ביואיק על רקע הספינקס והפרמידות, 1925
גם במצרים, כמו בהרבה מדינות מתפתחות, למדו לומר שמכוניות ישנות של פיאט אינן מתות, הן רק מגיעות לקהיר. אבל האמת היא ששוק הרכב המצרי הוא קצת יותר מורכב. וכאשר מצרים בכותרות, זו הזדמנות להתבונן לרגע בשוק שנחשב לאחד הייחודיים וגם המתפתחים ביותר במזרח התיכון.
היקף המכירות בשוק המצרי אינו גדול במושגים מערביים. ב-2010 הוא עמד על כ-180,000 כלי רכב פרטיים (לעומת יותר מ-200,000 בישראל), זהו מספר זעום כשמדובר באוכלוסיה של כ-88 מיליון אנשים, ורמת המינוע שם נמוכה למדי (מכונית לכל 29 בני אדם). אבל זוהי גם אחת הסיבות לציפיות שהשוק הזה יגדל באופן מרשים. הצפי היה שתוך שנתיים הוא יגיע לאיזור ה-300,000 מכוניות, ויתקדם לכיוון ה-600,000 ב-2020 (כל התחזיות לא כללו מהומות, כמובן).

אבל מה שאפילו יותר מעניין מהגידול הצפוי שם, הוא הייצור או יותר נכון הרכבה, שהפכה תהליך נפוץ בארץ הפרמידות. בזכות עידוד הממשלה, צמחו במצרים שפע מפעלי הרכבה של יצרניות רכב שונות (16 נכון להיום). ברוב המקרים הייצור המקומי מהווה כ-45% בלבד מתהליך הייצור הכולל, אך זה לא מונע מהחברות להשתמש במינוח "יוצר במצרים". מפעלים אלה, חלקם בבעלות משותפת, חלקם בבעלות מצרית, ומיעוטם בבעלות החברות, אחראים לכמחצית מהמכירות בשוק הרכב שם.

איך זה התחיל
להפיכת מצרים ליצרנית רכב היה אחראי ג'מאל עבדול נאצר (כן, ההוא מ"נאצר מחכה לרבין") שחלם על מכונית מצרית (נשמע לכם מוכר?) אבל הניסיון לייצור מכונית כזו נחל כישלון צפוי. במקום, משנות השישים הורכבו במצרים מכוניות ישנות של פיאט, בקצב של 12,000 יחידות לשנה. באמצע שנות השמונים, ג'נרל מוטורס הייתה ראשונה להריח את התנופה המחודשת בתחום, כשהחלה להרכיב במצרים מכוניות וטנדרים של אופל ושברולט. בהמשך הגיעו יונדאי, סוזוקי, פיז'ו וסיטרואן, מרצדס, דייהו (עוד בימיה העצמאיים), קיה, לאדה, ניסן וב.מ.וו.

בחלק מהמקרים מדובר כמובן בכלי רכב מיושנים, אך בשנים האחרונות גם המצרים החלו לקבל דגמים מהשורה הראשונה. דוגמה טובה היא שברולט קרוז המיוצרת שם, או סדרה 7 של ב.מ.וו ומרצדס S קלאס. כן, תאמינו או לא, מרצדס מרכיבה שם את ה-C, E, ו-S וב.מ.וו את ה-3, 5, וה-7. אבל אפילו במקרה של מרצדס המצליחה, כמות המכוניות המורכבות לא תחרוג לרוב ממאות יחידות.
בעקבות המהומות: על תעשיית הרכב המצרית
צילום: מנהל

יש כמובן גם דוגמאות הפוכות, ואחת הבולטות יותר הייתה הייצור/הרכבה של הזסטאבה הוותיקה, המכונית היוגוסלבית הכושלת. המכונית, שהורכבה במצרים עד לפני שלוש שנים, התבססה על פיאט 128 העתיקה, אך הפכה חביבת נהגי המוניות. למעשה, לאחר הפסקת הייצור היא עשתה קאמבק מוזר באמצע שנות האלפיים (הייצור הופסק ב-2008). האם בגללה אומרים בקהיר שחלק מבעיית הפקקים הן המוניות שמתקלקלות כל הזמן?

הסינים באים
באופן שמתאים למדינות אפריקה והמזרח-התיכון, בהן התקינה רופפת והצמא למכוניות זולות רב, הסתערו על מצרים בשנים האחרונות יצרניות מהמזרח ובייחוד מסין, שטרם הגיעו למערב אירופה. צ'רי למשל, מכונה במצרים ספרנזה וזוכה להצלחה גדולה. גם BYD חנכה לאחרונה מפעל ראשון מבין כמה עשרות שהיא מתכננת להקים בעולם, וגם בריליאנס מיוצגת במצרים. מהינדרה ההודית החלה להרכיב שם רכבי שטח, וכמוה גם לאדה הרוסית שהביאה מכוניות פרטיות ואת הניבה הוותיקה. באופן מעניין, היצרנית הרוסית, שנמצאת כיום בבעלות רנו, חולקת מפעל דווקא עם סוזוקי היפנית.

היצרנית הפופולארית במצרים באופן ברור היא יונדאי, שמרכיבה שם מספר דגמים בהם כמה דורות שונים של האקסנט. באופן מעניין, הדור הקודם של האקסנט הוא מכונית הנוסעים הפופולארית ביותר כעת במצרים. החיבה למכוניות זולות בולטת כמובן גם אצל ג'נרל מוטורס, כאשר לצד שברולט קרוז המודרנית, היא החלה לייצר לפני שנתיים גם את הלאנוס. כן, המכונית האיומה שהכרנו בארץ לפני יותר מעשור תחת מותג דייהו.

גם ניסאן אלמרה הוותיקה לא מתה. היפנים מייצרים אותה במצרים תחת השם סאני, לצד טנדרים ישנים. אבל במצרים גאים בכך שגם טויוטה תיכנס להרכבה, וזה יקרה ב-2012. היא מתכננת לבנות 3,000 יחידות בשנה של רכב פנאי המבוסס על ההיילקס, ושמיוצר גם בתאילנד.
לעדכונים בזמן אמת בעולם הרכב
ערוץ הווטסאפ של

רוב כלי הרכב המורכבים מיועדים כמובן לשוק המצרי, אך בשנים האחרונות החל יצוא גם לארצות שכנות במזרח התיכון ואפריקה, והתכניות לעתיד גרנדיוזיות. אגב, מצרים אף שלחה בעבר מכוניות לסין. מה שפחות מוכר הוא היותה של מצרים יצרנית חלפים מקוריים ליצרניות מוכרות. בייחוד מדובר בחלקי בלמים וצמות אלקטרוניות, שמגיעים גם לאירופה.