"היא תעלה את הקסטל"? זו שאלה שחוזרת על עצמה בגרסה זו או אחרת בכל פעם שאתה מציע למישהו מכונית קטנה. לך תסביר לאנשים, שמדי שבת עולים עשרות ומאות רוכבי אופניים עליות תלולות וארוכות יותר מהקסטל, ואין להם לא כוח של סוס ולא סיבולת של חמור. אבל לצורך תשובה שמבוססת על מבחן אמיתי, יצאנו במיוחד עם ה
יונדאי i10 ארוכת-הטווח שלנו לעלות את הקסטל והנה הדיווח.
"המכונית טיפסה די בקלות, עוקפת יותר מאשר נעקפת, בערך עד שורש. התנועה בדרך לקסטל עמוסה, וכך הגענו לתחילת העלייה תקועים מאחורי משאית, במהירות של בערך 40 קמ"ש. המשאית הואילה סוף סוף לזוז ימינה ודרכתי עד הסוף. המנוע החל לצעוק ולהתלונן אך לא הרפיתי. המהירות טיפסה בעצלתיים עד ל-100(!) קמ"ש". ובכן, יש לנו תשובה. לא רק שהמכונית – ולהזכירכם, עם מנוע 1.0 ל' נטול מגדש – מטפסת את הקסטל, היא גם יודעת להאיץ בעלייה עד למהירות של מאה קמ"ש. עוד קצת והיינו מקבלים דו"ח על מהירות מופרזת...
הנוחות מחוץ לעיר פשוט מצוינת. המושב טוב גם אחרי שעתיים ויותר של נסיעה רצופה, והיא שקטה במפתיע, ולא רק ביחס למכוניות מיני. היא גם לא מושפעת מאוד על ידי רוחות צד. בקיצור, ה-i10 היא מכונית בוגרת, שבאמת אין בעיה לקחת לנסיעות ארוכות – גם אם היא לא תהיה הבחירה הראשונה שלכם לנסיעה כזו. וצריכת הדלק בנסיעה בינעירונית משולבת? למשל בנסיעה מתל אביב דרך כביש 6, דרך יוקנעם וצומת המוביל, פוריה ועד לעין גב (כ-205 מטרים מתחת לפני הים), חזרה בטיפוס עד לגובה של כ-250 מ' מעל פני הים (טיפוס של כ-455 מ' בסך הכל) דרך עפולה וכביש 6 למרכז. לא בדיוק גלישה קלה לצריכת דלק אופטימלית, ולמרות זאת המכונית כיסתה למעלה מ-16 ק"מ על כל ליטר דלק, וזאת במהירות נסיעה של כ-100 קמ"ש לכל אורך הדרך (למעט הטיפוס ששם הלחץ על הדוושה היה כבד...). בכלל לא רע.
לסיכום הקטע הבינעירוני נאמר שלמי שלא נוסע הרבה מחוץ לעיר, אלא רק מדי פעם (נאמר, אחת לחודש או פחות, וזה נכון לרוב עכברי העיר), המכונית הזו, על מנועה הקטן, תעמוד במשימה בקלות, בנוחות ואפילו די באלגנטיות. מאידך – מי שנוסע הרבה באזורים הרריים, למשל באזור ירושלים או צפת, עדיף לו לדעתנו לרכוש את הגרסה עם המנוע הגדול והחזק יותר.
צילום: איל אורם, תומר פדר כן, היא עולה גם את הקסטל!
