צרכני רכב הם גזע מאוד מוזר, בהרבה מאוד מובנים. מילא שהסיבות לקניית רכב מסוים - כמו עם מוצרי צריכה אחרים – הם במקרים רבים תוצאה של מה שרוצים, לא של מה שצרכים; בהרבה מקרים הצרכן גם לא ממש מקבל את מה שהוא רוצה.
מסובך? קחו למשל את
מאזדה בישראל; אם תשאלו רוכש מקומי של
מאזדה3 או 6 מדוע הם רכשו את הרכב, קרוב לוודאי שהם יענו שהיא אמינה, סחירה ושומרת על ערכה, לא מנקרת עיניים, נוחה ומפנקת (לא בהכרח בסדר הזה). מאיפה הם יודעים? הרבה מאוד דרך ההיכרות שלהם עם הלאנטיס וה-626 בזמנן.
אלא שמאזדה של היום היא ממש לא מאזדה של הלאנטיס וה-626. מאזדה של היום
היא חברה לאחר מהפך בתפישה ובהיצע הדגמים. השם והסמל נשארו, אופי הדגמים
השתנה לחלוטין. ומכיוון שהשינוי היה לכיוון הספורטיבי, הן לא כוילו לנוחות
נסיעה מרבית, הפנים שלהן יותר ממוקד ופחות משפחתי ו''מפנק'', ועיצובן
בהחלט ראוותני, בולט ומנקר עיניים.
אז מה כל זה אומר, שאנשים מקבלים ממאזדה מכוניות פחות טובות מבעבר? ממש לא
- הם מקבלים מכוניות הרבה יותר טובות. הם רק לא יודעים את זה.
זום-זום-זום
וזאת בדיוק הסיבה שהתכנסנו כאן. המכונית שמדגישה את עניין זה יותר מכל שאר ההיצע, היא בדיוק ה-3 הזאת המצוידת במנוע 2.0 ל' ותיבת טיפטרוניק. לכאורה, אותו דגם משפחתי מוכר ומוצלח, עם תוספת אבזור כמו בקרת יציבות ושיוט וגם פריט יקר יחסית כמו גג שמש ותג מחיר גבוה יותר.
תא הנוסעים לא שינה ממנהגו: עדיין מעוצב באופן צעקני ומעט מצועצע (עם אורגן אורות אינטגרלי...), הגוונים כהים כרגיל ואיכות הפלסטיק כמו-גם הגימור לא לגמרי מצטיינים. המושבים כהרגלם לא מבריקים בתמיכתם, ומאחור (בגרסת סדאן זו) מרווח הראש מעט מצומצם לגבוהים, כמו גם מרווח הברכיים; גם אותם דברים חיוביים מגרסת ה-1.6 עדיין נוכחים, כגון האבזור השופע (6 כריות אוויר, בקרת אקלים, מערכת שמע אינטגרלית – באיכות בינונית מינוס – עם תפעול מההגה, מחשב דרך וכיו''ב), מנהרות המחוונים סטייל אלפא 147 ותאי האחסון הנדיבים. בקיצור, שום דבר חדש.
אולם שילוב המנוע החזק והתיבה היעילה מאדירים את יכולת השלדה הגבוהה של הגרסה החלשה, והופכים את המאזדה 3 הזאת לחוויית נהיגה של ממש. כן-כן. מתחת למכסה שוכנת יחידת הכוח המוכרת מה-6 והמונדיאו, ואשר הספקה צמח ל-150 כ''ס ב-6,000 סל''ד ו-19 קג''מ ב-4,500.
בתחומים עירוניים, העסק דורש מעט עדינות משום שכוח בסל''ד נמוך אין הרבה, ולחיצה בריאה בניסיון לקבל מעט עזוז תביא לקיק-דאון בוטה. אולם בכבישים הנכונים, זה בדיוק מה שצריך, והעסק מספק ביצועים נמרצים מאוד המגובים בתגובת דוושה עצבנית למדי. כך שביחד עם תיבת שתפעולה הידני מאפשר עצמאות מלאה לנהג, ומנוע שמוכן להצפין עד 7,200 סל''ד, לא קשה להשאיר את המנוע בתחום היעיל שלו (מעל 4,500) ולתת לשלדה לרקוד. ואת זה היא בהחלט יודעת לעשות.
צילום: רונן טופלברג החדות והמיידיות בה נכנסת המכונית הזאת לפניות, פשוט מלהיבה, ריסון המרכב מצוין והגלגלים הקדמיים (העוטים צמיגי ברידג'סטון פוטנזה דביקים) כמעט ואינם סרים ממסלולם. הגלגלים האחוריים לעומת זאת – גם בזכות אותן תגובות חדות של הדוושה – לא רק סרים, הם פשוט יוצאים במחול כל אימת שבקרת היציבות מנותקת. צריך רק שמץ של פרובוקציה בכניסה לפנייה, בלימה נגררת לתוך האייפקס או משיכת הגה חזקה, והזנב מקבל חיים משלו - נסחף לתוך העיקול עם שליטת נהג נדירה. ההיגוי המהיר עוזר כאן מאוד, ואלמלא היו אומרים לנו שהוא בתגבור חשמלי, באמת שלא היינו מאמינים; זאת כי יש לו משקל מעולה, אפס שטח מת והוא לחלוטין נטול אותן תחושות מלאכותיות כה מוכרות ממערכות אלו. מה שכן, הוא מעט פחות מדויק וליניארי לאחר שליש ההפניה, ופחות מצטיין מההגה ההידראולי של גרסאות ה-1.6 ל'. גם הבלמים עומדים בעומס הדינמי בכבוד, שומרים על עוצמה טובה ולא רשמו דעיכה. רק רגש בדוושה היה מעט חסר.
ועם כל היכולת הגבוהה הזאת, בהחלט משמח לגלות כי ה-3 שומרת על רמת נוחות נסיעה טובה בהחלט, המשתפרת ככל שהמהירות עולה. היא אומנם נוקשה בבסיסה, אך אינה חובטת ואפילו החישוקים המוגדלים אינם מתבלטים כאן לרעה. איכות הנסיעה הכוללת שומרת על רמה מכובדת אף היא, למעט שאון מנוע מוחשי בסל''ד גבוה.
עולה הזמר
אין ספק שכפי שנרמז בפתיחה, ובשל אופי מותג מאזדה בישראל, מעטים הנהגים
שבאמת ידעו ליהנות ולהעריך את האופי הספורטיבי והיכולת הגבוהה של מאזדה3
החזקה. מצד שני, קצת קשה לראות לקוחות פוטנציאליים של קטנות ספורטיביות,
משדרגים עצמם למשפחתית-כה-נפוצה.
צילום: רונן טופלברג
אולם זה ממש לא אומר שגרסת ה-2.0 ל' ראויה להישאר קירחת מכאן ומכאן. להפך. גם הקהל הרגיל של מאזדה3, ובעיקר אלו מביניהם שמחפשים קצת יותר, יקבלו כאן את מבוקשם בזכות תוספות האבזור הרבות ותוספת הכוח המשמעותית – המגיעות יחד עם העלאת מחיר צנועה יחסית (רק 12,000 שקלים* יותר מה-1.6).
בהחלט נמליץ לחובבי ההגה לבדוק את גרסת ההאצ'בק המגיעה עם כיול מתלים ספורטיבי צמיגי ''17 ואף יותר (ואולי גם תיבה ידנית בהזמנה מיוחדת? רמז-רמז דלק מוטורס). ואם לא, אפשר לחכות לגרסת MPS עם 240 כ''ס והנעה כפולה שתוצג בקרוב, ולהתחיל ללחוץ על היבואן לייבא אותה. בהתחשב ביכולת שמאזדה 3 הפגינה הפעם, אנחנו בטוח נלחץ.
המבחן המלא התפרסם ב'אוטו' 221 (2004)
*המחירים נכונים ליום פרסום הכתבה במגזין
