כתבה זו היא חלק מסקירת קבוצה עבור מכוניות הסלון והופיעה בגיליון 261 - אוקטובר-נובמבר 2007
למשתתפות האחרות בסקירה: ב.מ.וו 5, לקסוס GS, סיטרואן C6
כן כן, הכותרת הראשית אינה טעות. ה-E קלאס המצויידת בחבילת הספורט האופציונלית מרגישה יותר ספורטיבית מרוב מתחרותיה
הישירות. היא גם נראית יותר ספורטיבית, עם חישוקי "18 אופציונליים שנושאים צמיגים
רחבים: 245/40 מלפנים, 265/35 מאחור. הסיפור נמשך בפנים: ברגע שאתה מתיישב מאחורי
ההגה של ה-E הגדולה הזו, דומה כי היא מתכווצת סביבך והופכת קטנה ואינטימית.
המושבים
הקדמיים עוטפים היטב, מעניקים תמיכה צידית של ממש ובכך מעודדים ומסייעים לתמרונים
חריפים. ההגה אינו סובל מקוטר מוגזם כמו זה של כמה מהאחרות, וגם עוביו מסתדר היטב
בכף היד; לוח המחוונים והקונסולה נמצאים בסמיכות אינטימית לידיים ובטווח מבט נוח).
הגוון השולט הוא שחור-קודר והעיצוב הבסיסי הוא מעט מיושן יחסית לתכנונים
היותר-חדשים של המתחרות המעודכנות כאשר לא תמצאו אף מממשק-תפריטים, תאמינו או לא,
אבל תחושת האיכות והעושר נוכחת וקיימת, בין היתר בסיוע דיפון-עץ בקונסולה שמתחבר
היטב עם הדלתות או ריפודי העור עם התיפורים הלבנים.
מכונית המבחן, ברמת האבזור
האמצעית מבין שלוש, כללה כמה פריטים מפתיעים, כמו כיוון הגה ידני (פוי!) או מושב
שבסיסו גם הוא דורש כיוון ידני, אוי אוי אוי. מצד שני, שלושת משענות הראש האחוריות
מופלות כולן בלחיצת כפתור אחת, לשיפור הראות לאחור בנסיעה ברברס. מצד שלישי, מדוע
יש צורך בבלם-חניה מכני שנלחץ עם הרגל, בסגנון עדות ארה"ב? ומצד רביעי, תיבת
ה-G-טרוניק בת שבעת ההילוכים מצוידת עכשיו במשוטי החלפה מאחורי ההגה, נוחים מאד
לתפעול בעת נהיגה נמרצת. אז כן, זה המקום להסתייג שוב ולומר שעם מרצדס לא נוהגים
בשום אופן שאינו מכובד, סולידי ואחראי מבחינה חברתית-סוציאלית, אבל זה לא אנחנו
שבחרנו לשים את הצמיגים הם, נכון? כל מכונית שנושאת צמיגים בחתך 35 מזמינה לעצמה
טיפול הולם, אז שלא יבואו לאף אחד בטענות.
זה השלב בו מתגלה כי צמיגי ה-"18
האמורים טרפו מעט את הקלפים בכל הקשור לחבילה הדינמית הכוללת. הפלוס הלא-מפתיע הוא
כי ההיגוי של ה-E מצוין במושגים של מכוניות סלון, ישיר ומתקשר עם מעט זמן תגובה בין
הפניית ההגה לתגובת המכונית. רגע, אנחנו מדברים על מרצדס? בטוח? אכן כן, כשיש גומי
רחב עם דפנות נמוכות וקשיחות, הדבר ישפיע על תחושת ההיגוי. המינוס הוא שהצמיגים
הללו הרעישו באופן מוגזם מה שגם לא הפתיע במיוחד. הפגיעה בנוחות הנסיעה הייתה
צפויה, אך עדיין טורדנית; באוטו כזה היינו מעדיפים פחות רגש בהיגוי ויותר כושר
ספיגה. נדמה לנו כי בשביל מכונית כמו
ה-E230, פשוט אין צורך בחישוקים הללו
והנזק רב על התועלת. עדיף לחסוך קצת כסף (אוקיי, זה בטח לא ממש משמעותי עבור קהל
היעד) ולהשאר עם "17. עוד יותר עדיף, כמובן, לבזבז יותר כסף ולבחור באופציית מיתלי
האוויר, שאותם אנו מכירים היטב: אופציה יקרה המצדיקה כל אגורה.
המנוע, בנפח 2.5
ל' הוא הקטן ביותר בהיצע מנועי הבנזין של ה-E קלאס (רק ה-E200 קומפרסור עם מנוע
מוגדש בנפח 1.8 ל' קטן ממנו). תיבת ההילוכים מסייעת למנוע לנצל את כל 204 הסוסים
היטב (ובתוספת של כמה עשרות אלפי שקלים אפשר, וכדאי, לקבל את ה-E350 החזקה
משמעותית). אנו עדיין לא חסידים מושבעים של התיבה הזו שלעתים מגיבה לאט מדי, ושלושת
המצבים שלה מבלבלים יותר מאשר מסייעים. אך היא נוחה ביותר לתפעול ידני עם המשוטים
החדשים, ובנסיעה רגועה פשוט אי אפשר להרגיש את ההחלפות הסופר-חלקות.
בשורה
התחתונה, ה-E-קלאס הספציפית הזו הציעה לנו משהו שלא הורגלנו לו אצל מרצדס: הזמנה
לנהיגה מהסוג שבדרך כלל הולך עם גרסאות שעליהן מופיעות האותיות AMG. לא בטוח שזה מה
שהלקוח הממוצע מחפש. אבל מרצדס, ובודאי ה-E-קלאס, עדיין מציעה מגוון אדיר של מערכות
עתירות-טכנולוגיה, שמטפלות בכל התחומים מבטיחות מונעת ועד פינוקי-עכוז מרטיטים.
וכאשר בודקים את נשוא המחיר ומגלים שגרסה זה עולה פחות מרוב המתחרות, ה-E קלאס היא
בהחלט אופציה מעניינת.
