"קוזיבן!" אמר רוני והמבט אשר על פניו אומר שהוא שבע רצון.
"קו.. מה?" אמרתי.
"קוזיבן, אודי קוזיבן."
רוני התכוון ל-Q7, שמהשקתו הוא חזר ממש עכשיו (לפני כמה שנים טובות) ובשפת האם של אודי, שיפר, בקר, שומאכר, וואגנר ועוד כמה חבר'ה מוכשרים – אומרים "קוזיבן". כך זכה ה-SUV עם הצדודית האוטובוסית לכינוי המערכתי החדש שלו.

FGF
צללית אוטובוסית?! כן. כמה צעדים לאחור ומבט בפרופיל של הקוזיבן עדיין מכה את הצופה עם אורך מכובד וויטראז' חלונות שלא יבייש את הכנסייה הפרסיליאנית בממפיס, ולי זה מזקיר מחוויות במיקרו-באס פולקסווגן. אני פוסע עוד כמה צעדים לכיוון הפרונט והפנים המאיימות והזועפות של הקוזיבן הקודם הפכו, אה, ובכן, מאיימות ומרשימות יותר. הלוע הפעור במרכזו מתחיל ממש ליד הכביש ונגמר בסיפו של מכסה המנוע. לאורכו שלוחות קרני כרום חדשות, וסביבו פזורים עוד כונסי אוויר שאמורים ככל הנראה להזרים אוויר לאינטקולרים של מנוע V6 טורבו-דיזל (או ה-12 ציל' שיכול היה להיות מתחת למכסה המנוע). או לחילופין לטרוף חתולי רחוב. הפנסים כוללים עכשיו שרשרת נורות LED שמרפררות (ככה אריאל כתב במקור. לא נגענו – העורך) ל-R8, מכונית העל של החברה. גם המאותתים הקדמיים מבוססים על דיודות פולטות אור, וכל התערובת הזו יוצרת משהו שמפנה את הנתיב השמאלי בכביש ללא שימוש באצבע על הדק האורות הגבוהים. טכנולוגית התאורה הגיעה לאחורי הקוזיבן יחד עם עוד שינויי עיצוב מינוריים. בסופה של נקניקייה, הקוזיבן נשאר אותו הקוזיבן מבחוץ. "מתיחת פנים קלה" קוראים לזה בתעשייה. מצד שני, גם מבפנים אין רבולוציה. חומרים הוחלפו ומתגים התיפייפו, האבזור עשיר יותר, אבל ההרגשה עדיין דומה. עם שני השעונים הנוזלים לפנינו שוב תזכורת ל-R8. וזה לא רע. לא בכלל. כי הקוזיבן הזה, בדיוק כמו קודמו מקבל אצלי ציון "טוב מאוד" בכל מה שקשור לתחושה בתא הנוסעים. הקוזיבן ממש גורם לי להרגיש טוב. אין ספק יש לו מקדם הרגשה טובה (FeelGood Factor) גבוה. מהודר ומלא בטחון, יעיל מבלי להיות פשוט. משהו גדול וטוב.
NVH
המושבים נוחים ותומכים במידה מספקת ומתכווננים לכל כיוון באיוושה חשמלית צייתנית. מעל לראש גג שמש ענק, שתחילתו מעל הנהג וסופו הרחק מאחור. גדול, וארוך. גם הוא חשמלי לחלוטין. נתעכב ברשותכם על מערכת שמע עם תריסר (לזכר שבטי ישראל) רמקולים של BOSE והחיים יפים על סיפונו של מובי דיק הלבן. המון חשמל זורם במכונית הזו. כל כך הרבה חשמל, שמעבר לים קיימת אפשרות לרכוש מערכת המטעינה את המצבר בזמן הבלימה, רק בשביל להיות בטוחים שרמת הטעינה לא תרד מ-80 אחוזים חלילה.
אני שואף מלוא הריאות ניחוח עור ואלומיניום ויוצא לדרך. קל להסתנוור מכל הגאדג'טריה מסביב. אבל אנחנו לא כאן בענייני מופעים אור קוליים כאלו ואחרים (את זה נשאיר לברוזה במצדה). לחיצה על כפתור ההנעה. מוט ההילוכים ל-D ואני בדרך. אני חייב להודות שמאד אהבתי את הדור הקודם של הקוזיבן. איכשהו האוטובוס המגודל הזה הצליח לדבר אלי. בין רמת העשייה הגבוהה לחדוות התגובה המפתיעה הוא קנה אותי. ואספר לכם עוד סוד: מעולם לא הפריעו לי קפיצי הפלדה שלו. נכון כל העולם כבר יושב על קפיצי אוויר (אופציה של 50K בקוזיבן), אבל תמיד הייתי מלא הערכה לגרמנים בחלוקים הלבנים שכיילו את הקוזיבן. אמת, הוא אינו מציע את הנוחות המרחפת של כריות אוויר גדולות ומפנקות. בדיוק כמו בדור הקודם הנוחות לא מקבלת כאן ציון מעולה אלא רק טוב. רוב הזמן הוא נוח. על כבישים שבורים וקפלי קורדרוי מזופתים, הוא רועד קלות ומרעיד את היושבים בו. בלי שום קשר למצב הכביש, בכל מה שקשור לשקט ונינוחות הקוזיבן עושה את העבודה. בניגוד לחלק מחברי משפחתו (שתקתוק מיתלי האוויר שלהם נשמע בתוך התא) הוא שומר על בידוד משובח. תחושה של כספת מרופדת בכסף ישן בתוכה. הרעש היחיד יופיע על כביש לא איכותי (צמיגים) ובמהירות גבוהה (מראות). שקט, מוצק, הדוק. SUV פרימיום במיטבו.

TIG – WASH
לקוזיבן שעל דפים אלו מנוע ה-V6 TDI המוכר של הקונצרן. זה אומר שמנוע שלושת הליטרים הזה מפיק 240 כ"ס בין 4000 ל-4400 סל"ד ולא פחות מ-56 קג"מ כבר ב-2000 סל"ד. מכובד. מאוד. נתוני היצרן מספרים על 8.5 שניות למאה קמ"ש ומהירות מרבית של 210 קמ"ש. למרות הנתונים המבטיחים ההרגשה מאחורי ההגה מעט גמלונית. תגובת המנוע לדוושה מהוססת ועם השהייה קלה ואחריה אין בשורה. השנים חלפו וההרגשה היא שהן לא עשו טוב ליחידת ההנעה הזו. תאוצות הביניים טובות אך מ-56 קג"מ למדתי לצפות ליותר. או שפשוט שכחתי את נתון המשקל היבש: 2325 ק"ג. זה הרבה. הקוזיבן ארוך וכבד יותר מהטוארג (עימו הוא חולק פלטפורמה) ומה-X5. ובהשוואת הנתונים הוא איטי משניהם במיאוץ הקלאסי. זה לא שהקוזיבן איטי חלילה. 140 הקמ"שים הראשונים מחולקים בין לארבעה יחסי העברה קצרים, שמצליחים להזיז אותו בקצב טוב. מעל למהירות זו יחסי ההעברה ארוכים וקצב צבירת הקמ"שים יורד. איפה ה-V12 איפה?! או אפילו ה-V8 בנזין. כן כן, אני יודע שה-TDI מייצר יותר מומנט מה-FSI. וזה נהדר בעיני אבל בינינו, (Torque Is Great - What About Some HP) בכל מקרה צריכת הדלק של היחידה הזו הרשימה לטובה, עם 7.4 ק"מ קשים לכל ליטר יקר.

4WD
הגלגלים גדולי הקוטר וצמיגי "פורמול איינץ" שעליהם רמזו שפרק השטח במבחן הזה יהיה קצר. והניסיון לימד אותי שכל יבואן יכול להתמודד עם ביקורת קשה אבל אף יבואן לא יודע להתמודד עם שריטות על הצבע של רכב ההדגמה שלו. וכך חרד לשלמות שכבות הלכה, יצאתי לרעות (ולהתברבר) בשבילי עמק יזרעאל. נתחיל מהבשורות הרעות המובנות והידועות. בסיס גלגלים של למעלה משלושה מטרים לא עושה טוב לזווית הבטן וה-RTI מוגבל בשל מהלך המתלה. מי שירצה לטעום שטח טרשי יזכה לשמוע קולות פיצפוץ פלסטיק, פגושים ומפלטים פריכים. על השבילים השבורים וחריצי השקיה, הכיול הקשוח הופך את הנסיעה ללא נעימה במהירויות שמעל 50 קמ"ש. אבל, אם השביל באיכות טובה אפשר ממש ליהנות כאן. זה נשמע דבילי במכונית בגודל הזה אבל ניתן להרגיש את שורשי הראלי של החברה הזו. תגובות השילדה מפתיעות, פעולת מערכת הקוואטרו טבעית והגיונית, ריסון תנודות המרכב מצוין. התיקונים קלים ונשלטים מאוד בזכות האורך וקל מאוד לתפור שבילים במהירות פלילית עם הקוזיבן הזה. בקרת היציבות אינה מתנתקת במלואה אך במצב החופשי (Offroad) מאפשרת מרווח קטן לשפיל. במידה וכן יצא לכם להניף גלגל מעל מכשול כזה או אחר תגלו שאין לכלי המגודל שום בעיה עם הצלבות. הקרדיט לקוואטרו ולבקרת המשיכה.
ואם נגענו כבר בקצת אקשן, תשמחו אולי לשמוע שהקוזיבן בהחלט מציע תכונות דינאמיות משובחות יחסית לסגמנט בו הוא מצוי. את ההגה המדויק (המתקשה והמלאכותי בתחושתו) כבר הזכרנו. גם את תגובותיה הצפויות של השלדה והריסון של המרכב האדיר. על הכביש המפותל הקוזיבן מייצר קצב גבוה. מתיישב על המיתלים ופונה בזריזות. על הגז מערכת הקוואטרו מזהה איבודי אחיזה ומעבירה כוח אחורה (60-40% לטובת הסרן האחורי ברגיל) לקיזוז זוויות ודחף. היא פשוט מהדקת את קו הפניה ומייצרת טונאז' אדיר של אחיזה. במהירות העומס גובר, והגודל והמשקל (כפול מזה של קליאו ספורט) ברורים ונוכחים כל הזמן, אבל היכולת הדינאמית והתגובות מפתיעות. בדיוק כמו אצל קודמו. טענות? בסוויפרים בינוניים וארוכים יורגש תת היגוי מועט מלפנים. דוושת הבלם לינארית בפעולתה אך הבלמים רשמו דעיכה תחת עומס, לא סיפקו מספיק נשיכה ונותרו מעשנים בסוף הירידה המקורזלת. אני נזכר עכשיו שגם קודמו עישן את רפידותיו באותה תחנת דלק.
BUY
אודי Q7, סליחה, ה"קוזיבן" היה אוטו מצוין לפני מתיחת הפנים הזו ונשאר כזה גם אחריה. מעט השינויים שבוצעו בו לא גרעו דבר מיכולתו המרשימה אך גם לא הוסיפו שום יכולת חדשה לרפרטואר. בגרסה הנבחנת מייצר הקוזיבן דיסוננס אצל הנוהג בו. מול החזות המאיימת והכוחנית ניצבת בגרסה זו יחידת הנעה טובה, אבל לא משכנעת עם "כזה גדול". מניעה אבל לא מלהיבה. מקרה ברור של צ'ק וכיסוי. לא בטוח שזה יפריע לרוכשים הפוטנציאלים, בטח ובטח בסביבת התעבורה המקומית. יש לי הרגשה שלאלו יהיו חשובים יותר שבעת המושבים, ההרגשה המפנקת בתא והתדמית הסולידית-אך-מתוחכמת של אודי.