדה 3.
סיטרואן C4: מבחן דרכים
צילום: תומר פדר
אבל כיוון שסיטרואן צריכה להיות מעט נאמנה לאופייה, התצוגה במסגרת האנלוגית שבמחוונים (מהירות וסל"ד) לא קריאה עם משקפי שמש (מזל שיש תצוגה דיגיטלית למהירות). מצד שני, בלילה המחוונים דולקים באופן מטעה, שיגרום לכם לשכוח להדליק אורות (החיווי על התאורה זעיר).
חלק מתחושת העושר ב-C4 מגיע בזכות האבזור, שכולל מערכת שמע עם תפעול מההגה, בקרת שיוט ומגביל מהירות. הנדסת האנוש טובה מבעבר, אם כי תפעול מערכת השמע וחלק מהמתגים עדיין מאתגר. המושבים הקדמיים נראים טוב, וגם זה של הנוסע מתכוונן לגובה. הם נוחים בנסיעות קצרות, אך חסרים תמיכה לגב התחתון במרחקים ארוכים. יש כמובן אפשרות לכוון את קושי המושב, אבל נראה שמי שתכנן את הגלגלת מעולם לא ניסה להפעיל אותה. מאחור המרחב טוב, וגם תא המטען מתגלה כבעל נפח מפתיע (410 ליטר) ביחס למכונית קומפקטית, ובעל מבנה מאוד שימושי.
בתנועה
גם מתחת למכסה המנוע סיטרואן C4 לא מסתירה חדשנות. הגרסה החשובה לשוק הישראלי משתמשת במנוע 1.6 ליטר עם 120 כ"ס, שמשודך לתיבה אוטומטית שמכונה AL8, והיא בעצם AL4 מתוחת פנים. התוצאה סבירה אך לא מבריקה, עם העברות חלקות רוב הזמן אך לא זריזות במיוחד בלי שגיונות מיוחדים. סיטרואן C4 אמורה להגיע ל-187 קמ"ש מרביים, ומציגה נתון האצה מעמידה ל-100 קמ"ש רחוק מלהרשים: 13.4 שניות.
סיטרואן C4: מבחן דרכים
צילום: תומר פדר
ביציאה מהמקום ה-C4 לא מבריקה עם תגובה מהוססת, שמאפיינת גם את המשך הדרך. לפעמים זה גם כולל החלפה מוקדמת מדי מהילוך ראשון לשני. לאחר מכן המצב משתפר, והיכולת בסך הכל סבירה ביחס לתחושה. עדיין, בעליות צריך לאמץ את יחידת הכוח כדי לקבל את התוצרת, ובעקיפות יש צורך לעיתים בהורדת הילוך ידנית כדי לסיימן בבטחה. המנוע והתמסורת לא שקטים תחת עומס, אך סבירים בנסיעה רגילה. בתנועה צפופה ובמצבים מסוימים מחוץ לעיר התיבה המחודשת עדיין לא חלקה מספיק בהעברת הילוכים. תצרוכת הדלק מאידך הייתה טובה למדיף ונעה בין 10.3 ק"מ לליטר תחת עומס ל-13 בשיוט.
כמו שכבר סיפרנו, ה-C4 מבוססת על הפלטפורמה הוותיקה של פיג'ו-סיטרואן ולכן, שלא במפתיע, היא כלל לא רעה. ההתנהגות צפויה ובטוחה, האחיזה טובה והתגובות להעברת משקל בפנייה נכונות. אבל נדמה שסיטרואן מסתמכת קצת יותר מבעבר על מערכת בקרת היציבות שתרסן החלקות בלתי צפויות. לבלמים תגובה מעט עצבנית אחרי מהלך ראשוני ארוך ללא תגובה. זה מפריע בייחוד בעיר, אך לזכותם עמידות טובה בנהיגה מאומצת.
נוחות הנסיעה של ה-C4 לא קרובה לרמת ה-C5, אבל היא בהחלט סבירה. כיול רך יחסית אומר שבעיר היא מסתדרת עם חריצים ובליטות קלות, ומתקשה מעט על מפגעים גדולים יותר. מחוץ לעיר המצב דומה, כאשר רוב הזמן איכות הנסיעה טובה למדי. רעש הצמיגים, בדומה לאחותה מבית, פיג'ו 308, בולט מדי.
סיטרואן C4: מבחן דרכים
צילום: תומר פדר
ככה היא באמצע
את שורות הסיכום למבחן כתבתי ומחקתי כמה פעמים. בקפה על אם הדרך, במהלך הצילומים ובחדר העבודה בשעת לילה מאוחרת. זו משימה לא קלה כי סיטרואן C4 היא מכונית טובה מבעבר: נעימה, מסוגלת לבצע את המשימות המשפחתיות באופן יעיל ונוח, מציעה אווירה עשירה ואיכותית בתא הנוסעים ואפילו לא יקרה (121,000 שקל). אלא שמשהו בכל זאת חסר לי. חלק יקראו לזה פלפל, אחרים יופי ואנחנו נקרא לזה ייחוד. קשה שלא להצטער על אובדן התעוזה של קודמתה.
האם הספקות האלה עולים בגלל שאנחנו תמיד מצפים ליותר מסיטרואן? אולי. בניגוד למה שהורגלנו מהיצרנית, זו משפחתית שפונה יותר אל הראש מאשר אל הלב, מכונית נעימה שאין בה חסרונות מעצבנים מדי - אבל גם לרגע לא תגרום לכם להתרגש.